ב"ה יום חמישי, ד' אייר תשע"ח | 19.04.18
הרוח הצפונית ■ תובנות לפרשת שמיני (בחו"ל) ותזריע-מצורע

מאמר שבועי תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאינו זי"ע - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● והשבוע: מאמר כפול - לפרשת שמיני עבור תושבי חו"ל ולפרשת תזריע-מצורע עבור תושבי ארץ הקודש ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס

■ פרשת שמיני ■

"בזאת יבוא אהרון אל הקודש" - במי? מי היא זאת?

יש וכשדמויות בקווי אופי גבורתיים - מבחינים בניצוצי אור המהבהבים ממולם... מובלחים... וכשהם חשים בעוצמה הטמונה במבזקים אלה השובה אותם - הם עשויים להתעורר בדריכות מה ולזנק בפתאומיות ספונטאנית שכזו אל הבלתי נודע - נסחפים...

והאולם, לו היו מודעים מראש האישים הנועזים - אנשי מידת הגבורה, שסיכון עצום אורב להם בהסתבכותם עם הנצנוצים האלה של האור שהבהיק ביום השמיני לחנוכת המזבח...

לו היו חוזים בנולד - כי האורות המבהיקים האלה - אמורים לשאוב ולבלוע את כל מי שנקלע בתוכם מבלי יכולת שוב - הכלום, היו אז נדב ואביהוא מגלים יתר זהירות בטרם היזרקותם לחוויה הרפתקנית זו ואל השלכותיה המאיימות של פגיעה בלתי בטוחה זו?

לו רק היו נועצים מראש עם ראשי העם בטרם נקטו בקו גבורתי זה וזאת בשל מניעים של דרך ארץ ויראת הרוממות מפני מנהיגי הדור דאז - כי אז היה נמנע האסון הנורא...

הדבר התרחש ביום השמיני לחנוכת המזבח, לאחר שבמשך שבעת הימים שקדמו לעת זו - נמשכו לעולם אורות קודש מתונים יחסית ונתלבשו בכלי הטבע שהסמל שלהם היא מידתו של יעקוב המתונה והמתלבשת בכלי הטבע בשל התמזגות קווי החסד והגבורה ההופכיים...

ואכן, כפל המספר 26 שהוא עולה על הגימטריה של שם ה'  10+5+6+5 בספרה 7, המסמלת את הטבע והשיגרה של ימות השבוע - מסתכמת בגימטריה של השם יעקב =10+70+100+2=182    

ואילו, כשכופלים את הסיפרה 8 (המסמלת את הקו הגבורתי ואשר בשל עוצמתו אינו עשוי להתלבש בכלים ) במספר 26 (גמטרית שם ה') מתקבל הסכום העולה על הגמטריה של השם יצחק =10+90+8+100=208

גם במילה "חנוכה" טמונים רמזים להתרחשות הזו:

א)האות הראשונה ח' מסמלת את האור המנצנץ בדרג של 8 שהוא למעלה מהטבע .

ב)האותיות "נו" עולות בגמטריה שלהן על זו של המילה "נדב" = 50+4+2=56

ג)האותיות "כה" החותמות את המילה חנוכה עולות בגמטריה שלהן על זו של המילה "אביהוא" = 1+2+10+5+6+1=25  

נשמותיהן של נדב ואביהוא נזקקו לתיקון לאחר ביצועו של צעד נכשל זה ורק מי שגם ברוחו מפעמת מידת הגבורה - עשוי לברר ולהביא לתקונו של אקט זה ואכן, פינחס היה הדמות שנבחרה לבצע תיקון זה.

הוא היה הגבור הנחשוני והחלוץ שעצר את המגפה בחטא בעל פעור והוא ביטא את צד הגבורה שלו כשנעץ את הרומח בכזבי המדיינית ובזמרי הישראלי בעיתו של חטאם...

ואכן, הגימטריה של השם פינחס מסתכמת בזו של השם יצחק כדלהלן: פינחס  80+10+50+8+60= 208  יצחק=10+90++100= 208

התיקון התבצע בכך שנשמת פינחס שהיה קנאי לה' התגלגלה בזו של אליהו הנביא המגלם טוב וחסד וישועה לעם בעיתות של חרום ובעת צרה, וכך זכה פינחס להמתקת קו הגבורה שלו שהיוותה מבע למידת הקנאות שלו.

לאחר תרחיש זה של הקרבת הקטורת ע"י נדב אביהוא ושהביא בעטיו את האסון הנורא - הוצרך העם לאזהרה ממעל לבל יישנה משגה מסוכן זה והמסר שבציווי בא לבטויו במילים:"בזאת תבוא אל הקודש". מהי, אכן, המשמעות התכנית של צו זה?
מבהירים חז"ל : "בזאת תבוא אל הקודש" ביראת שמים כשאינכם שתויים וקלי ראש ומועדים לפורענות...

בזאת - במי?"באישה"! דהיינו, כל עוד אין הכהן נשוי - הוא אינו רשאי לקרב אל קדש הקדשים ולהקריב קטורת. וזאת - מדוע?
 עם נשואיו נעשה האדם זהיר יותר, ערני יותר ומודע ביתר בהירות למניעי סיכון בעולמו ולכן הוא נשמר מאוד בהתנהלותו בחיי הנישואין שלו יתרה מעת רוקנותו וזאת  היות והאישה שנחונה ברגישות - חשה באופן כה ברור וחי את ההשלכות הממשיות של כל אקט בר סיכון והיא מתרה בו ומזהירה אותו...

ובהתמזגותו היעילה של האיש בחיי נשואין אלה, כשהוא נאות ונשמע ובשל מסוגולותיו לתפקד כמשפיע הרי שהמשכה שלו נעה מהכיוון של למעלה - מטה...  ההפך מתנועת הרצוא המוקצנת המתנשאת ונעלמת ואינה שבה וכך נספו שני בני אהרון.
המסוגלות להיזהר ולהימנע ולציית - נעוצה בתנועה חסונה של התבטלות וכבישה עצמית והמתגלמת בשמירתן של שס"ה מצוות לא תעשה!

שהרי על מנת לבטל את המאווים העצומים תוצאות האיגו של האדם כשהוא רואה עצמו במרכזו של העולם - נזקקים לעוצמות עוז אדירות ביותר ולכן מייחסים לשס"ה מצוות לא תעשה חשיבות יתר והן נדמות לחותמת שקועה.

העובדה המוחשית שהשקע שהוא מעין עמק... גייא - בונה הר - מתגלמת באופן בו התנהגות ענווה ובטלה - ממשיכה "הר" של שפע וטוב אינסופי בולט וניכר לבעליו בעוד נוהג המדומה להר בולט, המתבטא בגאות רמה ובהתנשאות  יתר - ממשיך שקיעה והסתגרות והמתעלמת מדמות יהירה זו.

כשחותמת שאותיותיה שקועות - נחרתת על השעווה, היא גורמת שהאותיות הנוצרות - יתרוממו... ואילו זו שאותיותיה בולטות - יוצרת אותיות שקועות.

הצו "בזאת תבוא אל הקודש" מהוה הוראה לעם לנקוט באורח חיים שיש בו יראת שמים... והתבטלות כשל האישה בתדמית לחותמת שקועה, ורק בנוהל כזה היא זוכה לחותמת בולטת של המשכה של שפע לקירבה וכמו כן כל  אותם דפוסי נוהג מעודנים וצנועים ובטלים בסמל של חותמת שקועה המתגלמות במילה "זאת" - יזכו לברכת ה' עד בלי די. אמן!

■ פרשת תזריע-מצורע ■


"עולם לאכסדרה הוא דומה" - הגיגים ופרפראות לפרשת תזריע (עפ"י 'לקוטי תורה')

עולם דומה לאכסדרה, למעין מרפסת נטולת דופן צפונית והפירצה הזו מניחה לרוחות לנשוב שם ולפזר את קרני השמש שלא תתמקדנה בזוית אחת ולא תיקודנה, כך שהאדם יהנה מזרימה של אוויר מצנן...

עולם דומה אף לתיבת נוח... לסוכה... והעולם הקטן - לב לבו של האדם מתגלם בכנורו של דוד...

מהי המשמעות התכנית של מליצות אלו וכיצד ניתן לגלותם מאחורי לסמלים השונים המופיעים בבפרשת תזריע?

פרשת תזריע פותחת בתולדה של האדם עלי אדמות וגם התשתית הבונה אותו זהה ליסוד המבנה של העולם בו הוא דר, כדי שתהיה התאמה נכונה ביניהם... הכיצד?

האדם החי עלי אדמות נכסף לשלווה ורוגע ואולם העולם נבנה במתכונת של "אכסדרה" - עם פירצה בצד הצפוני והיא אומנם ממשיכה זרימה מצננת של רוח צפונית אך העובדה שהדופן הרביעית לא הותקנה בו, מהווה מוקד לתקלה ופורענות... מדוע אפוא, לא הושלמה הבריאה במעשה בראשית?

יעד החיים בעוה"ז מכוון להכין את המקום לעידן של חיי נצח מעין החיים השלווים בתיבת נוח...

היא נחה על המים ולא נזקקה לכלי התמודדות בסערות שבטבע... לא היו לה תורן ומפרשים לאתגר את רוחות הסער ולא היו לה משוטים להכות בגלים ולא קטבים מחודדים בראשית הספינה ובאחריתה לחתוך במים אבל צוהר היה בה ונמשך אליה אור אדיר שהכניע את האנרגיה הפראית של החיות ושררה בינהם אחווה....

האור הזה שנמשך אל התיבה והשכיל להביא דום לרוח הבהמית שאינה יודעת מעצורים ורסן נמשך אל הסוכה, אך העוצמה שלה מסנוורת ולכן יש לכסותה בסכך מצל, מעין המשל המסווה על האור המבהיק שבנמשל וניתן לתפוס את הרעיון המושאל...
הרוח הצפונית המשיכה אור זה אל כינורו של דוד שתלה לו מעל מטתו..."כיון שהגיע חצות הלילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו..." (סנהדרין, קמ"א דף ט"ו)

הכינור הזה משקף את ליבו של האדם ואשר מתנגנים בו שבעת מיתרי הרגש בהתאם למקצב הרוח הצפונית...

העולם נבנה פרוץ בגדה הצפונית על מנת שהרוח הצפונית תישוב ותביא בכנפיה חופן של סוד ושל רז הצפון בינותם לעורר את הלב משקיעת התרדמה שלו...

יש וכל מיתר בלב עומד עיקש נוקשה חסר גמישות להתמזג עם זה הסמוך לו... עיתים נימי הרגש כבולים באזיקים של יוהרה ושחצנות ודעתו של האדם זחה עליו ואז פונה אליו הרוח הצפונית מתריסה "הכלום, דומה בעיניך יצור אנוש... כסיל... כי כל החיל הזה שצברת ורכשת הוא מתנת הנכס של רוחך הערמומית בשל יכולות תכסיסיה ותחבולותיה המתוחכמות?!

ואם כך אתה משער, אנא, המשך אתה את היצירה והבא שלימות לעולם ובנה את הדופן הצפונית כך שלא אפרוץ ואגיע עד הלום...

הפירצה הזו עשויה לעורר בך תחושה של התנהלות בשרירות לבך ולשחרור של כל רסן והגבלה ואתה עשוי לשקוע בחלום של תרדמה מנוטרל מתפיסה של אמונת ה' ויראת שמים מעוצבת ואתה עשוי להתהלך מתנכר עלי אדמות מתוך הנחה מוטעית כי  כל החיל הזה בא לך בשל כוחך ועצמותך..."

הרוח הצפונית היא זו שמתנגנת על מיתרי הכינור של דוד והלחן הערב הזה מעורר כ"כ ועולה בעונג השובה שבו על הנאת הנעימה שמתנגנת לה מהבל הלב של האיש... הכינור הזה מעין העולם ממשיך לתוכו את האור העצום... את אור הבינה המביא רתת לנימי הלב ומעורר רחש של יראת הרוממות...

עיתים פרט דוד אף על כינור בעל שמונה נימים והוא שר:" למנצח על השמינית"  המושג "שמינית" מכונה כך בשל המיתר השמיני שבו, המסמל את כח הבינה המתנצח על שבעת הרגשות שיתרככו ויתמזגו ביניהם בחינת כלי לנגן ערב כ"כ... שובה..
והמיתר השמיני ממשיך אל הלב את הרוח צפונית - הצופנת בתוכה זיק של בינה... של בגרות ... של יראה ועמידה של רסן... רכונה נכנעת לפני מי שברא את העולם והממשיך להחיותו יומית... בכל שעה... בכל רגע...

שבעת המיתרים מתגלמים בשבעת ימי השבוע... בשבעת הרגשות שבלבב ובשבעת ימי החג האסיף, בו אנו נהנים מההשראה הנמשכת לסוכה, אך המיתר השמיני מסמל את כח הבינה העומד למעלה מהרגש והמביא אליו הרמוניה של נפש בריאה ע"י הרוח הצפונית ...

השבירה של האדם וההתמוטטות הנפשית שלו מתרחשת בעולם הרגש שלו החש את האיגוצנטריות שלו ואז הנוקשות שבו נטולה יכולות של גמישות להביא הרמוניה בין כל הפצלות שבקרבו ולמזג את כל הקטבים המוקצנים שבו ובלעדי התיקון הנפשי הזה לא יוכל לעולם להיות מעורה בסביבתו וחיי הבדידות והנתק יעיטו עליו "שבירה"...

בראשית הבריאה התרחשה שבירה מעין זו בעולם כשהאור האלוקי הסתלק למקורו היות וכלי הרגש שאחזו בו היו מוצקים מאוד ונוקשים ולא ידעו להתמזג בינותם...הכלים נשמטו ואת רסיסי הנצוצות שנמשכו לעולם ונחבאו בין המעלימים החומריים - אנו מעלים בכיוון של מצווה וקודש...

היעד  היהודי בעולם הינו,אפוא, להביא את תקונו של העולם בכך שהאדם יניח לרוח הצפונית לפרוט על נימי ליבו, להעביר בהם רתת ולהמשיך אליהם את כח הבינה והיא תעורר את הנפש והיא תלמד אז לרכון ולהתמזג ולהביא הרמוניה בעולם, והנמשכת מתוכי הבית היהודי...

והבית היהודי מהווה פונקציה המתפקדת במתכונת של : "עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת במחיצה... וכיון שחמה מגעת לקרן מערבית צפונית - מקפת וחוזרת אחרי כיפה (כיפת השמים) ... (בבא בתרא דף כ"ה)

הצד הצפוני מהווה סמל לגבורה הנמשכת מהבינה... יש והגבורה הבוערת בחומה העז - עומדת עיקשת מבוצרת ופניה מיועדות ללוחמה ויש שהיא מניחה לפירצה שבה להזרים לתוכה רוח צוננת ומשיבת נפש של מידת החסד... והיא משווה לבית אווירה של שלווה... של רוגע מעין מנוחה שבתיבת נוח...

אלי הצד הצפוני במידת החום והגבורה - המשיך ה' נהרות ומקורות של מים בסמל לכח החכמה ולמידת החסד כדי להביא את הצד הצפוני בסמל של אישה להתמזגותו עם המידה המנוגדת והמאפיינת את סגולות החסד של האיש בביתה ...

אזי מידת הגבורה שבה נעשית רכונה ונכנעת למידת החסד שלו והיא מניחה לו להנהיג... להנחות...

ואורה של מנורת חג החנוכה (בסמל של חינוך) בשמונת הנימים שבה והניצבת בשמאלו של משקוף (בסמל לגבורה) מושך אליו את אור החסד שבמזוזה, בצד הימין...

הדבר מגלם את אופי החינוך בבית הנעשה מעוצב וממוזג ביד של חסד וגבורה כשזרוע האב במידת החסד צולחת עליו....

ואז גם הנגן הקולח מביתם ממיתרי שבעת הרגשות מניח למיתר השמיני להתנצח על זמרת הלוויים סמל למידת הגבורה של האישה, כך שהלב יתעורר ויערוג להמשכת אור החסד ע"י האיש בביתה, בסמל של הכהן במקדש, הממשיך אהבה וחסד לעולם...

ואולם בדרום העולם שהינו משכן החסד המצנן בסמל לגן עדן המשיך ה' את מידת הגבורה והמחיצה בשמים אינה מניחה לרוח הצפונית לבוא הלום ולצנן אך המחיצה והיא מונעת את ההקרנה הישירה של קרני השמש בצפון...

ואל דרומו של הבית - זהו צד החסד שלו (שם התהלך אברהם איש החסד) והמתגלם בגבר, נמשכת מידה של גבורה וחום של רגש ממוסס את הכפור הגברי והמדובב את הדממה של האיש המהודד ב"עזר כנגדו" בתנועה יצירתית של בינה היא "חווה" שמשמעותה להביא לידי החויה והתבטאות.

זהו בית שמתנגנים בו מיתרים של רגש ועליהם מתנצח המיתר השמיני הממשיך אליו תובנות של חכמת חיים וומביניהן מנשבת רוח צפונית מהולה בזיקים של גבורה והקרבה...

זהו בית הסוכך בצל הסוכה על אור הבינה האלוקי הבוהק מהרקיע השמיני ומבינות לסכך מבצבצים כוכבים והממשיכים עונג המגיע לשיאו ביום השמיני עצרת של החג והוא מלכד את עולם הרגש הנמשך בשבעת ימי החג...

זהו בית המגלם את תיבת נוח אליו נמשכת דרך הצוהר הארה "הצופנת" בקרבה זיקים לאהבת ה' ויראתו והם מקנים למשכן קודש זה את השלום והשררה אליהם כוונת הפסוק: "ל?מ?ר?ב??֨ה ה?מ??ש??ר?֜ה ו?ל?ש??ל֣ו?ם א??ין-ק?֗ץ"

המ' באמצעיתה של המילה היא, אומנם, סתומה (ם) כדי, אכן, להביע מצב של יציבות ומנוחה בשל ההרמוניה של עולם הרגש בו ואילו מעצבים את המקום ביכולות של "םשרה" - שלטון ושליטה.... שררה... שלא יהיו בבית זה פריצות וכוחות עויינים המבקשים לחמוס ולרמוס...

ואלי כוח היצירתיות שלה אותה מאפיינים בינתה היתרה ועוצמות של זיקי הגבורה שבה - נמשכת רוחו של האיש בביתה... והיא צוננת... מרגיעה בשל מבטו הצלול בקו של חכמה וחסד...וההתמזגות של מידות הגבורה שלה בחסד שלו והחסד שלו בגבורה שלה מקנים לו את הפאר הקורן... את העונג והנועם המושכים אליהם קהל צמא.

כ"ז בניסן תשע"ח