ב"ה יום שלישי, ח' סיון תשע"ח | 22.05.18
השליח הרב גרינברג שי' ברקע תמונת הרבנית נ"ע
השליח הרב גרינברג שי' ברקע תמונת הרבנית נ"ע צילום: שטורעם.נט
המופתים שהתגלגלו אצל הרבנית ■ התוועדות מקוונת

אמש, מוצאי שבת, התוועד בלונדון שליח הרבי לאלסקה, הרב יוסף יצחק גרינברג, בהתוועדות שיוחדה לע"נ הרבנית הצדקנית מרת חיה-מושקא נ"ע, במלאות שלושים שנה להתסלקותה ביום כ"ב שבט תשמ"ח ● ההתוועדות התקיימה במסגרת 'ועד אור וחום', שהרב גרינברג הינו חלק מהנהלת הוועד, הפועל נצורות בקרב קהילות אנ"ש בכל העולם ● הבאתו של הרב גרינברג התאפשרה הודות לעסקן החב"די המקומי הרב געצל איצינגער מלונדון שדאג לכל המצטרך ● לבקשת אתר חב"ד-'שטורעם' הואיל הרב גרינברג להעלות על הכתב את עיקרי ההתוועדות והסיפורים הייחודיים שסיפר על הרבנית בהתוועדות הארוכה ● אל תפספסו! אמרו 'לחיים!' והצטרפו להתוועדות >>>
השליח הרב יוסף-יצחק גרינברג, אלסקה
"לחיים. יישר כח! הרב לו על הסיפורים המחיים נפשות. זכתה אנגליה בזכות עצומה שרבים מבני המקום, משפחת יפי, מרת הגר ועוד הייתה להם שייכות אישית עם הרבנית וזכו לראותה ולדבר עמה וכו'.

בשבת בשלח, י"ג שבט תשי"ב, שזה יום היאצ"ט של הרבנית שטערנא שרה, אמר הרבי שיחה אחרי מנחה, ובשיחה זו אמר דבר נפלא אודות הרבנית שטערנא שרה שנוכל ללמוד ולהבין מזה עוד יותר את גדולתה של הרבנית נ"ע.

בשיחה דיבר הרבי אודות שרה אמנו, שזה אחד השמות של הרבנית שטרנא שרה, שמובא בזהר מדוע זה שרק אצל שרה נאמר "ויהיו שני חיי שרה מאה שנה ועשרים שנים ושבע שנים", משא"כ אצל כל האימהות האחרות שלא מובא אצלם הגיל שלהם בעת הפטירה, ומבאר ששרה נחתת וסלקת, ששרה היחידה מכל האימהות שירדה למצרים ולמרות כל זאת היא נשארה במעלתה ובדרגתה כשהיא עלתה וחזרה לאה"ק ולכן זה נאמר אצלה.

ואז הוסיף הרבי שלמרות שגם שאר האימהות היו בדרגה זו שגם אם היו יורדים למצרים היו נשארות בשלימות מעלתן ודרגתן, אבל זה רק בכח - בפוטנציאל, ואילו אצלה זה היה בפועל!

מהי המעלה בכך שאצלה זה היה בפועל?

והרבי הסביר שצדיקים דומים לבוראן, וכך גם צדקניות כי אשת חבר כחבר, וכמו שאצל הקב"ה הרי מובא בחסידות מע"ח שאחד הטעמים לבריאת העולם בכדי שיתגלו שלימות כוחותיו מן הכח אל הפועל, ולכן הייתה ההתהוות בפועל, וכך גם אצל צדיקים וצדקניות, עיקר השלימות אצלן כשזה בא בפועל.

וכאן אמר הרבי שרואים דבר מיוחד אצל הרבנית שטרנא שרה שלא ראו אצל כל הרבניות:

שלמרות שכל הרביים ישבו במאסר, אבל רובם לא נשלחו לגלות. גם בעניין המאסר, הנה מתוך כל הרביים רק אדה"ז והרבי הקודם היו בסכנת נפשות בפועל. ולמרות שמובן שכל הרביים היו עומדים בזה אבל זה רק בכח ואילו אצלם זה היה בפועל.
וכך גם אמר הרבי בנוגע לרבניות, שהמעלה המיוחדת של הרבנית שטערנא שרה היא, שהיא היחידה מכל הרבניות שעברה ריבוי גלויות, (וכידוע הרשימה של הרבי הקודם על עשר גליות שגלתה ליובאוויטש), שהיא היתה רבנית בליובאוויטש במשך עשרות שנים, ואחכ גלתה לרוסטוב, ואח"כ ללינגרד, ומשם לריגא, ואח"כ אטוואצק, לווארשא ועד שהגיעה לארה"ב, ולמרות כל זה נשארה במעלתה ובשלימותה עם כל ענייניה.

והרבי סיים שבוודאי שגם כל שאר הרבניות היו נשארים בשלימות אם היו הולכים לגלות, אבל זה רק בכח ואילו אצל הרבנית שטערנא שרה ראו את זה בפועל.

כשלמדתי שיחה זו בהשגח"פ לפני כמה שבועות, עלה ברעיוני שגם אצל הרבנית ישנו ענין מיוחד שראו אצלה לגבי כל הרבניות, ובאמת זה ענין ששמענו מהרבי בעצמו!

שהרי מכל הסיפורים שיש על הרבנית, שבשנים האחרונות נתגלו מאות סיפורים תודות להרב לו, מרת הגר ועוד רבים שזכו לראות אותה ולבקר אצלה, הנה הרבי בחר רק סיפור אחד שסיפר לאחרי ההסתלקות.

לפני ההסתלקות ישנם כמה סיפורים שהרבי סיפר עליה, ולדוגמא הסיפור הידוע אודות הוויכוח שהיה לה עם אחותה הגדולה אודות זאת שאין אומרים שהחיינו באחרון של פסח וכו', ששלשת הרביים, הרש"ב הריי"ץ והרבי סיפרו זאת, והרבי ביאר זאת שלשה פעמים במשך השנים. ויש גם בנוגע למנהג המובא אודות שאיבת מים במוצ"ש, שהרבי אמר שהרבנית לא נהגת כך, ועוד עניינים.

והאמת שאפשר לעמוד כאן כל הלילה ולספר אודות גדולתה של הרבנית.

כשראיינתי את הרב זלמן גוראריה לספר ימי בראשית, יצא לדבר אודות הרבנית, ר' זלמן כידוע היה מאוד מקורב לבית הרב, עד כדי כך שבתור ילד יתום הוא ממש היה רבות בבית הרבי הקודם, ואז הוא התבטא שהרבנית ירשה את הראש של הרבי הקודם, ושהיא היתה יכולה להיות רבי בעצמה.

ר' אלי חיים אלטהויז באחד ממכתביו לרבי הקודם בכסלו תר"ץ כשהרבי הקודם היה באמריקה, הוא מתאר את כל בני המשפחה לרבי הקודם, ועל הרבנית הוא אומר שהיא כותבת "סריוזנה" (מאוד רצינית) כמו קרמענצוגער משכיל מלפנים. בליובאוויטש היה ידוע שיש סוגים שונים של חסידים, היו העובדים והמלמדים מנעוול, המקושרים מניקולייב, והמשכילים מקרעמנצוג! הרבנית היתה ידועה בבית הרב כמשכילה וחכמה ביותר! ומעניין גם הרבנית בעדותה כשמתארת את הרבי הקודם היא אומרת שהיה א "סריוזנר מענטש", אדם רציני!

כששומעים את הסיפורים שהתגלו ב-30 שנה האחרונות אנחנו לומדים אפס קצהו מגדולתה האמיתית.

לדוגמה, אני נזכר על הסיפור שכה מראה על החכמה וחסידשע רייכקייט שלה, שאחד המשמשים היה רץ תמיד ללבוש כובע ומעיל בכל פעם לפני שהרבי היה נכנס לבית. פעם אחת הרבי נכנס בפתאומיות והוא התחיל לרוץ אז הרבי שאל את הרבנית לאיפוא הוא רץ אז היא ענתה "שהוא הלך נעמען זיין חסיד"!

כמה חכמה ו'חסידשע רייכקייט' יש במילים הספורות האלו, מועט המחזיק את המרובה.

זה מזכיר את הסיפור מהרבי שנכחתי בו, כשהרב גלזמן מב"ב בא לרבי בפורים תשמ"ו ואחרי אחד השיחות הוא התחיל לשיר "מי ארמיא אדמורא" בנוסח שונה, והקהל לא הכיר ושתק, אז הרבי אמר תעזרו לו "עזוב תעזוב עמו", הקהל התחיל לשיר את הנוסח האחר, אז הרבי אמר תעזרו לו בניגון שלו, ואח"כ הקהל שר קצת והפסיק ונהיה שקט, הרבי הסתכל לכיוונו ואמר "חסיד אוצ'אק", החסיד נעלם! זה ווארט שהרבי הקודם מביא מהחסיד של אדה"ז ר' יקותיל ליפליר שכשהוא לא היה בהתעוררות, הוא היה מתפלל רגיל ואומר החסיד ברח, וכשהוא היה בהתעוררות הוא היה אומר החסיד חזר.

במילים הנ"ל של הרבנית, הפשט של הסיפור הוא אכן שהוא הלך ללבוש את הכובע והחליפה, כי כך אכן צריך להיות בפני הרבי, אבל יש כאן גם רובד עמוק, שהוא הלך להביא את החסיד, כאומר שלא נהיים חסיד רק עם כובע וחליפה, החסיד צריך להיות בפנים מתחת לכובע וחליפה.

או לדוגמא משפחת ליפסקר היו גם מקורבים לבית הרבי, והיה להם קשר עם הרבנית. פעם ר' יענקל ליפסקר התקשר לרבנית, והרבנית ענתה שהיא לא יכולה לדבר עכשיו כי חסד נמצא כאן. אחד המשמשים הכינוי שלו היה חסד, כי זה היה הראשי תיבות של השם שלו. חיים סיני דוד הלברשטם. אח"כ כשר' יענקל התקשר הרבנית אמרה לו "חסד איז א גוטע זאך, אבער אמאל אן חסד איז אויך גוט.". כמה חכמה יהודית בפתגם הצחות הזה.

בשנים שהרבי הקודם היה חולה לא הרשו להיכנס להתוועדויות שלו ורק לקבוצות קטנות, ובני המשפחה היו עומדים בדלת ומשגיחים שרק יכנסו אלו שקיבלו רשות. באחד ההתוועדויות זה היה התור של הרבנית ובאותו שבת הרשו להיכנס רק לאברכים נשואים. בחור אחד החליט שכנראה הרבנית לא מכירה אותו הוא יבוא לבוש עם סירטוק וגרטל כאילו שהוא נשוי, וכך עמד בתור עם כל האברכים, וכשהגיע לרבנית נתנה עליו מבט חד ושאלה אתה נשוי הוא אומר כן, מיד אמרה תגיד את ה"מה יקר", שזה התפילה שאומרים בעטיפת הטלית גדול, שלמרות שזה כמה פסוקים מקפיטל לו בתהלים, רק אברכים נשואים מכירים ויודעים זאת בעל פה כי אומרים את זה כל בוקר ואילו בחורים רובם אפילו לא מכירים את התפילה כי הם לא רגילים בה.

ישנם גם סיפורים רבים המראים על הענווה והצנע לכת שלה.

הרבנית פעם סיפרה שהיא קיבלה במתנה לחתונה מהדודים שלה משפחת הורנשטיין, מגש של הצ"צ, אבל היא הוסיפה, אף פעם לא השתמשתי בזה לשים את זה תחת הפמוטים של שבת שלי, כי כיצד ראויה אני אשה פשוטה להשתמש בדברים כאלו. ורק כשאני מסתכלת על זה אני מרגישה שייכת למשפחה.

כשקראתי זאת זה הזכיר לי את הסיפור מרשימות היומן שבו הרבי הקודם מדבר עם הרבי שיתחיל להניח תפילין ד'שימושא רבא' וראב"ד, והרבי הקודם אומר לו שהוא יצטרך להזמין עבורו כי אין לו זוג לתת לו, כי הרי את התפילין של הרבי רש"ב לא תניח, גם אני מפחד להניח אותם, ורק לעת מן העתים.

אותו סגנון של ענווה של צדיקי עליון "ונחנו מה", בפני הרביים שלפניהם! וכמו שהרבי אומר במאמר של באתי לגני תשי"א "במקום גדולים אל תעמוד".

או סיפור שמראה על ההתקשרות שלה כחסיד הכי גדול של הרבי, כשר' חנינא שפעלרין התחתן באלול מ"ז הרבנית שאלה אותו איזה מאמר הוא יחזור בחתונה והוא ענה שהוא חושב לחזור את המאמר של הרבי הקודם מי"ד כסלו תרפ"ט, אז הרבנית התבטאה "און פון מאן איז ניטא?", ואחרי דיון בזה עם הרבנית הוא חזר את שתי המאמרים של הרבי הקודם ושל הרבי!

שהרי הנקודה של המאמר היא הזמנה לרביים אז חסיד צריך לומר מאמר של הרבי, להזמין את הרבי לחתונה שלו.
או הסיפור הידוע שכשהמשמשים נכנסו לביתה בליל שמח"ת תשמ"ו אחרי ההתוועדות, וסיפרו לה שבהתוועדות הרבי הורה להפוך את הכוס, והסביר שזה כמו הגביע שהיה במנורה שהוא היה הפוך להראות שהשפע יוצא מבהמ"ק לכל העולם, ועכשיו השליחות היא לא לדאוג לעצמו אלא לדאוג לאחרים ולכל העולם, ולכן צריך להפוך הכוס, והרבי אכן שתה מהכוס והפך את הכוס בזמן שניגנו, וכפי ששמעתי מאחד הנוכחים שם הרבנית התבטאה בפליאה "און דער מאן האט טאקע אזוי געטאן"? ומבלי שישימו לב היא מיד לקחה בקבוק קטן של משקה שעמד שם והפכה אותו!

ישנם גם סיפורים רבים עד כמה שהיא דאגה והעריכה את השלוחים ואת השלוחות ועד כמה שהייתה גאה בהם ובפעולות שלהם.

פעם כשהשלוחה הנודעת מרת בסי אזימוב ביקרה אצל הרבנית ובאותה תקופה יצאו כמה זוגות שלוחים אמריקאים לצרפת, והרבנית דיברה עם בסי על הקשיים של השלוחות שהם נוסעות למקום חדש והם צריכים להתרגל למקום החדש וללמוד שפה חדשה וכו', והרבנית הייתה נראית מאוד מודאגת מזה, ומרת אזימוב רצתה להרגיע את הרבנית, ואמרה שזה החינוך שקיבלנו וזה לא כ"כ קשה, והרבנית הגיבה זה החינוך שאת קיבלת, לא כולם קיבלו כזה חינוך, וצריכים להעריך את הקשיים שלהם!

ישנם גם סיפורים רבים שבהם רואים בגלוי את האשת-חבר כחבר, אשר רבות פעמים שהיא חיוותה דעה או אמרה משהו ואח"כ הרבי אמר את אותו הדבר.

לדוגמא ר' מאיר הארליג מספר שהיה הולך כל יום לבית הרבי להביא לרבי תרמוס של תה, ופעם הרבנית פתחה הדלת ושאלה אותו מה נשמע והוא סיפר לה שאחד הילדים יש לו 'אינפיקשען' בגרון והרופאים אמרו שצריך להוציא את השקדים, אז הרבנית הגיבה דבר שהקב"ה שם בתוך הגוף לא כדאי להוציא. למחרת כשהוא בא שוב לקחת את התרמוס הרבנית סיפרה לו שהיא דיברה על זה עם הרבי והוא גם הסכים שלא צריך להוציא, ואכן הילד הבריא לגמרי ולא הוציאו.

או לדוגמא בב' כסלו כשהשלוחים הבלתי נשכחים ר' מולע ע"ה אזימוב ור' נחמן סודק ונשותיהם וכל הילדים נכנסו לרבנית בב' כסלו תשמ"ח לבקר בביתה, שזה היה הביקור האחרון שלהם, פחות מג' חדשים לפני הסתלקותה, היא אמרה "עכשיו תתחיל תקופה חדשה", ואכן ידועה השיחה שבה הרבי אמר שמאז כ"ב שבט התחילה תקופה חדשה!

וכמובן שיש בלי סוף סיפורים שנתגלו על הצדקות, הקדושה שלה ועל הברכות והמופתים שלה!

לדוגמא הסיפור שפורסם לאחרונה ממר אייזיק מילשטיין, שסיפר את זה והוקלט בווידאו שהתפרסם, שהם עלו מרוסיה לארץ ובשנת תשל"ח עברו לגור בקראון הייטס במונטגומרי סטריט, והאמא שלו הלכה לעבוד כפאנית אצל מרת קוגל בחנות למכירת פאות שקראו לה "פרידה וויגעס". פעם הרבנית התקשרה בקשר לפאה שלה ורצתה לדבר עם מרת קוגל. מרת מילשטיין ענתה שהיא לא נמצאת ושתשמח להשאיר הודעה, ושאלה מי מדברת, והיא ענתה שמרת שניאורסאן התקשרה ומבקשת שמרת קוגל תתקשר בחזרה כשתהיה פנויה. היא מיד הבינה שזו הרבנית והיא אמרה רעבצין זה כבוד גדול לדבר אתך, ואני אמסור למרת קוגל את המסר ולפני שהיא ניתקה, הרבנית לפתע שואלת: " אני מרגישה מהקול שלך שמשהו לא טוב קורה? האם הכל בסדר אתך? באותו רגע היא פרצה בבכי וסיפרה לרבנית שהם עולים מרוסיה ולא מסמן היגרו לארה"ב ולפתע האמא שלה קיבלה את המחלה הידועה במקום ובמצב מאוד גרוע ושנשארו לה רק כמה חודשים ולכל היותר שנה לחיות ח"ו, בנקודה זו של השיחה הרבנית עברה אתה לרוסית, והיא ברכה את הסבתא ואמרה לאמא שהכל יהיה בסדר ושהיא תעבור את זה בשלום, ונגד כל תחזיות הרופאים היא חיה עוד 23 שנה מתשל"ח עד תשס"א! שנים רבות אחרי שהרבנית נפטרה בתשמ"ח, וכפי שהרבי אמר עליה בשבעה שהיא בבחינת צדיקא דאתפטר, ושהיא נמצאת כאן למטה באופן של יתיר מבחיוהי!

גם הרב קסלמן השליח כאן באנגליה, חתנו של השליח ראשי הרב נחמן סודק ע"ה, סיפר לי שלאחר חתונתו, לפני שיצאו לשליחות למד בכולל, והם גרו אז בקומה השניה שמעל ה"אלבני בייקערי" על הפינה של איסטרן פארקוויי ואלבאני. כדי להוסיף בהכנסה אשתו היתה נותנת שיעורים פרטיים במוזיקה לנשים. הרבנית היתה לפעמים נוסעת לעשות קניות ואחד המקומות שהייתה עוצרת זה היה במאפיה זו. פעם בחודש אלול תשמ"ז באמצע הפסקה בין שיעור לשיעור הם עמדו על המרפסת בחוץ ושוחחו, ולפתע המכונית של הרבנית הגיעה ועצרה בדיוק לידם. הנהג נכנס לקחת את ההזמנה, והרבנית פתחה את החלון והביטה עליהם. מרת קסלמן שהיא סודק מהבית וזכתה לבקר את הרבנית, מיד הכירה שזו הרבנית ואמרה לאשה השניה בואי מהר לפנים כדי שלא נעמוד כאן להסתכל על הרבנית. אבל האישה השנייה לא רצתה לזוז והיא והרבנית הסתכלו אחת על השנייה במשך כדקה ארוכה עד שהנהג חזר והמכונית נסעה.

לאשה זו לא היו לה ילדים במשך 10 שנים וכתשע חדשים אח"כ בל"ג בעומר תשמ"ח, שלושה חדשים אחרי ההסתלקות נולד לה ילד!

וכאלו יש סיפורים רבים שאני יכול לעמוד כאן כל הלילה ולספר.

רק עוד סיפור אחד לדוגמא ששמעתי מגיסי הרב לוי אזימוב, שפעם ההורים שלו באחד השנים הראשונות לשליחות הם נסעו לרבי עם הצ'ארטר שבא מאה"ק ועבר דרך אנגליה, ולפני שחזרו ביקרו אצל הרבנית, והרבנית שאלה מתי אתם חוזרים והם ענו הערב עם הצ'ארטר, אחרי חצי שעה שוב שואלת הרבנית מתי אתם חוזרים והם שוב ענו הערב, ואחרי זמן מה היא שאלה שוב בפעם שלישית שאלה זו, והיה לפלא בעיניהם, ועד שחשבו שאולי זוהי הוראה להישאר ולא לנסוע, לפועל הם נסעו יחד עם כולם, ואחרי חצי שעה קיבלו הודעה מהטייס שמנוע אחד עלה באש וצריכים לעשות נחיתת חירום, ובאותו זמן הרבי היה בחדר הק' ויצא למזכירות ושאל אם הגיעה ידיעה אודות הצ'ארטר, ובניסים הם נחתו בשלום, ומיד התקשרו למזכירות והרבי נתן כמה הוראות לחזור על אחד המאמרים שהרבי אמר, ולמחרת נסעו בשלום.

מכל הסיפורים האלו רואים אנו שהיא הייתה אישה מורמת מעם, כאימהות והנביאות הצדקניות!

אבל מכל אלו ריבוי הסיפורים שיש, הרבי בחר דווקא סיפור אחד והוא הסיפור שסיפר אחרי השבעה בשיחה הידועה והנוראה של חשבונו של עולם, כשהרבי דיבר על העתיד של ליובאוויטש, באם ח"ו משיח לא יבוא מיד. והרבי סיפר אז את הסיפור של הצ"צ מה שאמר במענה לשאלה של בנו אחרי ההסתלקות של הרבנית שלו וכו'. שיחה זו הייתה כ"כ מפחידה שלמרות שהכינו אותה להגהה לא הכניסו אותה, והרבי לא ביקש פעם שניה להגיה אתה וכך זה נשאר.

בשיחה זו סיפר הרבי את הסיפור היחידי על הרבנית, שהרבנית אמרה במשפט הספרים שהספרים שייכים לחסידים מפני שאביה בעצמו שייך לחסידים!

והאמת כשחושבים על זה, זה אולי לא פלא למה הרבי בחר דווקא סיפור זה:

ישנה שיחה מהרבי מהתוועדות יו"ד שבט תשל"ב שהרבי הסביר את ההבדל בין שירת מרים לשירת דבורה. שאצל מרים היא הייתה טפל למשה ולכן היא נזכרת רק בסוף אחרי שירת משה ורק פסוק אחד, ואילו בשירת דבורה היא העיקר וברק בן אבינועם הוא טפל אליה. והרבי הסביר שבזמן משה כשהלכו למדבר ומשם לכבוש את הארץ, אז העיקר הוא הגבר כי איש דרכו לכבוש, אבל בזמן דבורה כשבנ"י כבר כבשו את א"י וכל אחד היה תחת גפנו ותאנתו, והפלישתים ניסו להיכנס לתוך הבית ולעשות מלחמה בגשמיות וברוחניות ולהכניס שם את ה'גויישקייט' שלהם, הנה מכיוון שהבית היה בסכנה, הנה אז עיקר המלחמה הוא על האישה כי היא עקרת הבית!

וכך ראינו אצל הרבנית שלמרות שהיא הייתה הצנע לכת בתכלית כמו שרה אמנו "הנה היא באוהל", וכמעט שאף אחד לא ראה אותה וכו', והתנהגה ממש כמו צדיק נסתר, שלמרות שהיה הייתה במרכז העולם היא הצליחה באופן מיוחד במינו להמשיך בעבודתה בהצנע לכת, בלי ליהנות אפילו באצבע קטנה מכל הכבוד מלכים שיכלה לקבל, שזה דבר שאין לו אח ורע בהיסטוריה של ליובאוויטש ואולי בהיסטוריה של היהדות - הנה למרות כל זאת הנה בכל פעם שהבית של ליובאוויטש היה בסכנה, על ההמשך והעתיד והנצחיות של החסידות, היא הייתה זו שעמדה בפרץ, ונלחמה בגלוי!

ואכן כפי שהרבי אמר אז, שהרבנית בעדות שלה במשפט הספרים פעלה את העניין הזה בעולם, כמו שאדה"ז פעל בי"ט כסלו שאפילו אומות העולם בפטרבורג הסכימו על לימוד החסידות, והודו שיש כאן ניסים גלויים ונפלאים, כי היות שלימוד החסידות קשור עם ההכנה לגאולה שתגאל את כל העולם כולו, ובמילא זה צריך לפעול גם על או"ה, וכך גם הרבנית פעלה שאו"ה יפסקו שהרבי שייך לחסידים ובאופן של כן יקום! וכפי שהבינו המניחים מהשייכות בין דברי הרבי על העתיד עם הבאת דברי הרבנית, שזה גם קשור עם העתיד ועם ענין הנצחיות של הרביים בעולם, וכפי שהרבי דיבר בכל תקופת המשפט, שהמלחמה היא על העניין של "הוא בחיים" גם אחרי ההסתלקות, ושהספרים שהם חלק מהחיים של הרבי הם מבטאים את ענין הנצחיות של הרבי בעוה"ז!

ואולי אפ"ל שע"ד המובא בשיחה הנ"ל על הרבנית שטערנא שרה, הנה אולי אפשר לומר שגם בנוגע לרבנית, סיפור זה שהרבי סיפר מדגיש את הייחודיות שבה לגבי כל הרבניות, כי היא הייתה היחידה מכל הרבניות שעמדה בבית משפט והגינה על החסידים ועל החסידות, וכפי שהרבי אמר אז שזו הייתה מלחמה נגד כל הרביים עד הבעש"ט וכו'! ולמרות כל העגמ"נ שהיה כרוך בזה כידוע, ולמרות שידעה שהולכים להסריט אותה, ושיראו את זה לשופט ויקריאו את מה שהיא אמרה לפני חדר מלא עם אנ"ש וכו', והרי היא ברחה מכל זה כל חייה, ולמרות כל זה היא הלכה על מסי"נ בשביל להילחם עבור הבית של ליובאוויטש, וכמו שהרבי אמר שהיא תעשה את זה עם flying colors!

ומעניין שגם כשהרבי הקודם היה במאסר ונשלח לגלות קוסטרמה, גם אז הרבנית הייתה זו שהרבי ריי"ץ בחר בה לנסוע עמו, וכפי שהרבנית סיפרה בעדות שלה שהיא הייתה זו שצלצלה לבית האב בלנינגרד לבשר על השחרור!

ושוב ראו את זה גם בתשל"ח, כשהרבי היה בסכנה והרופאים רצו לקחת אותו לבית הרופאים בלי רשותו, והרבנים והמזכירים היו כ"כ מבוהלים שחשבו שמוכרחים לעשות את מה שהרופאים אומרים, וכאן התגלתה הרבנית בגדלותה ובהתקשרות העצומה שלה לרבי ולא הרשתה, ואמרה שמיום שהכירה את הרבי לא היה רגע שהוא לא היה בשליטה על עצמו, וממילא היא לא יכולה להסכים למשהו שנגד רצונו ובוודאי שיהיה טוב!

וכך גם ראו את זה בתש"י שכולם היו מבולבלים והרבי סירב לקבל הנשיאות וכו' הייתה זו הרבנית שאמרה לרבי שבאם לא יקבל ח"ו את הנשיאות כל מה שאביה הקים ירד ח"ו לטמיון!

כאן התגלה שוב עוצם ההתקשרות והמסי"נ של הרבנית לאביה ולכל הנשיאים, שלמרות כל העגמ"נ שהיה כרוך בזה, היא עמדה במסי"נ שליובאוויטש צריכה להמשיך והדור השביעי חייב לגמור את מה שאדה"ז התחיל ולהוריד את השכינה למטה.
ומעניין שיש וידאו מהבת של החסיד הנודע ר' חוני' מרוזוב, שבו היא מספרת שאחרי ההסתלקות של הרבי רש"ב, כאשר הרבנית אז הייתה בגיל 19, היה לה ויכוח עם הרבנית, כי הבת של חוני' מרוזוב טענתה שעם ההסתלקות של הרבי רש"ב ליובאוויטש נגמרה, מפני המצב הקשה שהיה אז ברוסיה עם המלחמה של הקומניזם נגד היהדות וכו', והרבנית אמרה לה שח"ו לומר זאת ושליובאוויטש תמשיך וכו', ואחרי שנים הם נפגשו ואז כבר כל העולם ידע מגדולתו של הרבי הקודם ומהמסי"נ שלו ומהגאולה של יב תמוז וכו', והרבנית אמרה לה את זוכרת את הוויכוח שהיה לנו, נו מה את אומרת עכשיו...

ואולי זה ייתן לנו הסבר על הדבר הכי תמוה ונפלא שקרה בתשמ"ח אחרי ההסתלקות, כאשר בין לילה השתנה ממצב שלאף אחד אסור לדעת או לראות את הרבנית, למצב שהרבי התחיל לדבר עליה ברבים, והתחילו להדפיס ספרים עליה והיא הפכה לנחלת הכלל!

ולמרות שאכן בתקופת המשפט הרבנית הפכה ליותר מעורבת במה שקורה, כמו למשל בכ"ח סיון הראשון בתשמ"ו שזכיתי להיות מעורב בתשורה ובארגון ההתוועדות הראשונה כשהרבי אישר את זה רשמית לחג, הנה בשער של התשורה כתבתי שזה היה אז 45 שנים לבואם של הרבי והרבנית, ואח"כ כשהרב מאיר הארליג עלה למעלה לקחת המשקה, והכריז שכולם מוזמנים להתוועדות לכבוד בואו של הרבי לאמריקה, הרבי חייך והרים את היד, ועצר אותו וקרא בקול "איש וביתו", ר' מאיר חשב שהרבי מתכוון שיזמין את כולם איש וביתו לבוא להתוועדות, אז הוא הכריז שכולם איש וביתו מוזמנים, ואז באותו רגע הרבי מאוד חייך, ואלו העומדים לידו אמרו לר' מאיר שהרבי מתכוון לרבנית, ואז הוא הכריז שוב שכולם מוזמנים להתוועדות לכבוד בואם של הרבי והרבנית לאמריקה! אבל זה באמת היה יוצא מן הכלל! אבל ככלל כמעט ולא דיברו עליה.

ולכן אחרי ההסתלקות כולם היו בהלם שפתאום הרבנית הופכת לנחלת הכלל, ואלו שהיו מקורבים לרבנית פחדו לדבר וכמו שמרת הגר מספרת שהיא ביקשה רשות מהרבי לספר כי כולם פחדו, והרי לכאורה כולם ידעו שזהו רצונה בבחינת "כבודה בת מלך פנימה" להיות בהצנע לכת, להיות צדיק נסתר, וא"כ מה קרה כאן?

ואולי אפשר להבין את זה מהשיחה שהרבי אמר בר"ח כסלו תשמ"ט באמצע שנת האבלות על הרבנית, כשנשי חב"ד סיימו את הס"ת שהתחילו לכתוב בסיום השבעה לע"נ הרבנית נ"ע. זה היה בסמיכות לפרשת תולדות, ואז הרבי הסביר שבפרשת תולדות רואים את המעלה של האימהות לגבי האבות, שדווקא רבקה הכירה את מעלתו של יעקב לגבי עשיו ואילו יצחק רצה לתת לו הברכות אבל בסוף יצחק הסכים עם רבקה ובירך את יעקב וכו', וכך גם בנוגע לאברהם שהוא אמר, לו ישמעאל יחיה לפניך ואילו ה' אמר לאברהם שישמע בקול שרה!

והרבי הסביר שיש הבדל בין האבות לאימהות בפעולה בעולם וכן בין הרביים לרבניות.

והרבי מסביר בקיצור בשיחה זו את המבואר בחסידות שהאבות הן הן המרכבה, שהאבות ומשה רבינו וכו' היו נשמות דאצילות, ולמעלה מזה בדרגת יחידה, וכך גם רשב"י והאריז"ל והרביים כמובא בחסידות.

וכפי שמבאר אדה"ז בתורה אור על פרשת השבוע, פרשת משפטים על הפסוק בירמיה "וזרעתי אתכם בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה", שיש שתי סוגי נשמות, ורוב רובם של הנשמות הם מזרע בהמה מעולמות בי"ע ובזה גופא בבחינת ציפורניים ועקביים, ורק הנשמות של הנשיאים והרביים שבכל דור הם זרע אדם, נשמות דאצילות.

וכמו ההבדל בין בהמה לאדם, שלבהמה אין דעת, ולאדם יש דעת, כך גם ברוחניות שהנשמות שלנו שהם מזרע בהמה, מעולמות בי"ע ולכן אין לנו הכרה ודעת והרגשה בבחינת ראיה באלקות, ולכן אצלנו עולמות בפשיטות ואלקות בהתחדשות.
וזהו כל ענין הרבי להיות "ממוצע המחבר" שפירושו לחבר אותנו לדרגת האלקות של אצילות, שתהיה לנו הכרה באלקות בדרגה כזו שלבדנו איננו יכולים להגיע לשם, שזהו פנימיות המצווה של "ולדבקה בו" בתלמידי חכמים כמבואר בתניא.
וכפי שמסביר הרבי רש"ב בהמשך רנ"ט ועוד את הסתירה בין הפסוקים, שפסוק אחד אומר "פנים בפנים דיבר ה' עמכם" ואילו הפסוק לאח"ז אומר ש"אנכי עומד בין ה' וביניכם", שהרי אם בנ"י דיברו פנים בפנים אז אין צורך למשה שיהיה עומד בין ה' וביניכם, ואם הוא כן "עומד ביניכם" אז משמע שזה לא היה פנים בפנים, והוא מסביר שזה הענין של משה, שבאמת בנ"י מצד עצמם אינם יכולים לקבל פנים בפנים מה' בעצמו שהרי הם נשמות דבי"ע, ועד בדרגה של ציפורניים ועקביים, כי נשמותיהם התרחקו כ"כ מהמקור שהוא חכמה עילאה דאצילות, ורק ע"י זה שמשה הוא ממוצע המחבר, שעומד בין ה' וביניכם, הוא יכול לחבר אותם שעל ידו הם יוכלו להיות פנים בפנים עם ה', מכיוון שאלקות בגלוי אצלו.

וכמוסבר בחסידות המשל של "משפך", שכמו שא"א לשפוך מים מחבית גדולה לתוך כוס קטן, ולכן לוקחים משפך, אבל ע"י המשפך עוברים אותם מים בדיוק שהיו בחבית לתוך הכוס, שזה העניין של ממוצע המחבר, כי הנשמות של זרע בהמה הם לא כלים לקבל ישר מהדרגות העליונות באלקות אבל ע"י המשפך, ע"י נשיא הדור, הם יכולים להיות כלים לקבל, את האלקות שלמעלה מעולמות, בדרגות העליונות ביותר.

וכפי שהרבי סיפר פעם בהתוועדות בתשי"ב, שפעם דיבר לפני הנשיאות עם יהודי שאינו מאנ"ש בנוגע לעניין ההתקשרות, והיהודי טען שמה הוא צריך לממוצע הוא רוצה להיות קשור ישירות לה', והרבי אמר שהיה קשה להסביר לו שבלי רבי אין לא שייך שיהיה יחוד אמיתי עם אלקות, מפני שלנשמה שלו יש קשר פנימי רק לדרגות הכי תחתונות באלקות, ולכן העולם מסתיר לו, ואצלו עולמות בפשיטות ואלקות בהתחדשות ויש לו קושיות על אלקות וכו', ורק ע"י הרבי שהוא הממוצע המחבר, הנה הוא מחבר אותו לדרגת האלקות שלמעלה מהעולם, ורק זהו הייחוד האמיתי עם אלקות. וכפי שמבאר הרבי בריבוי שיחות ומכתבים ובמיוחד בשנה הראשונה אחרי ההסתלקות של הרבי ריי"ץ, שעניין זה ממשיך גם לאחר ההסתלקות שהרבי ממשיך להיות הממוצע המחבר שלנו!

ואכן רואים את ההבדל בין אלו שזכו להיות מקושרים לרבי ולרביים שיש להם "הנחות".

'אפלייגעס' שאין אפילו לגדולים של ה'עולמשע'.

ולדוגמא לפני כמה שנים ביקרתי באה"ק וביקשו ממני להתוועד בבני-ברק, ובהשגח"פ נפל לידי חוברת מדבריו של הגדול שבגדולים שלהם, ושם מובא שהוא סיפר בשם גדול שבגדולים שלהם מדור שלפניו, שאמר שבוודאי לא היה ל'קצות' 'געשמאק' בקוגל כי היה איש המעלה וכו', ושאלו התלמידים והרי על יצחק אבינו כתוב שביקש שיכינו לו מטעמים כאשר אהב? וע"ז ענה הגדול של ימינו ש"כאן לפני מ"ת וכאן לאחרי מ"ת"!

והיינו שאפילו יהודי כמוהו שישב כל ימיו ולמד תורה בפרישות וכו' יש לו לדאבוננו הבנה מגושמת ומוטעית ביותר ביסודי היהדות, שהרי על האבות נאמר שהם הם המרכבה, וכמובא בראשונים ובאריכות בתניא שכל אבריהם היו קדושים ומרכבה לשכינה וכו', ובפרט יצחק אבינו שעקידת יצחק מונחת לפניו וכו' וע"כ היה קדוש שהיה אסור לרדת למצרים וכו', ובתפילת שמו"ע כל עם ישראל אומר אלוקי אברהם יצחק ויעקב כי הקב"ה ייחד שמו עליהם, ואילו בתפיסתו המגושמת של הגדול הכי עדין של המתנגדים, יצחק אבינו התענג מתאוות גשמיים, ודיברתי על זה שא"כ לשיטתו של אותו גדול, היו צריכים ח"ו לשנות מנוסח התפילה את "אלוקי יצחק" ל"אלוקי הקצות" ח"ו ור"ל.

וכפי שאדה"ז מסביר בשיעור תניא של אתמול שזהו מאמר השכינה על ב' מיני מטעמים שיש להקב"ה מעבודת הצדיקים ומעבודת הבע"ת!

והטעם האמיתי מדוע אף ילד אפילו מהזיבורית שלנו שלמד בתו"ת לא היה עושה כזו טעות על יצחק אבינו, היא לא רק מפני שהוא למד את מה שכתוב בתניא, אלא כי ע"י לימוד התניא הוא מתקשר עם הרבי וע"י עם אדה"ז, ובמילא יש לו אפלייעג והנחה רוחנית של נשמה דאצילות! משא"כ מי שלא לא מקושר לצדיק הדור הוא יכול להיות הגדול שבגדולים אבל אין לו שייכות לאלקות שלמעלה מעולמות!

וזהו ענין הרביים והאבות. וענין האימהות והרבניות מסביר הרבי בשיחה הנ"ל שהאימהות שגם היו נשמות דאצילות, אבל הם היו בבחינת מקבלים מהאבות, ספירת המלכות, וממילא הם יכלו להוריד עוד יותר את ההמשכה של האבות למטה בעולם, ולכן אברהם ויצחק ראו את ישמעאל ועשיו כפי שהם בשרשם למעלה, ולכן רצו שגם הם יהיו חלק מהעבודה שלהם, משא"כ שרה ורבקה ראו אותם כפי שהם למטה, ולכן הם ידעו שעדיין לא הגיע הזמן לזה וזה רק יהיה בביאת המשיח.
והרבי מוסיף שם שכך הוא גם בנוגע לנשיאי החסידות שמכיוון שכל העניין של חסידות נתגלה בעולם מפני התגברות החושך בעולם וענין החסידות הוא הירידה לברר העולם, ולכן הפעולה של הרביים קשורה ונפעלת על ידי הרבניות הצדקניות! וכפי שהרבי סיפר בר"ה תשמ"ח שהיה מנהג אצל הרביים לדבר עם הרבניות בכל ערב ר"ה כי בר"ה הוא בנין המלכות, וזהו ענין הרבניות שהוא ספירת המלכות וכו'.

וכפי שזכינו לשמוע מהרבי בהתוועדות בשבת באמצע השבעה, ש"פ משפטים תשמ"ח שזה היה באותה קביעות כמו השנה פרשת משפטים, שבזהר מובא על ואלה המשפטים שאלו הם הדינים אודות סדר הגלגולים ועליית הנשמה למעלה. והרבי אמר שבזהר מובא שיש שתי סוגי נשמות, נשמות דבי"ע שאצלם שייך שיהיה עניינים שצריכים לתקנם ולכן הם צריכות לבוא בגלגולים, משא"כ הנשמות דאצילות שאצלם הכל בשלימות ולא שייך אצלם גלגולים, והרבי הוסיף שהרבנית שהיא צדקנית ובתו של נשיא הדור היא בדרגת מלכות דאצילות, ורק הקב"ה מתעסק בעליה של נשמתה, בעילוי אחר עילוי.

ואולי זהו הביאור שדווקא אחרי כ"ב שבט כשהתחילה התקופה החדשה, כפי שהרבי והרבנית אמרו, תקופה של החושך הכי גדול, וכפי שהרבי אמר בשיחה הנ"ל של חשבונו של עולם בנוגע לעתיד של ליובאוויטש באם ח"ו לא תהיה ביאת המשיח מיד, שזה דבר שלא היה בכל הדורות של חסידות עד עכשיו, ובשביל תקופה זו, ובשביל הירידה הכי גדולה הזו, ובמיוחד לאחרי ג' תמוז, צריכים אנו במיוחד לסיוע של הרבנית הצדקנית, שעניינה ענין האימהות לירד למטה מטה בירידה הכי גדולה זו, ולעזור לנו בהתקשרות שלנו לרבי, הממוצע המחבר והמקשר אותנו פנים בפנים עם ה', בזמן של חושך כזה!

ואולי אפשר לומר בדרך אפשר שלכן סיפר הרבי במיוחד סיפור זה, כי זהו עיקר ענין הרבנית שהיא זו שפעלה את ענין הנצחיות של הרבי בעולם במשפט הספרים, והיא ממשיכה לסייע לנו עם ברכותיה ותפילותיה, ולכן חשוב לנו לדעת אודות הרבנית, ללמוד ממנה ולהתנהג ברוחה באופן של מסי"נ, ללחום במלחמה האחרונה זו לפני משיח, ולהגן על הבית של ליובאוויטש שיישאר בשלימות ובנצחיות עד ביאת המשיח, בדיוק כפי שהרבי רצה ורוצה!

וממילא ביום ההילולא ובשבת ומוצ"ש שלאחריו, וכפי שהרבי תמיד אומר שבשבת שלאחרי יום הילולא הנה אז כל העניינים שבמשך השבוע מתעלים ביום השבת, והרי על יום ההילולא זה הרבי אמר בכ"ב שבט תשנ"ב שהוא יום ברכה, בך יברך ישראל, הנה הברכה הכי נעלית שאנו כולנו מבקשים מהרבנית היא, הברכה שכוללת את כל הברכות, שכולנו אנשים נשים וטף, ובמיוחד הילדים והנכדים שלא זכו לראות הרבי, שיהיה להם את הרגש ההתקשרות לרבי כמו שהיה קודם ואדרבא ביתר שאת וביתר עוז, ושתהיה לכולנו את ההכרה והידיעה שאנחנו כולנו בדור השביעי של הרבי, ושהרבי ממשיך להנהיג אותנו כמקודם בלי שום שינוי, וכל ההצלחה של אלפי השלוחים בעולם היא רק מזה שהרבי הוא בכל שנה נהיה יותר חי ויותר 'אקטיב', ואשר בכל יום אנו מתקרבים יותר לרגע שנזכה סוף סוף 'זהען זיך' עם הרבי והרבנית 'דא למטה', בגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו ממש.

לחיים חסידים! לחיים ולברכה!
כ"ו בשבט תשע"ח