ב"ה יום שני, י"ג חשוון תשע"ט | 22.10.18
האושר המושלם ■ הגיגים לפרשת וארא

"למה הרעותה?" מהדהדת באווירה הקודרת האופפת אותנו קושיה מטרידה ומנקרת מאוד, המתריסה וזועקת על מצב נוכחי של העדר תחושה של וודאות עצמית.. אז למה, אכן, הרעותה, אלוקים?" ● מאמר תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
לדלג אלי עולם של אהבה ועונג בעקבות הבטחון...

"למה הרעותה"? מהדהדת באווירה הקודרת האופפת אותנו קושיה מטרידה ומנקרת מאוד והמתריסה וזועקת על מצב נוכחי של העדר תחושה של וודאות עצמית... של חסינות ובטחון ועמידה מוגנת בפני אימתם של איומים מחרידים ומעשי תוקפנות אלימים... אז למה, אכן, הרעותה, אלוקים?

והאלוקים משיב מתוך אהבת התענוגים שלו לבן השעשועים מתוך סולחנות וחמלה אבאיים"בטחון, מוישלה שלי... בטחון!"

א)מגבלות הבטחון העולה מתוכי הרגש:

"אמא" מתגלגל צליל מפתה ורגשני מאוד של הזאטוט, ילד השעשועים ונחמת ליבה של האם המסורה.... "את הרי, אינך אוהבת אותי כ"כ, כי אינך מניחה לי להנות... להתענג וללון בלילה אצל רעי ידידי הקרוב ביותר?.... נעשה כיף!"...

אבל מוטי לא ידע שאמא מביאה בחשבון גם את קו הגבורה... גם את תנועת המנע וזהירות היתר מפני..

ואולם הילד מתפרץ: "את מסרבת לי משום שאת שונאת אותי".... הוא משתמש בשפה בוטה ותחושות הילד כלפי האם נעשים חריפות ושליליות ביותר...

זוהי השלכה של יניקת החיצונים שלא נבלמו ע"י עמידה נחושה! בקשת הילד מגיעה ממקום שאין בו שלימות והוא מניח שאהבתם ההדדית היא מכרחת ומחייבת את המציאות המסויימת שהוא שואף אליה..

וההשלכה לקו צר ומצומצם זה של תנועה שאינה שלימה ובוגרת היא יצירת כר פורה לסחטנים שאינם מניחים למשאלה להתבצע והם אחראים ליצירת מצב של יחסים שאינם תקינים, לתנאי התמודדויות, התנצחויות וסכסוכים...

ב)צעד משודרג אך אינו מושלם עדיין של תפיסת המוחין בביטחון:

"שולמית... מה ארע לחברות האמינה שלנו? מדוע את מנגדת לי הפעם בעקשות שכזו? האם, אכן, הלכה לטמיון הרעות שבקשר העמוק והנאמן ששכנה לה בינותינו"? חורקת יעל שיניה זועמת לתוך עולמה המבודד והמסתגר...

"יעל, מדוע את שומרת טינה לשולמית"? מטיחה בה האם. "מדוע אינך יוצאת מנקודת הנחה מוחנית ושלא רגשנית יותר ומתעה?... אולי, בכל זאת, תוכלי ללמד על שולמית זכות ולא לדון אותה לחובה עד שתגיעי למקומה... את לא חושבת שאולי, גם את היית נוהגת כן לו היו תנאיה ומצבה מוטלים עליך ולא היו מותירים לך שום אופציה אחרת"?! מנחה אותה האם המחנכת.

ואמנם, מדוע למרות כל מאמצי השידולים והנחיותיה הברורות של האם המסורה עדיין חשה יעל חוסר שלימות נפשית והיא עדיין נסערת כ"כ ונבוכה בשל יחסיה המעורערים עם שולמית?

משאלתה של יעל לא נתממשה למרות כל מאמציה הנחרפים ללמד על שולמית זכות. היא לא השכילה להעלות בחקתה ולו רק נימוק אחד או כל תרוץ והצדקה משכנעים ליחסה הנתפס כפוגעני של שולמית אליה.

המוח נוטה, אומנם, לרחם ולהסתייג מקו מוחץ של גבורה ובכך הוא משודרג יותר מקו של רגש הבועט ורוגש עם האכזבה, אך בנקיטת צעד מוחני - מתוך הברק המבריק - עדיין אין משיגים בטחון נחוש של שלימות, היות ולא תמיד בקו זה מתממשת הדרישה... ועיתים בשל הצמצום שבמוח ובשל מגבלותיו, טרם נמצאת כל הבנה וסברה מצדקת ומנמקת את מניעי ההתנהלות הפוגענית של הזולת וזהו המצב שחוותה יעל...

ואף אם בכל זאת, יהיה מצב של התבצעות המשאלה - היא תבוא אז בעטיפה של "יניקת החיצוניים" - בהפרעות ומטרדים בשלווה ובחופש העונג בעת הנפש מבקשת להנות ולהתענג בשפע שנמשך מאותו סוג של בטחון המושתת על מגבלות של המוחין.

ג) לדלג אלי עולם של עונג ואהבה המכונה "עדי עד":

התלות והבטחון שהם השלכות של הרגש והמוחין מתדמים לצעדי העמידה (התקדמות איטית כ"כ) או פסיעותיה הזעירות של תהליך ההליכה, בהם המרחק בין הרגליים בעת התנועה הוא מצומצם ביותר.

ההתנהלות כאן היא איטית ויש קשר הדוק בין הנסיון שרכשנו בחיים ובין לקחי המסקנות של תובנות החכמה והיוצרים את הקשר המסתבר בין ההיגיון והשלכותיו במשל של הקירבה בין הצעדים בעת העמידה (הליכה איטית מאוד) ובעת ההליכה.... זוהי התקדמות מאוד מוגבלת בהתייחס למרוץ.... לדילוג מעבר......

יש כאן, אולי, התקדמות... התעלות מה, בה כל צעד מתבסס וכולל את זה שתחתיו כמו בלימוד של עילה ועלול במתימטיקה או בהנדסה.. ובעולם של לימוד מקצוע ואומנות וכו'...

התנהלות של עילה ועלול ושאינך אחד מהווה בסיס לזה שמעליו משתקף בסדר ההשתלשלות בו הטבעת האחרונה אחוזה בזו הקודמת לה ועד לזו העומדת בראש, כך שיש קשר קרוב של צעדים סמוכים ביניהם, אך אין כאן דרך בביטחון המובילה למרחב נשגב ונעלה מאוד המכונה "עד" ואשר משם נמשכות לנו משאלותינו בשלימותן, בתנאי שהעפלנו לדרג זה בצעדי דילוגין ואז מתממש הרעיון בפסוק "בטחו בה' עדי עד" (ישעיהו כ"ו ד') וכאן אין שום פירצה דרכה עשויים, חלילה, לפלוש החיצונים ולפגוע!

ד) איהו האתר המכונה "עדי עד"?

רק ע"י הימלטות מהמצב הנפשי הנוכחי בנסיקה אלי בטחון שאינו זוחל על משענת של רגש ומוחין מוגבלים כמובא בנ"ל - בסדר השתלשלות, אך בתנועה של דילוגים מעלי תפיסות חיים נדושות - בו משקיף האדם אלי העולם הרחב מבעד לאשנבי הרגש והמוחין שלו, צרים ומצומצמים כ"כ והוא נעשה אז חסר בטחון ופגיע...

היבט הנוטל אותנו אל המקור והעצם משם אנו נמשכים ואנו מגיעים - מוביל אותנו למסקנה אמינה המצהירה כי היות ואנו נולדנו מאהבה ונמשכנו מהתענוג של יוצרנו ובוראנו מאותה רמה המכונה "עדי עד" , הרי עלינו להאמין ולבטוח שהרי, בשל היותנו עצם מהעצם האלוקי, לכן האהבה שה' רוחש לנו היא היא זו שקובעת עבורינו את המהלכים...

ויתכן מאוד שהם אינם מובנים לנו בשל כלי התפיסה המוגבלים שלנו ואולם, הבטחון הנפצר מעימנו הוא להאמין כי ה' מטלטל אותנו ומוביל אותנו אלי מסע החיים שנועד לגאול אותנו מהמיצרים החובשים וכובשים אותנו... ולגאול אותנו אפילו מאותם מניעים מציקים, שאיננו מודעים למציאות המעיקה ואיננו חשים כלל עד כמה הם לוחצים ודוחקים בנו...

לא תמיד אנו מבינים את הצעדים שהורינו נוקטים עימנו או בני זוגנו... המורים והמחנכים..

לו רק היינו זוכים למציאות פז בה היינו נוכחים כי ההתנהלות שלהם עימנו נובעת מרמה של "עד" בה הם רואים בנו את העצם שלהם... את ההמשכיות שלהם ומשם נובעים רגשות האכפתיות והמסירות והדאגה של דמויות עדינות וטהורות אלה אלינו ורחש האהבה שלהם אלינו נובע בשל ראותם בנו את העצם שלהם. את מקור חייהם ועיקרון זה מה שמכתיב את מהלכיהם עימנו בחיים - כי אז...

כי אז היה מהלך זה שלהם עמנו סולל עבורינו את הדרך שלנו לבטחון של שלימות במנהיגים אלה והמשדרג אותנו שנדלג מעבר לשיפוטים כוזבים של הרגש והמוחין הנפגעים והמוטעים שלנו ותחת זאת נרחוש כלפי מחנכים אלה אמון וביטחון ברמה של "עד"...

וכך אף נוכל להמשיך ולהאציל עלינו את האושר המושלם, (ללא פגיעה של חיצונים) שבמשאלות חיינו...

אך איה... איה הן הדמויות האציליות והקדושות האלה הנמשכות מעולמות של "ע"ד?

 

 

כ"ד בטבת תשע"ח