ב"ה יום שני, ד' כסלו תשע"ט | 12.11.18
הרב מונדשיין בעת עבודתו בספריה הלאומית
הרב מונדשיין בעת עבודתו בספריה הלאומית צילום: ארכיון שטורעם
קווים לדמותו של איש האשכולות ■ הרב גדלי' אוברלנדר

'איש האשכולות' קווים לדמותו של הרב יהושע מונדשיין ז"ל מחשובי חסידי חב"ד ומגדולי חוקרי וסופרי החסידות מאת הרב גדלי' דוד אוברלנדר מירושלים ● לטור המיוחד>>>
מערכת שטורעם
הרב גדלי' דוד אוברלנדר

איש האשכולת

קווים לדמותו של הרב יהושע מונדשיין ז"ל

מחשובי חסידי חב"ד ומגדולי חוקרי וסופרי החסידות


ב' טבת זאת חנוכה תשע"ה לפ"ק

אמרו: עשרה קבין דעת ירדו לעולם, תשעה נטלה רבי יהושע מונדשיין ואחד כל העולם כולו.

נדמה שהתואר "איש האשכולת" הוא התואר הקולע ביותר כשמדברים מרבי יהושע, איש שהכל בו, כי היה אישיות רב גוונית ורבת כישורים ובכולן היה יחיד ומיוחד, סיני ועוקר הרים, בור סיד שאינו מאבד טיפה וחוקר בעל כושר ניתוח מדהים, בעל רגש סוער מחד גיסא ושכלתני קר מזג מאידך גיסא, איש רציני אבל גם ציני, "משכיל" וגם "עובד" (מונחים חבדיי"ם ידועים) שעומד ומתחנן לפני קונו בכוונה ובדביקות אחרי שהתעמק במשך שעה ארוכה בספרי חסידות, "רך כקנה" לעזור לת"ח למצוא מקור או מ"מ וכדומה, ו"קשה כארז" כשצריך להשיב למחרפים ומגדפים מבית ומבחוץ, לא חת מפני איש, התפלמס עם המשכילים, הוכיח את סילופיהם ולעג על בורותם, אכן איש של ניגודים, אבל אחד לא סתר את השני.

למרות שעיקר התמחותו והתעסקותו היה בתורת חב"ד ובתולדותיה, הרי גם בשאר ענפי החסידות רב מאד היה חילו, עד שנחשב כ"חד בדרא" בביוגרפיה ובביבליוגרפיה התורנית בכלל והחסידית בפרט, כעדותם של החוקרים הדגולים הרב בצלאל לנדא ז"ל והרב אליהו חיים קרליבך ז"ל ועוד.

"איש הספר חובבו וחוקרו" כך הכתיר רבי יהושע את מורו ורבו הביבליוגרף והחוקר המפורסם ר' חיים ליברמן ז"ל מנהל ספריית חב"ד בקראון הייטס, אף אנו מוסיפים ואומרים "נאים הדברים למי שאומרם".

ילאה העט ויכלה הנייר אם נבוא לסקר את כל יבולו הספרותי שכולל מאות מאמרים ומחקרים ואלפי הערות והארות, רבי האיכות , בכל תחומי החסידות, דרוש וקבלה, הלכה ומנהג, וכמובן ספריו הנפלאים, הן אלו שיצאו לאור כבר והן אלו שעדיין בכת"י ועתידין בעזרת השם לצאת לאור בקרוב ע"י מכון "כרמים", בכולן מתבלט ר"י כבעל מוח אנליטי נדיר ביותר וזכרון פנומנלי יוצא דופן.

ראוי לציון את המבוא שכתב לספר "שארית ישראל" שיצא לאור לאחרונה מחדש ע"י ש"ב הרה"ג ר' גדלי' אוברלנדר שליט"א, שם באה לידי ביטוי הבנתו העמוקה מאד בתורתו של רבי ישראל מווילעדניק זי"ע ( מגדולי תלמידיו של הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל זי"ע) בפרט, ובתורת החסידות בכלל.

כדאי לצטט דברים שכתב המשפיע החבד"י הגה"ח ר' נחום גרינוואלד שליט"א, מגדולי המעמיקים בתורת החסידות, בקובץ "אור ישראל" יד' (טבת תשנ"ט) על המבוא הנ"ל:

"המבוא, שבהחלט הינו יצירה מכובדת לכשעצמה, נכתב בידי אחד מגדולי - אם לא הגדול מביניהם - של חוקרי ומפענחי תעלומי החסידות בימינו הרב י. מונדשיין. הרי"מ בידיו המקצועיות ובקיאותו הרחבה ברבדים הנסתרים של החיים החסידיים, מצייר לנו במבוא זה את קלסתר פניה הרוחנית והתורנית של דמות מיוחדת זו".

ר"י אף כתב ספר ביוגרפי על החוקר והסופר המפורסם רבי יקותיאל אריה קמלהאר זצ"ל , בשם "הצופה לדורו".

לנו לא נשאר אלא להמליץ, שכדי לתאר דמותו של רבי יהושע צריכים את רבי יהושע בעצמו...

אחת היצירות המשובחות של ר"י הוא ללא ספק מהדורה מחודשת של הספר "שבחי הבעש"ט" על פי כת"י שהגיע אל ספריית חב"ד בברוקלין, לפי כת"י זה מתיישבת הרבה תמיהות שיש על ה"שבחי".

גם כאן כתב מבוא ארוך ובו בא חשבון בשנינות אופיינית עם החוקרים המשכילים שהרבו להתלוצץ ואף כתבו השערות ובדיות מגוחכות על ה"שבחי".

לצד היותו גאון "בתורת" החסידות ותולדותיה, היה בקי מאד ב"מנהגי" החסידות, ובשנת תשנ"ה הו"ל את הספר "אוצר מנהגי חב"ד" שהוא ליקוט של כל מנהגי חב"ד, ובנוסף לזה משווה בין מנהגי חב"ד למנהגי חסידיות אחרות.

מדת האמת ואומץ לבו הלכו שלובות יחדיו , ונלחם בכל עוז נגד כל סטיה או זיוף , אם בהלכה או בהשקפה או אפילו רק בסיפור חסידי .

ר"י היה "נאה כותב ונאה מקיים" ורבות יסופר על זהירותו ויראתו המופלגת , ידידיו מספרים על גדרים וסייגים שקיבל על עצמו כשהתחיל לעבוד כספרן בספרייה הלאומית באוניברסיטה העברית .

בשנים האחרונות לבד , כתב והו"ל ג' ספרים !!! על חיי ה"בעל התניא" זי"ע , על מאסרו, הידוע בפטרבורג , על הבריחה מנפוליאון ועל הנסיעה לבארדיטשוב . בספריו מרבה להביא חומר תיעודי חדש שלא שזפתו עין , אך אינו מסתפק בחשיפתו אלא מנתח אותו כדרכו בעומק ובהגיון רב .

לזכרו של המנוח ז"ל נשתף את הקוראים בכמה פירורים משולחנו, פנינים קצרים, מקוריים ומחודדים, שלקטנו מתוך החוברות שי"ל ע"י מכון כרמים .

על דקדוק בתפלה:

...וכ"כ גם הרב יעב"ץ בהקדמתו לסידורו (אחר שהאריך בחיוב ההבחנה בין נח לנע, דגוש ורפה, מלעיל ומלרע וכו'): במי שאפשר לו ויודע הדברים אמורים, אבל מי שלא הגיע לידי מדה זו בנעורים, אי אפשר להטריחו בהנחת הטעמים שטורחו רב ומייגע דבורו, והפסדו מרובה משכרו, לכן טוב שלא לבלבל הקורא אשר לא ניסה באלה במטבע תפלה. עכ"ל.

והן אמת כי מצינו לגדולים וקדושים ששמו דגש על ענין זה (כגון בס' יסוד ושורש העבודה) , אולם כמדומני שבמאות ספרי רבוה"ק אשר עליהם זרח אורו של הבעש"ט הק' ואשר מפיהם אנו חיים דבר זה לא יראה ולא ימצא . ואדרבה , אדמו"ר מארי דתפלה מוהרש"ב מליובאוויטש אמר בשם אביו מוהר"ש (תורת שלום עמ' 2) דקדוק שייך רק לקריאת התורה אך לא לענין התפלה. ע"כ.

ואף כי הם העמידו את ענין התפלה בראש מעייניהם , אולם מה שאחרים ענדו עטרה לראשם עשתה החסידות עקב לסולייתה. היסוד הי' כי תפלה בלא כוונה היא כגוף בלא נשמה, ומה ערכה של תפלה בקריינות נאה וצחצוחי לשון כשהיא עצמה פגר מת.

וכמה כאבו החסידים את המחשבות הזרות המבלבלות את תפלתם , שהרי אף טרדה של דברי תורה מהווה סתירה לטהרת המחשבה בשעת התפלה (שו"ע אדמו"ר סי' צ"ג ס"ג), ואיך יעלה על הדעת להוסיף ולהטריד

את המחשבה בהרהורי דקדוק.

על משמר ההלכה:

...וראה עוד בלקוטי-שיחות (ח"ו עמ' 274-273) שבנוגע למעשה יש לנהוג כפי פסק ההלכה, אפילו כשהדבר עומד בסתירה למפורש בספרי חסידות (כגון שהנחת תפילין וטבילה במקוה ללא הכוונה הדרושה,

אין בהם ממש ח"ו).

וברוח זו היו חסידים מפרשים את דברי המשנה "עין רואה , אוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים": אם

ראית פירוש נאה , ושמעת "ווארט" טוב – הכל טוב ויפה, אבל "כל מעשיך בספר נכתבים" – המעשים בפועל

צריכים להיות כפי שהם כתובים בספר הידוע, הוא השולחן ערוך..."

על סיפורי חסידים:

בקובץ "היכל הבעש"ט (גליון כב) שלח מכתב תגובה ובו תקף בחריפות את המתלוצצים על סיפורי חסידים, זאת למרות שהיה בעצמו מבקר חריף של "תעשיית" הסיפורים וטען שרבים מהם בדויים או מסולפים, אך לא נתן לערער על עצם כללות סיפורי החסידות .

וכך כותב:

..."ההתמקדות בסיפורי החסידים מעוותת את המציאות ומסלפת את האמת, כאילו "אי הדיוק"

נתחדש בבית-מדרשה של החסידות ורק החסידים לוקים בשיבוש הסיפורים והמסורות העוברים מדור לדור.

ולא היא! סיפורים דמיוניים שיש בהם רק קורטוב של אמת מתהלכים בקרב ישראל מזה מאות בשנים, על הראשונים ועל האחרונים ועל גאוני הדורות האחרונים שאינם נמנים עם תלמידי הבעש"ט ...

...ולא רק בסיפורי נפלאות עסקינן , אלא גם בשמועות הלכתיות ו"מעשה רב" - מהם גם תמוהים ביותר-השגורים בפי רבים, וגם נולדים חדשים לבקרים,

ומה בין מסורת של סיפורים למסורת של שמועות בהלכה? באלו גם באלו יתכנו שמועות שווא ודמיונות! ...

...הכלל, בשמועות – בדיוק כמו ביושבים לפני חכמים – יש ארבע מדות : ספוג שהוא סופג את הכל (מאמין לכל דבר) , משפך שמכניס בזו ומוציא בזו (כופר הכל) , משמרת שמוציאה את היין וקולטת את השמרים (מפיץ רק את הסיפורים המשובשים ומתעלם מהאמיתיים) ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת (יודע ומבחין מה לקרב ומה לרחק).

וכפי שבהלכה אין כללים מה לקרב ומה לרחק והכל תלוי באובנתא דליבא, כך גם בשאר השמועות. אבל העדר אמונת צדיקים אינו מן היסודות שבגללם צריכים לרחק את סיפורי נפלאות הצדיקים ."

על המדע:

"דברי המדענים במדעי הטבע אינם יוצאים מגדר השערה ורחוקים מלהיות "קביעות" ו"הוכחות"

קבילות. נסיון העבר מוכיח כי העתיד יפריך רבות מהן."

מראה מקום:

"מ"ש בשם ספרי מוסר שהנחש שרוי בעצב למרות שמזונותיו (עפר הארץ) מצויים לו תמיד, מחשש "מה אעשה בשעה שאכלה לאכול את כל כדור הארץ" , מפורשים בזוה"ק ברע"מ פ' פנחס (רל, א)" .

ביאור פתגם חסידי:

"הפתגם שמובא בספרים שסיפורי צדיקים הם בבחינת "מעשה מרכבה" מקורו בס' שבחי הבעש"ט בשם הבעש"ט . ביאורו של פתגם זה , שהצדיקים הם הם המרכבה וא"כ העוסק בסיפור מעשיהם הריהו כעוסק במעשה מרכבה" .

לא נוכל לסיים בלי לציין את כשרונו הספרותי עז הביטוי שהיה מתובל בחוש הומור בריא, בשפתו העשירה ובסגנונו המלוטשת הצליח להפוך ענינים עמוקים ומסובכים לפשוטים ובהירים .

חבל על דאבדין ולא משתכחין (סנהדרין קיא ע"א)

ב' בטבת תשע"ח