ב"ה יום ראשון, כ"ט כסלו תשע"ח | 17.12.17
הגיגים לשמיני עצרת ושמחת תורה ■ הגב' רבקה ערנטרוי

ושמא, עולה אז השמחה ועוברת היא על גדותיה... או אולי, עצומה היא כ"כ ואינה עשויה לבוא לידי בטוי במלל... בריקוד או בקריאות שמחה והאדם עצור במכבש של רגשות שיא משתקים? האם ניתן אף לאמוד תנועה מהופכת של "עצירה" כשהאדם נתון בתנועה של חדילה, כגון עצירה מלדת, חלילה... של חוסר התקדמות וזרימה בהם נבצר מהאדם ונמנע ממנו השגם של גורמי הנאה ועונג?● מאמר תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הגב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
הגיגים לשמיני עצרת ושמחת תורה

להיות עצור וגם שמח? היתכן?

א)עצירה - חדילה: הכלום, יש מד אושר.... תגלית של אמצעי קריטריון לשקול את מנת השמחה השורה על האדם כשיחול ימיו נתגשם לו לפתע? כיצד יימנע אז מעין רעה שתפגע, חלילה, בקיומם של גורמי אושר אלה שלא יחלפו, חלילה, ולא יותירו אחריהם את אותותם?

ושמא, עולה אז השמחה ועוברת היא על גדותיה... או אולי, עצומה היא כ"כ ואינה עשויה לבוא לידי בטוי במלל... בריקוד או בקריאות שמחה והאדם עצור במכבש של רגשות שיא משתקים?

האם ניתן אף לאמוד תנועה מהופכת של "עצירה" כשהאדם נתון בתנועה של חדילה, כגון עצירה מלדת, חלילה... של חוסר התקדמות וזרימה בהם נבצר מהאדם ונמנע ממנו השגם של גורמי הנאה ועונג?

אזי... רגשותיו כבולים בו עצורים ודמו קופא בו והוא נטול יכולת להשתפך ולהביע את המיטב שבו...את נקודת נשמת חייו. ואולם...

ב)"עצרת" היא אף תנועה מהופכת בו קולט האדם ואוחז... מחזיק במבוקשו... בחפץ לבו ובמשאלת נפשו, הכלום, לא יהיה אז מאושר?

אלא, שבשעה זו הוא עסוק בהתמקדות ובריכוז עצום במקור ההנאה שנמשך אליו - הוא שקוע בתוכי עצמו, מעורה מאוד בטוב הזה והוא מתנתק רגשית מהעולם הסובב אותו...

ואולם, לאחר שהאושר הזה מסתבר אצלו ונקלט במודעות שלו ו"נעצר" בו ונקלט בו... (שמיני עצרת) רק אז הוא יניח לאושר הזה להתפרץ החוצה והוא ישתף את הסובבים אותו ברגשות של גיל וצהלה (שמחת תורה)...

ולכן נוהגים בשמיני עצרת להיות נתונים במצב רוח רציני יותר יחסית לששון בשמחת תורה אך להתעורר בשמחה בעת ההקפות של שמיני עצרת...

אז מדוע אין חוגגים את שמחת התורה בחג השבועות המכונה אף הוא "עצרת"? מדוע אינה אז השמחה אדירה כ"כ?

ג)עצרת היא גם התאספות חגיגית של קהל:
אנשים אינם הולכים איש לדרכו אך נעצרים בעליתם לרגל במגמה מאחדת ולכן אז התאסף העם והמלך קרא לפניהם בספר התורה... באיזה מקום במקרא הוא עוצר? מדוע דווקא שם? מהי שייכות הדבר עם ה"עצרת"?

הוא מגיע עד לאותה נקודה בה בקש משה מרבונו שיעבירו בארץ והוא יראה אותה באותה אספקלריא של אור שהוא טמיר מאוד ונעלם אך יבוא לגילויו הקרוב מעין בשמחת תורה...

דבר שנבצר ממשה כי ה' ידע שמצב זה ימנע מהעם להעריך את האושר הזה של גילויים אדירים אלה ולכן טלטל ה' את העם בגלות שיבואו להכרה בטוב ובהערכתו.

זוהי המידה החיונית ביותר לבריאותו הנפשית של האדםU בשמחת תורה אנו חווים רגשות אושר של גילויים טמירים אלה מקרוב, אל נא, נחמיץ אותן... חלילה לנו...

ד)מלך המושל אף הוא מכונה יורש "העצר" היות והוא עוצר את העם להתנהלל במעלליו... ואולם הנענות הזאת... והציות הזה - עשויים להביא בשלהם המשכה של חסד מאת המלך שתציף אותם בששון ואושר שלא ידעו מימיהם...

ושעה שבנו של האב האומלל נטש אותו והתדרדר מתעורר לפתע ברגשות כנים של שיבה... היא תעשה בחשאי.... במעמקים מתוך דומיה והמהולה ברגשות עזים של חרטה וגעגועים המנשאים אותו מעל ומעבר לרמות הרוחניות שהצדיק משיג בעבודתו ..

יום כפור מהווה נקודת פניה זו... עבודת התשובה נובעת מתוכי פנימיות הלבב והיא נעשית מתוך קו צנוע... מעודן ושקט ולכן להמשכה הבאה בעקבותיה יהיה קיום וקליטה והיא תעצר בתוכי השב באופן בשמיני עצרת פנימי מבלי שידה העויינת של העין הרע תפגע בה היות וההתנהלות פה היא חסויה... נעלמת מעיני הזרים... אינה מבזיקה בזרקורים מנצנצים והיא תתמשך אלי השמחה בשמחת תורה...

ואילו, מעמד הר סיני שהתנהל מתוך שאון של רעמים וקול שופר רועם ומראה של אש ועננים הסתיים לא בשמחתה של התורה אך בשבירתם של הלוחות החקוקים...

מעמד הר סיני מיועד היה להביא את המשכיותן של תרי"ג המצוות לעולם וברורם של הניצוצות החבויים בכלי המצווה הגשמיים... זוהי עבודתו השגרתית של הצדיק נטולת עונג... היות ועונג תמידי - אינו עונג...

לעומת זאת בעבודת התשובה מרקיעים להפליא מעל ומעבר להישגיו הרוחניים של הצדיק ומגיעים לרמה אלוקית עילאית בה הזדונות הופכות לזכויות וזאת בשל הרגשות העזים וגעגועיו העזים של הבן לשוב בעבודת התשובה המתגלמת ביום הכיפורים ולהתאחד שוב עם אביו והדבר נעשה מתוך דומיה מתוך חרטה עמוקה ונפש עורגת... נכספת...

וההתנהלות הזאת מתרחשת בחשאי... מתוך צניעות וקול דממה דקה ולא בקולות וברקים כבמעמד הר סיני, כך שעין רעה אינה עשויה לפגוע באור הזה שהוא טמיר ומכוסה...

והפגישה המרגשת ביותר של האב החרד... החושש ועורג כ"כ שנפשו יצאה אל הילד ואהבת הבן השב מעוררת את שמחתה של התורה המתוראת כשמחת כלולותיו של המלך...

תחילה היא מגיעה בצלליות של הסכך תחת החופה האופפת והוא מקדש את הכלה...

האהבה הזו אינה נקלטת באופן פנימי ומסתברת בלב הילד והיא מקיפה אותו ואופפת אותו בשבעת המקיפים של שבעת ימי החג...

וכשהיא... האהבה האלוקית המקפת חודרת למודעותו - היא מתנגשת עם האהבה הפנימית שהוא רוחש כלפי האב ואז... הילד אינו יכול עוד להתאפק...הוא אינו מסוגל עוד לאחוז ברגשות עזים אילו והם פורצים החוצה בריקודים וצהלה..

במקביל לחתן היוצא מחופתו המדומה לאוהל החופף של נרתיק השמש - "לשמש שם אוהל" בהם במקביל למקיפי הסוכה... והוא יוצא להתייחד עם כלתו בשמיני עצרת... בשמחת תורה...

אין זו שמחה של לימוד התורה בעיון באופן רוחני אך דווקא רקודי ההקפות מביעים שמחה זו, היות והעולם החומרני נברא מאור אלוקי הרבה יותר עילאי מאשר נפש כל יצור ויצור כי לברוא חומר חומרני ומגושם כ"כ נזקק אור ה' להצטמצם ביותר ולהשתפל עד לבירא עמיקתא שפלה יותר מאשר לברוא את הנפש של היצור...ורק אור אדיר ביותר מסוגל לבצע זאת...

הריקוד הגשמי מתבצע ע"י הרגל הגשמית שהיא התחתית ביותר בגוף ובה מתגלמים ונעוצים האורות הנישאים ביותר וברקודיה היא מתאחדת עם מקור השיא של האור והאושר הזה היא שמחתה של התורה!

את התורה משמח היהודי כמו שאת החתן משמחת הכלה ולכן היא מקיפה אותו בחופה שבע פעמים בחינת חיזורים כן אנו מקיפים את הבמה עליה אנו קוראים בתורה...

בעוה"ז אכן, כשהוא מקדש אותה בחופה האופפת סמל ליום כפור וסוכות - היא נודמת, היות ובעולם הזה הוא תופס במושכות ה"גבר" והוא המחזר אחריה...

אבל כשהיא מקיפה אותו בחופה היא מסמלת את אותם ימים בהם היא תהיה העטרת והמחזרת היות ובשרש היא הנעלית והמרוממת ומשמחת ולכן בשבע הברכות אנו מברכים "משמח חתן עם הכלה"

בש"ת אהבת ה' שהיא כה טמירה, רחוקה ונעלמת חודרת למודעותנו ונעשית קרובה... מובנת וחלק מהוויתנו בכך מגיעה "יום חתונתו ושמחת ליבו" של המלך לשיאן!

חג שמח!

(מעובד עפ"י אור התורה לצ"צ דרושים לשמיני עצרת, פלח הרימון לר' הלל מפאריטשער, ספר המאמרים ומאמרי האדמו"ר האמצעי)

כ' בתשרי תשע"ח