ב"ה יום שני, כ"ג טבת תשפ" | 20.01.20
הצדיק שבזכותו הסכים הרבי לקבל את הפ"נ הראשון..

שישים שנה מלאו להסתלקותו של הצדיק הקדוש רבי אהרן מבעלזא שכ"ק אדמו"ר זי"ע התבטא עליו כי היה "צורה בלי חומר" ● על טהרתו וקדושתו כבר מילדות, על אהבת-ישראל העצומה שלו, על מאמציו ללמד זכות על כל יהודי באשר הוא, ועל הקשר עם רבותינו נשיאנו ● וגם: המופת באפיית המצות בכפר חב"ד וההוראה ה'מסתורית' לרב החב"די שבזכותה קיבל הרבי את הפ"נ הראשון.. ● מיוחד בשטורעם: קטעים נבחרים מהכתבה הנרחבת שמתפרסמת השבוע ב'כפר חב"ד' ● לקטעים נבחרים>>>
מערכת שטורעם
הרב ישראל אלפנביין:

את ההתבטאות המופלאה ביותר על הצדיק הקדוש רבי אהרן מבעלזא, שהשבוע מלאו שישים שנה להסתלקותו, השמיע הרבי נשיא דורנו שסיפר כי כשראה אותו הוא ראה שהיה "צורה בלי חומר"..

הרה"ק רבי אהרן מבעלז זצ"ל נולד בשנת תר"מ לאביו הרה"ק רבי יששכר-דב זצ"ל, שהיה חתנו של הרה"ק רבי ישעיה-משולם-זושא זצ"ל מצ'רנוביל, בנו של רבי אהרן זצ"ל מצ'רנוביל. מסופר כי במשך מספר שנים לא זכה האב רבי יששכר-דב להיפקד בילדים, וכשנכנסה הרבנית אל חמיה הרה"ק רבי יהושע זצ"ל מבעלז ומסרה פתקא בבקשת ברכה להיפקד בזרע של קיימא, הפטיר הצדיק: 'מה אעשה ובני חפץ דווקא בנשמה כזו שלא היתה כמותה בעולם זה 500 שנה..'.

עוד מסופר שהאב רבי יששכר-דב איבד פעם חבילת חידושי תורה שכתב, וכשנודע לאביו על כך, אמר לו: 'זה ספר תולדות אדם, במקום הספר שכתבת יוולד לך בן'. ואכן 12 שנה לאחר נישואיו, זכה רבי יששכר-דב בלידת בנו רבי אהרן.

עם לידתו התבטא סבו רבי יהושע כשראהו: 'הוא נראה כמו צדיק', ולאחר ברית-המילה שלו אמר לבנו רבי יששכר-דב: 'הרואה אתה את עיני התינוק? אלה הם שני יהלומים!'.

בעודו תינוק התארח פעם בבית הוריו הצדיק רבי יחזקאל משינאווא זצ"ל, והסבא רבי יהושע ביקש להראות לו את התינוק בעת שנתו. שניהם נעמדו ליד דלת חדרו, והנה התקרב זבוב ונעמד על ראש התינוק. כשביקש התינוק לנער אותו מעליו, משך תחילה את שרוולו מעבר לכף ידו וכך ניער מעליו את הזבוב, כדי שלא לגעת בידיו בשערות ראשו...

כשהיה ילד קטן התארחו הוריו באחת השנים בליל הסדר בבית סבו מצד אמו, הרה"ק רבי יחיאל-העשל מקרילוביץ. כשהגיעו ל'שפוך חמתך', הביט הילד אהרן הקטן מולו וקרא בהתפעלות לעבר סבו: 'סבא, ראה את היהודי הזה!'. הסה אותו סבו באומרו: 'לא כל מה שרואים צריכים לספר...'

שלושה תנאים

כבר בילדותו שגשג בלימוד וכל רגע היה מנוצל אצלו להתמדה בלימוד התורה. על גודל התמדתו העיד הוא עצמו לימים, כבדרך-אגב, כאשר ביקר אצל אופטיקאי בתל-אביב שביקש ממנו לצורך הבדיקה לרכז את מבטו בשמים ולהשתדל להתמקד בעוף הפורח בשמים. אמר לו רבי אהרן: 'מה אעשה ומעולם לא הבטתי השמימה ולא ראיתי עוף פורח. אפילו בילדותי, לא היה לי זמן לזה. תמיד הייתי לומד ולומד, ושוב חוזר על הלימוד'.

אף משנתמנה לאדמו"ר דרש רבי אהרן מחסידיו התמדה בלימוד התורה. הוא היה אומר שקביעת עתים לתורה אין פירושה רק מספר שעות ביום, אלא שיש להקדיש מספר שבועות בשנה ללימוד תורה במשך כל שעות היום – הנהגה שיושמה הלכה למעשה בחצר בעלז.

לאחר הסתלקות אביו הרה"ק רבי יששכר-דב בשנת תרפ"ז, קיבל על עצמו את עול ההנהגה ועסק הרבה בענייני הכלל. בין השאר, עמד בפרץ על משמר חומת הכשרות, והנהיג תקנות שונות בענייני צניעות הנשים. וכשממשלת פולין ביקשה להתערב בענייניהם הפנימיים של היהודים, כמו ההוראה לחייב את הרבנים לרכוש השכלה חילונית וכדומה, השתתף במשלחת הרבנים שנסעה לוורשה הבירה כדי לבטל את רוע הגזירה. בוורשה עצמה השמיע את דבריו התקיפים נגד הגזירה ודבריו פעלו את פעולתם.

הצצה חטופה לעולם האדמו"רות שלו מספק לנו אחד מחסידיו ששימש אותו תקופה קצרה בעודו בחור, בעת ששהה בהונגריה בימי המלחמה. הוא מספר שלפני כניסתו לתפקיד הציב לפניו רבי אהרן שלושה תנאים: "א. כשאקרא לך, עליך לענות לי מיד. אמנם, הרי יהודי אינו יושב בטל, ולכן בטרם תענה תמחול נא ותסגור את הספר, ואז תענה לי. ב. כשאקרא לך, תבוא מהר, כי אצלי דקה היא כמו שנה. ג. יש לי חומרות בנוגע לידיים נקיות. כשאתה משמש אותי, אם תיגע באף, בשערות או אפילו בתינוק פחות מגיל שלוש – תמחל נא ליטול את ידיך ורק אחר כך תשמש אותי".

בתקופת הנהגתו את עדת חסידי בעלז קיבלו מספר מנהגים חסידיים כלליים ביטוי מובהק, כמו המנהג שלא לישון בסוכה. וכך מספר הרה"ח ר' ישראל-זושא הורביץ שי': שמעתי מהרה"ח ר' יואל דייטש, מזקני חסידי זוויהל בירושלים, שנכח בשעת מעשה: פעם נכנס רבי אהרן לסוכתו ומצא בחור אחד מהמשמשים שנרדם בסוכה והחסידים ראו שהרבי לא מרגיש נוח עם זה, כאילו משהו כואב לו. לבסוף התעורר הבחור והרבי הפטיר: 'שילך לישון תחת הגג ולא בסוכה' כשכוונתו לכך שבצד הסוכה היה קטע קטן של הגג, ששם לא היתה סוכה כשרה ("היכל הבעש"ט").

ואילו הגה"ח הרב אליהו לנדא שליט"א מעיד שראה בעצמו כיצד הדליק רבי אהרן זצ"ל בתל-אביב נר חנוכה על פתח חדרו מבפנים, כמנהג החסידים גם בארץ ישראל: "פעם אחת הדליק ליד הדלת המובילה לגרם המדרגות שעלה לעבר הכניסה לבית-המדרש. היה זה בשנת תשי"ז, כמדומני, ולאחר מכן ישב שעות רבות ליד החנוכייה כדרכו בקודש. ובשנה קודמת, בפעם אחרת שהייתי אצלו, הדליק בתוך חדרו ממש".

הנהגה חסידית נוספת שבלטה אצלו במיוחד היתה איחור זמן התפילה. בנוגע לתפילת שחרית, בשנים הראשונות היה מקפיד על זמן התפילה, אך מעת שעלה היטלר ימ"ש לשלטון החל לאחר בתפילתו והתבטא: "הרשע הזה גוזל ממני את הזמנים".

עם זאת, תפילת מנחה היה מתפלל מאז ומתמיד באיחור, כמנהג אבותיו הק', מה שזכה לכינוי "א בעלזער מנחה".

אפיית המצות בכפר חב"ד
כבר בצעירותו בלט בהתנהגותו המיוחדת, למעלה מגדרי בני-אדם. חרף היותו בעל גוף צנום וחלש ביותר, ממעט מאוד היה באכילה ובשינה. רוב שעות היממה היה עסוק בתורה ובתפילה, ורק בשעת לילה מאוחרת היה טועם משהו. ופעם הזכיר לו משמשו שזה כמה ימים לא טעם מאומה. השיב לו רבי אהרן: "האמן לי שאינני רעב. אילו הייתי חש צורך בכך, הייתי אוכל מעצמי ולא היית צריך להזכיר לי"... במשך השנים הלך גופו והצטמק עד שרק עור ועצמות נראו עליו, ובקיץ היה עליו להתעטף באדרת פרווה כדי להעניק לגופו את החום הדרוש לו!...

הגיעו הדברים לידי כך שבהיותו כבן שישים אמרו הרופאים שבדרך הטבע אין להבין כיצד מתפקד גופו החלש בתנאים כאלה. אך לאמיתו של דבר, כבר בצעירותו נחלש גופו מאוד, מרוב התאמצותו בעבודת ה'.

ידוע סבל ומכאובים היה רבי אהרן. כבר בהיותו בגיל שלוש התייתם מאמו הצדקנית. לאחר נישואיו נולדו לו כמה ילדים שנפטרו בצעירותם, וכשבאה רעייתו הרבנית לפני חמיה רבי יששכר-דב זצ"ל ובקשה שיעורר רחמים למען בנו, ענה: 'מה יכולני לעשות אם בני רוצה להביא נשמות כה גדולות שאינן מסוגלות לסבול את העולם הזה?...' בשנת תרח"ץ מתה עליו בתו, ובימי השואה האיומים איבד את כל בני משפחתו עד האחרון שבהם – רעייתו הרבנית וכל שבעת ילדיו, בניו ובנותיו, נכדיו ונכדותיו – ה' ייקום דמם.

יראת ה' טבועה היתה בו באופן נפלא, כאשר הקפדה יתרה הקפיד על טוהר לשונו. כשרצה לומר שהמים מלוכלכים, לדוגמה, היה אומר שאינם נקיים. וכשאדם השמיע באוזנו מילה שעלולה היתה להתפרש כפתיחת פה לשטן, חס ושלום, היה מורה לו מיד לחזור בו מדבריו ולומר "חס וחלילה".

אף הידוריו בקיום המצוות היו לשם דבר. ותיקי כפר חב"ד מספרים כי כשהיה מגיע לאפיית המצות בכפר חב"ד, היה שואל וחוקר בקשר להקפדות יתרות בנוגע לשמירת החיטים ממגע עם מים, והתעניין כיצד נזהרים שלא תרד טיפת גשם על החיטים.

אגב, בקשר לאפיית המצות בכפר חב"ד סיפר הרב יצחק מנחם מענדל ליס ע"ה, מראשי כפר חב"ד וממקימיו, שהיה שותף יחד עם הרב יוסף פרמן ע"ה במאפיית המצות בכפר:

"כמה וכמה שנים היה הרבי מבעלז זצוקלה"ה אופה אצלנו מצות בערב-פסח.

מידי שנה, כהכנות לאפיית המצות של הרבי מבעלז, היינו הולכים אליו זצ"ל לרחוב אחד העם בת"א ע"מ להתדבר על כל הפרטים איך לארגן את האפייה.

להפתעתנו, בשנה אחת הוא שאל אותנו על-ידי המשב"ק שלו הרב שלום פויגל האם במקרה של גשם אפשר להגיע למאפייה? אמרתי בפליאה האם יכול לקרות גשם בערב פסח? הרב פויגל נכנס לרבי זצ"ל עם תשובתי.

הרבי זצ"ל אמר אם בכל זאת יהיה גשם וחזר על שאלתו. אז אמרתי נכון – אין כביש, אך המאפיה עומדת למעלה על אדמת חול-חמרה, אפשר ואפשר להגיע! הרבי זצ"ל נתרצה.

הבלתי יאמן קרה ערב פסח בשעה שהיינו צריכים להעביר את הקמח למאפייה ירד גשם זלעפות ובקושי רב אחרי עמל ויגיעה רבה עלה בידינו להעביר את הקמח שיהיה יבש וכו' עם כל ההידורים והגשם ירד עד לפני 12 ואז באו הרבי זצ"ל ורבים מחסידיו באוטובוס ואכן א"א היה להגיע קרוב למאפייה. והביאו את הרבי על כסא.

כאן עלי להזכיר: הוא דווקא דרש שאני יהיה השומר והוא זצ"ל עמד ע"י החלון שבין השולחן שהיה רצלין את המצות ובין התנור והיה ממשש את המצות בידיים לפני שנכנסו לתנור".


אהבת ישראל

רוח-הקודש שהתהלכה בבית-מדרשו – מן המפורסמות היא ונודע כבעל-מופת, אך דומה שמן הראוי להדגיש במיוחד את גודל מידת אהבת ישראל שבערה בקרבו והיתה אחד הקווים הבולטים ביותר בהנהגתו.

וכך סיפר תלמידו הרה"צ מנארול זצ"ל: לאחר המלחמה נתאספנו מספר פליטי השואה מחסידי בעלז, והקמנו מטבח שסיפק אוכל כשר לפליטים. מאחר שהיינו זקוקים לתרומות, ביקשנו שהרה"ק רבי אהרן יחתום על מכתב תמיכה. כשהמכתב נמסר לו לחתימה, לא הסכים לחתום משום שבמכתב הוזכר שמדבר ב"אנ"ש". הוא ציווה לנסח מחדש מכתב שמדבר על צורכי הפליטים בכלל, ללא הזכרת המילה "אנ"ש", ורק אז חתם עליו.

פעם הבחינו בסעודת ליל שבת קודש בשיעול שתקף את רבי אהרן, אך הוא המשיך בעריכת השולחן כסדרו. לאחר סיום השולחן, כשנכנס רבי אהרן לחדרו, הורה למשמשו להדליק אור בחדר ולהזמין בדחיפות רופא. כשהגיע הרופא, התברר שעצם אחת של הדג נתקעה בעומק גרונו שלו, וגרמה למצב של סכנת נפשות ממש, עד שהרופא חילץ אותה בידיו המומחיות. כששאל המשמש מדוע המתין הרבי במצב מסוכן כזה עד אחרי השולחן, ענה לו רבי אהרן: הרי יש כאן אורחים חשובים שבאו מרחוק ואיך אוכל לגרום להם עוגמת נפש?!

ניתן אולי לומר שאהבת ישראל הגדולה שלו הביאה אותו להעביר על מידותיו, עד כדי לימוד זכות על כל יהודי באשר הוא. וכפי ש'נימק' זאת פעם בעצמו: כשיש 'רמב"ם' מוקשה, כולם מתאמצים ומתייגעים לתרץ אותו; וכשיש יהודי מוקשה, בוודאי צריכים להתייגע כדי לתרץ אותו...

למעשה, לא הרשה לסובבים אותו לומר איזשהו דבר רע על שום יהודי. ואם מישהו בכל זאת התבטא באוזניו בסגנון לא חיובי על יהודים, הורה לו ליטול ידיו שלוש פעמים ולומר שלוש פעמים שהוא מתחרט על דבריו.

הנה סיפור שפורסם בשעתו. אחד מחוגי הקנאים החרדים בא להתייעץ איתו בשאלה הבאה: מאחר שהוא עובד בנתניה, הידועה כעיר חילונית, והוא גר בעיר אחרת – לכן הוא מתלבט אם כדאי לו לעבור לגור בעיר כזו שיש בה רק חילונים. נזדעזע רבי אהרן ואמר לו: 'רחץ את ידיך ותאמר שלוש פעמים שנתניה היא עיר של שומרי מצוות' (ולכל מי שהכירו ברור שלא נתכוון רק לנבא שבעתיד יגורו בה שומרי מצוות, כפי שביקש מאן-דהו לפרש זאת ברבות השנים, אלא ללמד זכות בא על תושביה בהווה).

כשסיפרו לו על אנשי הקיבוצים שאינם מניחים תפילין, אמר שבוודאי הם חוששים שאין להם גוף נקי, והרי ה'פרי מגדים' כותב שמי שאינו מניח תפילין מסיבה זו אינו בכלל 'פושעי ישראל'.

ועוד על אנשי הקיבוצים: אחד מבאי-ביתו סיפר לו פעם שיש ביניהם כאלה שמגדלים חזירים. לימד עליהם רבי אהרן זכות ואמר: 'הם בוודאי עושים זאת מתוך ציפייה לביאת המשיח', שהרי כתוב שאז עתיד החזיר להיטהר. ובהקשר זה מעניין להביא את ההסבר שנותן לכך הגה"ח הרב אהרן שפירא שליט"א: "ידועים דברי כ"ק אדמו"ר הזקן בתניא, שכדי להצליח באהבת ישראל, דרושה הגברת הנשמה על הגוף. והוא זצ"ל, שהיה כולו 'צורה בלי חומר', בוודאי ראה את הפנימיות שבכל דבר. ובפנימיות נפשם, אכן חפצים הם בביאת הגאולה שאז ייטהר החזיר, אלא שבחיצוניות התבטא אצלם העניין באופן שונה..."

אף לעובדה שבביאתו לארץ-הקודש בחר להתיישב דווקא בעיר תל-אביב, יש בוודאי קשר לגישתו זו. דווקא משום ששמע שבעיר זו קשה לחנך ילדים בדרך התורה, התאמץ להקים בעיר תלמוד-תורה ולהפוך את תל-אביב למעוז של תורה וקדושה. ואכן, מאז בואו לתל-אביב התיישבו יהודים שומרי מצוות רבים בעיר זו, ואף את חסידיו עודד להתיישב בה.

"בכל דור יש צדיק אחד.."

לאחר שהנאצים ימ"ש עלו לשלטון והחלו להציק ליהודי פולין, היה רבי אהרן אומר שאלה הם סימנים על הגאולה הקרובה ע"י משיח צדקנו. וכאן יש לציין את כמיהתו הגדולה במשך כל שנות חייו לביאת משיח צדקנו. תדיר היה אומר שמדברי הרמב"ם רואים שבכל דור יש צדיק אחד שהוא מלך המשיח, וכשתגיע עת הגאולה יתגלה אותו צדיק כמלך המשיח. ופעם, במוצאי שבת, קרא רבי אהרן למשמשו ואמר לו: אילו מלך המשיח היה מגיע עכשיו – היה זה הדבר הכי טוב. הרי עכשיו כולנו מוכנים, ואפילו איננו צריכים ללכת הביתה ללבוש בגדי שבת...

בשבת פרשת זכור תרח"ץ פלש הצורר הנאצי לווינה, הצעד הראשון של היטלר ימ"ש בדרכו לכיבוש אירופה. באותה שבת לא נכנס הרבי לתפילה בציבור והגבאים לא היו יכולים לדבר איתו, ומאז היה מאחר תמיד בתפילות. באותה שבת סיים את ה'תורה' שאמר בפסוק 'וכל קרני רשעים אגדע, תרוממנה קרנות צדיק', ומאז היה מסיים תמיד בפסוק זה.

עם פרוץ המלחמה נאלץ רבי אהרן לברוח מעיר הולדתו להונגריה, וכל ממלכתו הקדושה עלתה באש המלחמה הנוראה.

המשך הכתבה המלאה והמרתקת מתפרסמת במגזין 'כפר חב"ד' בסוף השבוע. אל תחמיצו!

כ"ה במנחם-אב תשע"ז