ב"ה יום שני, ד' כסלו תשע"ט | 12.11.18
רגעים מהווי הישיבה. למעלה במרכז: הרב משה הרסון
רגעים מהווי הישיבה. למעלה במרכז: הרב משה הרסון צילום: שטורעם.נט
הרבי הצביע על מוסדות אלו כ'מודל לחיקוי' עבור השלוחים

אחת הישיבות הותיקות של חב"ד ליובאוויטש בארצות הברית, היא ישיבת 'תומכי תמימים' בעיר מוריסטאון, כאשר במשך השנים התפתחה סביבה קהילה של ממש, ושורת מוסדות לכל הגילאים ■ כתב שטורעם התלווה אל השליח הראשי ומנכ"ל המוסדות הרב משה הרסון שיחי', ושמע ממנו על ימי הבראשית, על הברכות המיוחדות של הרבי, ההיקף של המוסדות כיום, ועל תוכניות של פיתוח והרחבה לעתיד ■ מהפכת לימודי ההלכה ב'זאל' של הישיבה; מכון ה'סמיכה' אליו נוהרים בחירי התמימים מכל העולם; מאות הסטודנטים שמשתתפים בסמינרים של 'תפארת בחורים', ועוד
כתב שטורעם בארה"ב
כברת דרך הגונה עשינו, על גשרים ובתוככי מנהרות, עברנו בין מדינות שדות וכרמים, עד שהשלטים העירוניים החלו לתת סימנים לכיוון מה שנקרא בשפת המדינה 'ראביניקל קולג' אוו אמריקה' (מכללת הרבנים של ארצות הברית).

מעט אחרי הסיבוב החד בכביש המתפתל כלפי מעלה, נגלה למול עינינו מחזה מיוחד במינו, עליו שמענו בתיאורים של בוגרים ובסיפורים. סביב לכל מלא העין רק לבן, שלג בוהק, בשולי הדרך פוסע אדם בעל צורה, זקנו הצחור יורד על מידותיו, מידי כמה צעדים הוא עוצר ומהרהר. נראה שהמוח מנתח סוגיה כלשהי בנגלה או בחסידות.

זהו המשפיע של ישיבת 'תומכי תמימים ליובאוויטש' במוריסטאון, הגה"ח הרב אלימלך צוויבל שליט"א. שמו הולך לפניו בעולם הישיבות החב"די ובעולם התורה בכלל, כגאון הבקי במכמני תורת הנגלה ותורת החסידות גם יחד. גם בשדה ההלכה הוא צועד בבטחה, משיב לשואלים הפונים אליו מקרוב ומרחקו ומשמש כחבר ב'ועד רבני ליובאוויטש הכללי'.

ביקשנו מנהג הרכב לעצור על יד הדמות ההדורה, והמשכנו רגלית עד למפתן הישיבה. היו אלו עשרים דקות של שיחה מענגת, מבט מעמיק על תפקידה של הישיבה בעולמו הפנימי של בחור חסידי, 'תמים' המשתדל להיות חיי"ל אמיתי וללחום במלחמת בית דוד כפי שהורה וציפה מייסד הישיבה.

הרב צוויבל (ר' מיילאך, כפי שהוא מכונה בעגה פנים ישיבתית) מונה כמעות ביראת הכבוד כמה מענות של הרבי לתלמידי התמימים, בהם עובר בריח התיכון המדגיש את חשיבות הציות להנהלה. "מלבד הצורך בסדר ומשמעת", מטעים הרב צוויבל, "יש כאן יסוד עמוק, שורשו של מושג חיוני ביותר בבניית עולמו הפנימי של הבחור - קבלת עול".

הבחור פוסע נרגשות על מפתן הישיבה בעודו נער רך בשנים שזה עתה נכנס לעול מצוות, וימשיך בה עד לימים בהם יקים בית נאמן בישראל. עליו לדעת, ועל המשגיחים והמשפיעים להחדיר בו שראשית לכל יש את הענין של קבלת עול. ורק אם הוא יקפיד על כך שבכל החלטה חשובה, בצומת דרכים, או בכל ענין שיש לו ספק מהי טובתו האישית האמיתית, הוא ייגש להנהלת הישיבה (וזה לא חייב להיות בישיבת צוות של כולם, אלא אל ראש הישיבה או המשגיח, או המשפיע בכיתה שלו), הרי שמלבד הסגולה שבדבר, שבשעה שמקיימים את רצונו של הרבי מקבלים את הברכה שהעצה תהיה כפי הרצון והכוונה האמיתית, יש כאן חינוך לדורות. הנחה שנחקקת במוחו וליבו של הבחור, שאין הפקרות ח"ו אלא יש סמכות, יש את אלו שצריך להקשיב לדעתם, מייסדי הישיבה ונשיאיה, הנהלת הישיבה, ההורים והמורים, וזה דבר שיעזור לו בהמשך לכל החיים.

ועוד זאת, גם אם הבחור לפעמים לא מרגיש או רואה זאת באופן מיידי, הרי הדבר הנכון הוא שצוות הישיבה מעונין בטובתו האישית, מעונין לראותו מצליח בלימוד, מתפתח בתורה ויראת שמים. זה האינטרס היחיד שיש לצוות שמלווה אותו מסביב בעת הימצאותו בין כותלי הישיבה אל מול העיניים, ועל כן כאשר הוא פונה אליהם בשאלה או בבקשה, איזו שתהיה, אם זה בתחום רוחני או בתחום גשמי, הם יעשו כל האפשרי כדי שהתוצאה תהיה לטובתו האמיתית ולא המדומה.

אז מה הוא ה'קו' בו צריך לחיות הבחור אנו מקשים, קבלת עול מבוקר עד ערב?

ראשית העבודה ועיקרה ושרשה היא קבלת עול. כשיש את הבסיס הנכון, אפשר כמובן להוסיף ולפתח את החיות ואת הגישמאק, שהם כמובן מכשירים נחוצים מאוד בחיזוק ההתמדה, בכל שלב של הלימוד וההנהגה וכו' וגם בכל אחד מתחומי החיים של בחור ישיבה. אבל אם אין את הקב"ע הרי התלהבות רגעית תסור מיד, ואם אין את הקב"ע בתחילה אין שום סיבה שיהיה לבחור תענוג בדברים רוחניים. וח"ו יכול להתדרדר לענינים הכי מגושמים, היפך הרצון.

אנחנו מתעניינים 'מה הדבר שמייחד את תחום לימוד החסידות כדוגמא, בישיבה זו', ומקבלים מענה מהיר:

לפני מספר שנים, עורר ה'חוזר' של הרבי ומשפיע ראשי בישיבת תות"ל המרכזית ב-770, הגה"ח הרב יואל כהן שיחי' על הצורך להחדיר בסדרי לימוד הישיבה את לימוד תורתו של הרבי דווקא, הן לעיון והן למיגרס. אמנם בעבר הונהג סדר של לימוד מאמרי הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ, אולם זה היה כי המשפיעים שסידרו סדר זה חיו בזמן הרביים הללו. ועתה, בדור השביעי, יש צורך מיוחד שהתמימים יכירו וילמדו, ו'יחיו' עם המאמרים אותם אמר הרבי במיוחד עבור הנשמות של הדור שלנו, והתאים את תוכנם עבורנו.

כאן אצלנו בישיבה, מקפידים מאוד על ענין זה, שהוא נכון ואמיתי. והתמימים מקבלים בקיאות במאמרי הרבי, וגם מעיינים בזה ומתפלפלים בזה, וזה דבר שמוסיף גם בהנהגה למעשה בהתקשרות איתנה אל 'נותן התורה', אל הרבי שאמר תורה זו.

דיבורו מתון, אך קולח. הרגשה נעימה ובטוחה מתפשטת אצל המאזין. מלבד השיעורים שהוא מוסר לתלמידי הישיבה ולאנשי הקהילה, יש גם את הרגעים המיוחדים של 'ליל שבת'. בכל ליל שבת, לאחר הסעודה בחדר האוכל של הישיבה, צועדים הבחורים לביתו של המשפיע, שם הם מסובים סביב שולחנו, בצורה לא פורמלית, ומאזינים בשקיקה לסיפורי חסידים, לתוכחה חסידית מתוך אהבה ודאגה כנה, ולאוצר בלום של פנינים מעולמה ומתורתה של חב"ד ליובאוויטש. הבחורים ה'מבינים' ענין, משתדלים שלא לפספס שעות אלו. כאן הם יונקים את ה'ארום' של חסידות.

בסיום הטיפוס במעלה ההר, אנו נפרדים לשלום מהמשפיע, ונכנסים אל ה'זאל' רחב הידיים. המולה של לימוד תורה בחדווה ומתוך התמדה. המשגיח הרב אהרון דוד גאנץ שיחי' ניצב על עומדו, ומנווט בתבונה את כל המתרחש בין ארבעת הכתלים הספוגים בתורה ובחסידות, ובלחלוחית של 'ליובאוויטש' של פעם.

ישיבה זו התפרסמה גם בזכות חידושי התורה השופעים שיצאו ממנה במשך השנים. בראש חודש שבט ה'תשל"ג, הופיע הקובץ הראשון של 'הערות התמימים ואנ"ש' פרי עמלם של תלמידי הישיבה. הקובץ הפך עד מהרה לבימה חשובה בה התנצחו הלומדים בסוגיות בנגלה ובחסידות, בהלכה ומנהג, בתורתו של הרבי, וכאחיו התאום קובץ 'הערות וביאורים' של ישיבת אהלי תורה, זכה להיות מוזכר בעת ההתוועדויות של הרבי, כאשר בעיצומה של השיחה על רש"י או הרמב"ם היה הרבי מזכיר קושיות או תשובות שנכתבו בקבצי ההערות, על ידי אנ"ש או תלמידי הישיבה, הוא מותיב לה והוא מפרק לה.

לצד הקבצים שיצאו במתכונות שונות, תחילה כקובץ חודשי, דו שבועי ולבסוף אף שבועי, מידי שנה יוצא לאור עולם ספר עב כרס בשם 'פרחי התמימים', שהוא בעצם מאסף של פלפולים נבחרים עליהם עמלו התלמידים בישיבה ביגיעה והתמדה במשך השנה כולה.

כשאנו מספרים להרב גאנץ על ה'התוועדות' על רגל אחת שהיתה לנו עם המשפיע, הוא מוסיף מדיליה: הקבלת עול צריך להיות ניכר בעיקר בהנהגה של הבחור, באופי ההחלטות שהוא מקבל, קטנות כגדולות, ובעקביות בה הוא ממלא אחר כל ההוראות של מייסדי הישיבה והנהלת הישיבה. אך בנוגע לעצם הלימוד עצמו, בסדרי הנגלה והחסידות, כאן אסור שזה יהיה כמצוות אנשים מלומדה ומתוך קבלת עול יבשה, אלא חשוב שיהיה בהבנה והשגה, ועם הרבה גישמאק.

כמובן, שזה תלוי גם בצוות הרמ"ים והמשפיעים איך שהם מכינים ומגישים את השיעור, ובמה שהם מעודדים את הבחור ללמוד, (וגם להורים וליחס שלהם אל הציונים וההישגים, או התעניינות שוטפת במצב הבחור, יש חלק מכריע!) אבל הבחור עצמו צריך לגשת ללימוד מתוך גישמאק. ואז הוא רואה הצלחה, ויש לו תיאבון ללמוד עוד ועוד.

הרב גאנץ מספר לנו כי לאחר ישיבת הנהלה בה דובר בדיוק על הנושא הזה, הוחלט שהחל מראש השנה לאילנות - ט"ו בשבט, יוכנסו לימודי הלכה בעיון ובעמקות לתוך סדרי הישיבה. לא רק לימוד ההלכות עצמן, אלא לימוד יסודי ההלכה ומקורותיה על דרך שהבחורים המבוגרים יותר לומדים עבור מבחני הסמיכה.

הבחורים המתאימים לכך, ושע"פ עצת ההנהלה זה הדבר שיוסיף לחשק ולחיות שלהם בלימוד, יוקצה להם זמן מיוחד במשך היום בו יוכלו ללמוד בשיטתיות וביסודיות את החלקים המתאימים בשו"ע אורח חיים, בחו"מ ויו"ד. החל מיסודות ההלכה, השיטות והדעות, עד להלכה הפסוקה ובמיוחד בשולחנו של אדמו"ר הזקן.

עוד הוא מגלה לנו על תוכנית שתשדרג את מערך הלימודים והאווירה לקראת שנת הלימודים הבאה, הבאת 'שלוחים' עבור תלמידי הישיבה. כשאנו מתפלאים מדוע ישיבה מבוססת שכזו זקוקה לשלוחים, הוא מסביר במתק שפתיים שאכן הישיבה הותיקה והמוכרת, 'משווקת' בכל שנה שלוחים בוגרי הישיבה לישיבות אחרות ברחבי העולם, ומה שנפלא הוא שרואים במוחש איך שרמת ההצלחה של הישיבה באופן כללי ושל התלמידים באופן פרטי היא כמה פעמים ככה, כאשר מלבד הצוות הרשמי יש גם בחורים מבוגרים, שיותר קרובים אל התלמידים בגיל וברוח, ובאים עם חיות של שליחות ומטרה לעודד בחורים להצליח בלימוד, בתפילה, בהתקשרות אל הרבי וכו'. לכן, בשנה הקרובה, יגיעו שלוחים להשתלב בין התלמידים, גם כאן בישיבה שלנו, ובעז"ה נראה פירות מבורכים.

ברחבי מדינת ניו ג'רזי, נפתחו עם השנים כ-50 מוסדות ובתי חב"ד, המרכזים סביבם קהילות גדולות וחשובות. מדינת ניו ג'רזי היא המדינה עם צפיפות האוכלוסין הגדולה ביותר בארה"ב, ויש בה גם את הריכוז היהודי השני במספר ברחבי היבשת. כך שידיהם של השלוחים מלאות עבודה בהפצת המעיינות חוצה ובקירובם של בני ישראל לאביהם שבשמים.

בעיר מוריסטאון עצמה, המוגדרת בפי ההיסטוריונים 'הבירה הצבאית של המהפיכה האמריקאית', ממוקמים המשרדים הראשיים של חב"ד ליובאוויטש במדינה. לצד השליח הראשי ומנכ"ל המוסדות הרה"ח הרה"ת הרב משה הרסון שיחי', שפיתח ובנה את האימפריה המרשימה הזו, מסייע בידו בשנים האחרונות בנו ויד ימינו השליח הרב יוסף מנחם מענדל הרסון שיחי'.

אגף המשרדים הראשיים רוחש ככוורת, כאשר כל מזכיר\ה אחראי\ת על תחום אחר בניהול השוטף של המוסדות. אנו מבקשים לשבת עם השליח הראשי לכמה דקות שקטות (והרי אין באמת דקות שקטות לשליח ראשי, ישנם פגישות אקראיות או טלפונים חשובים שאי אפשר שלא להיענות להם) ולשמוע על ימי הבראשית.

הכל החל בעיר הגדולה והמרכזית של מדינת ניו ג'רזי, נוארק. בשנת ה'תשי"ז כונסו כ-10 תלמידים בבית קטן וצנוע, והחלו ללמוד במתכונת של ישיבת ליובאוויטש כמאז ומקדם. אולם התנופה החלה בשנת ה'תשכ"ה, כאשר לאחר נישואיו הגיעו הרב משה הרסון ורעייתו לניו ג'רזי בשליחותו של הרבי, והחלו לפעול בהפצת המעיינות חוצה. הצעד הגדול של ההתפתחות הגיע כאשר הישיבה עברה לעיר מוריסטאון בשנת ה'תשל"א, לפני 44 שנים.

ההיסטוריה והשייכות של ליובאוויטש לעיר, החלה עוד כאשר כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע ביקר בעיר שלושה פעמים, ומקום שהותו היה בית ההבראה 'סנטוריום מוריסטאון'. הביקורים התרחשו בימות הקיץ, בד"כ לאחר תשעה באב ועד קודם ח"י אלול.

בביקור הראשון בשנת ה'תש"א דרש הרבי כי לא יתלוו אליו חסידים, אולם כאשר הרבי אמר שיחה במקום לאלו שהיו שם, ביקש חתנו (הרבי - שכונה באותם ימים הרמ"ש) שיחזור לפניו על השיחה. ברשימה מאותה שיחה מובא כי הרבי פנה אל מנהלי הישיבות וביקש שישתדלו להרבות את מספר התלמידים המתחנכים על טהרת הקודש, וכן שיהיו לימודים גם בימות הקיץ. הרב הרסון מציין כי הישיבה שהוקמה שנים מאוחר יותר בעיר, מקפידה למלאות את 2 הבקשות הללו. גם בשנת ה'תש"ב התקיים ביקור במקום, בשנת ה'תש"ג תוכננה נסיעה אך היא לא יצאה אל הפועל בסופו של דבר.

בשנת ה'תד"ש הגיע הרבי למקום בי"ז אב, ובעת שהותו שם הגיעה הידיעה מעבר לים על פטירתו של מחותנו הרה"ק הרב לוי יצחק נ"ע. בנו, הרבי, שהה באותה עת בקראון הייטס וישב שבעה בחדרו הק', והרבי הריי"צ שלח לו ממוריסטאון מכתב מיוחד בעניני אבלות, וכן דאג למשלחת של זקני החסידים שיכנסו אל הרבי. בה' אלול אותה שנה נסע הרבי לבית ההבראה שם שהה הרבי הריי"צ, שם שמע את השיחה "אודות הנהגת הוד כ"ק אדמו"ר הרה"ק בימי אבלו אחר כבוד אמו הרבנית הצדקנית", ורשם את תוכנה. נדפסה לאחמ"כ בספר השיחות עמ' 60. לימים העיד המזכיר הרב ניסן מינדל, שהרבי הריי"צ אמר בעת שהותו במוריסטאון כי "כאן יש אוויר של תורה".

שטח האדמה הגדול עליו מכונסים שורת מוסדות חב"ד ליובאוויטש, החל להיות מאוכלס בחג הגאולה י"ב-י"ג תמוז ה'תשל"א. במשך השנים התבססו במקום: ישיבת תומכי תמימים; ישיבת תפארת בחורים; מכון לסמיכה; תלמוד תורה; בית ספר לבנות; כולל אברכים. כמו כן, בעונת הקיץ מתקיים במקום מחנה קיץ גדול 'דיי קעמפ' אליו מגיעים ילדים יהודיים מכל ערי הסביבה, 'ישיבת קיץ' מיוחדת לתלמידי ישיבות קטנות, אליה נוהרים בחורים מכל מדינות ארה"ב וגם מרחבי העולם – YSP, הנחשבת לאחת המוצלחות והפופולאריות ביותר בכל רחבי ארה"ב.

לצד המוסדות, מתקיימת פעילות קהילתית, גם עבור הקהילה המקומית של אנ"ש וגם עבור יהודים בקהילות בכל האיזור. כך למשל פעילות חסד מיוחדת מתקיימת במקום מידי יום ראשון, זהו פרויקט JRA אליו מגיעים מתנדבים מחתך גילאים רחב מאוד, אורזים מיני מאכל ומשקה, ונוסעים בעצמם להביא את הארגזים העמוסים בכל טוב למשפחות נזקקות. הפרויקט שרותם אליו מגוון רחב של אנשים, מתרחב כל הזמן, ושטח הפעולה שלו גודל בהתאם.

כשאני מהלך ברחובות הקריה החב"דית הסמוכה למתחם המוסדות, ומבחין בילדי חמד הצועדים לצד חבריהם ומשננים פרקי תניא ומשניות בעל פה, ניכר על פניו החינוך החסידי המוענק כאן ללא פשרות ועיגולי פינות. בכלל, האווירה הקסומה של המקום, הרחוק משאון העיר ומהווה מעין עיירה ליובאוויטשאית מימי קדם תורמת רבות לחוסן הרוחני של באי ותושבי המקום, וכמובן משפיעה על התלמידים והתלמידות המתחנכים בין כתלי המוסדות השונים. גם אותם צעירים יהודיים העושים את צעדיהם הראשונים בעולמה של יהדות וחסידות, יכולים למצוא כאן רק צדדים חיוביים ומוארים, ומודלים לחיקוי.

באחת השנים, כאשר קבוצה של בחורים שהגיעו מאחורי מסך הברזל נכנסו אל הרבי ל'יחידות', הם שאלו למוצא פי הרבי לאיזו ישיבה ייכנסו ללמוד. הרבי השיב שבעצם כל ישיבות חב"ד הם על אותו בסיס ברוח מייסדי ונשיאי הישיבה, אולם כדאי לנסוע למוריסטאון כי שם גם האוויר הגשמי טוב יותר, בגלל שהמקום הוא מחוץ לעיר. לימים גם יתבטא הרבי על ישיבה זו 'נתייסד על פי בקשתי'.

באותה שנה (תשל"א), כשנוצרה ההזדמנות לעבור לקמפוס זה (בגודל של 15 וחצי אייקרס) ולרכוש גם את השטח הסמוך שהיה גדול פי כמה (66 אייקרס), ישב הרב הרסון ובמכתב לרבי פירט את ההצעה על כל מרכיביה.

"היו גם כאלו 'ידידים' שטענו שאני לא נשלחתי 'לפתח את המדינה' ולרכוש שטחים אלא לעסוק בהפצת המעיינות" הוא נזכר, "כתבתי את כל ההתלבטויות. אל המכתב שלי צירפתי מסמכים רלוונטיים וכן מכתב מעורך דין, מכתב מסוכן נדל"ן, כל אנשי המקצוע שהיו מעורבים. התשובה שזכיתי לקבל מהרבי היתה: "לקנות. וה' יצליחו יותר מהמשוער". זו היתה תשובה מיוחדת במינה, תשובה שטומנת בחובה את כל סוד ההצלחה האדירה שבאה בשנים שלאחר מכן, הרכישה והפיתוח של המקום, ההתרחבות והצמיחה של המוסדות ושל הקהילה, עד עצם היום הזה".

הנדיב הנכבד ביותר, רודף צדקה וחסד הנגיד ר' דוד (דייויד) צ'ייס שיחי', המשמש כיו"ר חוג הידידים שלנו, (ובהמשך גם זכה להיות יו"ר חוג הידידים של 'הקרן לפיתוח מחנה ישראל' כידוע) זכה גם הוא לקבל כמה התייחסויות מיוחדות מאוד בקשר לפרויקט זה, של רכישת ופיתוח השטח של הקמפוס.

בכדי לנסות לתת לרבי את התוכנית בצורה מושלמת, הכין המהנדס תרשים מדויק ויצרנו עפ"ז תמונה המדמה את הקמפוס איך שהוא ייראה לאחר מימוש התוכנית. כיום זה דבר מקובל אולם אז זה דרש מאמץ כספי מיוחד וזמן רב. את המענה זכיתי לקבל די מהר, אך התמונה הגדולה נשארה בחדרו הק' של הרבי.

כעבור זמן מה, כשרצינו להתכונן ל'דינר' שערכנו לטובת הפרויקט עצמו, חשבנו שיהיה זה לתועלת שהאורחים והמוזמנים יראו ויתרשמו מהתרשים החזותי ההוא. התקשרתי לחבר המזכירות לברר מה עלה בגורל מה שהכנסתי אל הרבי. תשובת המזכיר הפתיעה אותי, הוא מספר לי כי הרבי העמיד את התמונה בחדרו הק' מעבר לשולחן, והוא מביט בזה מפעם לפעם, וכאשר ניגש אל הרבי לשאול אם אפשר כבר לשלוח זאת בחזרה לניו ג'רזי, השיב הרבי 'הרי נשארו עוד כמה ימים עד הדינר...'. ביום שישי, יומיים לפני הדינר שהתקיים ביום ראשון, קיבלנו בחזרה את התמונה. את השמחה שהיתה אצל כולנו מכך שהרבי גילה חביבות כה גדולה לפרויקט זה, אין לשער, וכמובן הדינר היה בהצלחה "יותר מהמשוער" כדברי קדשו של הרבי.

במאמר המוסגר אציין שכאשר הוקם חוג הידידים של 'מחנה ישראל' שתפקידו היה לדאוג לגיוס רחב של משאבים, על מנת לאפשר פיתוח של מוסדות ובתי חב"ד ולהקים עוד חדשים, הרבי הורה שפרויקט הרכישה והבנייה אצלינו יהיה 'מודל לחיקוי' עבור שאר השלוחים, ובלשונו הק' כפי שכתב בכתי"ק "פיילוט פראגראם".

בימים אלו נפתחה ההרשמה לשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה ה'תשע"ה \ ה'תשע"ו. בחורים רבים מתדפקים על דלתות הישיבה החב"דית הותיקה ששמה יצא למרחוק. תנאי הפנימייה המעולים לצד המזון הגשמי המשובח המוגש בשפע, גורמים גם לבחורים מישראל וממדינות נוספות לנדוד עד לכאן, ולהקדיש ימיהם ולילותיהם להתעלות בתורה ובחסידות.

הצוות המסור בכל לב ונפש לתלמידי התמימים, כולל את ראש הישיבה הגה"ח הרב שניאור זלמן וילשאנסקי, שנותן את השיעור בכיתה הגבוהה שיעור ד'. המשפיע הראשי הגה"ח הרב אלימלך צוויבל, שנותן שיעורי דא"ח לשיעורי ג' וד'. המשגיח הרב אהרון דוד גאנץ, הרמ"ים הרב שלום שפאלטער – שיעור ג', הרב שמואל זאיאנץ – שיעור ב', הרב לייב פערלאוו – שיעור א', הנו"נ הרב אהרון אסטער, והמשפיעים הרב אפרים פיקרסקי – שיעור ב', הרב יצחק טננבוים – שיעור א'.

לצד כיתות הישיבה הגדולה, פועל גם מכון הסמיכה המפורסם בכל רחבי העולם. טובי הבחורים המסיימים את חוק הישיבה וה'שליחות' בישיבות אחרות, מגיעים לכאן כדי ללמוד ביגיעה והתמדה את לימודי הסמיכה כפי בקשתו והוראתו של הרבי מתלמידי התמימים, להוציא תעודה על לימודי הוראה לפני הנישואין. בראש המכון עומד הרב חיים שפירא, וכן הנו"נ הרב אברהם הירש לוין.

בעבר, היה נהוג שהבחורים מגיעים לבית חיינו 770 לאחר סיום השליחות בישיבות, כדי ללמוד את הסמיכה בסמיכות מקום לד' אמותיו של הרבי, ולספוג את האווירה המיוחדת. לאחר ג' תמוז כאשר תנאי המקום וכו' השתנו, נוסדו מכוני סמיכה רבים ברחבי העולם, חלקם החזיקו מעמד מספר שנים אולם רבים מהם כבר לא קיימים. מכון סמיכה זה, שמסונף כאמור לישיבה הותיקה הקיימת זה עשרות שנים במוריסטאון קיימת כבר שבע עשרה שנה ברציפות, ומחזור שנתי כולל כמעט 70! תלמידים בלעה"ר.

אילולא היה אפשרי הדבר, היו במקום הרבה יותר תלמידים, מעיד הרב שפירא, אולם הכמות מוגבלת למספר מסוים, ועל כן לצערנו אנו נאלצים להשיב ריקם עוד עשרות פניות מידי שנה בשנה. למבחני הסמיכה, מביאים ראשי המכון את גדולי וחשובי הפוסקים בדורנו, מתוככי אנ"ש וגם מהעולם התורני הכללי, הבולטים ביניהם הם הרב יצחק יהודא ירוסלבסקי מארה"ק והרב דוד שוחאט מקנדה. מסורת היא גם להביא אל 'חג הסמיכה' את הרב הראשי לישראל, בעבר היה זה הגאון המקובל הרב מרדכי אליהו זצ"ל, וכיום בעיקר הרה"ר לשעבר ורבה של תל אביב-יפו הגאון הרב ישראל מאיר לאו שליט"א.

הישיבה הנוספת הקיימת במתחם, ותיקה יותר, היא ישיבת 'תפארת בחורים' המיועדת לצעירים יהודיים העושים את דרכם לראשונה אל חיי תורה ומצוות מלאים, וזקוקים לתמיכה והדרכה. הצוות המיוחד שמתמסר בלב ונפש אל הצעירים, שהופכים במהרה לתלמידי ישיבה לכל דבר וענין, ואף מקימים בתים בישראל ומצטרפים לקהילות אנ"ש בכל רחבי ארה"ב וגם בעולם, כולל את: ראש הישיבה ומנהל כללי, הרב שניאור זלמן דובינסקי; משפיע וראש הכולל לאברכים, הרב חיים בראפמאן; הרב יעקב וואגנער; הרב דוד דיק; הרב ברוך העכט.

הישיבה נוסדה בשנת ה'תשל"ב, ושמה של הישיבה ניתן לה על ידי הרבי עצמו שהציע את השם 'תפארת בחורים' (כפי שסופר בכתבה אחרת שהתפרסמה בחודש האחרון כאן בשטורעם). ההתחלה היתה צנועה, עם חמשה סטודנטים שהגיעו מהעיר בופולו, אולם היום ניתן לראות ב'זאל' עשרות בחורים יושבים על התורה ועל העבודה. כל אחד בשלב האישי שלו, עם עזרה וסיוע צמודים של הצוות המסור. מלבד הבחורים הנמנים על האוכלוסייה הקבועה במקום, מתקיימים תוכניות שונות המיועדות לצעירים שרוצים לטעום טעם של ישיבה לתקופה קצרה יותר.

קרוב ל-300 סטודנטים, חיילים משוחררים, אקדמאים, או בעלי מקצוע חופשי, משתלבים מידי שנה בתוכניות המיוחדות, בימות החורף או הקיץ. יש מהם המגיעים בזמן הנוח להם לתקופה של שבועיים, חודש או יותר, ויש שנרשמים לסמינרים התקופתיים המתקיימים מספר פעמים בשנה.

כשאנו מסיימים את הביקור המיוחד, הרב הרסון נזכר בשיחת טלפון מיוחדת שקיבל פעם בצהרי היום ממזכירות הרבי. על הקו היה יו"ר המזכירות הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, וכך פתח: "איר זוכט דאך פארבעסערן" [=הלוא ודאי הנכם מחפשים (מעוניינים) לשפר ולייעל], ואז המשיך בשורה של הוראות טריות איתם יצא זה עתה מהיכל קודשו של הרבי. זהו אם כן המוטו של המקום, של השליחות, של המוסדות. להמשיך ולייעל ולשפר, להרחיב ולהגדיל. עד ביאת גואל צדק.

כ"ה באדר תשע"ה