ב"ה מוצאי ש"ק, ו' חשוון תשפ"א | 24.10.20
ר' זלמן רודרמן
ר' זלמן רודרמן
כך השפיע ר' יהושע על הכתיבה שלי ● טור אישי

בצהריו של יום שישי אחד, לפני כך וכך שנים, קיבלתי ממנו לפתע הודעת טלפון כתובה. הוא בלונדון, בבית קרובי משפחה ושם נפל לידיו אחד מספריי לגיל הנעורים. לאחר ששיבח את רמת הכתיבה וסגנונה ("בשונה מהרבה ספרי ילדים, היורדים אל רמת הקוראים, הספר שלך מושך ומעלה את הקוראים הצעירים אליו!") ביקש להבין איך זה שגם אני הולכתי שולל אחרי סיפור מסויים (שבמקורו הופיע בבימה חב"דית מכובדת לכל הדעות), אשר "לא היה ולא נברא"
מאת זלמן רודרמן

ביני ובין הרב יהושע מונדשיין הפרידו כחצי יובל שנים ופער עצום של ידע. לטובתו כמובן, אלא מה. ובכל זאת, עם השנים נוצר בינינו קשר חם.

למען האמת, תחושותיי כלפיו עברו מטמורפוזה. תחילתן כעס, המשכן מורא וסופן – הערכה עמוקה.

ראשיתו של עניין בשנים בהן כתבתי את המדור 'מעשה שהיה' בעלון 'שיחת השבוע'. אחת לכמה חודשים נחתה בתיבת הדוא"ל של המערכת הערה ששיגר – תמיד ביקורתית, בדרך כלל גם סונטת – על פרט זה או אחר בסיפורי. משהו בסגנון "בכל גליציה אין עיירה בשם הזה", "הצדיק בסיפור נפטר שנים לפני המאורע המתואר", "המעשה כולו מופרך מיסודו"...

הידען המכובד הפך בעיניי סוג של מטרד. 'משבית שמחות' סדרתי.

אלא שעם הזמן החל מורא הערותיו משפיע עליי בתהליך בחירת הסיפורים ובמאמציי לבדוק טוב יותר את פרטיהם. אט אט התחלתי להעריך את האיש ואת התעקשותו להיצמד לעובדות ההיסטוריות, עד לפרטים הקטנים וה'מעצבנים'.

בהדרגה גם הפנמתי, כי הצטדקות בנוסח "אני סופר ולא היסטוריון", תוכל אולי לסייע לי בשלב הטיעונים לעונש, אך אין בה כדי לפטור אותי מאשמה. התחלתי אפוא לפנות אליו ולברר בעזרתו פרטים שונים בסיפורים שעמדתי לכתוב.

בצהריו של יום שישי אחד, לפני כך וכך שנים, קיבלתי ממנו לפתע הודעת טלפון כתובה. הוא בלונדון, בבית קרובי משפחה ושם נפל לידיו אחד מספריי לגיל הנעורים. לאחר ששיבח את רמת הכתיבה וסגנונה ("בשונה מהרבה ספרי ילדים, היורדים אל רמת הקוראים, הספר שלך מושך ומעלה את הקוראים הצעירים אליו!") ביקש להבין איך זה שגם אני הולכתי שולל אחרי סיפור מסויים (שבמקורו הופיע בבימה חב"דית מכובדת לכל הדעות), אשר "לא היה ולא נברא".

בתגובה, הסבתי את תשומת ליבו לכך שכל הפרטים הבעייתיים בסיפור נופו על-ידי, ואף הוספתי וציינתי כי ספריי לילדים מכילים באופן רשמי גם סיפורים שהם במוצהר דמיוניים. סבר וקיבל.

המשך חילופי ההודעות באותו יום שישי, היה מאלף ומשעשע כאחד. היהודי, כידוע לכל מכיריו, ניחן בידע בלתי נדלה ובהומור מושחז מאין כמותו, מה שהפך כל שיח איתו ליוצא דופן.

קשרינו הוסיפו והתהדקו לפני כשש שנים, בתקופה בה ערכתי את מגזין 'כפר חב"ד'. כתבתי ופרסמתי אז סדרת כתבות ש'העמידה במקום' פרופסור מלומד ויהיר מארה"ב, שהביע חוסר כבוד כלפי עמדת הרבי בעניין תורני מסויים. הרב מונדשיין עמד אז לימיני בעצה ובתושייה, והתגלה לי כלוחם עז נפש למען כבודו של הרבי.

ההתכתבויות בינינו נמשכו. לפני כשנתיים פנה אליי הרב מונדשיין בהצעה-בקשה כי אעבד לילדים ספר מסויים אותו עמד להוציא לאור. הוא האמין בספר וראה בו מסמך מרתק. בקשתו נבעה משתי סיבות. אחת, רצונו להעביר את תכני הספר גם לדור הצעיר. ושנייה, "אינני רוצה שזה ייפול לידיים אחרות", כתב באחד המיילים שעדיין שמורים עמדי.

ראיתי בכך מחמאה גדולה. עצם המחשבה שהידען הדקדקן הזה, האיש שהיה בבחינת אנציקלופדיה מהלכת, נותן בי את אמונו, ריגשה אותי מאוד. עברתי על החומר שאכן היה מרתק ביותר, אך לטעמי 'גבוה' מדיי בשביל ילדים ונערים בני זמננו. חוששני שתשובתי אכזבה אותו מעט.

פטירתו של הרב יהושע מונדשיין הסבה לי צער אישי עמוק, בצד תחושת הפסד גדולה. הפסד, כמובן, לכלל חסידי חב"ד ולכל הקשורים לחקר הספרות היהודית והחסידית.

יהי זכרו הטוב ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

ג' בטבת תשע"ה