ב"ה יום שלישי, י"ז אלול תשע"ט | 17.09.19
למטה: ר' ברק'ה חן ע"ה
למטה: ר' ברק'ה חן ע"ה צילום: ארכיון ליובאוויטש ומאיר אלפסי
ברגע אחד, ריפא הרבי את ליבו של ר' ברקה חן

פרק מרתק מחסיד מיוחד, הר"ר ברקה חן שבימים אלו – ד' בניסן ה'תש"נ - חל יום היארצייט שלו. הקבלת פנים לה זכה ר' ברקה מהרבי הדהימה את משתתפי ההתוועדות באותו שמחת-תורה שנחשב – עד עצם היום הזה – לאחד המיוחדים, שנמשך 11 שעות רצופות והיה מרובה בגילויים מיוחדים. במהלך ההתוועדות, ביקש הרבי לחיים מבקבוקו של ר' ברקה מרוסיה, וודקא 95% המיוצר ברוסיה, הידוע בחריפותו ובחוזקו, ולא נחה דעתו של הרבי, עד שקרא לחסיד שוב ושוב שיוסיף מבקבוקו המיוחד לכוס הקידוש של הרבי, כמה פעמים – כוס מלאה...
מאת יצחק כהן

אותו בוקר הביא בכנפיו בשורה גדולה. אחד החסידים ש'התעסק' עם הדרכונים הפולניים, בישר לחסיד ר' ברקה חן כי הושג עבורו ועבור בני משפחתו דרכונים שאיתם יצאו הלילה לגבול רוסיה, שם יעברו את גבול הסובייט העליון האכזר, ויפליגו לחוף מבטחים.

באותה שעה, שמח החסיד, בישר את הבשורה הטובה לבני ביתו, ובהתרגשות גדולה החלו מיד בהכנות חשאיות לאותה יציאה מיוחלת.

שמחתו של החסיד, לא רק שלא ארכה זמן, אלא שכמעט ועלתה לו בחייו.

בעודו מתקדם אל ביקורת הגבולות, יחד עם בני ביתו, הגיחה – ועד היום הזה בני המשפחה אינם יודעים מהיכן, ואיך ידעה... – מכונית מסחרית שממנה יצאו שניים. הזרים לא נראו מאיימים, ולא עשו רושם כי הם מהבולשת הרוסית הכול-יכולה.

הם קרצו לחסיד בעיניהם וביקשו לדבר עמו ביחידות. לא משהוא מיוחד, אמרו. הוא נזכר כי כשעלה לרכבם, התניע הנהג את רכבו ו'טס' מהמקום! אשתו וילדיו חזרו לביתם, ובמשך חודשים רבים לא ידעו היכן הוא, האם הוא חי או שמא – מת, חלילה.

הוא הואשם בזיוף דרכונים, בניסיון להברחת משפחתו אל מחוץ לגבולות רוסיה, ועוד כמה האשמות שלא הוסיפו לו בריאות... גזר הדין היה חד משמעי: מוות!

הוגש ערעור, וגזר הדין המצמרר, 'הומתק' ב-10 שנות הגליה ועבודת פרך בסיביר! אנשי הבולשת הרוסית, מחבבי שלמונים ידועים, המירו את 10 השנים ל-3 שנים, תמורת מזומנים רבים...

וכך, בעודו מחוץ לגבולות סיביר, היה החסיד נע ונד במשך למעלה מ-12 שנים רצופות, ללא יום וללא לילה. הפחדים מפני השלטונות שיתקו וצמררו אותו מחד, והמלשינים הרבים שהסתובבו באותה תקופה בקרב החסידים, הפחידו אותו מאידך.

בכל אותם שנים, חיפשוהו השלטונות כדי לבוא עמו חשבון, ופסק הדין המצמרר – מוות בירייה! – שוב ריחף מעל ראשו. בערב אמר מי ייתן בוקר ובבוקר חיכה לחושך... החסיד מצידו השתדל לעסוק בעבודות שנות שלא הצריכו אותו להתייצב ולעבוד בשבת.

מרדכי, אחד מבניו של ר' ברקה, למד באותה שעה ב-770, והוא שאל את הרבי, האם אימו יכולה לבקש בקשת יציאה מברית המועצות לה ולילדיה, וכשתהיה מחוץ לגבולות רוסיה, היא תנסה לפעול שגם בעלה ייצא משם.

תשובת הרבי הייתה מפתיעה, בהתחשב במצבו של ר' ברקה באותם ימים: על האב, ענה הרבי, לבקש בקשת יציאה עבור כל בני משפחתו, וה' יהיה בעזרם!!! הרבי הוסיף והתבטא: הם בכלל לא יתפסו במי מדובר...

הבן, הרב מרדכי, חשב בתחילה כי התשובה שהקריא לו המזכיר שייכת למישהו אחר, וניתנה לו בטעות... הוא, אביו החסיד ר' ברקה, ייכנס ללוע הארי שממנו ברח שנים כה רבות, ועוד יבקש מהם אשרת יציאה; מי – אביו?!

אבל זו הייתה תשובת הרבי, והבן ידע, והבן הרגיש באותה שעה, כי הנה קרבו הימים הטובים שלהם ציפו כל בני המשפחה להתאחד מחדש, מחוץ לגבולות רוסיה הסובייטית...

החסיד, לכשקיבל את תשובת הרבי, למרות פחדיו במשך שנים רבות, לא התפעל, לא פחד, ובהוראת הרבי הגיש בקשה לעזוב את רוסיה עם כל בני משפחתו.

שום מחשבת-חוץ לא עלתה לחסיד, שום הרהור או השגה: שמא לא 'הוסבר' במדוייק לרבי על מצבו המסובך - וידום החסיד, וליבו המה, וליבו כמה כי הנה קרבו הימים, והוא יזכה לראות עין בעין את הרבי, את מי שתמיד דאג לו, וסוכך עליו.

ואכן, הנס קם והיה: אלה שרדפו אחריו נתנו לו את ההיתר לצאת מגבולות רוסיה...

תשכ"ב – שנה מיוחדת בליובאוויטש

שמחת-תורה ה'תשכ"ב, ברוקלין, איסטרן פרקווי – 770. החסיד הרב ברקה חן שזה עתה יצא מרוסיה הסובייטית, תפס את מקומו בהתוועדות, מול הרבי. בידו אחז בקבוק משקה שהביא מרוסיה, ובידו השנייה החזיק בשולחן שלפניו שלא להיזרק מעוצמת הדחיפות והצפיפות הגדולה.

הייתה זו אחת ההתוועדויות הנדירות ביותר בליובאוויטש של הדור השביעי. (ה'תשכ"ב, שהייתה שנת הששים להולדת הרבי, ובפעם הראשונה – הרבי התוועד ביום י"א בניסן. באותה שנה החלו לצאת כרכי הליקוטי שיחות ועוד).

ההתוועדות הזו נמשכה 11 שעות רצופות, והייתה רבת גילויים מיוחדים. ה'משקה' נשפך שם כמים, כאשר גם הרבי בעצמו לאחר שאמר פעמים רבות 'לחיים' על כמה סוגי יין, וכמה סוגי וודקא – קיבל מבקבוקו של ר' ברקה מרוסיה, וודקא 95% המיוצר ברוסיה, הידוע בחריפותו ובחוזקו, ולא נחה דעתו של הרבי, עד שקרא לחסיד שוב ושוב שיוסיף מבקבוקו המיוחד לכוס הקידוש של הרבי, כמה פעמים – כוס מלאה...

(בתחילה, לאחר שמזג כוס ראשונה לרבי, הוא נצטווה לחלק לשאר המסובים בהתוועדות, ואז קרא לו הרבי כאמור, שוב ושוב. יצויין, כי מי שיודע את העוצמה והחוזק של משקה זה באחוזים אלו המגיע מרוסיה, יודע מה ערכה של כוס קידוש כזו, ולאחר שהוא שותה כוס אחת מהלבן הלבן הזה, כלל לא בטוח שהוא יוכל להעריך לאחר שתייתו, היכן הוא נמצא, או לפחות להיות ממוקד במלוא החושים שלו...)

כאשר נכנס הרבי להתוועדות, הוא הבחין בחסיד המיוחד העומד ממש מולו, והקסקט שלו, איננו איתו אלא מגבעת ככול המגבעות! הרבי חייך לחסיד ברקה חן ע"ה, ושאל אותו היכן הקסקט; הרב חן ביקש מאחד מבני משפחתו להביא את הקסקט, (שהיה במחסנו של ר' מאיר הארליג ב-770 למעלה), ולבינתיים הסיר את המגבעת מעל ראשו.

הרבי שוב חייך אליו, נטל מפית נייר שהייתה מונחת על שולחנו ואמר: חסיד כמו ר' ברקה חן צריך להיות תמיד עם 2 מקיפים... זו הייתה, אם תרצו, פגישתו הראשונה של ר' ברקה חן עם הרבי, לאחר שהוזמן לחודש תשרי להיות במחיצתו.

 

ה'קבוצה' הראשונה

לפני כשנה בדיוק, במוצאי שבת-קודש פרשת 'תישא' התקיימה ב-770 בכפר חב"ד התוועדות מיוחדת לרגל מלאת יובל שנים (50) של הקבוצה הראשונה (ה'קבוצה') – בשנת תשכ"ב. החסיד ר' ברקה חן שאיתו פתחנו קשור אף הוא לשנת תשכ"ב – ועל כך בסוף דברנו.

עשרה בחורים, שליש מישיבת תומכי-תמימים בלוד באותם ימים, ביקשו, התחננו ובעצם עשו הכול כדי לזכות ולנסוע לרבי. בהמשך נוכל לצייר לעצמנו מה עברו אותם תמימים בדרכם לרבי, ויתירה מזו – באיזה לחצים אדירים הם עמדו גם כאשר היו ב-770 ו'חרב' החזרה ארצה עמדה מעל ראשיהם מהרגע שנחתו בניו-יורק רבתית. למרות זאת, כפי שניתן היה להבין גם מהרבי (וכפי שיובא בהמשך), ישבו העשרה ושקדו על התורה והעבודה, שמירת הסדרים ויציאה למבצעים, כאילו מישהו אחר היה צריך להילחץ במקומם...

אבל עשרת ה'מיוחדים' הללו, כך מסתבר, עברו את כל מה שעברו – בשבילנו. בשביל כל אחד ואחד מאיתנו שיצא ל'קבוצה' במהלך חמישים השנים שחלפו, כי הם במסירותם הבלתי-מתפשרת, פתחו את הצינור ופעלו שכל חסיד מאז, ייזכה לשהות ב-770 אצל הרבי שהרי – רבי לא שנא חייא מניין?".

הנה עשרת ה'נחשונים': הגה"ח הר"ר יצחק-יהודה ירוסלבסקי שליט"א, הגה"ח הר"ר אשר לעמיל הכהן, ולפי סדר א-ב: הרב אהרון הלפרין מכפר חב"ד, הרב בנימין מזרחי מלוד, המשפיע הרב מיכל שטיינמיץ מכפר חב"ד, הרב יעקב צירקוס מנחלת-הר-חב"ד, הרב נחום קפלן מלוד, ובניו-יורק - הרב נחום שטיינברג, הרב נח צוויבל – מוריסטון, ולהבדיל בין חיים לחיים – הרב משה ליפש ע"ה. בזכות זה האחרון זכו התמימים ללמוד משיחות הרבי שזה עתה נאמרו במהירות יחסית, היות ור' משה התמחה בהקלדת השיחות במהירות.

אתה יושב בהתוועדות ושומע מהם על הקשיים שהיו מנת חלקם, ואינך בטוח שהבאים אחריהם, ביובל השנים שחלפו, היו מצליחים להישאר שפויים לאחר מסכת התלאות שהיו מנת חלקם, ואולי אף היו מוותרים על 'התענוג', בשל הקשיים שניחתו על כתפיהם הצעירות של התמימים...

ראשית – עלות הכרטיס: 1200 לירות ישראליות. באותה תקופה השכר הממוצע במשק היה 200 לירות, כך שהאדם הממוצע היה מכסה את עלות הכרטיס בתוך שישה חודשים! אם לוקחים בחשבון, כמובן, שהאדם הזה יוכל לוותר על אכילה שתיה ולינה (שכירות דירה), למשך חצי שנה, ואי-אלו הוצאות שבינתיים... מה שבטוח הוא, שעשרת התמימים הללו לא הרוויחו אפילו את השכר הנמוך ביותר במשק...

לא נלאה אתכם: הנהלת הישיבה בלוד התנגדה לנסיעת התמימים, שכן עם נסיעתם יוותרו בישיבה עשרים בחורים בלבד. כך או כך, הוחלט לשלוח מכתב לרבי כאשר ההנהלה שואלת שאם יוחלט שבכל זאת יצאו הבחורים ל-770, האם תהיה אפשרות לשלוח מ-770 עשרה בחורים שימלאו את השורות החסרות. תשובת הרבי הגיעה להנהלת הישיבה, ותוכנה: על ההנהלה להחליט האם התמימים ייסעו אם לאו. אבל בתחתית העמוד בנ.ב. כותב הרבי שהוא העביר את עניין נסיעת ה-10 בחורים מ-770 לארץ-ישראל, לרב חדוקוב. הנ.ב. הזה הפיח רוח של תקווה בתמימים...

לאחר מאמצים אדירים ניתנה רשות לבחורים לנסוע לרבי לחודש תשרי – חודש החגים. לצד השמחה על אישור הנסיעה, שאלו את עצמם התמימים האם לנסוע לחודש אחד בלבד – בהתחשב בעלותו הגבוה של הכרטיס – או להמתין עד שיאושר להם לשהות ב-770 זמן רב יותר משאושר להם עכשיו.

אבל התמימים החליטו שקודם כל נוסעים לרבי, ומשם – לנסות להגיש עוד ועוד בקשות, להאריך את שהותם, שכן אם עברו את כל המכשולים והמהמורות עד עתה, לבטח יזכו להישאר זמן ממושך יותר...

אתה יושב בהתוועדות ב-770 בכפר חב"ד, מסתכל על 'התמימים' מלפני יובל שנים, ואתה חש כאילו הדברים קורים עכשיו: הקשיים לצד הרגעים הגדולים שזכו להם, אם לוקחים בחשבון ששנת תשכ"ב הייתה גם ככה שנה מיוחדת עם גילויי אור נדירים.

עשרת התמימים הרגישו שהם צריכים לנצל כל רגע ורגע ב-770. אחרי שאתה עובר את מה שעברנו, הם אומרים, כולל כרטיס שעלותו בשמיים – הרגשנו שאסור לנו לוותר ולו לרגע אחד להיות ב-770, לנשום את 770. (הרב אשר לעמיל הכהן סיפר על התבטאותו של אחד מזקני החסידים, ש-770 הוא לא רק מקום משכנו של הרבי; כאן הרבי נשם את נשימותיו...).

הרב אהרון הלפרין, שכפי הנראה הוא הרוח החיה של הקבוצה הזו – וגם אז היה 'הממונה' שהרבי קרא בשמו באמצע ההתוועדות – מספר את סיפור 'הרימונים': שנה קודם, בשנת תשכ"א עם הצ'ארטר הראשון שיצא מארץ-הקודש ל-770 הייתה גם הגב' שרייבר – רעיית החסיד הבלתי-נשכח – ר' חיים שרייבר. עץ רימונים גדל בחצרה והיא החליטה לקטוף מהמובחרים ולהביאם ל-770. אלא שמכרה שישבה לצידה בטיסה, הזהירה אותה שלא ניתן להכניס פירות וירקות לארצות-הברית, וגב' שרייבר – אחותו של ר' מאיר איטקין – השאירה את הרימונים במטוס... כאשר שמעה כי הרבי שאל על הרימונים מארץ-ישראל, התחרטה גב' שרייבר על מעשיה במרומים...

הרב משה הלפרין – אחיו של הרב אהרון הלפרין – שזכה להיות בשנת תשכ"א, הזהיר את אחיו שלא יעשה את הטעות שנעשתה בשנה הקודמת, והורה לו לקטוף כמה רימונים מהעץ המשפחתי ולהביאם ל-770. וכך הווה: הרב הלפרין הביא 5 רימונים והכניסם לרבי דרך המזכירות. הרבי השאיר אצלו רימון אחד ואת הארבעה ביקש להעביר לקומה השניה באומרו: איני מתערב במה שנעשה שם (ניהול הסעודות – עד תשל"א).

בסעודת ליל ראש-השנה, זכה ר' אהרון הלפרין להיכנס לסעודה למעלה בדירת הרבי הריי"צ, בהשתתפות הרבי. כמו כל בחור – בכל השנים – עמד באופן כזה שלא יראה אותו הרבי. בסוף הסעודה שאל הרבי האם הגיעו רימונים מארץ ישראל. הגיעו, השיב מי שהשיב, והם במטבח. עד מהרה הובאו הרימונים והרבי שאל מי הביאם. הרב הלפרין רמז לאחד מזקני החסידים שישב מולו כי הוא הביאם... שני רימונים נוספים חולקו בהתוועדות.

כדי לסבר את אוזני המשתתפים בהתוועדות עד כמה ניצלו הבחורים את זמן שהותם ב-770 – מספר הרב בנימין מזרחי, חבר בקבוצה: לילה אחד, אחרי קריאת-שמע שעל המיטה החלפת הבגדים וכו', החלטתי בשבריר של שניה שעלי לנצל את שהותי ב-770 עד למקסימום! הסרתי את כותנתי, לבשתי את בגדיי ועד מהרה הייתי ב-770. לקחתי ספר חסידות ושקעתי בלימוד. כשמלאך השינה התגבר עלי, לקחתי מגבת הנחתי מתחת למראשותיי, נשכבתי על ספסל ב-770, ושנתי ערבה עליי...

הגה"ח הר"ר יצחק-יהודה ירוסלבסקי עומד על כך שההתוועדות מתקיימת ב-770 בכפר חב"ד, וסיפר את מה שאמר לו הרב בנימין גורודצקי: כאשר החלה להתגלגל פרשיית ה'דידן נצח', בקייץ תשמ"ה נכנסו חברי אגודת חסידי חב"ד לרבי ובתוכם הרב גורודצקי. הוא סיפר להם כי הרבי ציווה אותם לבנות את בניין 770 בכפר חב"ד, וכשיגיע הזמן, כך הרבי, שלא יוכלו להגיע ל-770 יוכלו להתכנס בתאומו בכפר חב"ד לזכור ולהזכיר.

הרב נחום קפלן מספר על השבת של ט-יו"ד בכסלו הקשורה לאדמו"ר האמצעי – רחובות הנהר – כאשר הרבי מספר על ההנהגה של הרבי האמצעי לומר חסידות בשופי. באותה שבת – הנהגה שלא הייתה קודם וגם לא לאחר מכן – אמר הרבי שלושה מאמרים!

סיפור נוסף, מצמרר, מספר הרב קפלן על השבת שקדמה ליו"ד שבט: הרבי הגיע ל-770, נכנס לבית המדרש וציווה על התמימים שהיו שם להיכנס לחדרו משום שברצונו לומר מאמר חסידות. נרגשים מיהרו התמימים להיכנס לגן-עדן התחתון. הרבי ביקש לסגור את הדלת, וכל בחור הרגיש כי מישהו אחר צריך לסגור הדלת... לבינתיים הגיעו עוד בחורים מבית-המדרש למטה, והרבי שוב מבקש לסגור את, ובפעם הזאת כאשר בקשתו של הרבי לא מולאה, עשה הרבי תנועת ביטול ורמז לתמימים לצאת מחדרו הק', וכך בוזבזה עת-רצון זו...

עכשיו מגיע תורו של המשפיע הרב מיכל שטיינמיץ והוא מספר על היחידות המיוחדת שהייתה להם בטרם חזרו ארצה, כאשר הרבי אמר לפניהם מאמר שארך כ-40 דקות!

לפני כן, מתאר הרב שטיינמיץ את ההתוועדות המיוחדת של יו"ד שבט תשכ"ב. הוא חזר על השיחה המפורסמת על הארבע כתות שהיו על הים כאשר הם מקבלים את הציווי – "ויסעו", ולאחר מכן דיבר הרבי על החסיד, עם זקן מלא – הרבי התכוון על הר"ר מענדל פוטרפס, אבל אז לא ידעו במי מדובר, כך הרב שטיינמיץ – ובמקום לשבת ולדאוג לעצמו עוסק בבניית מקוואות וכו' דבר שסיכן אותו מאוד ויכל להביא למאסרו ועוד יותר מכך.

בכל אותה העת מסוף חודש אלול ועד לאמצע חודש אדר נמשכו המאמצים לאפשר לקבוצה להמשיך ולשהות אצל הרבי. באחת ההזדמנויות כתבו לרבי שברצונם להישאר לכל הפחות להיות בפסח עם הרבי. בדברי תשובתו כתב להם הרבי כי עליהם לכתוב לרשויות הצבא את הסיבה והטעם הזה (שברצונם להיום בפסח אצל הרבי)...

כדי להבין את מצבם של התמימים באותה שעה נציין כי בעשרת ימי תשובה קיבל הרבי את האורחים השבים לארץ, וחברי הקבוצה לא ידעו האם עליהם להיכנס ליחדות, כי אולי יצטרכו לשוב לארץ מיד אחרי החג, או שמא תבוא התשובה החיובית – שאכן בסוף הגיעה – שניתן יהיה להאריך את שהותם, ולכן גם מועד הכניסה ליחידות ייקבע בהמשך. הרב חודוקוב שאל את הרבי פעמיים בקשר לקבוצה – האם תיכנס ליחידות אם לאו – ומתוכן תשובתו של הרבי, כך הרב הלפרין, אמרתי לחבריי כי האישור המיוחל יגיע בסופו של דבר, וכך היה.

חברי ה'קבוצה' יורדים לפרטים ולפרטי פרטים, זוכרים כל אמירה כל הנהגה של הרבי, שכן רק הם יודעים עד כמה הייתה הדרך קשה ובלתי-נתפסת להגיע ל-770, ושהם 'יפספסו' איזו אימרה או הנהגה של הרבי?...

בשבת פרשת וילך, שבת תשובה ו' בתשרי דיבר הרבי על האורחים ואמר כי ההיתר היחיד לנסיעה ל-770, הוא לצורך הוספה בתורה ובעבודת התפילה. ואלה שלא עושים כן – אמר הרבי – אסור להם לבוא לכאן; ואם ישתמטו מלימוד ותפילה בעבודה, יהיה צורך לשקול אם כדאי להם להגיע בשנה הבאה...

הרב הלפרין הביא את דברי הרבי משבת פרשת האזינו, י"ג בתשרי, על כך שיש כאלה שחוטפים "שיריים" – לא עבור עצמם, אלא – לטובת עדת החסידים... ובכן, אמר הרבי, גם אני רוצה בטובת עדת החסידים, ואילו הייתי סבור שדבר זה הוא לטובת החסידים – הייתי חפץ בכך! הרבי אף ציין שהיו חסידים אצל הרביים הקודמים וגם הם הוצרכו לעניין של מסירות-נפש, ואף-על-פי כן היה יכול להיות מונח על השולחן פיסת מזונות – ואף אחד לא נגע בזה, עד שבא אחד מחסידי פולין וחטפה... ואף אחד לא קינא בו!

הרבי האריך עוד בעניין, וסיים: עד כאן בנוגע ל'מסכת' הנ"ל, ועתה נחזור לעניינינו...

אנחנו חוזרים עכשיו לשמחת-תורה תשכ"ב.

במהלך אחד השיחות נעמד הרבי מלוא קומתו – ואמר: "כאשר מסרו לרבי הריי"צ 'פדיון', אמר שמכיוון שישנם לפחות "מניין" ב'פדיון' הזה – יש לזה תוקף של פסק-דין של בית-דין של מטה, ועל פי פסק זה משתנית מציאות העולם, וגם בית-הדין של מעלה צריכים להסכים לזה, וכיוון שכן – צריכים להתקיים כל העניינים שיבקשו אודותם ב'פדיון נפש'.

"וכיוון שגם עתה ישנו מניין, ולא רק מניין אחד, אלא ריבוי מניינים – צריכים לפסוק שיקויים מה שכתוב, "השקיפה ממעון קדשך מן השמיים וברך את עמך ישראל", שבזה נכלל גם ש"אפילו דברים של קללה נהפכין להם לברכה".

"וכאשר בני ישראל פוסקים שצריך להיות, "השקיפה ממעון קדשך מן השמיים וברך את עמך ישראל", צריך הקדוש-ברוך-הוא כביכול לציית לפסק דין זה, כפי שפסק בתורה שהבעלות על כל העניינים לבית-הדין של מטה דווקא.

"ולכול לראש: לא לשכוח על היהודים שנמצאים במצר ובשביה מאחורי מסך הברזל, שתיכף ומיד, עוד קודם ביאת משיח, יצאו מין המצר למרחב, מחשכה לאורה, ויוכלו לקיים תורה ומצוות בתוקף ובגלוי, והיינו שתהיה אצלם גאולה פרטית, ועל ידה – תבוא הגאולה הכללית".

החסיד ר' ברקה חן, עמד שם בעת ההתוועדות, ובכה. הוא בכה כי הוא ידע שאת המאמצים העילאיים שעושה הרבי עכשיו, עבור הנשארים 'מאחור' ברוסיה, עשה הרבי בעבורו ב-11 השנים האחרונות, יום יום ושעה שעה. ובאותה השעה, עלו באבחה אחת כל הצרות, כל הגזירות, וכל הישיבה במאסרים ממושכים, ובחיוך אחד קטן, הרגיש החסיד ר' ברקה חן כי הרבי ריפא הרבי את ליבו השותת, שבקושי עמד בניסיונות הקשים – ומכאן הכול פתוח, והדרך לגאולתו הפרטית כבר סלולה...

הרבה לאחר חצות הלילה, הסתיימה ההתוועדות ב-770 בכפר-חב"ד; התוועדות מיוחדת עם אלה שסללו את הדרך ליובל שנים של התקשרות, לדורות של תמימים ש-770 היה להם לביתם הראשון, ואם תרצו, לחיילי בית דוד שינצחו את מלחמתם האחרונה בדרך לגאולה האמיתית והשלימה.

תשכ"ב הייתה הסנונית הראשונה שהביאה אחריה, כאמור, יובל שנים של התקשרות והתעלות.
ג' בניסן תשע"ד