ב"ה יום ראשון, כ"ב אלול תשע"ט | 22.09.19
הרב שמולביץ ע"ה בהתוועדות לפני כשנה
הרב שמולביץ ע"ה בהתוועדות לפני כשנה צילום: מסך
אחי הגדול יעקב. עצוב לי, פשוט עצוב ● טור פרידה

יעקב אריה שמואלביץ, שליח הרבי לבית שאן. או בצורה הקצרה הפשוטה והמוכרת יותר: יעקב (מלעיל), וכן יענקלה. חבר יקר, שתורף ישותו ומהותו הם חיוניות ופעלתנות, שוכב שם דומם ללא ניע. מציאות בלתי נתפסת ● אחי הגדול, יעקב! אני יודע שעצב הוא האנטיתזה המובהקת לאישיותך ולמה שאתה מסמל – אבל עצוב לי. פשוט עצוב! ● חבר כותב לשליח שהלך לעולמו ● וגם: וידאו מההתוועדות האחרונה של הרב שמולביץ' ע"ה עם חבריו ל'קבוצה'
הרב ירמיהו זלמנוב
זהו! לאחר חודשים ארוכים בהם הזכרתי את שמו ואת שם אמו שלוש פעמים ביום, ליוויתי אותו ביום חמישי האחרון למקום מנוחתו בין רגבי אדמתה של העיירה אליה נשלח ע"י רבנו זי"ע, בה הקים את ביתו, ואותה איווה למושב לו בחייו, ואף כי אחרי מותו.

יעקב אריה שמואלביץ, שליח הרבי לבית שאן. או בצורה הקצרה הפשוטה והמוכרת יותר: יעקב (מלעיל), וכן יענקלה. חבר יקר, שתורף ישותו ומהותו הם חיוניות ופעלתנות, שוכב שם דומם ללא ניע. מציאות בלתי נתפסת.

לבי לבי על האלמנה הטריה, שבמשך שבועות וחודשים נאלצה לאסוף כל כך הרבה כוחות גוף ונפש כדי להילחם לצידו במחלה שכעת הכריעה אותו. מעי מעי על הילדים הצעירים שרובם עוד לא הקימו את ביתם, ונאלצו לראות בסבלו. עיני ירדה מים בראותי את האב השכול, שקבר אשה ונכדה במהלך התקופה בה התמודד יעקב עם מחלתו, צועד פעם נוספת בשבילי בית העלמין בצעדים מדודים ללא תמיכה, נושא בדומיה את צערו, ובשומעי את דברי הפרידה הכאובים אך מלאי האמונה שנשא בטרם נסתם הגולל. חש אני בצער העיירה בית שאן על מגדלור שהאיר את פני העיירה כולה, וכעת כבה, גם אם באופן זמני. וכמובן, שותף אני לאבל הקבוצתי ולדאגת בני החבורה הדבוקה בדבק אחים – חבורת "קבוצה מ"ד", שיעקב היה עמוד התווך שלה והמפיח את רוח חייה. אמרת 'קבוצה מ"ד' – אמרת 'יעקב'!



בשנת תשד"מ שהה יעקב יחד עם כל בני ה'קבוצה' אצל הרבי. באותה שנה יסד הרבי את תקנת לימוד הרמב"ם היומי. לא פלא איפוא שלימוד הרמב"ם היה אצלו דבר קדוש, עליו מסר את נפשו ולא החסיר ממנו גם בימיו הקשים. מדהים הדבר, שהיום בו החזיר נשמתו ליוצרה, ח' שבט ה'תשע"ד, היה יום סיום המחזור הל"ב של הלימוד ברמב"ם.

באותה שנה, תשד"מ, לא הייתה שנת הלימוד של ה'קבוצה' דבר מובן מאליו. קשיים שונים נערמו והחברים חוו מתח רב. ביום ט"ז בטבת הוסרו סופית המניעות והעיכובים, ותאריך זה הוכרז כיום חגה של ה'קבוצה'. אחד מבני החבורה דאג לכנס ביום זה מידי שנה בשנה את כל החברים להתוועדות בה יעלו את זכר אותם ימים על נס ויתעוררו באהבת רעים. אחד זה היה כמובן יעקב. אחד ומיוחד.

כך נהג מידי שנה, גם כשכבר היה חולה וסבל סבל רב, וכך נהג גם בשנת ה'תשע"ג בכוחות לא לו. קרוב למועד ההתכנסות התברר שלא יתאפשר לו לצאת מביתו, וההתוועדות הועתקה לביתו. ההתוועדות נמשכה מספר שעות והאווירה הייתה עילאית. ניכר היה כי שבת האחים גם יחד החייתה את נפשו, והוא נכח עד הסוף, דבר שהוגדר בפי רעייתו: "נס". במהלך ההתוועדות היה רגע של התעוררות וכולם נעמדו ושרו בניצוחו של יעקב, שגם אז היה רוח החיים. קטע וידאו בו הנצחתי רגע נעלה זה, יתאר את יעקב טוב יותר מכל מילה שאכתוב:



אחי הגדול, יעקב! אני יודע שעצב הוא האנטיתזה המובהקת לאישיותך ולמה שאתה מסמל – אבל עצוב לי. פשוט עצוב!

הנחמה היחידה היא המפעל הגדול שהותרת מאחוריך, משפחת המופת שהקמת, והמשך השליחות והבניה של בית שאן, כפי שהכריז בנך רגע לפני שנפרד ממך.

תנצב"ה

לצפיה בוידאו מההתוועדות, לחצו כאן 

י"ד בשבט תשע"ד