ב"ה יום רביעי, ט"ז סיון תשע"ט | 19.06.19
הסופר החסידי הרב משה מרינובסקי נפרד מחבר יקר

הסופר החסידי, חבר מערכת 'כפר חב"ד' ומגזין 'עונג חב"ד' בטור אישי >>> אמרת יעקב שמולביץ, אמרת קבוצה תי"ו שי"ן מ"ם דל"ת ● "בין אלה, הבחנתי בבחור שקומתו תמירה. תנועותיו אומרות ביטחון וחיוניות, פיאותיו מסובבות מאחורי האוזניים כמעשה רבים מבני הישיבות הליטאיות, ולמותניו חגור גארטל כמעשה חסיד. ממרחק השנים אינני זוכר האם כבר באותה שבת החלפנו כמה מילים, אבל עד מהרה נודע לי כי הבחור עונה לשם יעקב שמולביץ" ● ההלם גדול, הכאב נורא, האבידה גדולה. אין ספק שדמותו תמשיך להיות למופת ולמקור של אור וחיות חסידית למשפחתו היקרה, לתושבי בית שאן עיר שליחותו, למענם התמסר כל כך וגם לנו, חבריו לישיבה ול'קבוצה' שכולנו כל כך אהבנו והערצנו
מערכת שטורעם

אמרת יעקב שמולביץ, אמרת קבוצה תי"ו שי"ן מ"ם דל"ת.

א. 

שבת מברכים אלול, או השבת הראשונה של חודש אלול, תש"מ. ישיבת תומכי תמימים המרכזית בכפר חב"ד. ביום ראשון הקרוב אמור להיפתח רשמית ה'זמן' החדש בישיבה, אבל מעט בחורים הקדימו לבוא כבר בערב שבת. כבן הכפר, היה זה טבעי שגם אני, הנכנס כעת לשיעור א' ישיבה-גדולה, אתפלל השבת בישיבה עם ה'תמימים' ולא בבית הכנסת עם ה'בעלי בתים'.

כיון שמספר הנוכחים היה קטן, כל 'פנים חדשות' עורר תשומת לב. בין אלה, הבחנתי בבחור שקומתו תמירה. תנועותיו אומרות ביטחון וחיוניות, פיאותיו מסובבות מאחורי האוזניים כמעשה רבים מבני הישיבות הליטאיות, ולמותניו חגור גארטל כמעשה חסיד. ממרחק השנים אינני זוכר האם כבר באותה שבת החלפנו כמה מילים, אבל עד מהרה נודע לי כי הבחור עונה לשם יעקב שמולביץ. התברר כי הסממנים הליטאיים נעוצים בעובדה שאת שנות הישיבה-קטנה עשה בישיבת איתרי הירושלמית, הסממנים החסידיים החיצוניים הם ענין אישי או משפחתי, אבל מעבר למה שנראה בחיצוניות, יש לו פנימיות מזהירה. מזה תקופה ארוכה שהוא השתתף בשיעורי התניא ובהתוועדויות החסידיות של השליח הרה"ח ר' שלום דובער שור (ע"ה) וכעת הוא כבר 'עמוק בפנים'.

באותה שנה נכנסו ל'תומכי תמימים' בכפר חב"ד עוד כמה וכמה בחורים נפלאים בוגרי ישיבות ליטאיות או ישיבות תיכוניות. הנהלת הישיבה העמידה לרשותם את המשפיע הייחודי, הבלתי נשכח, הרה"ח ר' שלום דובער קסלמן ע"ה כמשפיע-מלווה אישי וכמגיד-שיעור לחסידות ומשפיע להתוועדויות. לכאורה היה זה כדי להקל עליהם את חבלי הקליטה ב'תומכי תמימים' בה שוררת אוירה מיוחדת וכדי להשלים פערים, במידה והיו, עקב העובדה שבישיבה-קטנה לא היו בין כתלי 'תומכי תמימים'.

אך לא חלפו ימים רבים והיה ברור שהם נקלטו באווירה של הייחודית של הישיבה, ספגו והפנימו את ערכי החסידות וההתקשרות לרבי, לא פחות מחבריהם בעלי הרקע החסידי, ומותר להודות על האמת – במובנים רבים עוד יותר מהם. כנראה הן בזכות ר' בערל קסלמן והן בזכות עצמם. בין אלה בלט במיוחד חברנו היקר השליח הרב יעקב שמולביץ. בלט לא רק בגשמיות אלא בעיקר ברוחניות. מהר מאד היה ל'תמים' מן המנין על כל המשתמע מכך. ראש וראשון לכל דבר וענין שקשור בחסידישקייט ובהתקשרות.

ב. 

כל זה התעצם בשנת ה'קבוצה' שלנו, שנת תשד"מ. זר לא יבין זאת אבל חברי ה'קבוצה' בוודאי יסכימו עם הקביעה הבאה: אמרת קבוצה תשד"מ, אמרת יעקב שמולביץ. אמרת יעקב שמולביץ אמרת קבוצה תשד"מ.

מקום מגוריו בתקופת ה'קבוצה' בחדר הראשון בקומת הכניסה בפנימיית הישיבה בבנין 749 איסטערן פארקווי, היה במידה רבה המוקד ומרכז הענינים של כל ה'קבוצה'. הדלת היתה פתוחה עשרים וארבע שעות ביממה וכל אחד מעשרות בני ה'קבוצה' הרגיש בנוח להיכנס ולבקש וכמובן לקבל כל עזרה בגשמיות וברוחניות, מלווה במילה טובה בקולו הרם של יעקב האהוב והחביב.

כמו בישיבה בכפר חב"ד, כך ב-770. מהר מאד הוא 'נכנס לענינים'. היה למקורבו של המזכיר הרב יהודה לייב גרונר וקיבל תפקיד ב'ועד המסדר' בהכנת בית המדרש הגדול להתוועדויות השבת. אין צריך לומר שהיה 'בתוך הענינים' במובן הפנימי, הוי אומר המאמרים והשיחות, ההנהגות וכל מה שהתרחש ב-770 בכל רגע. היה זה מובן מאליו שהוא גם כתב יומן מפורט ועל פי רשימותיו הופיעו יומנים מבית חיינו ובשלהי השנה הרשימות שלו שימשו גם אבן-יסוד לעריכת הספר 'רישומה של שנה בבית חיינו'.

ל'קבוצה תשד"מ' יש כידוע יום חג משלה. ט"ו טבת. היום שבו התקבלה הבשורה כי בטלו המניעות והעיכובים לשהות שלנו במחיצת הרבי שנה תמימה. וכדי לקבל מושג על מהותו של חברנו יעקב, די לציין כי איש לא התפלא אל מול העובדה שמתוך עשרות בני הקבוצה שיחיו, תמיד היה זה הרב שמולביץ שדאג להזכיר מידי שנה את התאריך המיוחד, לארגן התוועדות ולא לשכוח לעדכן את הכתובות ומספרי הטלפונים לאורך שלושים שנה.

אשתקד, במחווה מיוחדת, נערכה ההתוועדות בבית שאן, מקום שליחותו. חברנו יעקב כבר היה חולה מאד, אך עדיין שפע חיות וחיוניות והוכיח גבורה נפשית עילאית, ובתוך כך לא הסתיר את קורת הרוח שגרמה לו ההתוועדות של ט"ו טבת בפעם ה-29 עם חברים רבים שהגיעו מקרוב ומרחוק.

מחלתו הקשה אכלה בו זמן רב. בריאות גופו הלכה ונחלשה ובכינוסי השלוחים השנה הרבו להזכיר אותו, באהבה ובחיבה, בהערכה ובהערצה, לרפואה שלימה וקרובה. הכל היו מודעים למצבו הקריטי ועם זאת פטירתו היום הכתה את כולם בהלם. כי אכן חברנו היקר – ניבדל לחיים – הרב יעקב שמולביץ היה סמל של חסידות, של התקשרות ללא סייג, של שליחות ללא לאות וכל הדברים האלה הם מילים נרדפות לחיים, חיות וחיוניות!

ההלם גדול, הכאב נורא, האבידה גדולה ואין ספק דמותו תמשיך להיות למופת ולמקור של אור וחיות חסידית למשפחתו היקרה, לתושבי בית שאן עיר שליחותו למענם התמסר כל כך וגם לנו, חבריו לישיבה ול'קבוצה' שכולנו כל כך אהבנו והערצנו.

יהי זכרו ברוך לעד. 

ח' בשבט תשע"ד