ב"ה יום שני, כ"ט שבט תשפ" | 24.02.20
הרב בוטמן. למעלה: הרבי בזמן שהותו בפריז
הרב בוטמן. למעלה: הרבי בזמן שהותו בפריז
תש"י: "חסידים התאספו בחשאי, כולם נהרו אחרי הרבי"

הרב שלום-בער בוטמן משפיע קהילת חב"ד תל-אביב, זכה לקירובים רבים מהרבי. הוא פגש את הרבי שנים לפני קבלת הנשיאות כנער צעיר, והיה עד לגילויים נדירים ● ערב י' שבט, מספר הרב בוטמן בראיון לשטורעם על הימים מלאי ההוד במחציתו של הרבי – אז הרמ"ש, חתנו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ
יוסי כהן

הרב שלום-בער בוטמן משפיע קהילת חב"ד תל-אביב, זכה לקירובים רבים מהרבי. הוא זכה לפגוש את הרבי שנים לפני קבלת הנשיאות כנער צעיר, והיה עד לגילויים נדירים.

ערב י' שבט, מספר הרב בוטמן בראיון לשטורעם על הימים מלאי ההוד במחציתו של הרבי – אז הרמ"ש, חתנו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ.

כשאנחנו שואלים אותו על תחושותיו לקראת י' שבט, הוא בוחר לחזור עשרות שנים אחורה, אל צרפת שלאחר מלחמת העולם השנייה. 

"ראיתי את הרבי בשנים הראשונות, כשהתגוררתי בצרפת. הייתי בחור בישיבה, וכשדיברו על הרבי חשבתי שאני מכיר אותו, יודע מיהו הרבי... אני לא חושב שאלה היו דברים רוחניים, אלא יותר 'גשמיות שברוחניות'.

"אחר-כך, כשהגענו לארצות הברית, הייתי בחור מבוגר יותר ונכנסו ל'יחידות'. האונייה שהביאה אותנו עגנה ביום שלישי בבוקר, הגענו לבת הדודה שלנו הדסה קרליבך, היא יצרה קשר עם הרב חודקוב, וכך נכנסו ל'יחידות'. זו הייתה הפעם הראשונה שראינו את הרבי לאחר קבלת הנשיאות. בשעה 20:00 נכנסנו ל'יחידות'. הרבי קיבל אותנו במאור פנים, בצורה מאוד לבבית. הרבי שאל: "קינדער, איר געדיינק מיר" (ילדים, אתם זוכרים אותי?), ומיד המשיך ואמר: "איך געדיינק אייך" (אני זוכר אתכם)".

מה עוד זכור לך מהתקופה בצרפת?

"בשנת תש"י, לאחר הסתלקותו של הרבי הריי"צ, ארגנו החסידים אספות שעסקו ברצון של החסידים לראות את הרבי ממשיך את מקומו. האספות התקיימו בבית דודי, הרב שניאורסון, לא היו שני חדרים גדולים. האספות היו חשאיות, והורגש בהן שכולם נוהרים אחרי הרבי. על היחס של זקני החסידים לרבי, אפשר ללמוד מהסיפור הבא: כשנכנסתי לר' ניסן נמנוב לפני הנסיעה לארה"ב, הוא דיבר איתי בצורה לבבית, בגובה העיניים. ואמר לי 'יש אנשים שאומרים שאני עוד לא מקושר כמו שצריך'. והוסיף בחריפות: 'אני יכול לומר לך שמכתבים כאלה, כמו שאני מקבל – אף אחד לא מקבל'".

"סיפור נוסף: הרבי היה מגיע לאמו, יום יום. בשבתות היה מניין. בקבלת שבת, למיטב זכרוני, הרבי היה מתפלל עם המניין ואילו בשבת בבוקר הרבי היה נכנס לבקר את אמו. בזמן שהחזן היה מגיע ל'קדושה' הייתי נכנס וקורא לרבי.

"הרבי היה מביא את טליתו בתוך שקית לבנה. הוא היה מוציא את הטלית מהשקית, מוריד את הכובע ומניח את הכובע בתוך השקית.

"הרבי היה נשאר בבית הכנסת, מאזין לקריאת התורה בעמידה ולאחר שהציבור סיים את תפילתו, היה מתחיל להתפלל במתינות".

זכה הרב בוטמן שהרבי יתפלל בסידורו האישי. "כשהייתי פליט ולמדתי בישיבה בווינה, קיבלתי מעסקן של 'אגודת ישראל' סידור תהילת ה'. את הסידור הזה הגשתי לרבי מדי תפילה, ובאמצעותו הרבי היה מתפלל".

הרב בוטמן מוסיף ומספר: "הייתה לי מטפחת אף שהיו לה סימני קיפול, ונהגתי לקפל אותה לפי הקפלים. באחת השבתות, בעודי מקפל את המטפחת, שמתי לב שהרבי מביט לכיווני. בצורה אוטומטית, הורדתי את הידיים למטה, מתחת לשולחן. אחרי שנים, נזכרתי בכל מיני סיפורים ובין היתר גם בסיפור הזה. כשחקרתי בזיכרוני וניסיתי להבין את מה שקרה, התברר לי שאסור היה לקפל, אבל הרבי לא רצה לומר לי את זה, אז ילד בן 12. הוא לא רצה לומר את זה ברבים. הוא רצה שאבין את זה לבד". 

שנים לאחר קבלת הנשיאות, היחס המיוחד לו זכה מהרבי נמשך. "אחי, שמואל מנחם-מענדל, אמר פעם שהוא נכנס לרבי והרבי קיבל אותו כחסיד ולא כקרוב. להגיד שזכיתי לדברים מיוחדים קשה לי".

ובכל זאת?

"כשנסעתי לחתונה, נכנסתי ל'יחידות' והרבי ביקש שאעבור דרך פריז ואנגליה ואמסור יין מההתוועדות כדי לחזק את הקהל. למעשה, אז נוסדו צעירי אגודת חב"ד במדינות הללו".

תמימים שלא ראו את הרבי בעיניהם, מצליחים להתקשר לרבי יותר מאי פעם. איך אתה מסביר את זה?

"שמעתי מר' יואל על דברי התניא בעניין 'אהבה', שאינה יכולה להימסר בירושה. אדמו"ר הזקן הסביר שזו לא תכונה רגילה, אלא דבר שקיים בדם היהודי. האהבה לקב"ה נמצאת בדם שלנו. במידה מסוימת, זה דומה. היום ההתקשרות לרבי היא גדולה יותר – בגלל שזה בדם שלנו. דווקא היום, שאי אפשר לדבר עם הרבי ולהתייעץ איתו. זה מה שנשאר לנו".

ח' בשבט תשע"ד