ב"ה יום רביעי, י"ח אלול תשע"ט | 18.09.19
מר אריאל שרון בביקורו אצל הרבי
מר אריאל שרון בביקורו אצל הרבי צילום: ארכיון שטורעם
ראש הממשלה לשעבר מר אריאל שרון ז"ל

לאחר ימים ארוכים של קריסת מערכות, נקבעה על ידי הרופאים הפטירה הרשמית של ראש ממשלת ישראל לשעבר, מר אריאל שרון ע"ה ● צמוד למיטתו שהו שני בניו עומרי וגלעד שרון, אנשי לשכתו נהגו האישי וידידי המשפחה הקרובה ● יחד עם מעשיו הטובים והמרובים לבניין ארץ ישראל ועם ישראל, רבים נזכרים בעצב במעשיו בשנה האחרונה לפני שנפל למשכב, כשהיה אחראי לגירושם של תושבי חבל עזה מבתיהם, ומסירת חלקים מארץ ישראל לידי המחבלים ימ"ש ● במשך שנותיו כאיש צבא ומערכת הביטחון היה מר שרון בקשר עם הרבי, בקשרי מכתבים ועוד ● על חלק מקשרים אלו הוא סיפר בראיון לחברת המדיה החב"דית JEM כמה שנים לפני שנפל למשכב ● בכתבה המלאה, סקירת הקשר המיוחד עם הרבי, כפי שכתב אריאל שרון, וכפי שסיפרו אחייניו שחזרו בתשובה והפכו לחסידי חב"ד
מערכת שטורעם

אריאל (אריק) שרון נולד בה' באדר תרפ"ח, 26 בפברואר 1928. שרון נולד וגדל בכפר מל"ל בשם אריאל שיינרמן, בנם של שמואל ודבורה שיינרמן.

שימש כראש הממשלה האחד עשר של מדינת ישראל, שר בממשלות ישראל, חבר הכנסת מטעם הליכוד, מייסד ויו"ר מפלגת קדימה. לפני כניסתו לחיים הפוליטיים היה איש צבא, ממפקדי הצנחנים, מקים יחידה 101 ואלוף פיקוד הדרום.

שרון לחם במלחמת העצמאות ונפצע מקליע שפילח את בטנו בקרב לטרון. בתחילת שנות ה-50 הקים את יחידה 101 והוביל את פעולות התגמול. כמפקד חטיבת הצנחנים במבצע סיני היה מפקד קרב המיתלה. במלחמת ששת הימים זכה לתהילה על הקרבות שניהל באום-כתף ובאבו עגילה. הכריע את הטרור ברצועת עזה בתחילת שנות ה-70 כאלוף פיקוד הדרום. במלחמת יום הכיפורים חצה עם אוגדתו את תעלת סואץ והביא למפנה העיקרי במלחמה.

שרון היה ממייסדי מפלגת "הליכוד". במשך שלושים שנות פעילותו הפוליטית, בלט שרון בגישתו המיליטנטית למלחמה בטרור ובתמיכתו במפעל ההתנחלויות, ואף כונה "אבי ההתנחלויות". כשר הביטחון הוביל את צה"ל למלחמת לבנון הראשונה, וכראש ממשלה הוביל במרץ 2002 את ישראל למבצע חומת מגן.

בשנת 2003, לאחר שנבחר בשנית לראשות הממשלה, חל מפנה בעמדותיו של שרון. בנובמבר אותה שנה פרש מהליכוד והקים את מפלגת "קדימה".

בשעת ערב של 18 בדצמבר 2005 הובהל לבית הרפואה הדסה עין כרם בירושלים, אחרי שלקה באירוע מוחי קל. כעבור כמה ימים הוא שב לעבודתו, אולם ב-4 בינואר 2006, בגיל 78, הוא הובהל שוב לבית הרפואה אחרי שלקה בשבץ מוחי נוסף בעודו בביתו בחוות השקמים.

מאז, שרון לא התעורר. בביוגרפיה שחיבר בנו, גלעד שרון, הוא תיאר כי צוות הרופאים המליץ להם לנתק אותו מהמכשירים ולאפשר לו למות, אולם הם סירבו. מאז, במשך קרוב לשמונה שנים, עסקו צוותים רפואיים במאמצים לשקם את מערכותיו של ראש הממשלה לשעבר.

חמישה חודשים לאחר שהובהל בשעת לילה לבית הרפואה בבירה, הועבר שרון לטיפול במחלקה לשיקום נשימתי ב'שיבא', שם הוקצה לו חדר פרטי. שרון היה מחובר למכונת הנשמה והחל לעבור טיפולים בניסיון לנתקו ולהחזירו להכרה.

ב-2010 הוא שב לראשונה לחוות שקמים, שם הוצב ציוד שיאפשר לו לשהות ימים ספורים. למרות רצון המשפחה שיעביר את ימיו האחרונים במקום, הניסיון לא צלח. לפני כשנה עבר ניתוח לטיפול במערכות השונות המייצבות את מצבו.

עם צאת השבת, פרשת בשלח - שירה, יו"ד שבט ה'תשע"ד, התפרסמה הידיעה כי בשעות הצהרים של שבת קודש, נפטר ראש הממשלה לשעבר מר אריאל שרון ע"ה.

● 

מתוך דברים שכתב ראש הממשלה לשעבר, מר אריאל שרון ז"ל, על קשריו עם הרבי:

היתה לי הזכות לפגוש את הרבי הרבה פעמים. אני חושב שהקשרים שלי עם הרבי התחילו כאשר בני נהרג בסיבות טרגיות והרבי שלח לי מכתב ניחומין מאלף. מאז נמשכה ההתכתבות בינינו.

שמחתי מאוד לראות את המכתב של הרבי אליי שנדפס בתוך ספר ה"איגרות קודש", בין מכתבים אחרים. נפגשתי כמה פעמים עם הרבי, וזכיתי לקבל ממנו הרבה מכתבים נוספים. מכתבים שעסקו בנושאים שונים, החל מהמצב בארץ ישראל ועד לדבר הכי מעניין – נושאים צבאיים. מאוד הערכתי את זה והושפעתי מדבריו. מאוד הערכתי והערצתי את הרבי.

מאוד הופתעתי מהעובדה שרב דתי, רבי, מבין היטב בנושאים צבאיים. הרבי הסתכל בעיניו, עיני הפלדה החודרות לתוך עיני, והמבט שלו מאוד חימם אותי. הוא דיבר אתי על נושאים שונים. זכור לי שביקשתי ממנו אז שיפעיל לחץ על ברית המועצות. זה היה בתקופה שברית המועצות התחילה לשלוח לארה"ב שלוחים במטרה לקבל תמיכה כלכלית עבור רוסיה. חשבתי אז שצריך להיות מופעל על הסובייטים הרבה יותר לחץ, וידעתי שהרבי ואנשי חב"ד היו היחידים שאחרי המהפכה הקומוניסטית הצליחו לשמור על קשר עם יהדות רוסיה. מאוחר יותר יצאו הרבה מאוד יהודים מרוסיה, מאות אלפים, אבל כבר אז התחילו לצאת יהודים בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים.

הרבי אמר לי אז שהוא לא מקבל את הבקשה שלי. הוא אמר שלא יקח הרבה זמן ושערי ברית המועצות ייפתחו. הוא אמר שאנחנו צריכים להיות מאוד זהירים עם הרוסים. היה אז זמן קשה ברוסיה, תקופת שלטון ברז'נייב. זה לא היה מצב של הרג המונים כמו בימי סטלין, אבל היה אז מאוד קשה ברוסיה. והרבי אמר שצריכים להיזהר מאוד כי לעולם אין לדעת כיצד יגיבו הסובייטים. אני זוכר שבשעתו זה נשמע לי בלתי אפשרי, אבל מסתבר שבעולם הכל אפשרי והרבי, כדרכו, צפה למרחוק.

הרבי דיבר אתי גם על המצב בירושלים, ביהודה ושומרון ואפילו על נחלת חב"ד בחברון. ביקשתי מהרבי שישלח חסידים שלו להתיישב שם, אבל הרבי וחב"ד בכלל, לא אהבו להתערב בנושאים שיוצרים מתיחות ומריבה בין יהודים. וחוץ מזה הרבי כתב לי אז משפט מעניין: "והיה כי תקרה קטטה בין נער יהודי ונער ערבי, לצד מי תהיה הממשלה?". וצריך לזכור שמדובר לא במצב של היום, אלא לפני כשלושים שנה, מיד אחרי מלחמת ששת הימים. אף אחד אפילו לא חשב אז שנגיע אי-פעם למצב כזה, אבל הרבי צפה זאת.

בהמשך לזה היתה פגישה בתקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור. ובפגישתי עם הרבי דובר על נושאים שהיו אז על הפרק. הרבי דיבר אתי על נושאי אסטרטגיה צבאית – כיצד להגן על סיני ועל תעלת סואץ, ומה יקרה עם הצבא הישראלי ייסוג לקו בר-לב, כמה זה יעלה לנו. כשהרבי דיבר אתי על הדרך להגן על סיני, סיפרתי לרבי שהייתי מפקד קומנדו שפיקד במשך תקופה מסויימת על עזה והאיזור, ונלחמנו עם כל בעיות הטירור שצצו כבר אז. כבר אז התנהל בצה"ל מאבק נוקב סביב השאלה איך להגן על סיני. המצב היה אז שתעלת סואץ היתה בידינו, והמעבר של ספינות בתעלה היה כפוף להחלטתנו.

אבל השאלה הגדולה היתה איך להגן על סיני. הרבי טען בתוקף שקו בר-לב – בר-לב היה מפקד מפורסם ואמיץ שהציע לבנות קו הגנה בסיני – יהיה טעות גדולה ונוראה. מסתבר שלמרות שהדיון היה סודי, הרבי השיג את המידע. הרבי ידע הכל. והוא שלח לי מכתב שמתאר את האסון שעלול לקרות לעם ישראל בגלל קו בר-לב. הוא כתב את זה כמה שנים לפני מלחמת יום כיפור, ותיאר מה יקרה – איזה נזק נורא, איזו טרגדיה קו בר-לב יביא לעם ישראל. הוא השווה את קו בר-לב לקו מאז'ינו. זו היתה בעיה צבאית קשה, והיה דיון נוקב מה יקרה. אחר כך, במלחמת יום כיפור, זה קרה וראינו שהרבי צדק. הוא היה אדם גדול.

אני זוכר שהרבי אמר לי אחרי מלחמת ששת הימים לגבי ירושלים שממשלת ישראל לא תתמוך בהתיישבות של יהודים שם. ומדובר לא בשנות התשעים, אלא בשנות השישים.

הדברים שדיברתי עם הרבי, תמיד השפיעו עלי. אחד התחומים הכי חשובים שבהם הושפעתי מהרבי הוא דאגתו להפצת חינוך יהודי בעולם. למרות שאינני מגדיר את עצמי יהודי דתי, אני יהודי, וזה הדבר הכי חשוב עבורי. הרבי הביע בפני את דאגתו הרבה לעם היהודי. עבורי, לתת לילדים חינוך יהודי זה דבר חשוב מאוד מאוד. והיום אנחנו רואים בעולם הרבה אנשים שהרבי שלח למקומות נידחים, ואני עצמי פגשתי רבים כאלה שהרבי שלח במטרה להבטיח חינוך יהודי לילדים יהודים.

 ●

האחיינים של אריק שחזרו בתשובה והפכו לחסידי חב"ד

שישים תלמידי כיתה ז' בבית-הספר 'הריאלי' בחיפה היו בעיצומן של ההכנות הנרגשות לקראת שבת-קודש, פרשת תולדות, תשכ"ט, בכפר חב"ד. עבורם, ילדים חילוניים, הייתה זו שבת של פעם בחיים.

עופר מיודובניק, אחד מילדי הכיתה, היה ילד חמוד וביישן. בערבו של יום חמישי, לקראת השבת, הרים עופר טלפון לדוד שלו, אריק שרון. אריק, שתמיד היה קודם כול דוד חם ודואג ורק אחר-כך אלוף וראש-ממשלה, התעניין בשלומו. עופר סיפר לדוד אריק שכל ילדי הכיתה נוסעים לשבת לכפר חב"ד, ושהם יפוזרו בין משפחות הכפר, אבל הוא זוכר שלדוד אריק יש חבר בכפר והוא מעדיף להיות אצל מישהו שהוא כבר מכיר.

"אין בעיה", חרץ שרון בנימה של מפקד, וחיש הרים טלפון לחבר קרוב שלו - הרב שלמה מיידנצ'יק, מי שהיה באותם ימים יו"ר ועד כפר חב"ד. "אני רוצה שעופר, האחיין שלי, יתארח אצלך", הודיע לו שרון, וזה נענה ברצון.

כך היה הנוהל מדי שנה: באחת משבתות החורף הייתה הנהלת בית-הספר החילוני שולחת את תלמידי כיתה ז', ילדים בשנת בר-המצווה שלהם, לכפר חב"ד, כדי לראות שבת יהודית מהי, להריח קצת אידישקייט. גם השבת המדוברת הייתה, לכאורה, עוד שבת שבה עוד מחזור של 'הריאלי' מתארח בכפר, ולאחר צאת השבת ממשיך בשגרת חייו בחיפה. אבל בכל הקשור בעופר מיודובניק, זה כבר היה משהו אחר.

משפחת מיידנצ'יק אירחה את עופר הצעיר בחום ובאהבה רבה. במהלך השבת גילה הנער בגרות והתעניינות בלתי-שגרתית. כששרו זמירות שבת – אורו עיניו. כשדיברו דברי תורה – שאל שאלות. הם הרגישו שיש בו משהו מיוחד. 'אידישע נשמה'.

למרות גילו הצעיר, נוצר חיבור עמוק בינו לבין משפחת מיידנצ'יק, שלא הסתיים באותה שבת. המשפחה הזמינה אותו להתארח בביתם שבת נוספת, ועוד שבת, ונסיעותיו של עופר לכפר החסידי נעשו תכופות יותר ויותר.

ההורים לא התנגדו. הם חשבו שמדובר בתחביב, מוזר מה, משהו לגיטימי בגיל ההתבגרות. אבל עופר נדבק בלהט החסידי והפך בן-בית אצל משפחת מיידנצ'יק.

חמש שנים אחר-כך כבר היה עופר מיודובניק בחור מן המניין בישיבת חב"ד בכפר. מאוחר יותר התהדקו הקשרים באופן רשמי, כאשר הפך לחתן במשפחת מיידנצ'יק.

בר-מצווה חסידית בחווה

חנוך, עופר ויובל הם שלושה אחים למשפחת מיודובניק. הדוד שלהם הוא אריק שרון. חיה, אמם של השלושה, היא האחות השלישית של שתי נשותיו של שרון - מרגלית, שנהרגה בתאונת-דרכים, בגיל 30, ולילי, שנפטרה לפני קצת יותר מחמש שנים.

משפחת מיודובניק הייתה משפחה טיפוסית בנוף של חיפה האדומה. ההורים שלחו את ילדיהם למוסדות החינוך הממלכתי בעיר ומשסיימו את לימודיהם התיכוניים, האיצו בהם ללמוד רפואה. והיה להם דוד אחד, האלוף אריק שרון, שאהב לבוא לבקר בביתם.

אבל שום דבר לא אותת על-כך שההורים יזכו ושניים מבניהם, עופר וחנוך, יחזרו בתשובה ויקימו משפחות חסידיות למהדרין. יש אומרים, כי הזכות מקורה ביראת-השמים של האם. אלה מספרים על שמירת השבת של האם. לדבריהם, אירע פעם שהייתה בדרכה לבאר-שבע, בכבישים היו פקקים ובכניסת השבת עדיין היו באמצע הדרך. היא ביקשה לעצור ושבתה בדרך.

"עופר מאד מודאג בימים האחרונים ממצבו של הדוד שלו", מספר ר' ברק'ה מנדלזון, גיסו של הרב עופר מיודובניק. "זו לא דאגה סתמית. הוא מאוד נקשר אליו. אריק היה אדם מאוד מאוד משפחתי. אדם חי, אוהב, שמתעניין בכל פרט במשפחה, מגיע לביקורים, ולא מפספס אף שמחה משפחתית".

ר' ברק'ה מכיר היטב את משפחת שרון, לא רק באמצעות גיסו עופר, אלא בעיקר משום שהצטרף פעמים רבות לנסיעות של חותנו, הרב שלמה מיידנצ'יק, אל חוותו של שרון, כמו לביקורים אצל גנרלים ומנהיגים אחרים. "לשרון הוא היה קורא 'אריק'. הוא הרי הכיר אותו אישית. היינו בכל בתי המנהיגים. תן לי שם של מנהיג שלא היינו אצלו. אפילו לאחר רצח רבין", הוא נזכר, "כשבאוויר עמדה שנאה בלתי מרוסנת לכל חובש כיפה, באתי עם חמי לנחם אצל משפחת רבין בבית. דווקא קיבלו אותנו בסבר-פנים, הדלקנו נר וניחמנו אותם. הייתי בחווה עשרות פעמים. הייתה תקופה שהיינו מגיעים למשפחת שרון, לחוות השקמים, כל יום שישי. הוא היה מאיץ בנו לקחת תפוזים ופומלות".

לא פעם התבטא שרון כי האבטחה כראש ממשלה אינה שווה את התפקיד, ולו מפאת הקושי לתקשר אפילו עם בני המשפחה הקרובים ביותר. המשפחה היא הפינה הקטנה והאינטימית שחסרה לשרון, גם בשעות שקיבל קומפלימנטים וטפיחות שכם מראשי ממשל בכל העולם. ידידי המשפחה סיפרו השבוע, כי האחיינים לבית מיודובניק נמצאים בקשר קרוב עם אריאל שרון במשך כל השנים, גם בתפקידו כראש-ממשלה, ומשוחחים אתו מפעם לפעם בטלפון. "אף-פעם הוא לא שוכח להתקשר אליהם לאחל חג שמח", אמר אחד מהם.

"כשהאחיין חנוך ערך בר-מצווה לבנו הבכור, הייתה לו התלבטות רצינית", מספר חבר קרוב של המשפחה. "הוא לא ידע מה לעשות. האם להביא לאירוע את הדוד או לא. אם שרון היה מגיע, זה היה משנה את כל אופי האירוע. האירוע היה הופך להיות המוני, כולם היו חייבים לעבור בדיקות של השב"כ, והם היו קובעים כמה מוזמנים ותנאים נוספים.

"בסוף נפתרה הבעיה בכך שגם לשרון זה לא הסתדר עם משהו. הייתה בר-מצווה באולם בבאר-שבע, בר-מצווה מכובדת עם החברים, הקהילה, הצוות שלהם בעבודה. אירוע שמח וקדוש בצורה בלתי רגילה.

"אבל אל תדאג, על הדוד הם לא וויתרו. אחר-כך, ביום אחר, נסעו חנוך ורעייתו עם חתן הבר-מצווה והמשפחה הקרובה וחגגו בר-מצווה חסידית אצל אריק בבית, עד השעות הקטנות של הלילה".

לפני כשנתיים הלך לעולמו שמעון מיודובניק, אביהם של המיודובניקים. אריק הגיע להלוויה, ואף נשא הספד חוצב-להבות.

גם כשהרב שלמה מיידנצ'יק נפטר בניסן תשס"ד, טרח שרון להגיע לכפר חב"ד לניחום אבלים. את חוויות סידורי האבטחה שנראו באותו יום בכפר לא ישכחו התושבים עוד שנים ארוכות. "אם הוא היה מגיע ב'שלושים', זה כבר היה מוגזם", אומר מנדלזון. "אז, בכינוס שנערך ב'שלושים', בין כל חשובי המספידים, שרון הספיד בשידור-חי, מהלשכה, וכולם שמעו אותו במערכת ההגברה ובכו מהתרגשות".

הם הכירו, הרב מיידנצ'יק ז"ל ושרון, בימים שבהם היה האחרון קצין בכיר בצה"ל. מיידנצ'יק, ששימש יו"ר ועד כפר חב"ד, היה מגיע עם חסידי חב"ד להביא את שמחת החגים לחיילים בדרום. שם נוצר הקשר. מיידנצ'יק הפך להיות איש-הקשר שלו לענייני יהדות.

כשעשה שרון בר-מצווה לאחד הילדים, התארחה משפחת שרון אצל משפחת מיידנצ'יק בכפר חב"ד, כאשר הילד, אם זה עמרי או גלעד, עולה לתורה בבית-הכנסת בכפר. אחר-כך נערך קידוש, על השולחנות פוזרו קוגל, חמוצים וקרקר, וגם ה'משקה' נשפך, כאילו הייתה זו שמחת בר-מצווה שגרתית לאחד מילדי הכפר.

אבל נקודת הזינוק בקשר בין השניים נרשמה כאשר נהרג בנו של שרון, גור, בפליטת כדור, והוא ילד בן 11. שרון התקשה לעמוד בכאב. האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל שלח לשרון, באמצעות מיידנצ'יק, שנודע כבר אז כמכרו, זוג תפילין אליו צירף מכתב ארוך ומיוחד. שרון קרא את המכתב שוב ושוב, ותקווה חדשה נעורה בו. שרון אמר כי זה המכתב היחיד שניחם אותו באמת. כך הפך למעריצו של הרבי.

מכיוון שמיידנצ'יק היה השליח, נקשר קשר אמיץ בין השניים והם נהגו לבקר איש את רעהו לעתים תכופות. פעמים שמיידנצ'יק הגיע לשרון לחווה, ופעמים ששרון היה מגיע למיידנצ'יק לכפר. ואם לא די בכך, הקשר התהדק עוד יותר כאשר מיידנצ'יק ושרון הפכו לקרובי משפחה, באמצעות האחיין ששרון שידך למשפחה ב'שבת אירוח'.


ה'אבא' של הזקוקים לרפואת הנפש

ד"ר חנוך מיודובניק, 51, הוא מנהל המחלקה לבריאות הנפש בבית-החולים הפסיכיאטרי בבאר-שבע. הוא החל בתהליך ההתקרבות שלו ליהדות, יחד עם רעייתו עינת, שנים רבות אחרי אחיו הצעיר עופר.

גם הוא, כתלמיד בית-הספר 'הריאלי', שבת בכפר חב"ד בכיתה ז'. אבל אצלו ההשפעות פעלו שנים רבות לאחר-מכן. בעוד שעופר למד בישיבת חב"ד, המשיך חנוך במסלול החיים שייעדו לו הוריו: תיכון, צבא ואוניברסיטה.

לפני כשנתיים, בראיון ל'שיחת השבוע', סיפר חנוך: "כילד, ידיעותיי ביהדות שאפו לאפס. לא ידעתי אפילו איך נראה סידור, ובכל-זאת חשתי משיכה לרוחניות. הייתה לי נשמה מאמינה. לכן, כשאחת המורות בבית-הספר הציעה לתלמידים, ספק ברצינות ספק בחיוך, לקרוא בכל ערב לפני השינה פרק תהילים, אימצתי את הרעיון בחום".

עוד סיפר חנוך, כי בצבא היה חובש-מוטס. יום אחד קיבל ממש"ק הדת זוג תפילין, ומאז החל להניחן בקביעות. "על-אף הרקע החילוני שלי והיות אשתי בת קיבוץ, החלטנו לנהל את ביתנו ברוח יהודית, כלומר – קידוש, הדלקת נרות וכיוצא באלה".

אבל בשלב הזה, היו אלה, החוטים היחידים שקשרו בינם לבין היהדות. זה קרה בתחילת שנות ה-80'. חנוך ורעייתו היו אז סטודנטים צעירים - הוא לרפואה, היא לפסיכולוגיה - באוניברסיטת בן גוריון בבאר-שבע.

"מי שהשפיע עליו היה הרב יחזקאל סופר", מעיד חבר קרוב של חנוך. "לרב סופר יש הרבה זכויות. בזכותו הוקמו לא מעט משפחות חסידיות שראשיהן היו סטודנטים חילוניים עד לפני שנים אחדות".

הרב סופר, מי שבמרוצת השנים הפך באופן רשמי לרב הקמפוס, היה אז אברך חב"די צעיר, שחפץ להביא את אור היהדות לקמפוס הדרומי. "הקמנו ברחבת בקמפוס בית חב"ד", מספר הרב סופר. "ארגנתי קורס לא רשמי שמנה עשרים מפגשים. כמו סמינר ליהדות. כל שבוע הרצאה. זה סמינר שבונה את השקפת העולם היהודית, כל יסודות האמונה, כל השאלות. והסטודנטים היו מגיעים, מתעניינים, לומדים".

גם חנוך ועינת, היו בין המתעניינים. כשסיימו את 20 מפגשי הסמינר, לא אמרו די. ביקשו מהרב סופר לטעום עוד יהדות. "אז התחלתי ללמוד אתם, באופן פרטי, חסידות ותניא", מספר הרב סופר. "הם לקחו את העניין מאוד ברצינות. כבר אחרי כמה מפגשים הרגשתי שהם נתפסים לנושא חזק".

"התחלנו לעיין בתורתו של הרבי מליובאוויטש", סיפר חנוך בראיון ל'שיחת השבוע'. "ונפעמנו מהדרך שבה הוארו לפתע מצוות התורה ורעיונות-יסוד ביהדות".

תהינו באוזני הרב סופר האם לתהליך ההתקרבות של חנוך יש קשר עם העובדה שאחיו הצעיר, עופר, חזר קודם-לכן בתשובה. אולי עופר השפיע עליו טיפין-טיפין, ויום אחד חנוך החליט לנסות זאת בעצמו?

"עופר נתן לו את התמיכה", הוא אומר. "אבל לא זה מה שהכריע. זו פשוט הייתה חבורה של סטודנטים שהתחברה ליהדות. היה אתו באותו מחזור עוד רופא, טל ניר, גם הוא חזר בתשובה וכיום הוא אברך חשוב. מאז ועד היום טל הוא החבר הקרוב ביותר של חנוך".

גם כשסיים חנוך את לימודיו באוניברסיטה, והתמנה למנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש של בית-החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע, המשיך לפגוש את הרב סופר.

הרב סופר הדריך את הזוג הצעיר מאפס לתרי"ג. השיב להם על כל שאלה, נשא אותם בסבלנות כאומן הנושא את היונק, ואט-אט הפכו הזוג הצעיר בני-בית בביתו. מבחינת הרב סופר זה ברור מאליו. "אם אתה מביא בן אדם עד לחוף", הוא מסביר בשפה ציורית, "אתה חייב לתת לו בגדים ולשלוח אותו במונית הביתה. אתה לא יכול להשאיר אותו על החוף בחוסר כול".

כיום, 25 שנים אחרי תחילת התהליך, חבריו מאותה תקופה מתקשים להביט בהדרת הפנים של חנוך - בזקנו, חציו לבן כשלג, היורד על מידותיו, ב'סירטוק' ובגרטל שלגופו – ולא להתפעל.

חנוך ממשיך בתפקידו. עד היום הזה, כשיש לו ארבעה ילדים, הוא מכהן כמנהל המחלקה הסגורה במרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע, ונחשב מרצה מבוקש בנושאים שונים – החל מבריאות הנפש, וכלה בשלום-בית וחינוך ילדים – בכל רחבי הארץ. "מה שמאפיין את חנוך ועינת", מוסיף הרב סופר. "זאת העובדה שהם אנשים מאוד רציניים. חנוך לוקח כל דבר עד הסוף, מן היסוד, בצורה אחראית. כשהוא משתכנע – הוא משתכנע עד הסוף. כשהחליט לחזור בתשובה, הוא לא נהיה רק מסורתי, או רק דתי, אלא חסיד וכך צמח לנו 'רופא חסידי'.

"הייחודיות של חנוך מתבטאת בכך שהשכיל להמשיך בתפקידו המקצועי ולא התפתה כאחרים לעזוב את הכול וללכת לכולל, כי אז היה משפיע רק על עצמו. רק כשהוא בעבודה כזו יש השפעה על כל הסביבה, כשבתווך הסטודנטים השמאלנים ששומעים את הרצאותיו, תוך כדי שגם הוא לומד עוד ועוד. זה רווח כפול. הוא עושה קידוש ה' שאי-אפשר לתאר".

מנהל בית חב"ד בבאר שבע, הרב שניאור-זלמן גורליק, מחדד את הדברים: "דווקא באמצעות התפקיד שלו הוא מגיע למקומות שמשפיע בישיבה לא היה מגיע. העובדה שאדם חרדי הוא מנהל מוכר בעולם הרפואי, מוסר הרצאות, נוסע לכנסים רפואיים בארץ ובעולם, יש לה השלכות מדהימות של קירוב, של קידוש-ה', מה גם שבתוך הציבור הוא מצליח לעשות הרבה. כמעט כל החתנים אצלנו בקהילה עוברים את ההדרכה אצלו".

"בתפקידו כמנהל המחלקה הפסיכיאטרית", מוסיף הרב סופר, "חנוך זוכה לעזור הרבה גם לציבור החרדי. עד שבא חנוך לא היה לציבור החרדי מי שיבין את הרגישויות בתחום רפואת הנפש. ועכשיו חנוך נהיה ה'אבא' של כל מי שזקוקים לרפואת הנפש בציבור החרדי. סוף-סוף יש אדם שיכולים להיפתח אליו. זו גם זכות לא פשוטה", מסכם הרב סופר.

רעייתו של ד"ר חנוך, הרבנית עינת מיודובניק, בתפקידה המקצועי כפסיכולוגית-קלינית, סגרה מעגל בשנים האחרונות. בעוד בעלה מעביר הרצאות ברחבי הארץ, היא מרכזת את הפעילות של חב"ד באוניברסיטת בן גוריון – אותה אוניברסיטה שבה החלו, היא ובעלה, להתקרב כסטודנטים צעירים.

בבירת הנגב מזוהה הרבנית עינת כאחת הפעילות המרכזיות בקרב נשות חב"ד, היא עומדת בראש הנהלת התיכון לבנות של חב"ד בעיר, מוסרת הרצאות ברחבי העיר והאחראית על פרויקט ארגון סעודות שבת לסטודנטים שאינם שומרי תורה ומצוות.

אריק מתוועד ושר כל הלילה

שבעת ילדיו של ר' עופר מיודובניק, 48, לומדים במוסדות חב"ד בצפת וברחבי הארץ. זה שנים רבות שהוא מכהן כר"מ ומשפיע בישיבת חסידי חב"ד בצפת.

הוא היה ילד מחונן, והתקבל לאוניברסיטה בחיפה טרם מלאו לו 18. "אבל גם כשהחליט ללמוד רפואה באוניברסיטה", אומר לנו חברו, "בלבו כבר היה בישיבה בכפר חב"ד. הוא פשוט רצה לעשות את המעבר בהדרגה".

"תמיד אמרו על עופר", מיטיב לסכם חבר שלמד עמו בישיבה, "שעולם הרפואה הפסיד רופא טוב..."

הדוד אריק קלט, שתהליך ההתקרבות של עופר ליהדות הוא תהליך בוגר ורציני, אבל לא העלה בדעתו עד כמה הוא רציני. כשהגיע גיל הגיוס לצה"ל, נפל אצל שרון האסימון. עופר עזב את האוניברסיטה, אבל לא לבש מדים, אלא נכנס ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' בכפר חב"ד.

אריק התאכזב מאוד. מבחינתו, הרי לא יעלה על הדעת שאחיינו של מי שהיה איש צבא ברמ"ח אבריו לא יתגייס לצה"ל. "הוא ניסה לדבר עם עופר פעם ועוד פעם", מספר אחד מבני המשפחה. "ניסה להשפיע עליו שיתגייס, למרות תהליך החזרה-בתשובה, אבל לאט-לאט הבין שאין סיכוי לשכנע את עופר". לאכזבתו של אריק, אחיינו כבר היה בעולמות אחרים. בנימוס ענה לדודו, שיבוא יום ויתגייס בדרך כזו או אחרת, אבל בינתיים הוא בישיבה.

"אריק לא כעס ועשה ברוגז", ממשיך קרוב המשפחה. "אריק הוא אדם שיודע להבין אחרים. זה לא פגע ביחסים ביניהם, למרות שעניין הצבא היה חשוב לו מאוד. כנראה שהמשפחה הייתה חשובה לו יותר".

תקופה קצרה לאחר-מכן הוצע לעופר שידוך מהמקום הכי לא צפוי, המקום הכי קרוב, והוא בא בברית הנישואין עם בתו של הרב שלמה מיידנצ'יק. "אומרים שסבתות מבוגרות יודעות לראות לטווח הארוך", אומר ר' ברק'ה מנדלזון. "מספרים שכבר בנערותו, כשהיה מגיע למשפחת מיידנצ'יק, הסבתא שאלה אם יש במשפחה בת בטווח הגיל שלו. היא ראתה אותו כבן-המשפחה לטווח הארוך, כך שזה היה צפוי".

אחד מחבריו של עופר בישיבה נזכר באנקדוטה משמחת האירוסין. "ב'מזרח' ישבו הגר"מ לנדא, המשפיע האגדי הרב מנחם-מנדל פוטרפס, ואריק שרון. הרב פוטרפס ואריק לקחו 'משקה' והתוועדו בחצר של משפחת מיידנצ'יק גם אחרי שתם האירוע, במשך כל הלילה. הייתה שם אווירה בלתי רגילה".

"אריק תמיד הזכיר את זה", מאשר מנדלזון. "גם כראש ממשלה אמר לנו שהוא מתגעגע להתוועדויות. היה לו כינוי מיוחד להתוועדויות. 'וודקה-סילוטקה' (סילוטקה – דג מלוח, ברוסית. ש.ק.). הוא גם מאוד אהב את שירי החסידים בהתוועדויות והיה מזמזם אותם גם בחווה".

לאחר נישואיו סגר עופר את המעגל הצבאי, כשבחר לעשות שירות צבאי בשלב ב', בחברה קדישא. וכך, עד לשנים האחרונות עשה שירות-מילואים במסגרת יחידת זיהוי חללים בצפון, יחידה השייכת לרבנות הצבאית. כך היה בין מי שהעבירו מחבלים חזרה ללבנון.

"הוא השתלב בישיבה כמו תלמיד מן המניין", מעיד חברו לישיבה. "קיבלו אותו בסבר פנים יפות. לפעמים שכחנו שבעצם עד לפני שנים מעטות הוא היה תלמיד תיכון לא דתי".

"אריק הוא יהודי גאה", קובע מנדלזון על-סמך התרשמותו. "תמיד הוא אהב לספר על ביקוריו אצל הרבי. ובכלל, הגאווה היהודית זו תכונה בלתי נפרדת ממנו. תמיד חשב על עתיד העם היהודי. לכן גם בנה את ההתנחלויות. זה שפירק אותם זה כבר משהו אחר, אבל צריך לקחת את כל מאזן החיים שלו...

"היינו באים לקרוא אצלו מגילה, אחר-כך היה רץ לספר על זה בכנסת. היינו מקבלים ד"שים מגפני ומחברי-כנסת חרדים נוספים. גפני סיפר לנו, ששרון בא 'להשוויץ' לו, שהרב מיידנצ'יק קרא לו מגילה כהלכה. כך גם כל שנה אחרי שהיינו מביאים לו מצה שמורה. בכלל, מאז שאחיינו נכנס למשפחת חב"ד, ואל תשכח שזו אחת המשפחות היותר נכבדות בכפר, הוא לא הפסיק להתגאות בכך והיה מביא חברים נוספים שלו לכפר, כמו בנימין ג'יבלי מיחידת 101 וחברים נוספים".

מנדלזון מספק גם פרט מעניין מבין גדרות החווה. "בקטע של הגאווה היהודית, גלעד הוא היורש. בניגוד לעמרי, גלעד מאוד מאוד יהודי. מאוד חזק בקטע של אידישקייט. לדוגמה, אחרי שהבית של שרון נשרף, עברנו על כל הבית וקבענו מזוזות מחדש. לגלעד היה אכפת מאוד. הוא עבר אתנו חדר חדר והתעניין אם צריך מזוזה גם בפתחים הקטנים. ראית שזה מזיז לו משהו".

באדיבות עיתון בקהילה.

 ●

קטע מתוך הקלטה נדירה שפורסמה ע"י צוות המחקר של חברת המדיה החב"דית jem מהתוועדות י"ט כסלו תש"ל בכפר חב"ד, בהקלטה, ראש הממשלה לשעבר - אריאל שרון שהשתתף בהתוועדות מספר על היחידות הראשונה שלו אצל הרבי בשנת תשכ"ח.

י' בשבט תשע"ד
 
 
 
 
שרון נושא דברים במרכז חב"ד במוסקבה - 'מרינה רושצ'ה'
שרון נושא דברים במרכז חב"ד במוסקבה - 'מרינה רושצ'ה'
 
שרון עם הרב קותי ראפ והתפילין האישיות שלו
שרון עם הרב קותי ראפ והתפילין האישיות שלו