ב"ה יום שלישי, י"ב כסלו תשע"ט | 20.11.18
ילדים גיבורים מסביב לעולם
ילדים גיבורים מסביב לעולם
ילדים בשליחות ■ כך נולדה הסדרה שמרתקת את הילדים

תמר, משה ומנדי הם שלושה שלוחים צעירים, עליהם מסופר בשלושת הספרים הראשונים בסדרת "ילדים בשליחות". סדרה ייחודית מצולמת, המפגישה את הקוראים עם עולמם של ילדים ממקומות שונים, הפועלים בשליחות הרבי לצד הוריהם ■ לכבוד יציאתו של הספר השלישי לאור לקראת חג החנוכה, פנינו למחברות – אלה וורזוב וחנה אוירכמן – על מנת להציץ אל מאחורי הקלעים של הסדרה הייחודית
מערכת שטורעם

תמר, משה ומנדי הם שלושה שלוחים צעירים, עליהם מסופר בשלושת הספרים הראשונים בסדרת "ילדים בשליחות". סדרה ייחודית מצולמת, המפגישה את הקוראים עם עולמם של ילדים ממקומות שונים, הפועלים בשליחות הרבי לצד הוריהם.

שלושה ילדים אמיתיים, המספרים לנו את סיפורם הלא-שגרתי: סיפורם של ילדי השלוחים במקומות מרוחקים על פני הגלובוס.

לכבוד יציאתו של הספר השלישי לאור לקראת חג החנוכה, פנינו למחברות – אלה וורזוב וחנה אוירכמן – על מנת להציץ אל מאחורי הקלעים של הסדרה הייחודית.

במה אתן עוסקות בחיי היומיום?

אלה: אנחנו שלוחים במוסקבה, בירת רוסיה. ברוך ה' במוסקבה החיים היהודיים פורחים. אני עוסקת בשדה החינוך; מלמדת מקצועות יהדות בכיתות הגבוהות, בונה תוכניות למועדוני יום א', מוסרת שיעורים והרצאות לנשים.

חנה: אנחנו שלוחים בטלהסי, בירת פלורידה. ילדינו לומדים באונליין סקול. אנחנו מנהלים בית חב"ד, מוסרים שיעורים ומספקים שירותי יהדות ליהודי הקהילה ולאלפי הסטודנטים המתגוררים במקום.

איך נולד הרעיון?

חנה: לפני כמה שנים, בעת ביקור בארץ, צפיתי מהצד במחזה שגרתי לחלוטין: עשרות ילדים יוצאים ממוסדות הלימוד, כשילקוטים על שכמם, והולכים הביתה חבורות-חבורות. מצאתי את עצמי מרותקת למחזה... הוא היה כל כך רחוק ממציאות חייהם של ילדיי. חשבתי על כל הילדים הגדלים בחממות חסידיות, וממש אין להם מושג על כך שבמרחק כמה שעות טיסה מהם (או אפילו נסיעה, בארץ...) יש ילדים שחייהם שונים כל כך. ואפילו ילדים חב"דיים, השומעים כה רבות על השליחות, לא ממש יודעים מהי מציאות חייו של ילד-שליח. זו הייתה בעצם הקרקע, בה הבשיל וממנה צמח הרעיון.

מהו, באמת, הרעיון העומד מאחורי הסדרה?

חנה: השליחות היא אחד האידיאלים הנעלים בחב"ד. אנחנו מלמדים את ילדינו מגיל קטן כמה חשובה ויקרה לרבי עבודת השליחות, מסבירים שכל אחד הוא שליח במקומו. אנו מייקרים את עבודתם של השלוחים, וקוראים בשקיקה על פועלם, על התמודדויות שלהם ועל ניסים שזכו להם. רבות נכתב על עבודת השלוחים, אם זה הבעל, האישה או שניהם, אך ילדי השלוחים – קולם כמעט ולא נשמע. הם נמצאים שם, בחזית, ופועלים בשליחות לצד הוריהם. אנו רוצות להשמיע את קולם ולהכיר אותם לילדי ישראל.

אנחנו, שגדלנו בתוך קהילה, התחנכנו במוסדות חב"ד בארץ, צמחנו בסביבה חסידית, רואות את השוני העצום בין חיי ילדי השלוחים לחייהם של ילדים הגדלים בקהילות, בסביבה חסידית. הילדים שלנו גדלים בסביבה אחרת לגמרי ממה שאנחנו הכרנו בתור ילדות בגילם.

אלה: אנו רוצות לפתוח אשנב לחיי ילדי השלוחים. לכל אחד מהם יש שגרת יומיום, תחביבים, חלומות, משימות שעליהם לבצע. אך מכיוון שחייהם אינם שגרתיים - גם חיי היומיום, המשימות, הרצונות והחלומות, אינם שגרתיים. סביבתם הקרובה, סדר יומם, החברה, האקלים, השפה, המנטליות, הכל שונה ואחר מהמוכר לילדים הגדלים בארץ. הסדרה מפנה זרקור אל עבר הגיבורים הקטנים הללו, החיים רחוק מהמשפחה המורחבת, מהסביבה החסידית שהורים היו רוצים להעניק לילדיהם באופן טבעי. אין ספק שילד הקורא על ילד – שליח בן גילו, יזדהה עם סיפורו ועם המסרים שהוא נושא. זוהי גם אחת הסיבות לכך שהסדרה מצולמת. הספר מלווה את השליח הצעיר בשגרת יומו במקום שליחותו, במלל ובתמונות. תצלומים מהבית, מהרחוב, נופי הסביבה... הקורא ממש מבקר את הילד השליח במקום שליחותו. מטרת הצילומים היא לא רק להמחיש את המסופר, אלא גם לחבר את הקורא עם השליח הצעיר, המספר את סיפורו.

איך מוציאים כזה פרויקט לפועל?

אלה: כשהתחלנו לעבוד על הסדרה התייעצנו עם רבנים, אנשי חינוך, מורות ומחנכות, אשר כיוונו ועודדו אותנו להפיק את הסדרה.

ברוך ה', בתקופה שקדמה לכך כתבתי מספר כתבות למשפחה חסידית תחת הכותרת "אשנבים לשליחות", ובהן ראיינתי שליחות וגם את ילדיהן. ראיתי כמה הנושא מרתק ואינסופי, וכמה הרבה ניתן ללמוד מילדי השלוחים. זה היה הבסיס ממנו התחלתי.

חנה: פנינו לשלוחים מוונציה, משפחת ריבר, הסברנו להם את מהות הפרויקט ואת המטרות שלנו והם נתנו לנו את הסכמתם. מכאן התחלנו להתקדם הלאה: לראיין, לכתוב, לחפש צלם, לעבוד על מבנה גרפי והכל במקביל.

איך עובדים כאשר מחברת אחת נמצאת במוסקבה, השניה בפלורידה, הילד שעליו כותבים במקום שלישי...

חנה: אכן, ואנשי המקצוע במקום רביעי. נכון, זהו פרויקט חוצה יבשות. העבודה מתפרסת על פני מקומות רבים: רוסיה, ארה"ב, מקום השליחות של הילד-השליח, וארץ ישראל, בה עובדים אנשי המקצוע המפיקים את הספרים יחד איתנו: העורכת, הגרפיקאי, מעבד התמונות. גם זמני היממה אינם חופפים, ובדרך כלל אנחנו עובדות עם ארבעה שעונים. לדוגמא, במהלך העבודה על הספר "משה מיפן" הייתי מחכה לערב ומחשבת בעוד כמה שעות מתחיל יום העבודה ביפן, כדי להתקשר לצלם ולתאם יום צילומים, וכשהיינו צריכות להחליט משהו יחד, נאלצתי לחכות עוד מספר שעות עד שיעלה השחר במוסקבה...

אלה: העבודה מאתגרת אך גם מרתקת. אנו מוסיפות בכל ספר מילון קצרצר של מילים בסיסיות בשפה המקומית, מפות ועמודי "הידעתם" ובהם עובדות מרתקות – היסטוריה, גיאוגרפיה, ידע כללי ויהודי על העיר או המדינה. כל אלו מעשירים את הקורא ומסייעים לו להרגיש קרוב יותר לעולמו של הילד. אגב, ספרי הסדרה יוצאים לאור בשתי שפות, בעברית ובאנגלית.

בכל פעם מחדש מרגש להיווכח במסירות נפשם של השלוחים, לשמוע מהם על פועלם ועל הקשיים הגדולים שמתגמדים לנוכח האמונה החזקה. אנו כותבות את הסיפורים תוך שיתוף פעולה עם השלוחים, ומרגישות זכות גדולה להביא את סיפורי הילדים בפני הקורא, ורואות בכך שליחות. והקשיים הטכניים שבדרך, גם הם מתגמדים...

נשמח לשמוע קצת על השלוחים הצעירים ועל חייהם המיוחדים בשליחות

חנה: אלו ילדים באמת מדהימים ומיוחדים. הם גדלים באווירת שליחות וזה מתבטא באופן בו הם מתנהגים, חושבים ופועלים. התמקדנו בפעילות היפה בשליחות ועל חיי היומיום המעניינים שלהם, אך חיפשנו מאחורי הקלעים גם את האתגרים, את הנקודות הפחות נוצצות. זה מאד מרתק לקרוא על ילדה ששטה לבית הספר בסירה. אבל על הקורא גם לדעת שהילדה הזו בכלל לא חיה באגדה, ובמציאות יש גם אתגרים עמם מתמודדים השלוחים הצעירים.

כשאנו מנסים להבין מהם הקשיים העומדים בפני הילד, ההורים-השלוחים תמיד מספרים על מגוון אתגרים. הרי כמעט כל ילדי השלוחים מתמודדים עם ריחוק ממשפחתם, מחסור בחברה, חוסר בממתקים ובגלידות... אך הילדים הצעירים עצמם, הנולדים לשליחות, רואים את החיים שלהם כרגילים לחלוטין. הנה אנקדוטה קטנה שקרתה לנו אך לא מזמן: כשקיבלנו עותק של הספר "משה מיפן", פנה אלי בן העשר שלי בתמיהה: למה כתוב שמשה לומד בבית ספר לא רגיל? הוא הרי רגיל ללמוד בבית ספר-נט...

אמא של משה מיפן (גב' חנה סודקביץ') אופה לחם טרי בכל יום, וכשמיישה קם מוקדם הוא מספיק לעזור לה באפייה. זהו דבר רגיל לחלוטין עבור מיישה הצעיר. לקנות לחם כשר במכולת? זה באמת משהו לא רגיל!

תמר מונציה ומשפחתה (משפחת ריבר) נוסעים לקניות פעם בשבוע בסירה. אין אוטובוס בעיר, ואין אפילו מכוניות. לכן כל המשפחה נוסעת יחד, ויחד סוחבים את סלי הקניות מהסירה ועד לבית. זו המציאות הרגילה של חיי השליחה הצעירה.

ומנדי מקרסנויארסק שבסיביר חוזר עם אביו (הרב בנימין ווגנר) מתפילת ערבית בליל שבת, ואינו יכול להיכנס לביתו מכיוון שהדלת חשמלית. הם מחכים בחוץ, לעיתים בכפור של מינוס עשרים מעלות ויותר, עד שיכנס או ייצא מישהו מהשכנים ויפתח להם את הדלת... בדקות אלו הוא חוזר על פסוקים בעל פה, וחושב על החיבוק החם של אימא שיקבל בעוד זמן קצר, מיד כשיכנס הביתה... לא, הוא לא מרגיש שזה משהו לא רגיל. אלו החיים שלו, חיים של ילד בשליחות.

אלה: דוגמאות יש הרבה, ובכל ספר בחרנו על מה לשים את הדגש. חיפשנו את הייחודיות של המקום ואת המיוחד בכל ילד. את החלק המיוחד שלו בשליחות. אנו רוצות שהקורא יכיר את השליח גם ברגעי הפעילות, קיום המצוות, השפעה על הזולת, גם בעת מגע עם סביבתו הקרובה, וגם ברגעי ההתמודדות שלו. הקורא לומד איך השליח הצעיר מתמודד עם האתגרים ויכול להם, מהיכן הוא שואב את הכוחות וכמה הוא מאושר להיות שליח.

תמר, משה ומנדי הם שלושת הראשונים בסדרה. הם רק שלושה ילדים מתוך רבבות. יש אלפי שלוחים כאלה בכל העולם, הפועלים במסירות נפש לעשות נחת רוח לרבי. אנו שואפות להגיע לעוד ועוד ילדי שלוחים ולספר את סיפורם. בימים אלו אנו עובדות על הספר הרביעי בסדרה.

מהיכן הזמן והכוחות?

זמן – באמת איננו יודעות מהיכן, זו שאלה שאין עליה תשובה... וכוחות – אנחנו מקבלות הרבה כוחות מתגובות חמות של הקוראים. במיוחד מתגובות של שלוחים, מהארץ ומחו"ל, על כך שילדיהם שמחו לקרוא על ילדי שלוחים אחרים המתמודדים עם אתגרים דומים. הם מזדהים איתם ומתחזקים, וזה מחזק אותנו להמשיך ולכתוב.


ולנו נשאר רק לאחל לשלוחים הצעירים בהצלחה רבה בהמשך עבודתם בשליחות, שיגדלו לנחת רוח הוריהם והרבי, ושנזכה להתראות איתם במהרה בירושלים הבנויה!

התפרסם במשפחה חסידית


 

 

 

י' בטבת תשע"ד