ב"ה יום שני, י"ט תמוז תשע"ט | 22.07.19
הרב דרוקמן לצד אירוע לבית-כנסת של צעירים. אילוסטרציה, למצולמים אין קשר לנאמר
הרב דרוקמן לצד אירוע לבית-כנסת של צעירים. אילוסטרציה, למצולמים אין קשר לנאמר צילום: ברלה שיינר, צביקי שיינר
בית כנסת של עגלונים/של צעירים – האם זה ראוי?

גם במחוזותינו, כן, אצלנו בבית, הסיפור הוא די מביך; פעם ידענו, שלבית הכנסת בליל שבת קודש הלכו ביחד, הסבא הבן, הנכד הנין. כיום, קיימת תופעה חדשנית בציבור החרדי, שלפחות לדידי היא די מוזרה , קוראים לזה "בית כנסת לצעירים' ● בעולם הגדול, שולט הפתגם; "העולם שייך לצעירים". ואילו בישיבות ובכלל בחוגים של שלומי אמוני ישראל, חזון נפרץ ומלבב הוא שבני תשחורת תרים אחרי קרבתו של 'משפיע' זקן. וככל שהוא זקן יותר – עדיף, שהרי הוא זכה לראות את גדולי הצדיקים, גדולי החסידים של הדור הקודם, והם ראו את מצוקי ארץ שקדמו להם, וכן הלאה
הרב דוד-מאיר דרוקמן

הגוי ההולנדי ואן גוך היה נחשב לאחד מגדולי הציירים על פני תבל (לפני כ-120 שנה). מספרים שפעם בא אליו סנדלר פשוט 'בור דאורייתא ועם הארץ דרבנן' בכל הקשור לאומנות הציור, והעיר לצייר המהולל כי הנעליים שלרגלי הדמות אותה צייר ואן גוף באחת יצירותיו אינן תפורות נכון מבחינה מקצועית...

הצייר הודה לסנדלר על הערתו, ותיקן לאלתר את המשגה. ראה הסנדלר כי 'הולך לו' והערותיו זוכות לתשומת לב, ולפיכך הרשה לעצמו להוסיף עוד הערה: "גם העיניים של הדמות שבציור, אינן מצוירות נכון"... -"עד כאן", הגיב ואן גוך. "כבוד הסנדלר, כשהבעת דעה לגבי אופן התפירה של הנעל, קיבלתי. כי זה המקצוע שלך – סנדלר. אבל שאתה , הסנדלר, מתחיל לראות את עצמך כמומחה לעיניים, זה כבר יותר מידיי...".

עד לפני הדור האחרון, ידעו המוני העם בשטייטל או בתחומי בית הכנסת שהרב, הוא היודע והוא הפוסק. האידנא, המתפללים כבר אינם כבעבר פועלי בנין ובעלי מלאכה קשי יום, סנדלרים – הס מלהזכיר במקרה 'הגרוע' – 'טכנאי נעליים', גם לא 'שמשים' של בית ספר אלא – 'שרתים'. גם בעל מספרה מכונה כיום 'אמן תסרוקות'. לא פשוט. שלא לדבר, שאם בין 'העוילם' ישנם אנשי הייטק מעונבים בעניבה אדומה, רואי חשבון עוטי חשיבות, מ.פ. בצנחנים, מרפאים אלטרנטיביים שיודעים את כל סודות הקיום האנושי, מרפאי קאוצ'ינג שהם ורק הם יביאו אושר לחיים שלנו, ומולם הרב האמיתי, כלומר ה'לא מחמד', והרב אמר כך, או כך, "אז מה אם הוא אמר", האט ער געזאגט" (=אז הוא אמר). אויך מיר א דעה זאגער (=גם מאן-דאמר), האם יש לו רכב 'פורשה' כמו שיש לי, האם יש לו משרד עו"ד מהודר מאוכלס בפקידים, עוזרים וסטאז'רים כמו בממלכה שלי במגדלי עזריאלי? כן, אני שמתחכך תדיר עם סלבס (=ידוענים), ומי מדבר, אם אני בעל 'ויזה' חפשית לבנין הכנסת, מיהו הרב לעומתי? אני, הזוכה לצפות מידי שבוע בביבי ובאיווט בגודל טבעי ובצבעים מקוריים. ומי מדבר אם אני מחזיק בתואר דוקטור על עבודת מחקר שעשיתי על 'השפעת קרני השמש על זנב התייש', מי יידמה ומי ישווה לי.

בקיצור: כיום ניצבת חכמת התורה, מול גלריה ולעיתים ארטילריה של אינטליגנציה עטופה חליפות מחוייטות. חכמי התורה הם במקרה הטוב על תקן של יועצים בלבד.

וכבר היה לעולמים, וברוח ימי חנוכה דאזלינן מיניה: הברק, היופי, האור המסנוור של חכמת יוון,שלא לדבר על האינטליגנציה של חכמת יוון, ומי לנו גדול מרבנו הרמב"ם שהגדיר את הפילוסוף היווני אריסטו כ"קצה השכל האנושי" ובלשוננו: ה'איי-קיו' הגבוה ביותר בדורו. ומול כל הרנסנס היווני האימפרי והמרשים הלזה, ניצב כד שמן קטן. לא בכדי מצוות היום דחנוכה היא בשמן, כי השמן תדיר צף מעל כל המשקים, הוא נעלה מהם, וגבוה מהם. חכמת התורה, חכמי התורה שזכו לקיים בנפשם "ושמן על ראשך לא יחסר", הם מייצגים את בחינת השמן הנעלית מכל, והשמן הזה תכונתו שמפעפע וחודר לכל מקום. יש לחכמי תורה מה לומר מה להורות בכל שטח ובכל פינה בחיינו האישיים והציבוריים. כמובן, בתנאי שמדובר לא רק ב'המבורג' אלא בשמן טהור, חכמה אלוקית נטו בטהרתה, החתומה הרמטית בחותמו של 'כהן גדול' – צדיק הדור!

הפילוסוף אריסטו, עם כל שגב שכלו הרי זה סוף כל סוף זכה לשכל אנושי - עם כל המגבלות המתבקשות משכל אנושי של בשר ודם, לעומתו 'הנשר הגדול' הרמב"ם מייצג את השכל האלוקי, מה גם שהרמב"ם עצמו היה אלוקי בתוך גוף גשמי, להבדיל מאריסטו, שמספרים שפעם תפשו אותו במעשה לא ראוי, ולשאלה והתמיה "הייתכן?", הוא הגיב; "כעת אני לא אריסטו".

בעבר, מי שלא זכה ל'שמן' של חכמת התורה - לפחות ביטל ומיזער את עצמו בפני חכמי תורה, ולא התייחס אליהם כ'בטלנים' או פנאטים. בכל עיירה היו יהודים פשוטים, וגם כאלה בעלי-בתים שהיו ריקים מתוכן. אבל 'חכמה' אחת כן הייתה להם: הם היו בדרך כלל בבחינת "איזהו חכם המכיר את מקומו", והם ידעו כבסיפור הצייר ואך גוך הנ"ל שאך בענייני 'נעליים' יהיה ערך לחוות דעתם.

כיום, וכפי שהתפרסם לאחרונה, על רקע הרגשת השוויוניות בפני השולחן ערוך, "ואם אני המשכיל אינני מבין – סימן שזה לא נכון", מתרחש אסון רוחני ממש בחלק ניכר מהמגזר 'הסרוג', אלה המכונים 'דתיים-לייט'. ולטובת קוראינו שספונים בד' אמות של תורה ויראת שמים, נספר שהקטסטרופה הזו מתחוללת בקרב בציבור מכובד, לפחות בעיני עצמו, המחליט וקובע לעצמו מה מותר ומה אסור, והוא כבר מגדיר את עצמו כ'מיגזר'.

יודגש, לא אנחנו, אלא הם, מגדירים עצמם כך. עפ"י עדותם הם – שמירת השבת אצלם היא לכתחילה באופן של 'לשליש ולרביע'. לאמור, הוא חובש כיפה, מיותר לומר –סרוגה (מבלי להכליל), אבל בשבת-קודש הוא לא פחות ולא יותר, רח"ל 'רק' מסמס בטלפון שלו. הוא גם לא מהסס להצהיר על כך ברבים! ה'מיגזר' הזה יש לו אפילו עיתון גאה של אנשי שלומו, בו מעורבבים כבדייסה דברי תורה עם השקפות יווניות-מתיוונות. גם בתי כנסת המאכלסים בין היתר בני 'מיגזר' זה הינם בהתאם. והגרוע מכל; מדובר בבתי כנסת המעידים על עצמם כמי שנוהגים עפ"י ההלכה.

נו, אני שואל אתכם, האם יש הלכה האוסרת על מתפלל לומר פסוקי דזימרא כשלזרועו מתרפק כלבו האהוב 'בובי', ורעייתו, בעזרת הנשים, אוחזת בחתולה 'מיצי'. למיטב ידיעתי הקלושה - אין הלכה האוסרת את זה. לא שבני 'המיגזר' מחזיקים כלבים במהלך התפילה. לפחות לי זה לא ידוע. אבל מה שכן ידוע; יש כבר מהם הנוהגים, שעד 'ישתבח' עוברות ילדות לפני התיבה, נשים (לא לבושות רעלה) נעמדות על הבימה נוכח ארון הקודש ונושאות 'דברי תורה' בין 'קבלת שבת' למעריב של ליל ש"ק. בשמחת תורה, אף הנשים מחזיקות ספר תורה ומפזזות, ומיותר לציין, כי בפורים יש 'מנין' של נשים – והאישה קוראת במגילה. ישנן מקומות המעודדים נשים לומר 'קדיש יתום' (גם בהלוויות ל"ע). איברא, שבהלכה היבשה-נטו קשה למצוא התנגדויות רשמיות לכך. אבל, כל זה נכלל במקרה הטוב בגדר של "כשר, אבלמה מאד מסריח".

לעניות דעתי, תופעה זו גרועה מרפורמה. כי עם הרפורמים אתה יודע עם מי יש לך עסק. אבל במקרה דנן, הרי "הכל במסגרת ההלכה". ורק תעז להזכיר שם משמות רבניהם ולא תכתוב לפני שמו את התואר 'הרב', ואז תפצח המקהלה בדמגוגיה: "להבדיל מהחרדים, אנחנו לא מהססים לקרוא לרבני החרדים 'הרב' ואילו אתם, מבזים את רבנינו". הבנתם? בתמורה לכך, שהם כשמאזכרים את שמו בעל 'שבט הלוי' למשל, הם כותבים 'הרב ווזאנר', שלכן, בתמורה אנו, באופן של מידה נגד מידה. צריכים לכתוב 'הרב פלוני אלמוני'.

ברם, גם במחוזותינו, כן, אצלנו בבית, הסיפור הוא די מביך; פעם ידענו, שלבית הכנסת בליל שבת קודש הלכו ביחד, הסבא הבן, הנכד הנין. כיום, קיימת תופעה חדשנית בציבור החרדי, שלפחות לדידי היא די מוזרה , קוראים לזה "בית כנסת לצעירים'.

מספרים שפעם הגיע לביקור לג"ר ר' יעקב קמינצקי זצ"ל (יו"ר מועצת גדולי התורה בארה"ב) בן-דודו שהיה מזכיר ההסתדרות (הייתה פעם חיה כזו) בארץ מר ירוחם משל. הבחין, זה האחרון, כי 2 צעירים, מסייעים לרב קמינצקי הישיש בלבישת מעילו, בהגשת כסא למושבו. שאל ירוחם משל בתמימות את הרב: "כמה עולה לך השירות הזה?". ענה הרב קמינצקי בתמיהה: "מה אתה סח? אלו הנכדים שלי!". "איי" קונן ירוחם משל, "למה אצלנו החילונים, אצל נכדיי, לא רואים דברים כאלה?". "אין פלא" הגיב הרב קמינצקי. "בחוגים שלכם רווחת ההנחה כי האדם הראשון היה קוף. אי לכך, ככל שאדם זקן יותר הוא מתקרב יותר לעידן ..הקופים. ואילו אצלנו, האדם הראשון היה, לפי קביעת חז"ל, בחיר הנבראים, ובמילא, כל מי ששייך מפאת גילו לדור קדום יותר, הוא מתקרב כרונולוגית לדור של האדם הראשון, לאבות הקדושים וכו' וכו', לפיכך, זקן שכזה זוכה אצלנו לכבוד יותר...".

בעולם הגדול, שולט הפתגם; "העולם שייך לצעירים". ואילו בישיבות ובכלל בחוגים של שלומי אמוני ישראל, חזון נפרץ ומלבב הוא שבני תשחורת תרים אחרי קרבתו של 'משפיע' זקן. וככל שהוא זקן יותר – עדיף, שהרי הוא זכה לראות את גדולי הצדיקים, גדולי החסידים של הדור הקודם, והם ראו את מצוקי ארץ שקדמו להם, וכן הלאה.

ובהשקפה שניה, שמא, הטרנד של 'בית כנסת לצעירים' מחזיר אותנו לתקופה שהיו בתי כנסת מיוחדים ל-חייטים, נגרים, רצענים, בעלי עגלות ומחלקי מים (עד היום ישנן אפילו בארץ בתי כנסת ותיקים הנושאים את השם: "בית כנסת בעלי מלאכה").. וכולי האי ואולי, אם זה מה שישמור , יחזק ויתחזק את הזיקה בין צעירים אלה לבית הכנסת. מי יודע? אולי במצבנו היום של 'העולם שייך לצעירים- בדעת', שמא יש בכך דווקא משהו חיובי. העגלון של פעם נמשך לבית הכנסת של ה'קולגות' שלו – ה'בעלי עגלה', כאן הוא הרגיש יותר יותר היימיש, באופן כזה 'התחבר' יותר למקום. ויש בזה משהו. אולי עדיף כך, מאשר חלילה ייפלטו לגמרי מד' אמות של בית הכנסת. מי אני שאקבע מסמרות. ו"מזקנים אתבונן".

 

 

ב' בטבת תשע"ד
הגב לכתבה

תגובות
9
1. רואים שכותב הטור לא מכיר את השטח..
ואליכם מערכת שטורעם: הכותרות שלכם מוציאות דברים מהקשרם! בשביל להרוויח עוד מספר גולשים אתם עושים כותרות מפוצצות שלדוגמא בנדון דידן - לא נכונות!!

הר' דרוקמן העלה עניין אבל לא כפי שאתם מציגים זאת.

אולי כדאי שפעם הבאה תחשבו פעמיים...
ב' בטבת תשע"ד
2. כבוד הרב
אנני מזלזל חלילה בדברך. כבודך במקומך מונח.
יחד עם זאת ללכת ולומר / לכתוב את אשר על ליבך הוא טוב הוא בסדר. מותר לכבוד הרב להביע את דעתו. גם אם איננה מקובלת על כל חלקי העם. לצערי לא הספקתי לקרוא הכל. ( מה לעשות יש לי סמארטפון המחובר להמון קבוצות ברשתות החברתיות . וכל כתבה ארוכה ככל הניתן אשתדל לקרוא ע"ג העיתון / המגזין בשבת קודש) לצערי הרבה מאוד מאנ"ש בגיל 35 ומטה מחוברים פחות לאידישקייט החבד"י. ובית הכנסת לצעירים רותם אותם בדיוק למקום הזה. ברשותך כבוד הרב הנני מזמין אותך אישית לאחד מבתי הכנסיות הפזורים בקהילות חב"ד בארץ ובעולם להתרשם מהאידישקייט הכל כך חסר היום אצלינו.
ב' בטבת תשע"ד
3. !
לרב דרוקמן שליט"א
הנושא רציני הרבה יותר מכדי להתלוצץ עליו.

אכן יש צורך מיידי בהקמת מניינים קטנים יותר אך אכמ"ל...

"צעירים" הוא רק תירוץ. מדובר בצבור גדול שלא מוצא עצמו בתחנות המרכזיות שנקראים בטעות "בית כנסת"....

ועוד חזון למועד..
ב' בטבת תשע"ד
4. בית כנסת לצעירים/ לעגלונים - האם זה ראוי
בעז''ה

הרב דרוקמן מעלה נושא חשוב במעלה, שכנראה חוששים בדר''כ להתייחס אליו, משום הכפתורים הרגישים עליהם הוא לוחץ...

צריך להכיר את סגנונו של הרב דרוקמן על מנת להבין שהוא אינו מתלוצץ.

הרב מתאר בלשון ציורית, הומוריסטית משהו, מצב לא רצוי , בלשון המעטה, מצב המעורר ברב,להבנתי, כאב, דאגה וגם נוסטלגיה, געגוע לאופן בו דברים התנהלו בעבר...

המאמר פותח בשאלה ''האם זה ראוי?'' ומסיים ב''אולי עדיף כך, מאשר חלילה ייפלטו לגמרי מד' אמות של ביה''כ ''

אנו עוברים במאמר, יחד עם הרב, תהליך שלם מידיעת ומזכרון מצב אחר,לאי שביעות רצון מהמצב הקיים, ודרך הכמיהה והמשאלה לחיות מחדש את הפורמט שהיה - כי הוא גם נשא בתוכו ערכים ותכנים אחרים - אל ההתפכחות , אל ההשלמה המפוייסת בראיית החיובי שבמצב הלא רצוי...

הרב שואל אותנו את שאלת השאלות , דומני השאלה הראשונה בתורה:
''אייכה'' ?! שאלה שהיא קריאה ל...

לעניות דעתי, כל הבריאה עברה ועוברת תהליך מן האחד, המתפרט לפרטים ,ואז שב אל האחד. אסביר:

נברא אדם וממנו נבראה גם האישה ולאחר ''ההתפרטות'' מאחד לשניים
ב''נסירה'' , השניים צריכים להיות שוב לאחד. צריכים כי זה הקוד שהוטבע בהם.


בתחילה חיו בני אדם במשפחות מורחבות , בשבטיות. עם התפתחות האנושות, התפרט השבט והתפרטה המשפחה, וכל אחד גר וחי בפרטיותו,
כבר לא באותו הבית/החצר, כבר לא באותו הכפר, ולעיתים אף כבר לא באותה ארץ... התפרטות האחד לפרטיו. גם במישור המשפחתי, גם במישור האישי של המודעות העצמית, האינדיבידואליות ,הייחודיות והאישיות...ובתחום המקצועי ,התפתחה מומחיות ספציפית לדבר מסויים, התמקצעות לעומת ידע ועיסוק כלליים -כוללניים...

ולאחר תקופה של ''אני'' ,שבאה לביטוי גם ברגשות לאומיים ובלאומנות ,גם ב''גאוות יחידה'' ועוד... הגיעה הגלובליזציה . - מן האני אל האנחנו,
בחזרה מן הפרט אל הכלל...

נראה לי שתהליך התפרטות כזה , בין היתר, קורה אצל הצעירים בימינו, אלא שבחוגים הדתיים יש עיכוב, השהייה( delay) בתהליך, בהשוואה לחוגים הלא דתיים. הם לא באותו הקצב .


ההשגה שלי למאמר היא רק לשאלה ''האם זה ראוי?''
דומני שהתופעה היא עובדה קיימת מכוח החיים עצמם , מכח התכנות שהוטבע בבריאה ובנבראים.

ובפרפרזה לדברי הרבי, יש לרדת הכי נמוך שאפשר ,כדי לעלות אח''כ גבוה ,הרבה מעבר לנקודת הגובה ממנה ירדנו מלכתחילה...
אם התופעה היא עובדה קיימת, שאלת ה''ראוי'' כבר אינה רלבנטית.

תרומת המאמר היא בעצם ההתבוננות בתופעה והעלאתה למודעות, לאו דוקא כביקורת למצב הקיים, אלא כציון דרך , כשלב בתוך תהליך , בדרך חזרה אל האחד...

בברכה
כרמלה
ב' בטבת תשע"ד
5. קולע ושנון כמו תמיד
ג' בטבת תשע"ד
6. תשובה לרב דרוקמן
באופן כללי יש הרבה קהילות משפיעים ורבנים בעולם .בחלק מהקהילות זה הולך כמו שאתה אומר ומההיכרות שלי איתך אין צורך להקים במוצרים בית כנסת לצעירים .אבל אני מזמין את כבודו להגיע שבת אחת לאחד מריכוזי חבחבד הגדולים ולהבין שיש מקומות שלאברכים צעירים אין כל כך תחושת קיימות בהמוניות שקיימת ולכן קמו להם בתי כנסת קטנים . בכל אופן אחד האברכים הצעירים בבית כנסת שלי (43) אמר לי אחרי שנה של התוועדויות עם המשפיע של הקהילה הקטנה שלנו שההתוועדויות בבית כנסת של הצעירים גרמו לו ממש חיות חסידית והתחזקות באידישקייט . שאלתי אותו וכי לא היו התחייבויות בבית כנסת הגדול ... אז הוא ענה לי שבבית כנסת הגדול אף פעם הוא לא מצליח לשמוע את הרב .ולפעמים כשהוא שומע אז הוא לא תמיד יורד לסוף דעתו של הרב. העולם לא שייך לצעירים אבל צריך לתת גם לצעירים מקום ולהבין את הצרכים שלהם .
ויש לי עוד הרבה דוגמאות שגרמו לאנשים להתחזק באידישקייט דווקא בגלל בבתי כנסת האלו.
לפעמים הדרך הזאת והמסע שאנחנו עוברים בבית כנסת של הצעירים היא גורמת לנו לדרבן אחד את השני בענייני תפילה חסידות ויראת שמים . מה שאין כן בבתי כנסת הגדולים ששם ההרגשה היא כאילו נכנסים לאיזה שוק ענק שאין לנו שום מושג מי נגד מי ....גוט שעבס
ג' בטבת תשע"ד
7. בית כנסת לצעירים
לדעתי בבתי כנסת לצעירים הצעירים שמתארגנים לבית כנסת משלהם
פתעום מבינים את משמעות הבית כנסת
ובאופן פלאי פתעום תפילה זו תפילה והיתוועדות זו היתוועדות
ותוכן לילדים החשוב מהכל
כ?כ הרבה נחת לקב?ה
והלוואי ובכל עיר בתי כנסת כאלו
ד' בטבת תשע"ד
8. כל כך כיף לקרוא
אני שליח שמתמודד בדיוק עם הבעיה הזאת של דת"ל שלא מבינים את ההבדל בינם לבין חרדים ונשותיהם הולכות בלי כיסוי ראש... והם מתווכחים איתי על אם אפשר להתפלל מנחה אחרי שקיעה...
ד' בטבת תשע"ד
9. כבוד הרב
זה מתחיל בישיבות חב"ד שלא כולם בנויים ללמוד 18 שעות ברצף ונושרים בחורים טובים ומחפשים את עצמם בחוץ וכל המיסגרות שהיו בעבר כמו ביה"ס למלאכה בכפ"ח ניסגרו ובמקום לשקם אותם כל הרבנים עוצמים עיניים וחושבים שעולם כמינהגו נוהג , אז אולי כבוד הרב ירים את הכפפה וביחד עם כל רבני חב"ד לייסד מחדש את בית הספר למלאכה בכפר חב"ד ויגיעו אליו רבים וטובים שילמדו גם מיקצוע ויוכלו לחיות בכבוד ואין לבוא בטענה לבחורים שמקימים בית כנסת כזה או אחר זה פרט קטן לעומת הנשירה מהישיבות אם הרבנים עוצמים עיניים ומיתעלמים שיתחילו להתעורר ואני בטוח שלכבוד הרב יש את הדרכים להגיע לכל הרבנים שיכולים להזיז משהו ויפה שעה אחת קודם ,
ה' בטבת תשע"ד