ב"ה ערב ש"ק, ח' כסלו תשע"ט | 16.11.18
התוועדות חסידים
התוועדות חסידים צילום: ארכיון ר' גרשון גרא ז"ל
התוועדות י"ט כסלו בתל-אביב, לפני 77 שנים

מה ידוע לכם על שכונת "מאה שערים" של העיר העברית הראשונה, ואיך היא קשורה לימים הבהירים של י-יט-כ בכסלו? לכבוד הימים הבהירים הבאים עלינו לטובה ולברכה הננו מפרסמים מכתב אותנטי שנכתב בידי החסיד הנודע הר"ר שאול-דוב זיסלין בו הוא מתאר בלשון ציורית-חסידית כיצד נחגג חג הגאולה בעיר תל-אביב בשנת תרצ"ז. המכתב נשלח בזמנו לרבי הריי"צ
כ. מאירוביץ'

שכונה בתל-אביב החדשה, שאך זה עתה הוקמה. כבר בשנותיה הראשונות של העיר תל-אביב, התהלכו ברחובותיה אנשים החרדים לדבר ה', מכל גווני הקשת. חסידים ואנשי מעשי, ליטאים, בני תורה, ו'עמך' ישראל. רובם ברחו מהפרעות ברוסיה של הימים ההם, וחלק מהם הגיע לכרך העברי הראשון, שהלך ונבנה שכונה אחר שכונה.

גם חלק מחסידי חב"ד שהיגרו מרוסיה הסובייטית, נטעו את אוהלם בתל-אביב הקטנה, וקיימו שם חיים חסידיים מלאים. מניינים חב"דיים לצד לימוד חסידות בצוותא; שמחות אנ"ש, התוועדויות ביומי דפגרא ובכלל, וכמובן מקווה טהרה שפעל מידי יום ביומו, דבר שלא היה ברור כל-כך לבעלי המקווה באותם שנים.

כיאה לקהילה 'מבוססת', גם רב חב"די כיהן פאר בקהילה זו, שהיה גם משפיע חסידי, השייך לזקני החסידים, שהעיר תל-אביב התברכה בהם. 'דמויות' שעד היום, שמונים שנה אחרי, זוכרים ומזכירים אותם. מי לא שמע על הגה"ח הר"ר שאול דובער זיסלין ע"ה; ועל ידידו הרה"ח הר"ר סנדר יודסין ע"ה, מחבר הספר 'הלקח והליבוב'; הרה"ח הר"ר דוב חסקינד ע"ה; הרה"ח הר"ר אליעזר קראסיק ע"ה. הגה"ח הר"ג חן ע"ה, ועוד ועוד.

הגה"ח הר"ר שאול דוב זיסלין ע"ה כיהן כרב שכונת "מאה שערים", וכרבם של חסידי חב"ד ברחבי תל-אביב. בהמשך היה לחבר בית הדין של הרבנות הראשית בתל-אביב, והתפרסם בזכות השיעורים וההתוועדויות שרבים, גם לא מחסידי חב"ד, היו מגיעים אליהם ומתבסמים מכוח הסברתו וגאונותו, מעומק ידיעותיו בחסידות חב"ד, ודברי ימי החסידים. 

כעבור שנים, כאשר תנועת חב"ד פרסה כנפיים, גדלה והתרחבה עד למאוד, ומוסדות חב"ד הוקמה והורחבו בקנה מידה ארצי – מונה הרב זיסלין ליושב-הראש הראשון של 'אגודת חסידי חב"ד'.

ברור אפוא הדבר, שכאשר הגיעו הימים המיוחדים, 'יומי דפגרא', כמו יו"ד בכסלו, י"ט בכסלו, י"ב בתמוז, ועוד, לבשה שכונת 'מאה שערים' וסביבותיה חג. החסידים, יחד עם רבם הנערץ, ארגנו את ההתוועדויות, שלפעמים היו בכמה מוקדים בתל-אביב, הכינו 'פרבייסן' כיד המלך, ודאגו להזמין יהודים נוספים להשתתף בהתוועדויות אלו. בהתארגנויות הללו יכולת לראות את אחדות ואחוות החסידים, ואת ההתלהבות הגדולה בארגון שיעורי תורה והתוועדויות.

רב הקהילה הרב זיסלין ע"ה היה הרוח החיה בארגון ההתוועדויות, במסירת השיעורים ובהזמנת רבנים חשובים שיפארו את כותל המזרח בהתוועדות. הוא היה ה'מנחה', הוא תיאר, בשפתו הציורית, את מאורעות החג, תיבל את דבריו בנגלה ובחסידות, והיה מכבד רבנים נוספים שידברו לפני הקהל.

י"ט בכסלו תרצ"ז, נחוג בעיר תל-אביב בכמה מוקדים, ובהצלחה רבה שטרם נרשמה בתל-אביב רבתית, כפי שכותב הרב זיסלין בעצמו. רבה של הקהילה הר"ר זיסלין ע"ה, הזמין את הרבנים הראשיים לתל אביב הר"ר עמיאל והר"ר עוזיאל, שאכן נעתרו להזמנה ובאו. כאמור, לא רק התוועדות אחת הייתה באותה שנה, אלא מספר התוועדויות במקומות שונים, שכולם הצליחו מעל המשוער. ההתוועדויות הללו גרמו למהפך בעיר תל-אביב, כפי שמעיד במכתבו הרב זיסלין, שכן מעולם, עד לפני כ-80 שנה, לא נערכו התוועדויות בפירסום רב כל-כך, ובמספר משתתפים של מאות רבות.

בימים האחרונים הגיע לידנו מכתב אותנטי, בכתב ידו של הרב זיסלין ע"ה, ובו הוא מתאר באריכות את מה שנעשה בעיר תל-אביב בי"ט בכסלו ה'תרצ"ז [תודתנו נתונה למוסר המכתב הרב מנחם (מני) וולף]. המכתב נשלח כדו"ח לרבי הריי"צ ע"ה, שהיה באותה שעה בפולין. 

לצד הדיווח על ההתוועדויות, הביא הרב זיסלין במכתבו המרתק, את דבריהם של הרבנים והחסידים שנאמרו באותם התוועדויות.

בלשונו הזהב ובכתיבתו התמה, כותב הרב זיסלין ע"ה לרבי הריי"צ, בצורה מפורטת על שלושת ההתוועדויות שהתקיימו במקומות שונים, על תוכן דברי הרבנים והמשפיעים, ועל דברים 'פיקנטיים' שאירעו במהלך ההתוועדויות. בשל כתיבתו המסודרת והברורה, כאמור, השתדלנו להביא את מכתבו של הרב זיסלין כמות שהוא, למעט שינויי לשון קלים ובמקומות בודדים; כך שהמכתב כולו נותר אותנטי, והקורא יוכל להתבשם מהלחלוחית החסידית, ומתחושת הבראשיתיות, הנשקפת ממכתב מיוחד זה, שנכתב לפני קרוב לשמונים שנה. 

(הערה כללית: היכן שנכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א הכוונה היא לרבי הריי"צ נ"ע)

כך פותח הרב זיסלין את מכתבו: 

כ"ק אדמו"ר שליט"א. 

כדי לעשות נחת רוח לכ"ק אדמו"ר שליט"א ארשה לעצמי לתאר בקצרה לכ"ק אדמו"ר שליט"א איך שעבר פה בעיר תל-אביב חג הגאולה י"ט כסלו דהאי שתא תרצ"ז. הוחגגו [חגגו ב]שתי הלילות י"ט וכ'. הלילה הראשונה נחגגה בבית-המדרש הנקרא 'מאה שערים', שבו אני קבוע בתור רב של הבית-מדרש. הלילה השנייה נחגגה בבית-המדרש החב"ד דפה, וגם בשכונת 'נווה שלום' ביפו, בבית ידידנו הרב התמים מו"ה ר' סנדר יודשין נ"י.

בבית-המדרש 'מאה שערים' הנ"ל אשר רוב המתפללים בו היה מתפללי נוסח ספרד ונוסח אשכנז, ומתפללי נוסח חב"ד המה המיעוט, הונהג זה השנה השלישית (מזמן שנכנסתי בו וקבעתי בו את לימוד החסידות) לקרוא לחברה הנחשבים לאנשי חב"ד, ובברכת מי שבירך נדב כל אחד עבור סעודת י"ט כסלו. 

הודבק מודעה על קיר בית-המדרש מהגבאים שמבקשים את כל מתפללי בית-המדרש לבוא ולחוג את חג י"ט כסלו בליל אור ליום ה' בשעה 19:30 בלילה. אחר לימוד שיעור הגמרא הואר הבית-המדרש כמו בשבת ויום-טוב. ציבור גדול כ"י נתאספו, נערכו השולחנות ונקבע סעודה גדולה, לחם ודגים וחמאות פירות ומשקאות. 

אחרי ניגונים שהושר[ו] לכבוד החג, פתחתי תחילה לדבר בכבוד אכסניה של תורה. ביארתי קצת ע"ד הלכה בעניין המחלוקת בגמרא אם בתרי זמני הוי חזקה או בתלת זמני. הסברתי בזה שעניין תרי זמני הוא בדבר שצריכים לברר אם ישנה הדבר או לא. ועניין תלתא זמני הוא באופן שנתחדש דבר מעתה ונתחזק שכן יהיה מכאן והלאה.

בבית המדרש הזה כבר נסדרת [אורגנה] מסיבת י"ט כסלו הפעם השלישי, אם כן הוא חזקה לכל הדעות. פרשתי הכתוב ויזרע יצחק 'בארץ' ההיא וימצא 'בשנה' ההיא 'מאה שערים', ביארתי איך שתחילת התייסדות לימוד החסידות בתל-אביב היה בבית-המדרש הזה הנקרא 'מאה שערים', 'במקום' אשר עד הנה לא היה עדיין עסק החסידות, וגם 'בזמן' שלא היה מוכשר כל-כך לזה. ואף-על-פי-כן נתייסד הדבר הגדול הזה, זהו רק הודות לבית המדרש הזה ומנהליו. 

מצאתי לנכון לדבר עניין זה, לחלק כבוד להגבאים, אשר אף שהמה ממתפללי נוסח אשכנז, אף-על-פי-כן הם נוהגים כבוד גדול בההתייסדות שנקבע כאן בבית-המדרש בלימוד החסידות בכל יום, וסדר השלש סעודות בשבת עם חזרת דא"ח.

אחר זה כל הקהל נגנו והטיבו את לבם בהסעודה. באמצע הסעודה דיברתי באריכות, והסברתי לפני הקהל ההתחדשות שנתחדש ע"י הבעש"ט זי"ע, ומה שנעשה ע"י המאסר והגאולה של אדמו"ר הזקן נבג"מ זי"ע. התחלתי במארז"ל אין קורין אבות אלא לשלשה, ביארתי דעניין 'אבות' הוא מה שמחנכים ומוסרים תכונותיהם הטובים אל הבנים.

ביארתי העניין מה שנאמר שלשה פעמים 'אלוקי' אצל האבות, וזה נתגלה אצל כלל ישראל ע"י יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה. והפנימיות מזה נתגלה אצלנו על ידי השלשה אבות המה הבעש"ט והמגיד ואדמו"ר הזקן זיע"א. והעיקר בגאולת אדמו"ר הזקן נ"ע זי"ע שעל ידי זה נעשה גמר הדבר שכל העולם יוכלו ליהנות מזה.

אחרי שגמרתי לדבר, שוב הטיבו הקהל את לבם ויצאו בריקודים ברב שמחה. אנ"ש והתמימים מתפללי בית-המדרש חב"ד ג"כ באו והשתתפו בהשמחה, ובאו הרבה אנשים משארי בתי-כנסיות והרבה ילדים וצעירים הקשיבו ברב קשב להדברים שנדברו, והשתתפו בהניגונים והריקודים בשמחה רבה. קודם ברכת המזון הכריז התמים דוב חסקינד שבית-המדרש חב"ד מבקשים לכל הקהל הקדוש הזה, לבוא מחר בלילה להשתתף בשמחת י"ט כסלו בבית-המדרש חב"ד. הקהל הסכים ברוב תודה.

אחר בירכת המזון, הוסיף הקהל לשמוח בניגונים וריקודים עד חצות לילה ואחר כך הלכו לבתם בשמחה ובטוב לב. (חלוקת הש"ס נהוג בבית-המדרש הזה לז' באדר).

באור לכ' כסלו הוחג בבית המדרש חב"ד. באותו יום הודפס בעיתון מודעה ממנהלי בית-המדרש, שבלילה יוחג חג הגאולה י"ט כסלו בבית המדרש חב"ד, ומבקשים לכל הקהל לבוא להשתתף בהשמחה. בלילה בשעה 19 הואר והוסדר הבית המדרש ברב פאר, נערכה סעודה גדולה בלחם, דגים ובשר, דייסות, פירות ומשקאות. נתאספו קהל גדול (מעריכים לג' מאות איש כ"י). הצפיפות הייתה גדולה מאוד, באו אורחים מהקאלאניות (מהמושבות באיזור), הרה"ת הר"ג חן מיפו, הרב קארל מכפר חסידים, והרבה רבנים שבאו מרוסיה שנמצאים בתל אביב. גם מירושלים באו אורחים. 

אחרי נטילת ידיים וברכת המוציא, הטיבו את לבם במשקה פתחו בניגונים משמחי לב. הרבה ילדים נתאספו עמדו על המגדלים והחלונות, טפחו בידיהם רקדו ברגליהם וקול השמחה נשמע למרחוק.

הושקט הקהל, וידידנו הרב התמים מו"ה אליעזר קראסיק חזר מאמר דא"ח (אני חומה תרצ"ב, והתחילו בפסוק פדה בשלום) הסביר בטוב טעם והקהל הקשיב בשקט והתעניינות רב. כשגמר, לאחר כמה ניגונים, עמד הרב רבינויץ מבאסטאן והכריז: איך שכ"ק אדמו"ר שליט"א נדב שקל עבור ההוצאות הסעודה הזאת, ומבקש הוא מהקהל להרשות למכור את השקל, והריווח יהיה על הדבר שיבחר כ"ק אדמו"ר שליט"א. היה מכירה והוא העלה עד עשרה שקל, ונשאר עבורו והוסיף עוד איזה שקלים (אינני זוכר כמה) עבור שיברכוהו כל הקהל ברפואה שלמה, והוציא מחולצתו פנקס צ'קים, וכתב צ'ק על הסכום ושלחו לכ"ק אדמו"ר שליט"א.

אחר כך שתו כל הקהל לחיים וברכת [ל]חיי ובריאותו של כ"ק אדמו"ר שליט"א. שוב הושקט הקהל וביקש אותי הגבאי לדבר לפני הקהל איזה דברים לסדר היום, ומפני שהייתי חלוש ומעונה מרוב הצפיפות והחום החזק, היה קשה לי מאוד לדבר, ונמסר רשות הדיבור להרב דן יחי' מטשערניגוב. [הרב דן] אמר דבר קצר מעניין הלילה הזה, ועד שלא הספיק הקהל להתשקט [להיות בשקט] כבר גמר דבריו.

אחר זה נכנסו הרבנים הראשיים של תל אביב, הרב עמיאל והרב עזריאל, [ש]נתבקשו בצהריים מהגבאי והבטיחו לבוא בשעה העשירית מפני שהיו עסוקים באיזה אסיפה. הקהל קיבלו פניהם בניגון מרעיש האוזניים. [הרבנים] התיישבו בין הרבנים ושתו לחיים לכבוד החג וברכו להקהל. עמד הרב עמיאל לדבר בעניין החג, התחלת דבריו היו: חג י"ט כסלו אינו רק חג לאנשי חב"ד, רק חג לכל ישראל. הסביר בטוב טעם איך שע"י החסידות נתחזק לא רק עמוד העבודה גם עמוד התורה אשר המנגדים פחדו אז, אולי ח"ו עי"ז יוחלש עמוד התורה, ואנו רואים שדוקא עי"ז נתחזק עמוד התורה.

והסביר בסגנונו כי המחלוקת היה שאדמו"ר הזקן (בלשונו: הרב בעל התניא) אמר שלא מספיק הלימוד השכלי של התורה רק צריכים לזה גם התעוררות הלב בתורה שזה נקרא השירה שבתורה, והגר"א אמר שאין צריכים רק לימוד השכלי שבתורה ולא יותר. ויש למצוא זאת במחלוקת קדומה בסנהדרין דף צ"ח. רב אמר לא איברא עלמא אלא לדוד, שאמר שירות ותשבחות להקב"ה, ושמואל אמר לא איברא אלא למשה שניתן התורה ע"י. 

וכן אפשר שזהו היה מחלוקת ישעיה ויחזקיה. שחזקיה הרביץ תורה הרבה עד שבדקו מדן ועד ב"ש כו' וישעיה תבע ממנו זמרו לד' כי גאות עשה, ומלאכי השרת קטרגו עליו [על יחזקיה] על שלא אמר שירה. עוד הסביר בזה מה שהחסידות תובע עניין של לפנים משורת הדין שזה בא מההתעוררות הלב, והאריך הרבה עפ"י סגנון הדרוש שלו וסיים, שחג הזה הוא חג לכל ישראל. לבקשת הגבאי דיבר באידיש, אף שכל נאומיו תמיד מדבר בעברית.

אחריו קם הרב הראשי דספרדים הרב עוזיאל, ודיבר בעברית, כי אינו מבין אידיש, התנצל בתחלה שאינו יכול לדבר הרבה בעניין החג הזה מפני שכל ימיו היה רחוק אפילו מהידיעה בכלל של מציאות החסידות, ורק עכשיו נודע לו הדבר וג"כ עדיין במידה מועטת, ובל יקפידו עליו אולי ידבר דברים שאינם כ"כ מכוונים.

דבר בעניין הכתוב באגרת הקודש ד"ה מה יפית, בההסבר שלו היה ניכר מיעוט ידיעותו בזה בכלל, ואף-על-פי-כן נראה שמבין, שהחסידות חידשה איזה דבר פנימי, אשר בשכל לבד אי אפשר לתופסו. ואמר, לפי הבנתו (כן היה לשונו) שהתגלות פנימיות הנפש אי אפשר רק ע"י שבירת חומריות הגוף ויציאה ממצריו. וכן היה צריך להיות, לפי דעתו, התגלות החסידים דוקא ע"י מאסר וגאולה, והאריך בזה להשוות עניין המאסר והגאולה לעניין סיגוף הגוף וזיכוכו. וסיים ג"כ דבריו בזה שהחג הוא לא רק לחב"ד רק לכל ישראל (הוא אינו מבין אידיש כלל, מ"מ כוונו שניהם לדבר אחד).

אחר דיבורם, יצאו מהשולחן ורקדו עם הקהל בשירה וזמרה. שוב הושקט הקהל, וביקשו אותי עוד הפעם לדבר איזה דברים. ומפני שנחתי מעט והוקל לי בזמן דיבורם של הרבנים, עמדתי לדבר. הקדמתי בסיפור איך שהבעלי בתים מעיר קארלין התאוננו לפני המגיד זצ"ל על ר' אהרן קארלינער זצ"ל, איך שהוא קפדן גדול וקשה לסבול מקפידותיו שעושים רושם ר"ל.

והוכיח לו המגיד נ"ע ע"ז וסיים בדבריו בזה"ל הערט ר' אהרן גלויבט מיר אז איך און איר זיינען ניט ווערט דעם פאנטאפיל פון דעם קלענשטין אידען. [ תרגום ] כאשר סיימתי לספר הסיפור הזה נשמע באותו רגע תנועה שמחית [שמחה, חיוך] על פני הציבור, והבין הרב הספרדי עוזיאל שספרתי מעשה יפה, וביקש שאחזור לפניו את הדבר בעברית. עשיתי כן ונהנה, וביקש שאמשיך לדבר בעברית מפני שהוא רוצה ג"כ להבין המדובר כאן.

השבתי שקשה לי הדבר, והמשכתי לדבר באידיש. הזכרתי מה שאמר כ"ק אדמו"ר נבג"מ זי"ע שהגזירה הזאת הייתה דווקא ע"י יהודי מפני שהקליפה הייתה צריכה להתלבש באיש שיש לו יחידה שבנפש בכדי להסתיר על יחידה שבנפש, שזהו עיקר התגלות החסידות. והוספתי מדילי, כיון שדידן נצח, א"כ התגלות החסידות שברה את הקליפה שהתלבשה ביחידה שבנפש. בזה יובן מה שאומרים בשם הבעש"ט נ"ע שזה שהיה חשש במצרים שלא נשתקעו ח"ו בשער הנו"ן שאז לא היה שוב ביכולת לצאת; זהו רק קודם מתן תורה, אבל אחר מתן תורה יש עצה לצאת גם משער הנו"ן, והוא ע"י החסידות. 

ולכן אמר זאת הבעש"ט ולא משהו מקודם לו, מפני שע"י נתגלה הדבר וזהו שאמר המגיד נ"ע לר' אהרן נ"ע הדברים הנ"ל, כי עניין של יחידה שבנפש הוא בכל איש ישראל בשוה. והמדרגות חלוקות שיש בין כל איש ואיש מישראל זהו בהמדריגות שלמטה מהיחידה, והם המדריגות האלו אין להם ערך אף היחידה שבאיש יהודי פשוט, וזהו עיקר העניין של י"ט כסלו שע"י נתגלה ההרגש של יחידה שבנפש. הארכתי בזה ואחר שגמרתי לדבר, שוב נתחדשו הניגונים והריקודים בשמחה רבה.

שוב הושקט הקהל ועמד הפרופסור פישל שניאורסון לדבר. האריך לדבר איך שאצל החסידים תופס מקום רב העניין סיפורי מעשיות מהצדיקים, ועכשיו לפי דעתו הזמן של סיפורי מעשי החסידים, וזה גופא יהיה עיקר הסיפורי מעשיות של הצדיקים כי עיקר הגדלות של הצדיקים הוא אשר העמידו חסידים בעולם.

והאריך לספר מהחסיד ר' מרדכי יואל מהאמליע מגודל גאונתו ודביקותו, והעלה זכרון החסיד החביב מאנ"ש שנפטר לא כבר (וביום זה היה יום השלשים שלו) ר"א שור ז"ל. ציירו כבעל הבית פשוט ורק ע"ז שהיה מקושר להרבי נעשה לחסיד גדול והאריך בשבחו. הציבור הקשיב לדבריו שדיבר בהתלהבות גדולה.

כשגמר לדבר, הלכו הרבנים הראשיים. נפרדו מהקהל מתוך חביבות גדולה ושמחה וריקודים.

שוב הושקט הקהל ועמד הרב ר"א קארסיק שי' והכריז על חלוקת הש"ס. נעשה החלוקה בזמן קצר ומתוך שמחה רבה, אחר זה שוב היטיבו הקהל את לבם במשקה ושירה וזמרה, אחדים ספרו מעשיות מרבותינו הקדושים וחסידים, וכה נמשכו השעשועים עד שתים אחר חצות הלילה. קודם ברכת המזון הציעו לשלוח טעלעג' אל כ"ק אדמו"ר שליט"א, נתאסף תיכף סכום הכסף לזה, ואני סידרתי את הנוסח שנתקבל בהסכם כולם ובזה נסתיימה החגיגה בשמחה וטוב לבב.

בלילה זו נערכה ג"כ סעודת י"ט כסלו בשכונת 'נווה שלום' ביפו, בבית ידידינו הרב התמים מו"ה ר' סנדר יודאישין נ"י. נתאספו בביתו ציבור גדול כ"י (מפני סיבות העדרו של הגבאי מבית המדרש שאשתו חולה לכן לא היה באפשר לסדר זאת בבית המדרש כבכל שנה). נערכה סעודה גדולה, והשתעשעו בשירה וזימרה וריקודים, והרב רס"י נ"י סיפר לפני הקהל את פרשת גדולת החג. והקהל היה שמח מאוד, באמצע הסעודה חזר לפניהם מאמר דא"ח, הטיבו את לבם ויצאו בריקודים וניגונים עד שעה שתיים אחר חצות הלילה.

ייתן השי"ת שנזכה בקרוב להשתעשע יחד עם כ"ק אדמו"ר שליט"א בהרמת קרן ישראל והתורה וגאולה שלמה כרצון כ"ק אדמו"ר שליט"א לשמחת לבב כל ישראל.

בהעיר נשמע הד החגיגה של שתי הלילות האלו בהתפעלות עצומה. ונתקבל אצל הציבור בחשיבות רבה, וזה גרם לקידוש שם החסידות באופן הוד והדר עד מאוד.

בטוח אני שיסלח לי כ"ק אדמו"ר שליט"א על אשר הואלתי לכתוב ולהאריך כ"כ, כי כוונתי לגרום נח"ר לכ"ק בזה. כי כאן בתל אביב זהו דבר חדש לגמרי.

דברי הנאמן לו ומבקש ברכתו סלה – שאול דוב בן איטא זיסלין 

א"י, תל אביב, כסלו תרצ"ז.

המכתב הזה ערכתי תיכף אחר החג, ומפני סיבה צדדית נתעכב שילוחו עד כאן מכתבו של הרב זיסלין ע"ה.

יצויין כי במכתבו מיום י"א בטבת תרצ"ז, מתייחס הרבי הריי"צ נ"ע לאותה התוועדות מרכזית בחב"ד תל-אביב, ביום י"ט בכסלו אותה שנה, וכך הוא כותב לאחד ממשתתפיה (הרב רבינוביץ - המוזכר במכתבו של הרב זיסלין): "במענה על מכתבו מיום כ"ב לחדש כסלו נהניתי במאד לשמוע מנועם שלומו הטוב ומאת אשר ת"ל השתתף עם ידידנו אנ"ש ותלמידי התמימים ד' עליהם יחיו בשמחת חג הגאולה י"ט כסלו, זכותו של הבעל שמחה יאהיל עליו יחזקהו ויאמצהו שיוכל לשקוד בתורה ועבודה..". 

י"א בכסלו תשע"ד