ב"ה יום חמישי, י"ט אלול תשע"ט | 19.09.19
ר' שמואל ראהר ע"ה אצל הרבי ועם הרב קוטלרסקי
ר' שמואל ראהר ע"ה אצל הרבי ועם הרב קוטלרסקי צילום: מאיר דהן, ישראל ברדוגו וארכיון
בזמן המשבר הכלכלי, סמי התקשר: "אתה כועס עלי?"

מיוחד >>> היום מציינים שנה בדיוק לפטירתו של הנגיד ואיש החסד ר' שמואל (סמי) ראהר ע"ה ● "עכשיו כשהוא איננו, לא עובר יום שאני לא חושב עליו. אני מתגעגע לטוב לבו, חכמת התורה שלו, האנרגיה שלו, ההומור שלו, וצניעותו, בכל לבי" ● "אני מודה לקב"ה על שנתן לי את הידידות עם 'דון סמי', הוא היה אחד האנשים הכי מדהימים שאני הכרתי, ושמו יירשם בהיסטוריה כאחד מגדולי המאה שלנו ● סיו"ר המל"ח הרב משה יהודא קוטלרסקי בדברים מרגשים לדמותו ולזכרו, ושמונה לקחים חשובים שלמד ממנו
הרב משה יהודא קוטלרסקי

עם פטירתו של הנגיד ר' שמואל (סמי) ראהר לפני שנה, העם היהודי איבד את אחד מבניו המיוחדים ביותר.

באופן אישי, איבדתי שותף, מורה דרך רוחני, ומעל לכל דבר אחר: חבר יקר.

בדפי ימי ההיסטוריה היהודית ייכתב שדון סמי - כפי שכונה לאחר שנים של מגורים בבוגוטה, קולומביה – היה אדם שהביע את אהבתו ליהדותו באמצעות מגוון מסחרר של פעילויות פילנתרופיות ברחבי העולם, מן ההרים המחוספסים של מונטנה עד למדבר השומם של סיביר, בערים רחוקות כמו סנטיאגו, צ'ילה ודרזדן בגרמניה, אין כמעט קהילה יהודית שלא נהנתה מחזונו ונדיבותו ואכן, רבים מהקהילות היהודיות במקומות אלה כמעט נוצרו על ידו.

ובכל זאת, האיש שעמד מאחורי התרומות העצומות הללו היה צנוע ועניו. דון סמי מעולם לא היה אדם שמונע מיהירות או ממעמד; הוא עשה את מה שעשה בגלל שהוא אוהב את הקב"ה, אוהב את תורתו, ועמו, לא יותר ולא פחות.

זה קרה בגלל שאהבתו של דון סמי לשלוחי הרבי - הגברים והנשים האגדיים שמקריבים את חייהם כדי לשרת את העם היהודי, ולא משנה כמה קשות הנסיבות - לא ידעה גבולות. הוא ראה במחויבותם את עתידו של העם היהודי.

הודות לתמיכת משפחתו, השלוחים השיגו יותר ויותר בכל שנה, ובכל זאת אף פעם לא רצה דון סמי לעמוד תחת אור הזרקורים. רק ​​אחרי עשרות שנים של מעורבות בצמיחה של חב"ד בעולם, הוא סוף סוף הסכים לשאת דברים בכינוס השלוחים העולמי, ולאחר מכן, רק לרגל יום הולדתו ה-80.

כאיש של מילה, הוא "נאלץ" להשתתף. כשהוא קם לדוכן, הוא נאם את אחד הנאומים המרשימים ביותר ששמעתי אי פעם. הנאום הזה הזכיר לנו שהוא איש עם עומק נדיר, בדיוק כמו שהיה איש של חסד ללא גבולות.

במהלך השנים, דון סמי ואני היינו נפגשים באופן קבוע לארוחת צהריים, כדי לשוחח על מה שכונה "עסקים". במהלך הארוחה בה אכלנו דגים ואחרי שאמרנו 'לחיים' על ליקר דובדבנים, היינו עוברים על רשימת פרויקטים חדשים. אני עדיין יכול לשמוע את קולו העדין משיב בנחישות לבקשותיי –"געמאכט" היה אומר. "ייעשה". לפרויקט הבא. ושוב, "געמאכט".

כשהגיע לגבורות, יכל דון סמי לומר לעצמו: "אני כבר השגתי מספיק. אני רוצה לנוח, להשאיר את העבודה לאחרים". במקום זאת, הוא לקח אחריות על תקציבים ופרויקטים חדשים לחלוטין - ועולם היהדות כולו פרח והתעצם.

לא אשכח את היום שבו ביקרתי אותו בבית-הרפואה, ימים ספורים לפני שהשיב את נשמתו ליוצרה.

המילים הראשונות שאמר לי היו: "נו, הרב קוטלרסקי? האם הבאתי לי "עסק" חדש היום?". באותו רגע, איימו דמעות רבות להציף את עיניי. עמדתי נדהם מול חוסר האנוכיות שלו.

כפי שציינתי, במהלך העבודה מול דון סמי, קיבלתי שיעורים יקרים מפז. לציון יום השנה הראשון לפטירתו, ניסיתי לזקק כמה מאותם שיעורים, שאני מגיש כאן, בתקווה שהם ישמשו השראה לדורות הבאים של נדבנים יהודים.

1. אל תעמדו שם, עשו משהו!

כאשר היהודים מבוגוטה, קולומביה, היה זקוקים לנציג חב"די, דון סמי דאג לכך. כאשר היהודים מברית המועצות לשעבר סוף סוף טעמו את החופש, דון סמי צפה את הצורך שלהם בקהילה והחל 'לגלגל את העניינים'. כשהוא ראה את פוטנציאל הלידה מחדש של חיי קהילה יהודיים בגרמניה של ימי ילדותו, הוא פרץ קדימה והקים בתי חב"ד בעשרות ערים שם. דון סמי פשוט הפשיל את שרווליו וגרם לזה לקרות.

2. להשקיע בחוכמה

כיזם בינלאומי, לדון סמי הייתה תחושה אינסטינקטיבית למטרות שישיגו את התוצאות הטובות ביותר. אם הוא מימן מרכז חב"ד חדש, הוא רצה להבטיח את יכולת הקיום שלו לטווח ארוך. בייזום ובשמירה על צמיחה יהודית בברית המועצות לשעבר, הוא אימץ את האקסיומה "לקנות בזול, למכור ביוקר".

3. להשקיע את כל כולך

דון סמי היה מתפלל להצלחת מרכזי חב"ד "שלו", וחשב עליהם ביום ובלילה. הוא ניחן בחוש ל"דברים הקטנים" שמביאים להצלחת קהילה, כמו איך 'טשולנט' דשן יכול לחולל פלאים לנוכחות חברי הקהילה בבית-הכנסת. הוא היה משוחח עם שלוחים ומעולם לא התבייש לשתף את רעיונותיו. לעתים קרובות, הייתי מגלה בבואי למשרד בבוקר סדרת הודעות שהותיר לי במשך הלילה שעסקו כולם ברעיונות לפתח עוד יותר את המרכזים שמימן.

יחד עם משאביו, דון סמי השקיע משהו חשוב עוד יותר - את לבו, דעתו ונשמתו.

4. אין דבר מתוק יותר מצניעות

קהילות שלמות היו תלויות בדון סמי, אבל הניסיון להביע לו על כך תודה בפומבי היה כרוך בסיכון. תגובתו לכך היתה נחרצת: "לאז אפ די נארישקייטען" ("הפסק עם השטויות").

כפי שגיליתי שוב ושוב, המאמץ שדון סמי ובני משפחתו יסכימו לקבל חלק מהקרדיט על נדיבותם היה קשה יותר מעקירת שיניים. הקלף שהשתמשתי בו בנסיונותיי לשכנע אותו היה: "איך אחרים ישקיעו באופן דומה, אם לא ידעו על-כך?". אמרתי לו גם שנכדיו יצטרכו לדעת על מעשי החסד שלו.

5. אין כאב, אין רווח

בתקופה כלכלית קשה במיוחד, קבלתי שיחת טלפון מדון סמי. "האם אתה כועס עלי?", הוא שאל. "לא שמעתי ממך זמן רב".

אמרתי לו שאני לא רוצה להטריד אותו בענייני צדקה כשהוא מוצף חששות בקשר לעסק. "זו הדאגה שלי", הוא הרגיע אותי. לאלו שקרובים אליו הוא היה אומר לעתים קרובות, "זה לא עניין גדול לתת כאשר הדברים הולכים טוב. המבחן האמיתי הוא לתת גם כשהולך קשה".

לאורך כל ימי חייו, הוא דאג לתרום לפחות עשרה אחוזים מרווחיו לצדקה.

אבל בעשור הנוכחי, כאשר העסקים הפכו איטיים, הסכומים שתרם היו גבוהים הרבה יותר. דון סמי עשה זאת בשמחה, מודה על ההזדמנות לתת מעצמו כדי לשרת את אלוקיו ועמו.

6. להיות אסיר תודה על האפשרות לתת

אחת התכונות הנערצות ביותר של דון סמי הייתה טוב לבו לאנשים, למרות זרם בלתי פוסק של בקשות שקיבל. הוא אף פעם לא גרם לי להרגיש רע למרות שביקשתי ממנו שוב ושוב ושוב.

להיפך, הוא תמיד הביע את תודתו לי על שהבאתי לו יותר "עסקים". וגם אם הוא לא היה מסוגל לעשות דבר זה או אחר, הוא עדיין תמיד מצא משהו טוב להגיד כדי לגרום לך להרגיש טוב יותר.

7. אף פעם לא להיות מרוצה

לדון סמי היתה תשוקה שאינה יודעת שובע לעשות יותר. הוא דאג לכך שילדיו ונכדיו יתחנכו באותה רוח של מחויבות, כך שהם ימשיכו במאמציו גם לאחר לכתו.

8. חיים של מסירות

שמונים ושש שנותיו של דון סמי על פני האדמה הזאת גילמו את השמחות והטרגדיות של העם היהודי. הוא ראה את המוות מקרוב במהלך מלחמת העולם השניה, וזה החדיר בו אהבה איתנה ליהדות ולאחיו בעולם.

עכשיו כשהוא אינו איתנו עוד, לא עובר יום שאני לא חושב עליו. אני מתגעגע לטוב לבו, חכמת התורה שלו, האנרגיה שלו, ההומור שלו, וצניעותו, בכל לבי. ואני מודה לקב"ה על שנתן לי את הידידות עם דון סמי.

אני רוצה לסכם ולומר שדון סמי היה אחד האנשים הכי המדהימים שאני הכרתי, ושמו יירשם בהיסטוריה כאחד מגדולי המאה שלנו.

הייתי רוצה להגיד את זה. אבל אני יודע מה היתה תגובתו של דון סמי: "לאז אפ די נארישקייטען. (הפסק עם השטויות.)

יהי רצון שזכרו יהיה לברכה ומקור השראה לנצח.

י"ז במנחם-אב תשע"ג