ב"ה ערב ש"ק, ט' ניסן תשפ" | 03.04.20
ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב • עולם השליחות

ליבי במזרח, ואנוכי בסוף מערב. כשלמדנו בתיכון את הקינה הזו של רבי יהודה הלוי, היו ליצניות הכיתה מכריזות: ליבי במיטה ואני בכיתה ● אך כשיצאתי לשליחות חזרתי למקור, כך ראיתי את עצמי, רחוקה מארצי, ממשפחתי ומכל דבר שרק הכרתי. כדי לראות מישהו עם פרצוף דתי נאלצתי להסתכל במראה
חני - אירופה
ליבי במזרח, ואנוכי בסוף מערב.כשלמדנו בתיכון את הקינה הזו של רבי יהודה הלוי, היו ליצניות הכיתה מכריזות: ליבי במיטה ואני בכיתה.

אך כשיצאתי לשליחות חזרתי למקור, כך ראיתי את עצמי, רחוקה מארצי, ממשפחתי ומכל דבר שרק הכרתי. כדי לראות מישהו עם פרצוף דתי נאלצתי להסתכל במראה.

ניסיתי להרגיש במערב, אבל הלב, הלב לא נותן מרגוע, הוא נמשך למזרח.
בשנה הראשונה בשליחות, כמעט כל חודש התקיימה חתונה של חברה. לא אוכל לשכוח את הווארט של חברתי הטובה, שנערך בסלון בית הורי,
וגם הפעם אני במערב.

לידה של אחייניות ובריתות של אחיינים,
להכיר את הפנים רק מאלבומים...

מבעד לטלפון (כן, עוד לפני עידן התקשורת המהירה) אפשר לשמוע, אי שם במזרח המולה, התרגשות ושמחה,
בסוף מערב - מטפחת , נעלי בית ודמעה בקצה העין.

החתונות פחתו במשך הזמן אבל אז האחיינים גדלים ומתחילים החגיגות.
בר ובת מצווה וחגיגה במזרח,
ואני במערב צופה מהמסך.

וכשהכיבוד היה עשיר וחלבי במזרח,
אז לעת ערב הייתי אוכלת בשרי, רק לשכנע את עצמי ש"גם ככה אני בשרית".

וכשפרצתי בבכי כי ידעתי שבשמחה הבאה גם אהיה רחוקה שם במערב,
סגרתי את ליבי ושכנעתי את עצמי ש"אין שם שום דבר". רק ניתוק רגשי עזר לי לשרוד ולהתגבר על הנתק ממשפחתי שבמזרח.

והיום כשאבי יום-הולדת חוגג, וכל המשפחה במזרח התאספה ,
אספתי את ילדי להתקשר לסבא ולאחל לו באהבה ממרחק,

את הטלפון השני אעשה לאחותי, שכעת אף היא בפינת מערב, לספר לה שגם אחרי עשר שנים הלב תמיד נמצא במזרח.
ביחד אתה להתפלל ולקוות שאט אט קומט משיח. לא נצטרך עוד מוח שליט על הלב. כולנו יחד נעלה למזרח.
ט"ו במנחם-אב תשע"ג