ב"ה ערב ש"ק, י"א תשרי תשפ"ב | 17.09.21
ילד יהודי מרים ידיים מול הקלגסים. למטה: מחנה ההשמדה אושוויץ
ילד יהודי מרים ידיים מול הקלגסים. למטה: מחנה ההשמדה אושוויץ צילום: ישראל ברדוגו, ויקיפדיה
בלב אושוויץ: דין תורה מול הקב"ה ■ בלוג שליחות

ישבו הרבנים, מסביבם יהודים רבים, ושאלו: נו מוישל'ה, נגד מי יש לך דין תורה? נגד הקב"ה, ענה מוישל'ה ● הנה תראו, יהודי ירא שמים אני, מקפיד ושומר על קלה כבחמורה, כזה הייתי גם בהיותי בלודז' עם אשתי ועשרת ילדיי. עשיתי בדיוק מה שהקב"ה ציווה אותנו בתורה. אבל אז, בלי הודעה מוקדמת ובלי כל סיבה, שלח הקב"ה את הגרמנים ימ"ש והם לקחו את אשתי ואת ילדיי, והנה אני כאן איתכם במחנה, עובד מצאת החמה ועד צאת הנשמה ● תיאור מרטיט מרגעים במחנות המוות בשואה האיומה
הרב זלמן וישצקי, באזל, שווייץ

מספרים, שפעם במחנה המוות אושוויץ בסיום יום העבודה ניגש יהודי בשם מוישל'ה לרב וביקש שיערוך עבורו "דין תורה". צריך שלשה רבנים בשביל דין תורה, אמר הרב. נו, ענה מוישל'ה, באושוויץ לצערינו לא חסרים רבנים.

ישבו הרבנים, מסביבם יהודים רבים, ושאלו: נו מוישל'ה, נגד מי יש לך דין תורה? נגד הקב"ה, ענה מוישל'ה. הנה תראו, יהודי ירא שמים אני, מקפיד ושומר על קלה כבחמורה, כזה הייתי גם בהיותי בלודז' עם אשתי ועשרת ילדיי. עשיתי בדיוק מה שהקב"ה ציווה אותנו בתורה. אבל אז, בלי הודעה מוקדמת ובלי כל סיבה, שלח הקב"ה את הגרמנים ימ"ש והם לקחו את אשתי ואת ילדיי, והנה אני כאן איתכם במחנה, עובד מצאת החמה ועד צאת הנשמה. אם כן, אני תובע את ה'רבונו של עולם' לדין תורה.

יש בקהל מישהו שמוכן להיות הסניגור של ה'רבונו של עולם'? שאלו הרבנים. אבל נעבאך באושוויץ לא היו לו ל'רבונו של עולם' הרבה סניגורים.

יצאו הרבנים ודנו ב'דין תורה' חצי שעה. בסיום, שבו לומר את פסק הדין: ובכן מוישל'ה, דנו ושקלנו והנה הגענו למסקנה ברורה: אתה צודק, אתה זכאי ואילו הקב"ה חייב!

נו, שאל מוישל'ה, ומה עכשיו?

עכשיו? עכשיו כבר מאוחר, צריך להתפלל מנחה!

התפר הזה שבין האבל והכאב של היהודי באושוויץ, לבין האמונה האיתנה והתקוה לעתיד טוב יותר שמתבטאת בתפילה, בא לידי ביטוי במלוא עוזו השבת, שבת פרשת דברים.

שבת פרשת דברים היא השבת האחרונה לפני תשעה באב. זה כבר שבועיים וחצי שאנו אבלים, לא מסתפרים ולא שומעים מוזיקה ומראש חודש אב גם לא אוכלים בשר ולא שותים יין. אבל אז מגיעה שבת, ובשבת אין להתאבל, בשבת עושים קידוש על היין ואוכלים מאכלי שבת כרגיל, כאילו אין אנו בתקופה של אבלות.

שמחה וכאב משמשים בערבוביה.

זוהי שבת 'חזון'. היא נקראת 'חזון' משתי סיבות. א. על שם ההפטרה מנבואת ישעיהו שפותחת במילים 'חזון ישעיהו' בה ישעיהו מקונן על החטאים של העם ומנהיגיו, מוכיח את העם על חוסר הכנות בהבאת הקרבנות, ומזהיר מהעונש הנורא "ארצכם שממה, עריכם שרופות אש". ב. חזון על שם ה'מחזה' שבשבת זו מראים לנשמתו (ברבדיה הנעלים) של כל יהודי "מראה בית המקדש העתיד".

חורבן העבר ובניין העתיד משמשים בערבוביה.

ואולי, אולי זהו חלק בלתי נפרד מהמהות שלנו כעם. תמיד נחבר בין העבר לעתיד, בין החורבן לבין הבניין, בין האבל לבין השמחה. יתכן שזה חלק מסוד ההישרדות והקיום הלאומי שלנו, מעולם לא שקענו באבל ובכאב, ידענו להרים את הראש לחרוק שיניים וללכת קדימה.

לשנה הבאה בירושלים הבנויה!

ד' במנחם-אב תשע"ג