ב"ה יום רביעי, ט"ו חשוון תשפ" | 13.11.19
הרבי, תמונה נדירה
הרבי, תמונה נדירה
שמיני - השלך והדגים ● פרשת השבוע החסידית

בפרשת שמיני התורה מונה את העופות האסורים באכילה, וביניהם היא מציינת את ה'שלך'. השלך הוא עוף "השולה דגים מן הים" ● ביאור מרתק של הרבי על ה'שלך' ועל סוגיית ההשגחה פרטית לשיטתו של הבעל שם טוב ● מוגש על ידי אלי' וואלף
הרב אלי' וולף

בפרשתינו מפרטת התורה את בעלי החיים הטמאים, האסורים באכילה, מה הם סימני הטהרה של הבהמות ודגי הים, ולאחר מכן היא מפרטת את שמות העופות האסורים באכילה.

בין העופות שהתורה מפרטת, היא מציינת (שמיני יא, יז) ..."ואת השלך".

בלשון הקודש, שמו של כל דבר מורה על תכונתו ואופיו. השם אינו 'הסכמי' בלבד, כפי שהדבר בשאר השפות, אלא יש קשר תוכני בין השם, האותיות המרכיבות את השם – לבין אופיו של נשוא השם.

כך גם לגבי ה'שלך'. שמו בלשון הקודש, מורה על תכונות האופי שלו, על טבעו והנהגתו.

ה'אבן עזרא' בפירושו לתורה מזהה את ה'שלך' עם עוף ש"מנהג תולדתו להשליך ילדיו". המילה 'שלך' מבטאת 'השלכה', זריקה. כך שהוא מזהה את השם 'שלך' עם עוף שטבעו הוא להשליך את ילדיו.

אולם למרות הדמיון בין המילה 'שלך' למילה 'להשליך', רש"י בפירושו מזהה את ה'שלך' עם עוף בעל תכונה אחרת. רש"י מצטט את דברי רבי יהודה בגמרא (חולין ס"ה), והוא כותב: "פירשו רבותינו, זה השולה דגים מן הים".

לדברי רבותינו בגמרא, המילה 'שלך' מבטאת תכונה של "שולה", מגביה דגים. זה עוף שיורד אל הים ושולה משם דגים למחייתו.

אך ישנם עופות רבים ששולים דגים מן המים, כך שזיהויו של ה'שלך' כמי ששולה דגים – אינו ייחודי. לכן רש"י מדייק בלשונו, והוא מוסיף וכותב שה'שלך' אינו רק "שולה דגים", אלא הוא שולה דגים "מן הים".

שאר העופות שולים את הדגים רק מן השכבה העליונה של המים, הם שולים את הדגים ששטים בגובה פני המים. אולם זיהויו של ה'שלך' הוא בכך שהוא שונה משאר העופות – ה'שלך' שולה דגים "מן הים". הוא צולל פנימה אל תוך הים, ומשם הוא שולה את הדגים, ובשל תכונה ייחודית זו הוא נקרא בשם 'שלך'.

בהמשך דברי הגמרא, היא מביאה את דבריו של רבי יוחנן, שכאשר הוא היה רואה את עוף ה'שלך', הוא היה מצטט את הפסוק מתהילים (לו, ז): "צדקתך כהררי א-ל, משפטיך תהום רבה".

משמעות דבריו של רבי יוחנן היא, שכאשר הקב"ה רוצה לעשות "משפטיך", ביצוע גזר-דין, עם דג הנמצא בעומק הים, ב"תהום רבה" - הוא מזמן את ה'שלך' לבצע את פסק-הדין שנכתב לאותו דג.

כך שגם מפסוק זה, אנו רואים את זיהוי של ה'שלך', כעוף היורד ושולה דגים אף מ"תהום רבה", מעומק הים. הוא שולה דגים "מן הים", כדברי רש"י.

דבריו אלו של רבי יוחנן בגמרא, המפליא את גדולתו והשגחתו של הקב"ה על כל פרט מברואי העולם, עד כדי כך שהוא מזמן עוף בודד, מוליך אותו אל תוך הים, כדי לבצע פסק-דין שנגזר על דג בודד שנמצא ב"תהום רבה" –

אדמו"ר הזקן, בעל התניא, מצטט אותם כראיה לשיטתו של הבעל-שם-טוב בסוגיית 'השגחה פרטית'.

יש מגדולי ישראל שטענו שהקב"ה משגיח בהשגחה פרטית ואישית רק על בני האדם, אבל באשר לבעלי החיים ושאר הברואים – אין השגחה פרטית של הקב"ה על כל פרט מהבריאה, אלא רק השגחה באופן כללי, על כללות סוג זה של בעלי חיים או צמחים.

אולם שיטתו של הבעל-שם-טוב היא שהקב"ה משגיח באופן פרטי על כל פרט ופרט מכל הבריאה כולה, כל תזוזה של כל פרט בעולם – הינה מכוונת ומונהגת בידיו של הקב"ה. למרות שבמבט שטחי נראה שהעולם מתנהג באופן טבעי ועצמאי – האמת היא, שכל פרט שבו מתנהל בהשגחתו ובהכוונתו של הקב"ה.

ואדמו"ר הזקן מביא את דבריו של רבי יוחנן אלו, כהוכחה לשיטתו של הבעל-שם-טוב. מדבריו מוכח שגם על דג בודד הנמצא בעומק הים, ישנה השגחה פרטית של הקב"ה. הוא מזמן עוף שיירד לדג מסויים זה כדי לבצע בו את פסק הדין שנגזר עליו באופן פרטי. "משפטיך תהום רבה".

ה'שלך' השולה דגים מן הים, מבטא את רעיון ההשגחה פרטית:

כפי שהוזכר, הביטויים בלשון הקודש אינם שמות 'הסכמיים', אלא הם בעלי תוכן המותאמים לתכונתו של הדבר הנקרא השם זה.

המילה 'טבע', הנהגת הטבע של העולם - מבטאת תוכן של "טביעה", טביעה בים.

כל הדברים הטובעים בים – הם נמצאים בתוך הים בשלימותם, אולם הם לא ניראים כלפי חוץ, כי הים מכסה אותם ומסתיר עליהם.

כך גם המילה 'טבע', טבע הבריאה. האמת היא שהטבע מונהג בכוחו של הקב"ה, כל המאורעות שמתרחשים בעולם, לכל פרטיהם, הינם מושגחים ומונהגים בידי הקב"ה, אבל ה'טבע' מכסה ומסתיר על זאת. ההשגחה האלוקית "טבועה", בתוך 'ים' הטבע.

הקב"ה ברא את העולם באופן כזה, שטבע העולם יכסה ויסתיר על הכח האלוקי שמנהיג אותו, שלא יראו אותו באופן גלוי.

ו"פירשו רבותינו" בנוגע ל'שלך' - "זה השולה דגים מן הים". רבותינו מגלים לנו ומפרשים לנו, כיצד העולם, טבע העולם, העולם שנראה כמו ים שמכסה על הבורא, טבע שמכסה על ההשגחה הפרטית של הקב"ה – בעצם מונהג על ידיו.

"השולה דגים מן הים", רבותינו מגלים לנו שיש דג שתכונתו היא "לשלות דגים מן הים". מתוך הים, מתוך הטבע, יש "לשלות" ולגלות את מה שנמצא בעומק הים, לגלות את הקב"ה שמוסתר בתוך הבריאה.

"משפטיך תהום רבה", יש לגלות את "משפטיך", את ההשגחה הפרטית של הקב"ה, בתוך "תהום רבה", בתוך עומק הים. בתוך הבריאה שמכסה ו"מטביעה" את החיות האלוקית שמחיה אותה, יש "לשלות דגים מן הים".

ללא דבריו של רבי יוחנן, אנחנו עלולים לחשוב שה'שלך' השולה דג – זה דבר טבעי, זו הנהגת העולם הטבעית. דג רעב מרחף מעל הים, הוא מבחין בדג הנמצא בעומק הים, הוא צולל אליו וטורף אותו למחייתו. אין כאן שום דבר לא טבעי ולא רגיל, זה סדר הנהגת העולם.

באים "רבותינו" ומלמדים אותנו, שכל דבר שמתרחש בעולם, גם העובדה שדג מסויים זה, נאכל בידי עוף זה – הוא בהשגחה פרטית, הכל מונהג בידי הקב"ה. טבע העולם מונהג לפרטיו בידיו של הקב"ה, הטבע כולו, הטבע שמטביע ומכסה על הבורא – מונהג על ידי הקב"ה, ועלינו לגלות בעולם את הנהגתו של הקב"ה, לשלות דגים מן הים.

(לקוטי שיחות חלק ז)

כ"ד בניסן תשע"ג