ב"ה יום שלישי, י"ב כסלו תשע"ט | 20.11.18
המנתח הבכיר שפתח את ביתו עבור הרבנית הנמלטת

החזנים מתארים את ההקפות בשמחת תורה עם אביו של הרבי: "רוקדים ובוכים" וככל שהבכי מתגבר, כך השמחה מתעצמת ● השיחה המפתיעה עם רבה של וויסבאדן לפני מאה שנה (ה'תער"ב) שנקטעה רק בגלל ארוחת הערב ● הקרון של הרב הפך להתוועדות בה העלו זכרונות וסיפורי חסידים, בהשתתפותו המפתיעה של הסופר האידי המפורסם ש. אנסקי ● התקיפות של הרב אל מול "אנשי הרוח" מהעולם האקדמי, הגערה בערב פסח והביקור המלבב בחול המועד פסח ● פרק עשרים ושמונה, מתוך הסדרה המיוחדת של זכרונות הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה שניאורסאהן, אמו של כ"ק אדמו"ר זי"ע ● מוגש לקריאה ולעיון במגוון שפות
כתב שטורעם בארה"ב

1. ריקוד בדמעות

אותם חזנים, עליהם סיפרתי לעיל, שלחו אליי מכתב לאחר נסיעתם מהעיר. לאחר שהודו לי על אי אלו דברים, כתבו החזנים שזו להם הפעם הראשונה בחייהם שהם רואים תופעה שכזו, כפי שראו על פניו של הרב מיקטרינוסלב – אדם שבה בעת שהוא שמח בשמחת יום טוב ורוקד מתוך שמחה עצומה, הוא גם בוכה בדמעות שאין בפיהם מלים לתאר אותן, והריקודים מתחזקים עוד יותר דוקא בגלל הדמעות!...

2. עם הרב ד"ר כהן בוויסבאדן

בשנת 1912 [ה'תער"ב], זוכרת אני, שהינו בוויסבאדן. בשבת לפנות ערב הגיע לבקרינו הרב המקומי, ד"ר כהן [כנראה הכוונה לרב ד"ר אליעזר ליפמן (ליאו) הכהן קאהן, אב"ד וויסבאדן. נלב"ע י"ב חשון ה'תרצ"ז בשנת תשעים וחמש לחייו. תולדותיו וחידושי תורה ממנו בהוספות לספר זרע יעקב (ברוקלין, תשל"ז)]. הוא בילה בשיחה עם בעלי למעלה משעתיים.

במשך כל הזמן הוא היה בבחינת שומע בלבד, והקשיב בהתפעלות לכל מילה של בעלי. משהתאחרה השעה אל תוך הלילה, פנה אל בעלי בדייקנות גרמנית: "כבוד הרב שניאורסאהן, הגיעה כבר שעת ארוחת הערב, ורעייתי ממתינה לי כבר, אבל אינני יכול להתנתק מהשיחה עמכם. זוהי תורה הצריכה לימוד!"

לי אמר, שעלי להבטיח, שכל שיחותיו של בעלי ייצאו לאור.

3. עם הסופר ש. אנסקי ברכבת

פעם אחרת, כשחזרנו לביתינו ממסע לחו"ל, הצטרף אלינו לרכבת מוורשה ואילך הסופר אנסקי [ש. אנסקי – כינויו הספרותי של שלמה זנוויל רפופורט (ה'תרכ"ג – ה'תר"פ), סופר אידי מפורסם]. הוא נכנס לתא, והתחלנו איכשהו לבלות בשיחה, תוך כדי נסיעה ברכבת. השיחה התנהלה בעיקר, כמובן, בין בעלי ובין הסופר, וכללה בעיקר סיפורים על אדמו"רים, זקני החסידים ומפורסמים אחרים, ובכלל – על חיי הרוח היהודיים.

מכל הקרונות הסמוכים עברו אנשים – צעירים וזקנים – לקרון שלנו. בלילה הם לא חזרו לתאים שלהם כדי לישון, אלא הקשיבו בעניין ללא הרף לשיחה, שתוכנה היה עשיר במיוחד.

4. הכרת טובה בקרסקובה

בשנת 1946 [ה'תש"ו], כשהייתי בקרסקובה שעל יד מוסקבה, הכל פחדו לשהות בקרבתי. כמעט כל יום היה עלי לחפש מקום אחר ללון, שכן ללון בעיר מבלי להרשם תחילה – אסור היה, ולהראות את הפספורט שלי כדי להרשם – ק"ו שאסור היה... חיפשתי איפוא עצות כדי לשפר במידת מה את מצבי.

יום אחד שמעתי שבמאלכאווקע הסמוכה לקרסקובה מתגורר הד"ר לנדמן, שאותו הכרתי. הלכתי איפוא אליו, בתקווה שיוכל לפתור עבורי את בעיית המגורים החוקיים.

הוא קיבל את פניי בידידות, ואמר לי מיד שהוא זוכר את ימי החג ושמחת תורה שבהם בילה בביתינו. גם הוא היה מאלה שלקחו את חופשתם בחודש תשרי. הוא עבד בבית רפואה כמנתח בכיר, וכדי לחוש עונג יום טוב – כפי שתיאר לעצמו – בחר להיות בחברתו של שניאורסאהן, הרב מיקטרינוסלב.

"עכשיו אני אומר לכם" – פנה אלי – "ביתי הוא ביתכם, אינני חושש מכלום".

5. מכירת חמץ – בכל מאת האחוזים

עכשיו כבר אחרי חג הפסח ה'תש"י. בחודש מנחם אב ימלאו כבר שש שנים להעדרו של בעלי ז"ל. מידי פעם נזכרת אני במאורע נוסף מחייו.

[מכאן ואילך מספרת הרבנית על שנות כהונתו של רלוי"צ ברבנות יקטרינוסלב]:

במסגרת מחוייבותו של בעלי, למלא את כל התפקידים המוטלים על רב בישראל, נדרש הציבור היהודי לפנות אליו לשם מכירת חמץ. ומאחר שגישתו של בעלי, כפי כל פעולה שביצע, חייבה שהפעולה תהיה אמיתית לכל עומקה ובכל מאת האחוזים, ולא שטחית בלבד – היה הדבר כך גם בעניין זה: רצונו של בעלי היה שהחמץ יתבטל לגמרי.

הייתה קטגוריה מסויימת של יהודים, בעלי נטייה להשכלה, שהביטו על מכירה זו בעין ביקורתית, אך מאחר שלא רצו לפגוע ברגשותיו הדתיים של הרב, השתתפו בה גם הם.

אני זוכרת שבתקופת הפליטים (בתקופת מלחמת העולם הראשונה) התפנה מווילנא ליקטרינוסלב, פאוול איסאקוב כהן עם הגימנסיה שלו על כל מחלקותיה. בסמינר למורים שבהנהלתו למדו למעלה מאלף תלמידים, וכיהנו בו מספר גדול של מורים שהיו מפורסמים בעולם האקדמי היהודי.

אדם זה, פאוול איסאקוב, היה מלומד גדול בענייני יהדות, אך ללא נטייה לדת. הוא תפס מקום חשוב בעולם ה"השכלה", והוא הרגיש בכך ונהג גדלות בעצמו במידה רבה.

על אף המעמד החברתי הגבוה שממנו נהנה האיש, הרי בשל הכבוד שרחש לשניאורסאהן ובשל ההערכה שחש כלפיו – הוא נהג לבקרינו לעתים קרובות – הוא השפיל עצמו, מעשה אדם פשוט (לפי הבנתו), ובא לביתינו בערב פסח כדי "לרשום את החמץ" (כך זה נקרא).

אני זוכרת כיצד הוא נכנס לביתינו, וניכר היה שרצונו שהרב יראה כי הוא עושה למענו מחווה רבתי. אך הוא זכה לקבלת פנים שלא מהסוג שציפה לה.

היתה זו כבר שעת בוקר מאוחרת, ובתגובה לדבריו של האיש, שבירך את בעלי בבדיחות הדעת בברכת "בוקר טוב" – הרים עליו בעלי את קולו: "מוקדם יותר לא יכלתם להגיע? הרי רואים אתם מהי השעה!"... כך, בקול רם מהרגע הראשון.

האיש הובך במידת מה, אך התיישב מיד והשיב על השאלות ששאל אותו בעלי, בדיוק כפי שעשו כל הילדים הקטנים שנשלחו על ידי הוריהם לבצע עבורם שליחות זו.

בחול המועד הגיע אותו אדם לבקרנו יחד עם אשתו, באותה הדרת כבוד שנהג בנו קודם לכן, ללא כל כעס.

במאורעות כאלה הבחנתי פעמים רבות. אנשים הגיבו כך, משום שראו עד כמה בעלי עושה כל זאת מתוך רגש של אמת.

*

רשימת זכרונות מהרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה ז"ל – חוברת כח

יוצא לאור לש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשע"ב

 

  • אידיש ועברית: PDF :
  • אנגלית: PDF :
  • צרפתית: PDF :
  • רוסית: PDF :
י' באייר תשע"ב