ב"ה יום רביעי, ו' כסלו תשע"ט | 14.11.18
הכתבה בביטאון "העדה"
הכתבה בביטאון "העדה"
ביטאון "העדה" על דמותו של הרב אליעזרוב

הגה"צ רבי שלמה יהודה לייב אליעזרוב זצ"ל ● רבה של חברון, סמרקנד בבוכריה, ושכונת הבוכרים בירושלים ● ליומא דהילולא כ"ז טבת תשי"ב ● ביטאון "העדה" מפרסם קווים לדמותו של הרב אליעזרוב
מתוך "העדה"

מבין דמויות ההוד שבישוב החסידי הירושלמי, קרן אורם של אותם גאוני וצדיקי דורות, עטורי היחס ושלשלות היוחסין, אלו שבמקום מושבם בחו"ל זכו לגדולות ונצורות בהנהגת חצרות חסידים וחיי אושר וכבוד, ועזבו את הכל כדי לזכות לחיים מאושרים ורוחניים אליהם שאפו וזכו בארץ הקודש שבדורותם. הקדושה האופפת את ארץ חמדת הימים, תשוקתו של כל בר ישראל משך אלפים בשנה, היא זו שמשכה אותם לנדוד למרחקים ולתקוע איתן מושבם בארץ הקודש.

אמנם גם בארץ הקודש לא שקטו על שמרם, כי גם בארה"ק מצאו מקום נרחב לחרוש ולפעול נצורות, להקים ולייסד בתי תלמוד ומוסדות חינוך לצעירי הצאן להורות את העם את הדרך אשר ילכון בה ואת המעשה אשר יעשון, ודמות מובהקת בתיאור כל אלו ראו בהאי רב גאון וצדיק מגדולי המורים בשעתו, הגאון והחסיד רבי שלמה יהודה לייב אליעזרוב זצוק"ל הרב מסמארקאנד שבבוכריה, ואח"כ גאב"ד חברון, ומשם עלה לירושלים עיה"ק ושימש כרב ומו"צ של העדה החרדית בשכונת הבוכרים והסביבות. ונמנה על מקימי עולה של תורה, ישיבת מגן אבות בחברון, תורת אמת וכולל חב"ד בירושלים.

בעיר האבות

משפחת סלונים, ממשפחת הגה"ק האדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע זי"ע, עלתה לארה"ק בתחילת שנות המאה הקודמת והתיישבה בחברון, שם הקימו את הקהילה החסידית בעיר האבות. ראש המשפחה היה הגה"ח רבי לוי יצחק סלונים זצ"ל, אמנם בת אחת ושטערנא רייזא שמה, ובעלה הרה"ח ר' שלום קזרנובסקי זצ"ל נשארו בחוץ לארץ.

בשנת תרכ"ג נולד להם נכד בעיר יעקבשטאט שבסביבות רינא שבלטביה ברוסיה, בן לבנם הרה"ח ר' אליעזר שמעון זצ"ל את בנם ויקרא שמו בישראל, שלמה יהודה לייב [שיל"א].

ויהי הילד הלוך וגדול, כשהיה הילד כבן עשר, בשנת תרל"ג עלה אביו רבי אליעזר שמעון ומשפחתו וגם הילד בתוכם, להצטרף למשפחתם בעיה"ק חברון תו"ב.

ארץ צבי גידלה שעשועיה

בחברון עלה הילד ונתעלה בתורה וביראה וחסידות, ולמד תורה מפי הגאון הגדול רבי שמעון מנשה חייקין זצ"ל גאב"ד חברון, וגם הוסמך על ידו לרבנות.

רבי שיל"א היה מדבר כל ימיו בפחד ובמורא על רבו גדול זה ועל התמדתו הנפלאה בתורה, וסיפר שראהו בשנת הצ"ד לחייו כאשר פתח את השו"ע יורה דעה ולמד בהתלהבות והתמדה גדולה סי' צ"ח, כאילו למד זאת בפעם הראשונה בחייו, והיה מפורסם כגאון גדול בתורה וביראה.

כמו כן גם למד ושאב ממעין תורתו של הגאון המקובל רבי אליהו מאני זצ"ל רבה הספרדי של חברון, ואכן תוך זמן קצר יצא לו שם על גדולתו בתורה ובחסידות כאחד הגדולים.

בביתו של ה'חוזר'

כשהגיע לפרקו זכה בו הרב הצדיק החסיד רבי דוב בער אשכנזי זצ"ל מקאליסק הנקרא רבי דויבער קאליסקער, ולקחו כחתן לבתו מרת חנה ברכה ע"ה, והנשואין התקיימו בי"א סיון תר"מ בעיה"ק חברון.

חותנו רבי דויבער זצ"ל היה ה'חוזר' של האדמו"ר הגה"ק הצמח צדק מליובאוויטש זי"ע, ולמד עם כ"ק האדמו"ר המהר"ש זי"ע - במשך חצי שנה, והמהר"ש החשיב עצמו אצל רבי דויבער, כתלמיד חבר.

אחרי החתונה שינה רבי שלמה לייב את שם משפחתו מזקרנובסקי לאשכנזי, כמשפחת חותנו, והמשיך בלימודו בהתמדה גדולה, ולמד יחד עם הרה"ג ר' שניאור זלמן בהרמ"ד סלונים זצ"ל אשר למדו יחד בחברותא בשקידה רב יומם ולילה. באותם שנים גם למד את אומנות השחיטה והבדיקה עד שנסמך לשו"ב ע"י רבו הגרש"מ חייקין ושאר רבני חברון. בשנת תרנ"ב כאשר מילא את מקום הרבנות בחברון הגאון רבי דובער אפרת זצ"ל אחרי פטירתו של רש"מ חייקין, עמד שוב על כור המבחן ונסמך גם על ידו כשו"ב מוסמך.

רבי שלמה לייב גם הושיט ידיו בעניני עסקנות, והיה מעמודי התוך של הישוב החסידי בחברון, ובמשך 25 השנים, שבין שנת תרמ"ט – תרע"ד, כמעט שלא קרה שום דבר בחברון, שהוא לא היה המארגן או מעורב בזה בצורה זו או אחרת.

עם שרפי ירושלים

באותם ימים גם נהג לבקר תכופות בעיה"ק ירושלים, והיה מבין הבאים והיוצאים בביתם של גדולי העיר, ובעיקר הרבה לבקר וללמוד ממעין תורתו של גאב"ד הביד"צ חסידים בעיה"ק הגה"ק רבי שניאור זלמן בעל התורת חסד מלובלין זצוק"ל, וכמו"כ ביקר הרבה והיה מבאי ביתו של מרן הגאון רבי שמואל סאלאנט רבה של ירושלים זצוק"ל, וכשהיה רבי שלמה לייב יוצא מבית הגרש"ס, היה הרב מלוהו החוצה.

קירבה יתירה ומיוחדת היתה בינו לבין מרן השרף הנורא מהרי"ל דיסקין מבריסק זצוק"ל, שאמר לו פעם, שאם מבקר בירושלים ואינו נכנס אליו הוא מקפיד ע"ז למאד... והיה רבי שלמה לייב מפליא מאד את גדולתו וקדושתו של מרן השרף הקדוש זצוק"ל, וחזר הרבה על כך שאצל רבנו רואים רוח הקודש בגלוי.

מעשה היה באשה אחת ממשפחת רבי שלמה לייב, שהרופאים בביקו"ח שבעיר העתיקה חרצו דינה לנתחה, וכי באם לאו אין לה סיכוים לחייה. כדרך בני ירושלים הגיע רבי שלמה לייב להתייעץ עם השרף מבריסק על הדבר ואמר לו מה שקבעו הרופאים, מרן כששמע דבריו נכנס לדביקות גדולה ופניו להטו כעמוד אש, ויצא לחדרו הפנימי לזמן מה, ואח"כ יצא ואמר לרבי שלמה לייב שלא לעשות את הניתוח והחולנית תתרפא בע"ה מבלי הניתוח. ואכן את פקודתו שמרו ולא עשו ניתוח והאשה התרפאה וחיה אח"כ עוד 30 שנה.

החליפין בין חברון לבוכרה

באותה תקופה היה מצבם הכלכלי של יהודי חברון קשה ביותר מחמת העניות והדחקות שהיתה מנת חלקם של חכמי ויהודי העיר, באותו זמן גם התקבלו ידיעות על מצבם הרוחני הירוד של קהילות ישראל בבוכרה, והיה צריך להיחלץ ע"מ לרכז את חיי היהדות בקהילות אלו, ואז החליטו גדולי דור ההוא לעשות עסק חליפין, כלכלת חברון תושיע ליהדות בוכרה. ונפל הפור הוא הגורל על רבי שלמה לייב לצאת לבוכרה למטרה זו, והוא בן עשרים ותשע בלבד.

היתה זאת בשנת תרנ"ב כאשר נסמך רבי שלמה לייב כשד"ר לקהילת הספרדים בחברון, ועוד בזו השנה יצא לבוכרה וכל הסביבות למטרות הנ"ל. חמש פעמים יצא רבי שלמה לייב למטרה זו ואכן עשה גדולות ונצורות בכל מקום בואו, הן לחיזוק הדת בבוכרה והן להרחבת גבולות הקודש בעיה"ק חברון. באותן הנסיעות גם ניצל את ההזדמנויות לעבור לרוסיה ולערוך ביקורים אצל רבותיו הקדושים בליובאוויטש זצוק"ל.

בשנת תרנ"ז יצא עוד פעם לבוכרה למטרות הנ"ל, ובפעם הזאת גם הסכים לבקשת ק"ק סמרקאנד שבבוכרה להישאר שם במשך שתי שנים ולהיות עליהם לרב ומורה. אחרי התייעצות ע"י מכתבים עם רבו המהרש"ב זי"ע, וחותנו ומשפחתו, ניאות לקבל עליו את הרבנות, והיו אנשי עירו מכבדים אותו ומוקירים אותו עד למאד, והיה קוראים לו שהוא 'כעין הבעש"ט במדינתם'.

אמנם לא קלה היתה עבודתו בעיר כהונתו. העמי-ארצות חגגה באופן נורא, השחיטה והכשרות היו במצב הרוס, כי המתעסקים היו ממש בורים ועמי-הארץ כאלה אשר מהם שלא ידעו אפילו איך להתפלל וכו', וכדאי להעתיק ממה שכתב בענין זה לחותנו רבי דויבער: "העתירו נא בעדי תמיד ככל האמור, לוא ידעתי כובד העבודה לא הייתי נכנס בזה בשו"א, ועתה שכבר נכנסתי קשה לצאת", אמנם אחרי יגיעה ועמל רב זכה לראות קהילה יהודית מבוססת אשר תיקן בו יסודות הכשרות, השחיטה, המקוואות, סידר עניני גיטין וקידושין, הושיב ישיבה לתלמידים והקים תלמידים הגונים.

בעת יושבו בבוכרה החליף את שם משפחתו מאשכנזי לאליעזרוף, שהוא ע"פ שפתם בן אליעזר ע"ש אביו רבי אליעזר שמעון קזרנובסקי זצ"ל, ובחוזרו משם כינה עצמו אליעזרוב. כשתי שנים ישב בסמרקאנד עד שחזר לחברון.

על כסא הרבנות בחברון

בשנת תרס"ג כשחזר לעהי"ק חברון, היתה כס הנשיאות שבעיר ריק, מכיון שזמן קצר קודם לכן עלה הגאון ר"ד אפרת לשכון מושבו בעיה"ק ירושלים בקביעות, הופנו כל העינים אל רבי שלמה לייב שימלא את מקום כסא הרבנות לעדת האשכנזים בחברון, כאשר בנוסף לקומתו התורנית התמירה שהלמה את תפקיד הרבנות, זכרו הכל גם את עובדת היותו גדול תלמידיו של הרב הקודם רבי שמעון מנשה חייקין זצ"ל.

הראב"ד של עדת הספרדים הגה"ק רבי חיים חזקיהו מדיני בעל השדי חמד זצ"ל שבאותו שעה עלה לכהן כגאב"ד עדת הספרדים במקום ראב"ד מלפנים, המליץ מאד על רבי שיל"א כמתאים לכס הרבנות, ואכן לאחר שרבי שיל"א הביע את הסכמתו, שיגרו ה"שדי חמד" והרב אליעזרוב אגרת אל כ"ק אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, בה ביקשו את הסכמתו וברכתו למינוי.

המהרש"ב שיגר את ברכתו ואישורו במברק חוזר, ובמקביל שלח הרש"ב אגרת ארוכה ל"שדי חמד" כי אכן רבי שלמה לייב אליעזרוב מתאים להיות רבה של חברון: "הסכמתי אשר שאר בשרי, ידיד נפשי הרה"ג הרש"ל נ"י, יהיה רב בעיר הקודש חברון ת"ו. והאמת ניתן להודיע אשר גם מראשית כזאת נפשי אוותה שיהיה ש"ב הרש"ל נ"י רב בעיה"ק חברון ת"ו". באגרת מוסיף הרש"ב "ומצאתי אשר נאה לעיה"ק הנ"ל להיות לה לרב ש"ב הרב הרש"ל, ותקוותי שעל ידו יוטב אי"ה מצב העיר והתקווה קרובה לבוא אי"ה אל חפצי האמיתי".

הרש"ב מציין כי לכתחילה אמנם לא רצה להתערב במינוי לאחר שקיבל מכתבים מתושבי חברון שמבקשים לעצמם רב שאינו תושב העיר; אך לאחר שהתושבים הסכימו כי רוצים את הרב אליעזרוב, "שמחתי על זה באמת, והיה לי היום הזה ליום בשורה".

אגרת מיוחדת שיגר הרבי הרש"ב אל רבי שיל"א עצמו, ובה כתב: "אני מסכים על זה בלב שלם ובנפש חפיצה, והנני מבקשו שיקבל עליו את הרבנות דעיר הקודש חברון... ותקותי אשר על ידו תתגדל ותתעלה אי"ה עיה"ק חברון ת"ו במצבה הרוחני והגשמי". (אגרות קודש, אגרת קכה).

כשהתמנה לרבה שלחברון, קיבל כתב הכתרה ממנהיגי הקהילה היהודית בחברון, ועל כתב ההכתרה הוסיף ה"שדי חמד" תוספת משלו ובה שבחים רבים על הרב החדש, ומביע את שמחתו על כך שהתמנה לרבה של חברון. גם הראשון לציון לעדת הספרדים בירושלים רבי יעקב שאול אלישר זצ"ל שהכירו טרם המינוי, שיגר לו מכתב ברכה מיוחד.

האדמו"ר הרש"ב אף כותב בשבחו מספר שנים אחר כך בשנת תרס"ז, בביטויים מיוחדים אודות תפקידו כרב העדה האשכנזית בחברון: "קיבל על עצמו רבנות חברון בדרך מסירות נפש, כי טוב טוב היה לו קודם שהיה לו פרנסה טובה אצל הספרדים, ועסק בתורה הרבה בלי שום בלבול אשר זה חפצו האמיתי, וקיבל עליו הרבנות רק באשר העמסתי עליו לטובת העיר, ורצונו הטוב לעשות תקנות טובות אם אך יתנו לו התוקף על זה".

קשרי הידידות עם ה"שדי חמד"

כאמור, קשר מיוחד שרר בינו לבין רב עדת הספרדים בחברון ה"שדי חמד", והיו נועדים יחדיו באופן קבוע וקיימו התייעצויות רבות בכל נושא שעמד על הפרק בעניני השעה של כלל העיר. כמו כן דנו יחד בעניני הלכה רבים שהגיעו לפתחם.

היכרותם החלה למעשה עוד בטרם התיישב ה"שדי חמד" בחברון. היה זה בתקופה בה כיהן ה"שדי חמד" ברבנות בעיירה 'קראסו-באזר' שבחצי האי קרים באוקראינה, שם ישב על כס הרבנות במשך שלושים ושלש שנים. בשנת תרנ"ג ביקר שם רבי שיל"א במסגרת נסיעותיו כשד"ר, ואת הביקור הזה מזכיר ה"שדי חמד" בספרו 'פאת שדה' (כללים מערכת א' אות ט"ז): "איקלע לאיתרין, ידידי הרב הגדול חריף ובקי הותיק וחסיד מוהר"ר שלמה ליב שד"ר מעיר הקודש חברון ת"ו".

בביקור זה, מסר הרב אליעזרוב ל"שדי חמד", את מכתבו של אחד הרבנים בארץ הקודש שערער על שם הספר "שדי חמד". החח"מ עמד מיד על טיבו של מביא המכתב ובאותו מעמד דן עמו על החששות שהעלה המערער במכתבו, כדבריו: "המתקתי סוד עם הרב השד"ר יצ"ו אחר שקרא לפני דברי המכתב, ולא ראינו דבר המכריח לשנות השם".

מאז עמדו בקשרי תורה וידידות מופלגים, וכאשר פרסם ה"שדי חמד" דברי תורה שקיבל מהרב אליעזרוב (ב'שדי חמד' כללים מערכת ח' כלל צ"ב ובעוד מקומות) הוא מציין: "קיבלתי מכתב מרבי רחמיאי הרב הגדול חריף ובקי בנם של קדושים מוהר"ר שלמה ליב בהרא"ש נכד בעל התניא שד"ר מעיר הקודש חברון". ובסיומו מוסיף: "ודבריו טובים ונכוחים". במקום אחר מתארו ה"שדי חמד" בכינויים "גאון חסיד ענוותן כהלל".

בעת שניסו המשכילים המסכילים אנשי 'כל ישראל חברים' הידועים לשמצה, אשר אז טרם נודע טבעם ברבים, ורצו  לייסד 'בית ספר' משלהם בחברון, ובאו בהצעה שבבית ספרם ילמדו ילדי העניים 'מקצוע מפרנס', שלחו את אחד מאנשיהם לדבר על לבו של ה"שדי חמד" שיסכים להקמת המוסד, אולם בשמעו שהרב אליעזרוב מתנגד בחריפות בגלל החרם הנורא נגד השינויים של בתי הספר, אמר השד"ח לרבי שיל"א: "דעתי בטלה מפני אבק כבוד תורתו".

רבות עשו יחדיו למען חיזוק הקהילה בחברון ובכדי למנוע פרצות בכרם ישראל. יחד הוציאו קריאה מיוחדת לנדיבי חו"ל לסייע בעד קהילתם החשובה. קריאתם זו נתמכה גם על ידי הבד"צ בירושלים עיה"ק וכן כ"ק האדמו"ר הרה"ק רבי דוד'ל בידרמן מירושלים-לעלוב זי"ע.

כהונתם המשותפת ברבנות העיר חברון, נמשכה תקופה קצרה יחסית, כיון שה"שדי חמד" נפטר בכ"ד בכסלו תרס"ה, כממלא מקומו נתמנה החכם הגה"צ רבי סלימאן מנחם מאני זצ"ל שלמד בצעירותו אצל הרב אליעזרוב, בעוד זה האחרון למד אצל אביו הגה"צ רבי אליהו מאני זצ"ל.

ידידות מיוחדת שררה בין השניים, וכתביו של רבי אליהו מאני זצ"ל הועברו אל הרב אליעזרוב בכדי לסדרם לדפוס. החיבור נקרא בשם "זכרונות אליהו", והרב אליעזרוב החל לסדרם בתוספת הערות רבות. מסיבות שאינן ידועות נפסקה המלאכה והחלק שכבר הוכן, נדפס בספרו של הרב אליעזרוב "שאילת שלמה".

אכן גאונותו הגדולה של רבי שיל"א היתה לשם דבר, והוא התכתב עם רבנים וגאונים בנושאים הלכתיים מורכבים. בין הרבנים עמם התכתב היה הגה"ק רבי עקיבא יוסף שלזינגר זצוק"ל בעל "לב העברי", ועוד.

 

עומד בפרץ למען החינוך הטהור

ראשית פעולתו בתור רבה של חברון היתה חיזוק מוסדות התורה והחסד אשר בעיה"ק, פעל לביסוס והתחדשות ישיבת "מגן אבות", ובשנים הבאות הסכים מהרש"ב מליובאוויטש לבקשתו, לספח את ישיבת "מגן אבות" לרשת ישיבות 'תומכי תמימים' שבנשיאותו.

היה מעודד את היציאה מרחובות היהודים בחברון ולהתפשטות המגורים על פני העיר, ובכלל זאת רכישת 'נחלת רומנו' ליהודי ירושלים. יחד עם הגאון בעל שד"ח הוציא מכתבי קריאה וקול קורא על פני רחבי תבל להושיע את הישוב היהודי בחברון עיר האבות. וכאשר הגיעו מים עד נפש גם יצא בשליחות קודש לחו"ל בחודש חשון תרס"ד, עבור הישוב בחברון. הקהילה פירסמה הודעה ע"ז בעיתונות לעמוד לימין רבם בצרתם. בנסיעה זו גם נסע למקום כיהונו הקודם בסמרקאנד לתהות על פעולות הדת במקום, ולהתרים נדבות למען הישוב הספרדי שבחברון.

כאמור, בתקופה בה ישב על כסא הרבנות בחברון, החלו התנועות הלאומיות להפיץ את דעותיהם הנכזבות וההרסניות בקרב בית ישראל ויסדו אגודות וסניפים בכל מקום שבו היתה להם אחיזה. גם על חברון לא פסח גל עכור ונורא זה. אגודה בשם 'צעירי חברון' ניסתה לצוד ברשתה צעירים רבים מבני העיר ולפתוח 'מוסד חינוך' נגד רוח ישראל סבא. רב העיר הגרשל"א חזה את הסכנה מראש והתריע בריש גלי וללא חת נגד מזימותיהם. גם כאשר הרשעים האלה השיבו נגדו מלחמה. בעיתון 'השקפה' שיצא בירושלים בעריכת בודה השפה הטמאה הכופר בן-יהודה שר"י, ביזוהו ותקפוהו ללא הרף, אך רבי שיל"א לא חת מפניהם כלל.

כמו"כ לקחו על עצמן התנועות הציוניות להילחם בכל האמצעים בכדי להקים בית ספר של 'כל ישראל חברים' דווקא בחברון. באותם גליונות עיתון 'השקפה' מופיעים במשך רבים מהשנים הללו מאמרים ארסיים נגד מנהיגי הקהילה החרדית בחברון ובראשם הרב אליעזרוב, בגין סירובם להקים את בית הספר בחברון. ובנוסף לכך, דאגו אנשי ה'השקפה' לבזות ולהשמיץ את מעשי החסד המופלאים שנעשו בחברון עם מאות יתומים ואלמנות, גלמודים ונזקקים, כדרכם להשמיץ קשות את 'יהודי החלוקה' וכדו'.

רבו האדמו"ר הרש"ב עודד בכל עוז את רבי שיל"א לעמוד על המשמר, והוא אכן נחל הצלחה במאבקיו, כאשר עמידתו האיתנה יחד עם הרבנים הספרדיים, הצליחה להדוף את הנסיון ובכל תקופת כהונתו לא היתה פרצה בחומת החינוך הטהור בחברון.

 

ג' בשבט תשע"ב