ב"ה ערב ש"ק, י"א תשרי תשפ"ב | 17.09.21
הרב יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל
הרב יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל צילום: ארכיון
ר' חיים אמר: "תמשיך ללמוד 'תניא' - תזדקק לזה מאוד"!

השבוע לפני 70 שנה, הרבי מוהריי"צ נ"ע 'דחף' והמליץ למנות אותו כראש הישיבה הגדולה 'רבי-יצחק-אלחנן' בניו-יורק * לפני 44 שנים הוא סיפר סיפור מדהים למשלחת ששלח הרבי לנחמו בראשות הרב חדקוב ע"ה ● מבין מאות הרבנים הגאונים וראשי הישיבות שהשתתפו במשך השנים בהתוועדות של הרבי, הוא היה היחיד שהרבי קם לכבודו כשעמד לעזוב את ההתוועדות ● מחשבת ההלכה – קווים לדמותו התורנית-ייחודית של הגאון הגדול רבי יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל
מנחם מענדל ברונפמן

החודש מלאו שבעים שנה לפטירתו של הגאון הרב משה סולוביצ'יק זצ"ל, בנו של הגאון הגדול הנודע רבי חיים מבריסק זצ"ל, ואביהם של האחים הגרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון והגר"א סולובייצ'יק משיקאגו זצ"ל.

מהעורך, הרה"ח ר' אהרון דב הלפרין שי', שמעתי בזמנו סיפור מעניין שסיפר לו הרב חדקוב ע"ה, בשם בנו הגדול, ממלא מקומו, הגרי"ד סולוביצ'יק מבוסטון זצ"ל; סיפור אשר היו מעורבים בו גם הסבא ר' חיים מבריסק, גם האבא ר' משה, וגם הנכד עצמו, כמובן, מספר הסיפור.

היה זה בחודש טבת תשכ"ז, כשנפטרה אמו של הגרי"ד סולוביצ'יק מבוסטון, והרבי זי"ע שלח משלחת נכבדה לנחמו, כשבראש המשלחת עמד המזכיר הנודע החסיד הרב חיים-מרדכי-אייזיק חדקוב ע"ה.

המשלחת ישבה אצל הגרי"ד סולובייצ'יק שעה ארוכה, ותוך כדי הדברים הוא סיפר להם כדלהלן:

"כשהייתי ילד, אבי כיהן כרבה של חאסלאוויטש שהיתה ברובה עיירה חב"דית. באחת השנים, המלמד בחדר היה יהודי נכבד חסיד חב"ד, תלמיד-חכם. המלמד, 'גנב' מפעם לפעם מהזמן שהיה עליו ללמד גמרא ולימד תניא וגם סיפר סיפורים חסידיים.

איך שהוא הדבר נודע לאבי, והוא לא שבע רצון מכך.

בהזדמנות, כשביקרנו בבריסק אצל הסבא [ר' חיים], סיפר לו אבא את אשר אירע. הסבא גער בי ואמר שזה לא טוב מה שאני עושה וכי צריך ללמוד כל הזמן עם המלמד רק גמרא. אחר-כך רמז הסבא לאבי שהוא רוצה להישאר בחדר לבד רק איתי.

כשאבא יצא מהחדר, אמר לי הסבא ר' חיים: "תשמע טוב מה שאני אומר לך: תמשיך ללמוד עם המלמד שלך תניא. אתה עוד תזדקק לזה מאוד!"...

"כעת אתם מבינים" – אמר הגרי"ד בחיוך לחברי המשלחת בראשות הרב חדקוב – "מה זה 'חכם עדיף מנביא'?"...

(הכוונה – כפי שהסביר הרב חדקוב – היתה כמובן לכך שהסבא, ר' חיים, צפה מראש כי הנכד הכישרוני והייחודי הזה 'יסטה' מה'מסורת' של בריסק, הן בכך שיעסוק הרבה גם ב'מחשבה-השקפה', והן בכך שיהיה בקצה ההפוך מבריסק הקנאית, והדבר שעשוי 'להחזיק' אותו בדרכו המקורית-מודרנית זה לימוד חסידות, לימוד תניא"...)

[על השפעתה האדירה של משנת החסידות על דמותו ואישיותו של הרב סולובייצ'יק – נעמוד בהמשך הדברים].

אם תרצו – בסיפור קצר זה מקופלת דמותו המיוחדת והמקורית של הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל מבוסטון.

מחד – דמות שנויה במחלוקת בקרב ההנהגה החרדית בכל הקשור לדעות והשקפה וכמובן 'ציונות' ו'ישיבה-אוניברסיטי' וכיוצא בזה.

מאידך – אין עוררין על היותו גאון שבגאונים, מגדולי וענקי התורה והמחשבה שבדור. ועד כדי כך הדברים מגיעים, שמבין מאות רבות של רבנים וגאונים שהשתתפו במרוצת עשרות השנים בהתוועדויות של הרבי – הפעם האחת והיחידה שהרבי קם ממקומו באמצע ההתוועדות וניגש לאורח להיפרד ממנו, הייתה בהתוועדות י' שבט תש"מ כשהרבי (וכמובן כל הקהל עמו) קם ממקומו להיפרד מהאורח רם המעלה, הגרי"ד סולוביצ'יק, שהיה נוכח שעה ארוכה בהתוועדות.

ההמלצה של הרבי

אולי רבים לא יודעים כי השבוע לפני שבעים שנה, עם מלאות ה'שלושים' לפטירתו של הגאון רבי משה סולוביצ'יק זצ"ל, כשביקשו ממלא מקום לכהונתו הרמה כראש הישיבה – היה זה דווקא כ"ק אדמו"ר הריי"ץ נ"ע שדחף והמליץ למנות את בנו הגדול, הגרי"ד מבוסטון זצ"ל, כממלא מקום אביו לכהונה הרמה.

וכך כתב אז הרבי הריי"ץ נ"ע להנהלת הישיבה:

"עדיין אני נמצא תחת הרושם של האבידה הגדולה לכל בית ישראל בהלקח האי גברא רבא, הרב הגאון הגדול, ר' משה סאלאווייצ'יק זצ"ל, והנני בזה להביע רגשי השתתפותי בצערכם ואסונכם בפרט, בהלקח קברניטה הגדול של ישיבתכם המפורסמת. בהזדמנות זו אביע גם תקוותי הגדולה כי בגשתכם למלא מקום ראש הישיבה שנתפנה… תשימו עיניכם בבנו המופלג והמצוין, הרב הגאון המפורסם ר' יוסף דב סאלאוויצ'יק נ"י, לשבת על כסא אביו בתור ראש הישיבה דר' יצחק אלחנן, כי אמנם ראוי והגון הוא לאיצטלא זו, וגם לו זכות הקדימה למלא מקום אביו… כי יש בכוח הרב הגאון המפורסם ר' יוסף דב סאלאוויצ'יק נ"י להשיב עטרתה ליושנה ובו יתנחמו" (מובא בעידן הכסף, עמ' 270).

'לגדולות נוצר'

הגאון רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, רבה של בוסטון, יו"ר ועד ההלכה של הסתדרות הרבנים באמריקה, נשיא הכבוד של אגודת הרבנים בארה"ב ומגדולי הרבנים בדור האחרון – נולד בי"ב אדר תרס"ג, בפרוז'ן, פולין, לאביו הגאון רבי משה סלובייצ'יק – בעל "חידושי הגר"מ הלוי" – בנו בכורו של הגאון רבי חיים מבריסק. אמו, הרבנית פסיה, הייתה בתו של הגאון רבי אליהו פיינטיין, רבה של פרוז'ן (ודודו של הגאון גדול הפוסקים רבי משה פיינשטיין זצ"ל).

מימי עלומיו ניכרו בו הכישרונות העצומים. בעל "דבר אברהם" הגאון רבי אברהם דובער שפירא זצ"ל כתב עליו: "כוכב גדול ומזהיר כצאת השמש בגבורתו...", ואביו הגאון ר' משה מעיד עליו: "עוד מילדותו הראה לבעל כשרון עצום... וא"א מו"ר הגאון החסיד רבן של ישראל [הגאון ר' חיים] זצ"ל ניבא עליו כי לגדולות נוצר... יודע הוא כל התורה כולה... בור סיד שאינו מאבד טיפה... ויראתו קודמת לחכמתו".

כאמור, הוא שימש ראש הישיבה בישיבת "רבנו יצחק אלחנן", והרביץ תורה לאלפים ורבבות. ואף "מורה הוראה אני, וידי מלוכלכות בשפיר ושליא", כעדותו (בסוד היחיד והיחד, עמ' 406).

'אמא, הרמב"ם ניצח…'

על תקופת ילדותו סיפר באחת ההזדמנויות:

"שיעוריו של אבא היו ניתנים בטרקלין של בית סבא, שם עמדה מיטתי. דרכי הייתה לשבת במיטתי ולהאזין לדברי אבא. אבא מרי דיבר תמיד על אודות הרמב"ם. וכך היה עושה: היה פותח את הגמרא, קורא את הסוגיא, אחר כך היה אומר כדברים האלה: 'זהו פירושו של הר"י ובעלי התוספות; עכשיו נעיין נא ברמב"ם, ונראה איך פירש הוא'. תמיד היה אבא מוצא כי הרמב"ם לא פירש כמותם ונטה מן הדרך הפשוטה. אבא מרי היה אומר, בנימת ביקורת כביכול, 'אין אנו מבינים לא את הסברא של הרמב"ם ולא את אופן ביאורו את הסוגיא'. כאילו היה קובל על הרמב"ם בעצמו: 'רבינו משה, מדוע עשית זאת?' לפום ריהטא, היה אבא ממשיך, 'הראב"ד בהשגותיו צודק'. בני החבורה היו מנתרים ממקומותיהם וכל אחד ואחד הציע את רעיונו. אבא היה מקשיב והיה דוחה את דבריהם, ואמר עוד הפעם: 'דברי רבינו קשים כברזל'. מכל מקום לא אמר נואש; היה תומך את ראשו על ידו הקמוצה ושוקע במחשבה עמוקה. החבורה שתקה ולא הפריעה אותו מהרהוריו. לאחר זמן ממושך היה מרים את ראשו לאט לאט ומתחיל: 'רבותי, נראה נא...' והתחיל לדבר. לפעמים היה מדבר ארוכות ולפעמים היה מדבר קצרות. אני עשיתי אזני כאפרכסת והייתי מאזין לדבריו, לא הבנתי אף מילה אחת בנוגע לעניין המדובר. ברם, הרושם שהתקבל במוחי התמים והצעיר היה כי הרמב"ם מוקף מתנגדים והמגן היחידי הוא אבי מרי. חשתי כי הרמב"ם היה יושב עמדי במיטתי. מה היה מראהו? לא ידעתי בדיוק. אבל דומה הייתה דמות דיוקנו לפני אבא הטובות והיפות מאד. בשמו של אבא נקרא אף הוא – משה. אבא היה מדבר; התלמידים, בעינים נעוצות באבא, היו שומעים בדריכות את דבריו. לאט לאט פגה המתיחות, אבא צעד בעוז ובגבורה. סברות חדשות בקעו ועלו; הלכות נוסחו והוגדרו בדייקנות נפלאה. אור חדש זרח. הקושיות נתיישבו, הסוגיא נתפרשה. הרמב"ם יצא כמנצח. פני אבא היה מקרינות שמחה וגיל. הוא הגן על "ידידו", על רבינו משה בן מיימון. בת צחוק של נחת נראתה על שפתי הרמב"ם. גם אני השתתפתי בשמחה זו. עליז ושמח הייתי. הייתי קופץ ממיטתי ורץ מהר לחדר אמי ובשורה מרנינת לב בפי: 'אמא, אמא, הרמב"ם צודק, הוא ניצח את הראב"ד. אבא עזר לו, כמה נפלא הוא אבא!' (איש ההלכה, עמ' 230).

בשנת תרע"ג נתמנה ר' משה לרבה של חאסלאוויטש ברוסיה הלבנה, עיירה שהיו בה הרבה הרבה מחסידי חב"ד, ועד שנת תרפ"א כיהן שם פאר כרב העיירה. הגרי"ד עשה בעיירה זו את שנות ילדותו, ושם ב'חדר' הושפע מאוד על ידי המלמד, ר' יעקב ברוך ריסברג, שהיה חסיד חב"ד, ולמד הרבה מספר התניא.

"הנה דיוקן מלמדי לפני", כתב פעם הגרי"ד לגאון החסיד ר' משה דובער ריבקין (מצוטט בשמן ששון מחבריך, ח"ג, עמ' 189). "עוד אני רואה את ארשת פניו, שהפיקה פכחון לב ופקחות עין וגם דמיון ומעוף. עד היום הזה אני שומע את קולו בדממת בין השמשות נוגה ורווי עצב וגעגועים, ודבריו בוקעים מתוך המרחק, דברים מלאי התלהבות והתפעלות על דבר שבתו בליובאוויטש בנערותו. עוד אני נושא בנבכי נפשי את דמות הרבי הזקן שהביטה עלינו, תינוקות של בית רבן, מכתלי החדר המסוידים – אותה הדמות, בעלת המצח הרחב, שליט השכל, והעיניים הגדולות המציצות במרחבי י-ה אין קץ, רתוקי חזון פלאים. הזקן היורד על פי מידותיו קסם אותנו, ילדים קטנים, בהדרתו וסודיותו.

"עוד עיניי רואות את תמונתו של הצמח צדק, לבוש לבנים, שנתגלגלה בפנטסיה הילדותית שלנו בדמות כהן גדול היוצא מבית קודש הקודשים. עוד אוזניי קולטות צלילים מוזרים אבל גם מלבבים ומושכים את הלב, ניבים מקוטעים, מילים מפוזרות שיצאו מפי ה"חוזרים" בערבי החורף הארוכים לאור נר כהה, על דבר אורות מקיפים ואורות חוזרים, העלם וגילוי, אהבה פנימית והנפש הישראלית אשר מכסא הכבוד חוצבה. ועוד אני חולם ואני רואה את זקני החסידים המרקדים בקצב מהיר בליל שמיני עצרת סחור סחור לאבא מרי, ז"ל.

"רשמים מעין אלו לא ימחו מקרב לבי, והמה מושרשים עמוק עמוק במסתרי הוויתי".

ואכן, "השפעתם של מלמד מחונן זה ושל לימוד ספר התניא ניכרת גם בעשרות שנים לאחר מכן ב"הרב" (כפי שנודע הרב יוסף סולובייצי'ק ברבים). דרכה הגיע הצעיר למחשבת החסידות בפרט, ולהגותה ולתיאולוגיה היהודית בכלל" (אמונה בזמנים משתנים, עמ' 19).

'גודל מעלותיו בלימוד ובמרץ…'

בשנת תרפ"ה הגיע ללמוד באוניברסיטת ברלין, בה ביקר באותה תקופה הוד כ"ק אדמו"ר זי"ע (על התפעלותו העצומה של הגרי"ד סולוביצ'יק באותם ימים בברלין מדמותו וקדושתו של הוד כ"ק אדמו"ר זי"ע – סופר בהרחבה בגיליון י' שבט האחרון מפיו של הרב קובלקין ע"ה).

עדות מעניינת ביותר אנו שומעים מדברי הוד כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע: "אודות הרה"ג הרי"ד שי' במהותו העצמי – הנני יודעו ומכירו זה שנים רבות, עוד בהיותו בברלין. וחתני הרב הגאון האמיתי הרה"ח איש אשכולות מוה"ר מנחם מענדיל שליט"א שניאורסאהן סיפר לי הרבה אודות גודל מעלותיו בלימוד ומרץ…" (אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ, ח"ה, עמ' שסח).

בשנת תרצ"ב היגר לארה"ב, בעקבות משפחת אביו הגאון שהגיעה לארה"ב עוד לפני כן בשנת תרע"ט, ושם כיהן כראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן. חודשים ספורים אחר הגיעו, הוזמן לכהן כרבו של "ועד העיר" של בוסטון, מסצ'וסטס.

הצעת רבנות שנדחתה

פעמיים הוצעה לרב הצעת רבנות בישראל. בפעם הראשונה התמודד על רבנות העיר תל אביב, אך הגאון הרב משה אביגדור עמיאל זכה במשרה, ובפעם השנייה הוצעה לו – באופן שמועמדותו הייתה מובטחת אילו רק חפץ בכך (בראש תומכיו עמד אז הגאון הישיש רבי ראובן כץ, ראב"ד פתח תקווה) – משרת הרב הראשי האשכנזי לישראל. אך בפעם הזאת הרב סירב. את סירובו נימק כך: "אחת הסיבות שלא הסכמתי לכהן כרב ראשי בישראל… הייתה חששתי מפני היותי פקיד המדינה. רבנות הקשורה במדינה לא יכולה להיות משוחררת לחלוטין. אני מעריך את רבני ארץ ישראל על האומץ שהם מגלים בטיפולם בבעיות שם ועל הגבורה הכמעט על אנושית שהם מגלים. אולם עצם העובדה שמפעם לפעם נדונות בעיות הלכתיות כנושאים פוליטיים בישיבות הממשלה – הסגה היא על ריבונותה של הרבנות" (בראיון עיתונאי, מובא באמונה בזמנים משתנים, עמ' 26).

והרי חכם עדיף מנביא – הרי בזמנים האחרונים אנו רואים לא אחת ולא שתיים שסוגיות הלכתיות הופכות לנושאים פוליטיים ופופוליסטיים, ובחלקם מדובר בנושאים שהנפש היהודית תלויה בהם!

אחר פטירת אביו הגדול, רצו למנותו לתפקיד אביו כראש הישיבה, אולם חלק מהתלמידים (היותר מודרניים) התנגדו למינוי. בסופו של דבר התקבל לתפקיד, תוך שהוא פותח עידן חדש בתולדות הישיבה ובתולדות היהדות הלמדנית בארצות הברית של אמריקה.

אחד התומכים המובהקים של המינוי, היה, כמסופר לעיל, הרבי הריי"צ נ"ע.

'קצוצת הכנפיים ונטולת השורשים…'

הרב סולובייצ'יק מזוהה אמנם כרבה של ה'אורתודוכסיה המודרנית', אולם הוא עצמו לא הרגיש בנוח בתוככי ה'אורתודוכסיה המודרנית' האמריקנית. הוא חש בהיעדרם של יסודות עמוקים ומחויבות של התבטלות עצמית. וכך אמר, בהספדו על הגאון הרב חיים העליר (בסוד היחיד והיחד, "על פליטת סופריהם"): "כשהייתי מבקרו במעונו, במערבה של מנהטן, על כל חשרת החיים היהודיים הסואנים והנבוכים שבה; על כל בתי כנסיותיה, חברותיה, מועדוניה ואביזריהם, הייתי מרגיש תמיד, כאילו נכנסתי לעולם אחר, כאילו הבקעתי את הגבול המבדיל בין שתי רשויות קיום – רשות דורות ראשונים, הש"ך הט"ז והגר"א – ורשותה של האורתודוכסיה המודרנית קצוצת הכנפיים לרום עוף ונטולת השורשים לחדור לעומק החוויה הדתית".

ובמקום אחר: "זוהי הטרגדיה של האדם המודרני, שבמקום להשתעבד אל אלוקים, מנסה הוא לשעבד אל אלוקיו לצרכיו היום-יומיים ולמילוי תאוותיו הגסות" (וביקשתם משם, עמ' 162).

 

 

ה' באדר א' תשע"א
בדינר, יושבים בשולחן הנשיאות, משמאל לימין: הגרי"ד סולובייצי'ק, הרש"ג, הרבי הריי"צ, הרבי וד"ר אליהו יונג (מתוך הספר "מבית הגנזים")
בדינר, יושבים בשולחן הנשיאות, משמאל לימין: הגרי"ד סולובייצי'ק, הרש"ג, הרבי הריי"צ, הרבי וד"ר אליהו יונג (מתוך הספר "מבית הגנזים") | צילום: ארכיון 'כפר חב"ד'
 
הגרי"ד סולובייצי'ק (ראשון מימין) בהתוועדות יו"ד שבט תש"מ אצל הרבי
הגרי"ד סולובייצי'ק (ראשון מימין) בהתוועדות יו"ד שבט תש"מ אצל הרבי | צילום: ארכיון 'כפר חב"ד'
 
צילום: ארכיון 'כפר חב"ד'
 
האבא, הגאון רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל
האבא, הגאון רבי משה סולובייצ'יק זצ"ל | צילום: ארכיון 'כפר חב"ד'
 
צילום: ארכיון 'כפר חב"ד'
 
הרב יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל
הרב יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל | צילום: ארכיון 'כפר חב"ד'