ב"ה יום ראשון, כ"א אייר תשפ"ב | 22.05.22
הרב כצמן על רקע העיר פטרבורג
הרב כצמן על רקע העיר פטרבורג צילום: ארכיון
תקופה ארוכה הלך הרבי עם אקדח בכיס ● מרתק

עד היום טרם סופר עליו: הוא היה המשב"ק שליווה את הרבי הרש"ב נ"ע בנסיעותיו, שימש גם 'שומר ראש' אישי של הרבי הריי"צ נ"ע, וזכה למה שלא זכה שום 'תמים' מלבדו: הרבי הרש"ב נ"ע היה ה'מסדר-קידושין' שלו ● הרב מנחם מענדל ברונפמן, נכד גיסו, חושף לראשונה, השבוע ב'כפר חב"ד', את סיפורו של החסיד רבי שמואל כצמן, ע"ה, וגם את הפסק דין מוות רח"ל שגזרו ה'משכילים' הבריונים על הרבי הריי"צ ועליו
הרב מנחם מענדל ברונפמן
בנוסף למפעלו הרוחני האדיר של הוד כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בשטח תורת החסידות, ביסוסה, העמקתה עומק אחרי עומק והרחבתה ללא גבול וללא מידה – מפעל שבוודאי תפס את רוב שעות היממה – הרי חולל, בשיתוף פעולה הדוק יחדיו עם בנו יחידו הוד כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, מהפכה בהנהגת תנועת החסידות בפרט ובהנהגת ענייני יהדות רוסיה בכלל.

לפעולותיהם העצומות – הן בהקמת ישיבת תומכי תמימים על מחלקותיה וסניפיה, והן במלחמה לביסוס הדת כנגד הדורשים לפרקה מבית ומחוץ ובפעילות רחבה בנושאי תורה ויהדות – היו השלכות כבירות על פני העולם היהודי ברוסיה, והדברים חקוקים בלוח של זהב בדברי ימי יהדות מפוארת זו.

למעשה, פרשת דברים זו ארוכה היא, ולא כאן המקום ולא זאת המסגרת לדון, במה שכבר נידון בהרחבה במקומות רבים, על אותן פעולות ועל השלכותיהן.

אבל, מטבע הדברים, גם מבלי לרדת לפירוט הפעולות הגדולות והקטנות שפעלו רבותינו, נקל לנו ביותר לשער כמה יגיעה, כוחות, זמן ואמצעים דרושים היו כדי לצלוח את זרם המשימות הקטנות, היומיומיות, השוטפות, בארגון ובניהול קומפלקס המערכות המקבילות הללו למען ה' ולמען תורתו. אין לנו אפוא ספק, אפילו אם אין בידינו מספיק ידיעות, אשר לשם כך היה צורך חיוני ב"חיילים", עוזרים נאמנים ומסורים, דבקים במטרה, מסודרים ונבונים, שיוכלו לסייע לשזור את חוטי הפעילות המקיפה לביסוס היהדות והחסידות ברוסיה ולרקום ממנה את התמונה המרהיבה המצטיירת לעינינו שעה שאנו פונים לצלול בתוך דברי הימים ההם.

אכן, רק מתי מעט ידיעות נשתיירו על אותם חסידים מסורים, משמשים בקודש, מיוצקי המים על ידי רבותינו נשיאינו במסירות ובנאמנות, החיילים שסייעו למפקדים הגדולים להנהיג את הקרב, במלחמתה של תורה.

אחד מאותם עוזרים נאמנים, ששימש בקודש את הרבי הרש"ב ואת הרבי הריי"צ במשך תקופה ארוכה, היה התמים ר' שמואל כצמן, שאף זכה מהם לקירוב נדיר גדול ביותר (כפי שמתאר הרה"ח ר' רפאל נחמן כהן, בליובאוויטש וחייליה, עמ' 86 ו-311). הוא היה מלווה את הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ ברבות מנסיעותיהם, "בעל ארגון" גדול, וסייע בכמה וכמה עניינים לפי הצורך והשעה וגם היה לעת מצוא אחד ממנהלי החשבונות שעזרו להרה"ח ר' אליעזר קפלן (מנהל החשבונות של הישיבה) בעבודתו.

מקהלה לכבודו של הרבי

סדר מיוחד במינו היה קבוע בליובאוויטש בהנהגת חגיגת "חג החגים" י"ט כסלו. תיאור מעניין על צביונה של חגיגה רוויות הוד זו, מצוי ברשימותיו של הרה"ח ר' משה רוזנבלום (עורך "האח"), וכך הוא כותב: "אולם הישיבה הגדול והנהדר – הנועד למקום החגיגה – כובד ורוחץ ויתפאר בכל פאר, שולחנות הועמדו בו וכסאות... השולחנות נערכו בטוב טעם בכל פאר, כי מבית כ"ק אדמו"ר שליט"א ניתן כל הדרוש, כלים מכלים שונים יפים ונהדרים. ההיכל היה מואר בנרות רבים למאוד, בכל קירותיו סביב נעצו מנורות במשטר וסדר יפה ובהם נרות דולקים, ושורות רבות נרות דולקים לאורך האולם ורחבו שנדבקו על מוטות יפים... ויהי ההיכל כולו כמו צף בגלי ים האורות, והמחזה היה מקסים מאוד" (כרם חב"ד, גיליון 3, עמ' 55).

היה זה בשנת תרס"ג. באותה שנה, כפי שכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע ברשימותיו (רשימות היומן, עמ' רכט), "סבל אדמו"ר נ"ע מנמיכת הרוח. לי", כך כותב הרבי בשם חותנו הרבי הריי"צ, "לא סיפר כל כך בפרטיות, אבל לפני אמי [הרבנית שטערנא שרה] תי' התאונן רבות על שאחרי שנים של עבודה, בכל זאת אין אף מדה אחת כדבעי למהוי, ואין כל השכלה בהירה אצלו... וגם אחרי הי"ט כסלו שנה ההיא, שיש לו [לי"ט כסלו הזה] שם, [ולמרות גודל הפלאת מעמדו ומצב אז, הנה בכל זאת התאונן]".

ואכן, חגיגת י"ט כסלו בשנת תרס"ג הייתה מיוחדת במינה. ייתכן אשר הרבי הריי"צ ואמו הרבנית, שלהם סיפר הרבי הרש"ב ממצבו הנ"ל, סידרו את העניינים כך שיחוגו את י"ט בהאי שתא באופן המרומם ביותר, ואולי זה יגביה מצב רוחו של אדמו"ר נ"ע. על כל פנים, באותו מעמד נפלא, סידרו שער מיוחד דרכו ייכנס הרבי אל ההיכל. על השער היה כתוב: "ברוך הבא!", וגם הכינו ניגון מיוחד (הוא ה'וואלח' המפורסם של ר' נטע פאהר), שהסתיים במילים: "ברוך הבא", ואותו ניגנה מקהלה שהורכבה מתלמידי התמימים. יכולים אנו לצייר בעיני רוחנו איזו התרוממות נפש ואיזה מעמד מיוחד הוא, שעה שהרבי הרש"ב נכנס בתוך שער כבוד מיוחד, כל הקהל הגדול עומד על רגליו, והמקהלה מנגנת את הניגון המיוחד.

וכך הרבי הריי"צ תיאר באחת משיחותיו את המעמד: בשנת תרס"ג סידרו בליובאוויטש שער הכבוד לאאמו"ר, הדליקו תרי"ג נרות והעמידו את הנרות בכל החלונות. כשאאמו"ר יצא מביתו לבית המדרש – הזאל הגדול – להתוועד, משכו בחוט מיוחד שסודר כך שעם משיכתו נדלקו כל הנרות שבחלונות יחד. התמים ר' שאול דוב זיסלין עמד באמצע הרחבה בתור מנצח, ובצד השני עמד התמים שמואל כצמן והפעיל את המנגנים. אז שר ר' נטע מפאהר את ה"וואלח" המפורסם שלו (ספר השיחות תש"ה, עמ' 42).

[ומעניין: שנים רבות מאוחר יותר, בחודש חשוון תרח"צ, כשדובר אודות כתיבת מדור מיוחד על ניגוני חב"ד במסגרת קובץ "התמים" – רעיון שכידוע בסופו של דבר יצא אל הפועל במסגרת ספר הניגונים – כתב הרבי הריי"צ: "... אודות מכתבו של החכם מר מ.ש. גשורי שי' אודות ניגוני חב"ד, ודאי הדבר אשר הנגינה תופסת מקום גדול וחשוב בחסידות בכלל, ובחסידות העיונית של חב"ד בפרט. ברשימותיי נמצאים רשימות וסיפורים מעניינים מעניין זה, אמנם כל זה דורש זמן רב, לחפש את הרשימות ולבקרם מה ראוי לקבוע בדפוס ולסדרם, מה שבהווה הוא דבר כבד. אבל כללות העניין לעשות מדור מיוחד בהתמים אודות ניגוני חב"ד הוא דבר ראוי. מערכת התמים צריכה לבוא בכתובים עם תלמידי התמימים שהיו מנגנים – כמו הר' אלחנן שי' מרוזוב, ר' שמואל שי' כצמן – על-ידי גיסו ר' חיים יוסף שי' סקאבלא מריגא, הרב ר' שאול דוב זיסלין שי', תל אביב..." (אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ, ח"ד, עמ' קע)].

הנה לנו עדות ראשונה מפעלתנותו של ר' שמואל, שלפי המסתבר, לא בין רגע נהפך להיות למי שמפעיל את המנגנים בשעה שהרבי הרש"ב נכנס במעמד הנדיר והחד פעמי לתוך היכל הישיבה ההומה אדם, דרך שער ייחודי שהוכן במיוחד לכבוד המעמד הגדול הזה.

גזר דין מוות!

כאמור לעיל, ההיגיון מחייב אשר במסגרת עבודת הקודש הנפלאה של רבותינו ישמשו חיילים נאמנים ומסורים, הדבקים במטרה, ויסייעו לבצע את הפעולות הגדולות והקטנות. ובאמת, מסירותו של ר' שמואל בסיוע לרבותינו ב"מלחמתם" הייתה לא רק במובן המטפורי של המילה, אלא גם במובן הפשוט, בפועל ממש, וגם כאשר הדברים היו כרוכים בסיכון של ממש.

בשנת תרס"ה-תרס"ו התרחשה פרשה מסעירה שטרדה את מנוחתם של התמימים. באותה עת, מגמת החילון וההשכלה תפסה תאוצה בעיירות הקטנות, ולמרבה הכאב, הרבה צעירים התפתו ללכת אחרי בשורה זו, ופרקו מעליהם עול תורה ועול מוסר והנהגה טובה. ריקים ופוחזים אלו, הקשו ערפם והגביהו ראשיהם והחלו משרבטים את אפם לכל מקום ולכל עניין כאילו היה קשור אליהם, והיו מנסים להתערב בהנהגת המוסדות הכשרים בלהט אידיאולוגי חצוף, בניסיון "לתקן" את דרך החיים היהודית הקדושה המסורה מדור לדור.

גם בליובאוויטש לא פסחה תופעה מדאיגה זו, ועד כדי כך הגיעו הדברים, שיום אחד ביקר בהיכל ישיבת תומכי תמימים אחד המורים של בית הספר העירוני של "חברת מפיצי השכלה" הנודעת לשמצה, עם אדם נוסף.

המשך הכתבה – השבוע ב'כפר חב"ד'.

י"ג בחשוון תשע"א
העיר פטרבורג
העיר פטרבורג
 
רבי שמואל כצמן
רבי שמואל כצמן