ב"ה יום שלישי, כ"א מנחם-אב תשפ" | 11.08.20
אילוסטרציה
אילוסטרציה
היהודי היחיד שהרבי מצא במדינת גויאנה ● סיפור מטלטל

סיפור נשמות מצמרר שנחשף לאחרונה קושר בין יצחק נמס, דולר ושליחות מסתורית מהרבי ויהודי בודד במדינת גויאנה, בחוף הצפון מזרחי של דרום אמריקה ● מיהו היהודי המופלא שביתו היה מלא בפסלי עבודה זרה, הלך והתקרב ליהדות והפך לחסיד מן המניין? ● על מצבתו נכתב באותיות גדולות: היהודי הנשכח שלא נשכח
מערכת שטורעם

הרב שבתי סלבטיצקי, השליח באנטוורפן, סיפר לאחרונה סיפור מרתק ששמע באופן אישי מחברו הטוב, שמואל שכנא:

"בשנים עברו עבדתי במדינת גויאנה, בחוף הצפון מזרחי של דרום אמריקה. רשמית, הייתי ראש ענף היהלומים של המדינה. באחד הימים, בזמן העבודה אני מביט אל צג האבטחה ורואה יהודי דתי עומד בפתח. שפשפתי את עיני כדי לוודא שאני לא חולם, משום שמאז מאז שהגעתי לגיאנה לא הזדמן לי לפגוש יהודי אחר.

"פתחתי לו את הדלת ואז פגשתי אותו לראשונה, את ר' יצחק נמס, בפעם הראשונה בחיי. למען האמת, אתה יכול לכתוב ספר שלם עליו. הוא היה יהודי מיוחד. רגליו תמיד היו על הקרקע, הוא תמיד חשב על המצוות ועל מבצעים של הרבי. הוא הגיע למדינה כדי להנפיק בולים.

"כמובן, יהודי כמו ר' יצחק לא עושה שום דבר בלי להתייעץ תחילה עם הרבי. לפני היציאה לנסיעה, הרבי נתן לו שטר של דולר. ואז, הוא נתן לו דולר נוסף, ואמר: "בוודאי תמצאו את עצמכם בעיר הבירה, שם תוכל לפגוש נשמה יהודית שנולד שם ולא עזב אפילו פעם אחת. אנא תן לו שטר זה".

"מהרגע שהרבי נתן לו את השליחות, מטרת הנסיעה עברה מעסקת מיליוני דולר למציאת היהודי וקיום שליחותו של הרבי. החלק העסקי של הנסיעה הפך לבלתי רלוונטי בעליל.

"מהרגע שהגיע למדינה, הוא פתח בחיפושים נמרצים אחר היהודי המדובר. עד מהרה התברר, עם זאת, כי מציאת יהודי בגיאנה היתה משימה לא קלה. עילעול בספר הטלפונים המקומי בחיפוש שמות שנשמעים יהודיים לא הניב דבר, וכך גם כל צורת חקירה אחרת. התשובה היתה אחידה: אין יהודים בגיאנה.

"אחרי כמה ימים של חקירה עקרה, ר' יצחק היה מאושר ללמוד כי ישנו, אחרי הכל, לפחות יהודי אחד באזור - סוחר יהלומים מאנטוורפן, בלגיה - וכך הוא מצא את דרכו אלי. כששאל אותי על הימצאות יהודים במקום, עניתי לו: אני כאן חמש שנים ולא מצאתי אף יהודי ולא בגלל שלא חיפשתי. אתה מבזבז את הזמן שלך. אין יהודים בגיאנה".

"עשיתי כמיטב יכולתי כדי לשכנע אותו, אבל רבי יצחק היה נחוש בדעתו. "אם הרבי אמר לי לתת את הדולר ליהודי, אין לי ספק שהוא כאן."

"בתגובה, הראיתי רבי יצחק את כף היד שלי, חלקה ללא שיער. שיער יגדל על כף היד לפני שאתה מוצא את היהודי שלך - אמרתי לו.

שליחות מיוחדת

בסופו של דבר, נודע לר' יצחק על יהודי בשם מר סולומון. הוא מיהר לכתובת שניתנה לו, אך היה המום עם כניסתו. הבית של האיש היה מלא, פשוטו כמשמעו, מהרצפה ועד לתקרה, עם צורות שונות של עבודה זרה. מעל שישים אלילים בכל הצורות והגדלים הוצגו לראווה, מעטרים את הקירות, הרצפה והמדפים. מאוחר יותר נודע כי רוב הפסלים שייכים לאשתו של סולמון, ילידת הודו.

מכיוון שלא היה נוח לר' יצחק בסביבה הזו, הוא הזמין את מר סולומון לחדרו בבית המלון. שם הוא נתן לו את הדולר מהרבי ושוחח אתו ארוכות. השיחות נפרסו על-פני ימים ארוכים, כדרכו של ר' יצחק, בחמימות, כאשר הוא מקרין אמונה פשוטה ותמימות.

באותו שבוע, יצחק הזמין את מר סולומון להצטרף אליו לסעודת שבת. בפעם הראשונה בחייו שמע קידוש, ברך על שתי חלות ואכל גפילטע פיש. שני הגברים ישבו ודיברו אל תוך השעות הקטנות של הבוקר.

אט אט, הניצוץ היהודי בליבו של של מר סולומון התלקח. לא עבר זמן רב עד שהוא הודיע בגאווה לר' יצחק שהוא השליך מכל הפסלים מביתו.

ר' יצחק חיבקו מרב אושר, והעניק לו תמונה של הרבי. בהמשך הוא החל להתפלל, הניח תפילין ואף הכשיר את מטבח ביתו.

מי שהכיר את ר' יצחק, הכיר את אהבתו הבוערת לרבי, ואת הפצת מבצעי הרבי שעשה בכל הזדמנות. כאשר הרבי התמקד על ביאת המשיח הקרב ובא, ר' יצחק דיבר בכל אפשרות על זה עם כל מי שפגש, ובלהט האופייני לו.

וכך, הסביר ר' יצחק את המושגים של משיח וגאולה למר סולומון, שקיבל אותם בלב שלם, באופן של "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב". הנשמה היהודית, שרק לאחרונה התעוררה, קיבלה מידע זה ברצינות גמורה, כמו את כל ההיבטים האחרים של יידישקייט.

אש קדושה

מספר שמואל שכנא: "בתקופה מיוחדת זו, לא הייתי בגיאנה. שלושה חודשים מאוחר יותר, כאשר חזרתי למשרד שלי מצאתי מכתב מר' יצחק המבקש שאצור איתו קשר מיידי.

"בתוך דקות הוא הגיע למשרד. עד היום אני יכול לראות את ר' יצחק בעיני רוחי, רוקד בשמחה ברחבי החדר. לקח לי כמה דקות כדי לתפוס שהוא שמח על שמצא את הנשמה היהודית האבודה שהוא חיפש.

הייתי המום מהפגנת רוח קודשו של הרבי. היה קשה להאמין איך שטר של דולר אחד, בשילוב עם מילים מהלב של חסיד אמיתי, הצליחו להצית אש קודש במיקום כל-כך מרחוק. במשך הזמן, הפך מר סולומון לשומר מצוות. לקראת חג הפסח, ר' יצחק שלח לו מצה שמורה.

ואז זה קרה. באחד הימים קיבל ר' יצחק שיחת טלפון המודיעה לו כי מר סולומון הלך לעולמו. בצוואתו, הוא קבע כי הוא מבקש להיקבר על פי הוראותיו של ר' יצחק. משפחתו רצתה לקבור אותו במקום, אבל ר' יצחק דאג לקבורה יהודית בוונצואלה, בית החיים היהודי הקרוב ביותר למקום מגוריו. שם הוא נקבר על פי כל כללי ההלכה.

על מצבתו כתוב: היהודי הנשכח שלא נשכח.

(תורגם מאנגלית על-ידי מערכת שטורעם. כל הזכויות שמורות)

י"ח בתשרי תשע"א