ב"ה מוצאי ש"ק, כ" תשרי תשפ" | 19.10.19
עורך כפר חב"ד מראיין את הרב שם טוב
עורך כפר חב"ד מראיין את הרב שם טוב צילום: 'כפר חב"ד'
להיות "דטרויט'ניק" ● הרב בערל שם טוב בראיון מרתק

ההסבר שנתן הרבי מדוע אינו הולך עם מטרייה גם בגשם השוטף, הסיפור המיוחד של הרבנית חנה על ההקפות אצל בנה הרבי, והבכי חסר-המעצורים של ילדה בת 4 בדטרויט ● השליח המפורסם הרב בערל שם-טוב, בראיון מיוחד במינו, נדיר ומרתק ובלתי-שגרתי לשבועון 'כפר חב"ד', מדבר לראשונה בגילוי לב על אמונתו והשקפתו בכל הקשור ל'דור השביעי', על מטרת הישיבה המיוחדת שהקים, ומתייחס גם לתדמית הקיצונית שדבקה בו
הרב אהרן דב הלפרין

דטרויט, בעגה החב"דית של שני העשורים האחרונים, זה לא רק שם של עיר שיש בה שלוחים ומוסדות חב”דיים. דטרויט זה מושג. אמרת דטרויט, אמרת התקשרות חסרת פשרות לרבי. יש שיאמרו שהדרך של דטרויט קיצונית מדי לטעמם, אחרים יטענו שקשה לחנך צעירים בדרך כזאת, אך איש לא יכחיש כי ללהט החסידי המאפיין את דטרויט אין מתחרים.

לשהות כמה שעות במחיצתו של השליח הראשון של הרבי לארה"ב, הרב החסיד ר' בערל שם-טוב, זו חוויה יוצאת דופן, שאינך זוכה לה בכל יום. מצד אחד – בחסידותו, באורח-חייו, בעבודת ה' שלו, הוא מזכיר לך יותר מרבים אחרים את המושג 'חסיד של פעם'. מצד שני אין כמוהו מי שמהווה אנטי-תזה מוחלטת לכל ההתרפקות והנוסטלגיה ל'חסידים של פעם'. הוא לומד ומתפלל ואפילו חי ב'סגפנות' כמו 'חסיד של פעם', אך כל מהותו והווייתו ותמצית חייו הם האושר הגדול, הבוקע ממנו כל הימים והלילות, על הזכות הגדולה לחיות דווקא בדור שלנו, 'דור השביעי', ולא ב'דור של פעם'. 

אודה ולא אבוש: זה כשלושים שנה שאני עוסק בראיונות ל'כפר חב"ד', והקפתי מרואיינים מכל הסוגים ומכל המינים. אבל הפעם זאת באמת לא היתה עוד שיחה שגרתית, אפילו לא רק שיחה מיוחדת במינה. חלקים רחבים מתוך הדברים שאתם הולכים לקרוא יגרמו בוודאי לחלק מכם להשתאות, ואולי יהיו בין הקוראים גם כאלה שיזקפו גבה ויתמהו: האם הדברים האלו לא מדי קיצוניים?!

את התשובה לכך הכין מראש המרואיין בעצמו: "'אל ייבוש מפני המלעיגים' – זהו הסעיף הראשון בשולחן ערוך. דברים שחשובים מאוד ונוגעים לעצם קיומנו ומהותנו החסידית – אסור להימנע מלהגיד, גם אם לא לכל אוזן הם נעימים".

בכתבה הזאת לא באתי לתאר את סיפור ההצלחה המופלאה של חב"ד במישיגן. האברך הצעיר שהגיע בשליחות הרבי למדבר השממה של מישיגן, יחידי ובודד, לפני למעלה מחמישים שנה – הקים כאן במשך השנים אימפריה חינוכית ויהודית של ממש, שאין רבים דוגמתה.

בעזרת ה' נביא בהזדמנות קרובה כתבות נפרדות על כל הפעילויות המיוחדות והמוצלחות מאוד של חב"ד במישיגן, ובדטרויט עצמה. אבל הנושא המרכזי של שיחתנו עוסק בנושא אחד ויחיד – חיזוק ההתקשרות לרבי. ומאחר ששיחתנו התקיימה בפתח שנת הלימודים במוסדות החינוך, עסקה השיחה מטבע הדברים בעיקר בנושא ההתקשרות כפי שהוא מתבטא בחינוך החסידי שמקבלים ילדינו.

בלי פשרות

• כשאומרים 'נוסח דטרויט', מתכוונים בעיקר לחינוך החסידי המיוחד שלכם. יש שיאמרו: 'הקיצוני'. מה בעיניכם המשמעות המעשית של המושג הזה?

חינוך חסידי הוא, לפני הכול, חינוך ליסודות שעליהם מושתתת החסידות – ללא שום פשרות. וכפי שהרבי כותב במכתבו משנת תשי"ז לאסיפה הראשונה של 'איגוד הרבנים בארה"ב': "כל פשרה – בשקר יסודה ושקר מהותה".

[אגב, זכיתי להיות השליח להביא את המכתב הזה של הרבי באותה אסיפה. הרבי עצמו עודד את הקמת 'איגוד הרבנים' שבראשות הרב אברהם-דוב העכט. הרבי רצה שגם הרבנים הגאונים המפורסמים הרב משה פיינשטיין והרב יצחק הוטנר זצ"ל, ראשי 'אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה', ישתתפו באסיפת היסוד של האיגוד. והיתה לזה משמעות גדולה מאוד, כדי להבהיר שאין כאן תחרות חלילה, ואדרבה: 'אגודת הרבנים' עצמה תומכת בהקמת 'איגוד הרבנים'. האסיפה התקיימה בהרי הקטסקיל בניו-יורק, והרבנים הגאונים פיינשטיין והוטנר נענו לבקשת הרבי ובאו לאסיפה (מרחק של כמה שעות נסיעה). הרבי שלח את הרב שלום-בער גורדון ע"ה ואותי, אבדל לחיים, להביא במכונית את שני הרבנים הגדולים מניו-יורק לאסיפה בהרי הקטסקיל].

• כשאתם אומרים "חינוך ללא שום פשרות" – למה הכוונה?

למשל, אחד הדברים שמאוד מפריעים לי הוא הנושא של לימודי חול. כידוע דעתו הק' של הרבי היא שעדיף שבכלל לא ילמדו לימודי חול ב'חיידר'. אצלנו בדטרויט לא לומדים לימודי חול, לא רק ב'חיידר' של הבנים אלא גם אצל הבנות. זה פשוט מיותר. מי שלמד מה שכתוב בתניא פרק ח' על הטומאה של 'חכמות חיצוניות' יודע שזה מטמא את הנפש. פשוט גורמים לילדים להיות חולים ברוחניות. למה לקחת ילדים קטנים ולטמטם להם את השכל? זה לא מביא לילדים שום תועלת בגשמיות, זה יכול רק להזיק להם ברוחניות, זה מפריע ללמוד ולהתפלל. זו דעתו של הרבי וכך אנחנו נוהגים.

וכאן מגיעה הפשרה: העולם סבור שלילדים קטנים מותר ללמוד לימודי חול, ורק כשהם מגיעים לישיבה צריכים להפסיק. אבל הרבי סובר בדיוק להיפך: לא רק שלא ללמוד בכלל לימודי חול, אלא הכי מסוכן זה דווקא אצל ילדים קטנים.

• ישנם הטוענים שבימינו, כדי להסתדר בחיים, יש דברים מינימאליים שנחוצים. לימוד אנגלית, למשל, בחו"ל.

הרי כל אב ואם חב"דיים שואפים שילדיהם יזכו להיות שלוחים. אז בשביל מה צריך בכלל לימודי חול? מה זה חסר להם? הרי המציאות כיום היא שעל כל מקום פוטנציאלי של שליחות יש עשרה אברכים שמתמודדים. ומי נבחר בסוף? – מי שהוא הכי חסידי!

כשנסעתי לשליחות כאן בדטרויט, אפילו לא ידעתי לספור עד עשר באנגלית. וזה אחרי שהייתי שנתיים באנגליה, ואחרי שלמדתי שבע שנים ב-770! והנה הרבי לקח 'בטלן' כמוני, שלא למד מימיו מילה אחת של לימודי חול, ולא יודע אנגלית, ושלח אותי להיות שליח של מדינה שלמה. כך היה אתי, וכך היה עם חבריי ר' ישראל שמוטקין, ר' אברהם קארף, ר' גרשון-מענדל גרליק ואחרים. כולם לא ידעו לפני כן אף מילה באנגלית וברוך ה', הצליחו מאוד בשליחותם...

אבל עובדה היא שבכמה מוסדות חינוך חב"דיים הונהגו קצת לימודי חול, בהסכמת הרבי.

באושן פארקוויי, למשל, הונהגו לימודי חול רק כדי למשוך ילדים כאלה שבלי זה לא היו מסכימים ללמוד במקום חרדי. אבל מובן שלכתחילה כשמתכוננים לגדל ילדים חסידיים באמת, צריך להיות דווקא על טהרת הקודש. מוסד חינוך שמלמדים בו לימודי חול לילדים הוא יותר בית-ספר ולא חיידר על טהרת הקודש. זו האמת, ולא משנה איך אנשים קוראים לזה.

• זה לא יוצר רושם כאילו חסידי חב"ד הם היהודים הכי 'פאנאטים'?

בדיוק הפוך: כשיהודים מתחילים להתקרב ורואים איך אצלנו מצליחים לגדל ילדים בלי לימודי חול, הם מבינים שאצלנו זה עסק אמיתי ודווקא זה עושה עליהם רושם עצום ומקרב אותם הכי חזק ליהדות ולחסידות.

• יש גם השאלה של 'כסף מנלן' – הרי מוסדות חינוך על טהרת הקודש לא זוכים לתמיכה ממשלתית.

רואים במוחש שמי שנוהג לפי ההוראות של הרבי, זוכה לקבל השפעות נפלאות בכוח הברכות של הרבי. כשהתחלנו להקים את ה'חיידר' החב"די כאן בדטרויט (כי בתלמוד-תורה המקומי למדו לימודי חול), היה לנו רק קומץ של שלושה תלמידים שהיוו כיתה אחת קטנה (שני ילדים שלי וילד אחד של ר' משה פאלטר). לא היה לנו כסף לאחזקת המלמד שהבאנו, ובמושגים של היום מדובר בתקציב של כ-30 אלף דולר לשנה. התייעצתי עם הרב ר' משה פאלטער ע"ה, שעבד אז כמלמד בת"ת 'בית יהודה' המקומי ומצבו הכלכלי האישי היה דחוק מאוד. והוא השיב לי בפשטות מפעימה: 'נתחלק בינינו בעול ההוצאות. אתה תשיג 15 אלף, ואני אשיג 15 אלף'. האמת היא שלא ידעתי מהיכן אשיג גם את המחצית הזו, אבל התרגשתי וקפצתי על המציאה. אחר כך, כשהייתי ב'יחידות' ושאלתי על כך את הרבי, ענה לי הרבי בזה הלשון: "והיה ראשיתך מצער, ואחריתך ישגה מאד. וממנו יראו וכן יעשו". וב"ה מאז ועד היום זכינו לגדל בחיידר מאות רבות של תלמידים חסידיים, והעיקר – שהם מקושרים בלב ונפש לכ"ק רבנו נשיאנו זי"ע.

הבכי של הילדה הקטנה

• אתם מדברים על 'מקושרים' וכולנו מכירים את המושג 'התקשרות נוסח דטרויט'. למה בעצם הכוונה?

יש בינינו כאלו, כולל מחנכים, שמדברים הרבה על ה'אמאל', על פעם. 'פעם היו חסידים ומקושרים גדולים'. לדעתי כל צורת החשיבה הזו היא שלילית. היא לא רק דמיון ואשליה, אלא פשוט שקר מוחלט!

המשך הראיון המרתק והמיוחד במינו – השבוע ב'כפר חב"ד'.

כ"ג באלול תש"ע