ב"ה יום חמישי, י"ז כסלו תשפ"א | 03.12.20
הרב מרדכי-דובער סלונים
הרב מרדכי-דובער סלונים צילום: ארכיון
"השורשים שלי מבית רבי נותנים לי השראה לתפקיד"

שמה של גב' ד"ר עדה בן-ששון, מנהלת מחוז המרכז של 'שירותי בריאות כללית' – לא מסגיר את היותה בתו של ד"ר יוסף בורג הנודע ● "כשאימי הייתה ביחידות אצל הרבי, הוא כינה אותה "א? קרובה"... בביתנו היו אימא ואחיותיה מנגנות את ניגונו של האדמו"ר הזקן, 'ד' בבות', בהזדמנויות מיוחדות. אימא לימדה אף אותי את הניגון, אולם לא הרשתה לשיר אותו בסתם יום-של-חול. זוהי, כנראה, הוראה מושרשת עמוק, עוד מבית הוריה" ● ראיון מיוחד ומרתק למוסף 'משפחה חסידית'
מאת פרדי ברוד
כאשר פגשתי את הגב' ד"ר עדה בן-ששון במשרדה, שממנו היא חולשת על ממלכתה הגדולה, מחוז המרכז של 'שירותי בריאות כללית', לא ידעתי כי שיחתנו הלבבית תגרום לי לפתוח מספר 'תיקים' מרתקים על חיי היישוב היהודי בחברון ועל תולדות משפחת סלונים (ולא רק).

ד"ר בן-ששון, בעלת חיוך חברותי וידע רב, שיתפה אותי בהיסטוריה המשפחתית שלה, כנצר למשפחת סלונים, צאצאית לרבנית מנוחה-רחל. כאשר בסך-הכול רציתי לאמת מספר שמות של בני משפחה, הגעתי, בסיועו של השליח הרב נחמיה שמרלינג, למידע מרתק ולתצלומים היסטוריים, אשר מעט מהם משולבים בכתבה הנוכחית.

לעדה בן-ששון יש גם מסר חשוב לנשי חב"ד, הנוגע בבריאות המשפחות שלנו.

הכרנה בבקשה את מנהלת מחוז המרכז של שירותי בריאות כללית.

בסלון הבית של הוריי, עליהם השלום, היו תלויות שתי תמונות גדולות; תמונות של חברון שלפני פרעות תרפ"ט. בתמונה אחת נראה הרב מרדכי-דובער סלונים, בנה של הרבנית מנוחה-רחל, והתמונה השנייה הייתה של אותו סב עם נכדו אליעזר-דן, ביום בר המצווה של הנכד.

התמונות האלו היוו מזכרת יומיומית לעובדה שאנחנו נצר, צאצאים למשפחה מיוחסת ודגולה, משפחתה של הרבנית הבאבע מנוחה-רחל ע"ה.

אימא שלי, הגב' רבקה בורג לבית סלונים, נולדה בחברון, בת לרב יעקב-יוסף-משה סלונים, בנו של הרב שניאור-זלמן סלונים, בנו של הרב מרדכי-דובער סלונים, בנה של הרבנית מנוחה-רחל, בתו של האדמו"ר האמצעי. אם אימי, חיה-צביה לבית שניאורסון, הייתה אף היא ממשפחת בית הרבי, אך איני בקיאה בייחוסה המדויק. לצערי, הסיפורים ארוזים בבית, בספרים, ומאימא לא שמעתי דיי על החיים בחברון של לפני הפרעות. הסיבה לכך כואבת, אך פשוטה: אימא הייתה בסך-הכול ילדונת כאשר נהפך עליה עולמה.

שלוש פעמים בשנותיה הצעירות נעקרה אימי ממקומה ומשגרת חייה: לראשונה, כאשר נפטרה אימה, בחורף תרפ"ט. המשפחה לא השתחררה עדיין מהאבל על מות אם המשפחה והייתה בתוך שנת האבל, כאשר הגיעו מאורעות תרפ"ט האיומים בחודש אב וניתקו את אימא לגמרי מהסביבה המוכרת, משכונת היהודים בחברון. שישים ושלושה יהודים נהרגו באותו טבח נוראי, ביניהם חברי קהילה, בני משפחה ומחותנים. ליבו של סבא, אב-אימי, נשבר בקרבו. סבא, רבה האשכנזי של חברון, התרוצץ עם ראשי הקהילה ביום שישי שלפני המאורעות כדי להביא להרגעת המצב, אך בדרכו נטפלו אליו פרחחים ערביים והכוהו מכות נמרצות במקלות שבידיהם. סבי אמנם נשאר בחיים, אך עד יומו האחרון היה לאדם ידוע-חולי שראייתו נחלשה וכבדה. במצבו הקשה לא יכול היה לגדל את ילדתו הקטנה, ופה הגיעה העקירה השלישית, כאשר האב נפטר, ואימא עוברת לגור בתל-אביב, אצל אחותה הגדולה ממנה בעשר שנים, שרה-אסתר שמרלינג. אגב, אבי משפחת שמרלינג, ר' שמעון, היה ממייסדי היישוב היהודי בחברון והשד"ר הראשון שלה לרוסיה. גם משפחת שמרלינג היא מצאצאי בית הרבי. עובדה היא שהרבי כינה במכתביו את הנכד, ר' זלמן שמרלינג, "שאר בשרי". כך נסגר מעגל בנישואיה של אחות אימי, שהייתה עקרת הבית מאז פטירת סבתא...

תודה לה', למרות כל מה שעברה בחייה גדלה אימא נטולת תסביכים, בריאה בנפשה, ללא חרדות ודאגות. אימא למדה בסמינר 'מזרחי' בתל-אביב ולאחר מכן התחתנה עם אבי ה'יקה', שמוצאו בדרזדן שבגרמניה, הלוא הוא ד"ר יוסף בורג, ששימש כחבר-כנסת וכשר שנים רבות. גם אבא היה מיוחס, והייחוס שלו מגיע אל השל"ה הקדוש.

כשאימי הייתה ביחידות אצל הרבי, הוא כינה אותה "א? קרובה"... בביתנו היו אימא ואחיותיה מנגנות את ניגונו של האדמו"ר הזקן, 'ד' בבות', בהזדמנויות מיוחדות. אימא לימדה אף אותי את הניגון, אולם לא הרשתה לשיר אותו בסתם יום-של-חול. זוהי, כנראה, הוראה מושרשת עמוק, עוד מבית הוריה.

לאימא היו מספר מנהגים שהביאה מהקהילה של חברון - למשל, קציצות ה'סילקא' שהכינו לראש השנה כמאכל סימבולי "שיסתלקו שונאינו". בתשעת הימים לא שטפו את הבית ולא כיבסו, אבל בתשעה באב אחר חצות היום נשטף הבית וכל פינה צוחצחה לכבוד הגאולה. לי נדמה שאת הבית של אימא בחברון שטפו ב...נפט. מדוע? משום שבכל פעם שהיה ריח של נפט באוויר, אמרה אימא שהיא מרגישה ריח של 'תשעה באב'...

הוריי עברו לגור בירושלים בשנת 1953, כאשר אבא היה שר בממשלה, ובן-גוריון עמד על כך שיגורו בעיר הקודש. אז רכשו הוריי את 'וילה לאה', שגם היא סיפור מעניין, אם כי אינו קשור ל'ייחוס' שלי...

'וילה לאה' נבנתה עבור עורך-דין מצרי שפעל בירושלים בתקופת המנדט הבריטי. גוי זה נשא לאישה ר"ל יהודייה בשם לאה. המבנה נבנה עבור אשתו ונקרא על שמה.

המצרי ירד מנכסיו בשל בזבזנותה של אשתו. לאחר התרוששותו עזבה לאה את בעלה, והוא מת בשנת 1947 בחוסר-כול. בשנים מאוחרות יותר חולק הבית הענק לשלוש דירות, שאחת מהן הייתה דירת הוריי, וקנינו את יתר חלקי הבית מהיורשים האחרים.

במבט של רופאה

כעת אני רוצה לעזוב לרגע את ההיסטוריה של משפחתי ולעבור אל ההווה ואל המסר החשוב שברצוני להעביר לקהל הקוראות של 'משפחה חסידית', כרופאה וכאחראית מרפאות בריאות 'כללית' במרכז.

המשך הכתבה המרתקת השבוע במוסף 'משפחה חסידית' של שבועון 'כפר חב"ד'

כ"ג באלול תש"ע