ב"ה מוצאי ש"ק, כ" תשרי תשפ" | 19.10.19
סמרקנד? ליובאוויטש.

במסגרת המדור "מילה של חסיד" אנו מארחים היום את הרב הלל זלצמן. רעב, תפילה במחתרת, ג' תמוז, רגע מרגש, יחידות ושורת מושגים (ראיון)
מנחם בן שלמה

הרה"ח ר' הלל זלצמן הוא דמות שמקפלת באישיותה אינספור זכרונות מימי הגבורה ומלחמת הקודש מאחורי מסך הברזל ובד בבד מלאכת קודש של בירור הניצוצות במסגרת עבודתו כאחד מראשי 'חמ"ה' בארצות-הברית.

כאורחו של המדור 'מילה של חסיד', משתף אותנו הרב זלצמן, באופן מוחשי ואותנטי, בשורה של זכרונות ואירועים מאלפים להם היה עד ואשר אותם חווה על בשרו.

חמ''ה
ראשי התיבות הרשמיים של חמ"ה: 'חבורת מזכי הרבים'. השם ה'פנימי' של חמ"ה: חב"ד מברית המועצות.

סמרקנד
חסידים אמרו שסמרקנד היא ליובאוויטש של ימינו. ועוד אמרו חסידים: כל מי שהגיע לסמרקנד - התעלה.

ר' משיח חודידייטוב
'קאכט זיך' בהכנת התוועדות כמו בהתוועדות. הוא ראה את אבא שלי מכין סלט להתועדות והוא מרגיש מאז שהחיות של חסידים בהכנה להתוועדות הרי היא כמו ההתוועדות עצמה.

דמות
ר' מענדל פוטערפס ע"ה. היה לי קשר מיוחד עם ר' מענדל. אהבנו אחד את השני. חסיד, פנימי, אמיתי. חסיד שבחיצוניותו לא היה ניכר הרגש המפעם בו.

ר' אברהם זלצמן
אבא. אינני יודע אם יבינו את דבריי, אך זה מה שאני מרגיש: הוא לא היה חסיד, לא ירא שמים ולא למדן כמו שאנשים מתארים. אבל החסיד האמיתי שברור לי שיש - היה אבא; ירא שמים אמיתי - היה אבא. לא ראיתי ולא שמעתי על אדם שפעל בכזו מסירות נפש.

ר' בערקה חן
אני זוכר את הימים בהם התחבא שנתיים בביתנו. מדי יום היה מקפיד על אמירת כל התהילים. סדר יומו היה מופלא. היה קם לקראת שמונה, טועם משהו ויושב ללמוד חסידות עד השעה עשר בבוקר. תפילתו הייתה נמשכת עד השעה 12 בצהרים. ואז היה אוכל את פת השחרית שלו. גם האוכל שלו היה 'סדר עבודה' שלם. היה חותך פיסות של לחם ואוכל פיסה אחר פיסה. כשלושת רבעי השעה נמשכה 'ארוחתו'. את תפילתו לא אשכח לעד.

תפילה
היו זמנים שכלל לא התפללנו במניין מלבד בראש השנה ויום הכיפורים. היו זמנים רבים שלא התפללנו עם ספר תורה ואז קראו בחומש.
כשנפטר ר' אליהו שוסטרמן ע"ה, החליטו להתפלל בביתו בשבעהץ לקחו ספר תורה, עבר זמן והחליטו אולי להתפלל חודש, ולא היו 'מוסרים'. כעבור חודש, כשראו שאין מבקשים את הספר בחזרה ואולי שכחו, המשכנו להתפלל. מאז, בזכותו של ר' אליהו היה לנו ספר תורה לתפילות.

בערל זלצמן
למרות שהבטיחו לו גדולות ונצורות בענייני השירה, הוא נותר תקיף ביהדותו ואמר שאני אשיר לפני הרבי ואני אהיה חזן בארץ ישראל. אבא החביאו כדי שלא ייאלץ ללכת לבית ספר עממי. רגלו לא דרכה על מפתן בית ספר של גוי. למרות זאת, הרוסית שלו מאוד טובה. היו לו תוכניות ברדיו, השומעים נהנו והתקרבו ליהדות.

רוסיה
סיפור קטן שיכול להמחיש את רוסיה: נסעתי מרוסטוב לקייב בתחנת הרכבת. המשטרה ביקשה מכל אחד שיזוז. ההרגשה שלי אמרה שאותי יעצרו, ובמזוודה היו תניא וסידורים מברוקלין, מגזין 'פנים אל פנים', שבו הייתה כתבה גדולה על הרבי. רק זה היה חסר לי. עצרו אותי וביקשו לראות את הפספורט שלי. נזכרתי מיד בסיפור הנהגתו של ר' משה מייזליש בעת נפוליאון חשד בו כשהשליט את המוח על הלב. השוטר פקד עלי לפתוח את המזוודה שלי. הוצאתי את המפתח שלי והתחלתי לפתוח. הוא ראה שאני עושה זאת בטבעיות גמורה ובלי להחצין שום רגש ואז אמר לי: תסגור, זה בסדר.

ר' אברהם בורוכוב
יהודי נכבד, בעל חסד נדיר שהצטיין בנתינת צדקה. היו יהודים שיכלו לתת צדקה, אבל ייחודיותו באה לידי ביטוי בכך שחסידים לא פחדו לקחת ממנו כסף. היו כאלה שמלשינים והוא היה אחד מאנ"ש.
בשנת תש"י לא הייתה שום אפשרות להשיג לולב ואתרוג לסוכות. ר' אברהם בורוכוב נסע למוסקבה וקנה אתרוג בעשרת אלפים רובל שהיה אז כמו היום מאה אלף דולר. הוא הביאו לסמרקנד וזיכה את כל החסידים ואת כל בני העיירות מסביב. כילד זה נחרט בראשי.

אחדות החסידים
חסידים הם משפחה אחת. אימתי? כששמים בצד את כל חילוקי הדעות ומוצאים את הנקודה המאחדת.

תומכי תמימים
מדי שבועיים הייתי בא לר' מענדל והוא היה אומר לי: אני רואה שאני 'מנפח' אותך וזה מספיק לך רק לשבועיים. השאלה הראשונה שהיה שואל אותי: מה נשמע בתומכי תמימים. פעם צחקתי בתגובה והוא שאל: מה אתה צוחק. אמרתי לו, זה תומכי תמימים? זה רק כמה בחורים. הוא אמר לי: מה אתה חושב שצריך מאות בחורים? מספיק שני בחורים ששומרים על הסדרים.

ק.ג.ב.
פחד מאוד מאוד גדול. היום כבר לא. ב"ה.

ר' משה ניסלביץ
הרוח החיה של העסקנות בסמרקנד. בהתוועדויות היו ר' בערק'ה חן ור' משה ניסלביץ' הדמויות המרכזיות.

הרה''ת אפרים פישל דמיכובסקי ע"ה
חמי ע"ה. בן אחותו של הגאון הרוגצ'ובי. אמו נפטרה ביום הברית שלו. הרוגצ'ובי חינך אותו עד גיל 16 ואז שלחו לליובאוויטש. כשבאתי אליו בפעם הראשונה להיפגש עם בתו, רעייתי לימים, למרות שהבית היה מאוד 'פרום', לא רציתי לאכול שם. לאחר נישואיי, ראיתי את הסכין שלו וראיתי שהוא מאוד יפה. ומאז התחלתי לאכול בביתי. לימים אמר לי: לפני יציאת היהודים מרוסיה התוועדנו ור' יונה כהן קילל אותי ואמר לי: אתה שוחט אבל אני מקלל אותך שחתנך לא יאכל בבית שלך. והוא אמר לי: אתה היית הראשון שלא אכל בבית שלי.

רעב
פעם לא היה אצלנו בבית מאומה לאכול. אמא הלכה לקנות לחם. לא היו דחיפות נוראיות בתור שההמתנה בו נמשכה מארבע עד שש לפנות בוקר. גם אנו כילדים קטנים יצאנו לרחוב כדי למצוא משהו להכניס לפה, אפילו לחם יבש. אני זוכר את עצמי כילד קטן הולך ברחוב וחולם למצוא אפילו גרעין של משמש. ואז מרחוק ראיתי אצ אמא. שאלתי אותה: אמא, הבאת לחם? והיא ענתה לי בבכי: לא, לא השגתי לחם.

ג' תמוז
מה שקרה בג' תמוז אינו מובן. ר' יואל התוועד אצלנו פעם ואמר: אלה שאומרים שהרבי חי - משוגעים. ואלה שאומרים שהרבי לא חי - הם הרבה יותר משוגעים.

770
לא זזה שכינה מד' אמותיו.

רגע מרגש
יום אחד נערכו בדיקות רפואיות בבית-הספר העממי שאליו הוכרח אבי לשולחני. באה אחות יהודיה בוכרית, וצריך היה להרים את החולצה ולעשות זריקה. לבשתי טלית קטן שהייתה חבויה תחת חולצתי. התחלתי לחשוב מה לעשות. מאוד פחדתי. והנה היא רואה את הציצית והיא לוחשת לי באוזן: "ילד טוב, חכם".

יחידות
י"ט כסלו תשכ"ב. כתבתי לרבי על כל מה שעבר עלי ברוסיה. הרבי התעניין רבות על כך. שאלתי את הרבי האם להמשיך ב'ופרצת' או בעבודה גשמית. הרבי השיב והדגיש: להמשיך ב'ופרצת'.

כ"ב בשבט תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
1
1. ממש ממש יפה
אין לי יותר מילים לומר על הכתבה זה ממש מרגש ויפה מחזיר אותנו לימי הילדות בסמרקנד ובמחתרת. ישר כח
כ"ב בשבט תשס"ו