ב"ה יום שני, כ"ט שבט תשפ" | 24.02.20
ר' לוי לבייב
ר' לוי לבייב צילום: ישראל ברדוגו
ה'נ.י טיימס' על ר' לוי לבייב

ה'ניו יורק טיימס', לו עשרות מיליוני קוראים מפרסם כתבה נרחבת בת ששה עמודים על איש העסקים הנגיד החב"די ר' לוי לבייב. לקריאה
מערכת שטורעם
קידוש ה' בהיקף ענק: העיתון 'ניו יורק טיימס' מגזין, לו עשרות מיליוני קוראים בארה"ב ובכל רחבי העולם, מפרסם היום כתבה נרחבת בת ששה עמודים על איש העסקים הנגיד החב"די ר' לוי לבייב.

בכתבה מתוארים חייו של ר' לוי, הקשר עם חסידות חב"ד, המפגש המופלא עם כ"ק אדמו"ר זי"ע בזכותו החל ר' לוי את התמיכה בהיקפים של עשרות מיליוני דולרים בחודש בפעילות היהודית בחבר העמים, הקשר עם נשיא רוסיה ומגוון רחב של נושאים.

קידוש ה' בולט במיוחד לאור העובדה שר' לוי הינו איש העסקים הישראלי הראשון ש'הניו יורק טיימס' מפרסם עליו כתבת פרופיל כזו. ר' לוי מנצל את הבמה הזו, כמו רבות אחרות שניתנו לו בשנים האחרונות, על מנת לקדש שם שמים, להרבות באיזכורים על הרבי, הקב"ה, מצוות הצדקה ועוד.

הנה קטעים נבחרים מהכתבה:

על מסורת המשפחה:

כשבנו הבכור של לב לבייב, שלום, נולד ב-1978, לבייב החליט למול אותו במו ידיו. הוא היה רק בן 22. הוא מעולם לא למד את אומנות המילה ומעולם לא ביצע מילה לפני כן. אבל הוא ראה כיצד עושים זאת. אביו, אבנר, היה מוהל במחתרת בטשקנט, בירתה של רפובליקת אוזבקיסטן, בימים בהם קיומו של טקס יהודי כלשהו עלול היה לסבך אותך עם השלטונות הסובייטיים. משפחתו הייתה אז כבר 8 שנים בישראל. בתל-אביב היה שפע של מוהלים מוסמכים. אבל לבייב ראה במעשה של מילת בנו במה ידיו חובה דתית וקיום של מסורת משפחתית.

בשנים שעברו מאז שהביא את בנו בבריתו של אברהם אבינו, ביצע לב לבייב למעלה מאלף בריתות – רבות מהן נעשו לבניהם של עובדים באימפריית העסקים שלו ההולכת ומתרחבת. בשנים אלו הפך לבייב ממהגר עני לאדם שניצח את קרטל היהלומים הבינלאומי של דה-בירס. החברות שבבעלותו הקימו קניונים רחבי-ידיים, פרויקטים למגורים וסללו כבישים ומסילות רכבת ברחבי ישראל, ברית-המועצות לשעבר ומערב אירופה. הוא מחזיק בכל דבר החל במכרות יהלומים באנגולה וכלה ברשת המינימרקטים הטקסאנית "סבן-אילבן". לאחרונה רכש נכסי נדל"ן מפורסמים באמריקה, כולל הבניין של הניו-יורק טיימס לשעבר במנהטן, שעל פי הדיווחים עלה 525 מיליון דולר.

על היקפי הצדקה:

לב לבייב הוא כנראה האדם העשיר ביותר בישראל שהונו האישי נטו מוערך בכ-4.1 מיליארד דולר (אנשים המקורבים ללבייב מדברים על סכום קרוב יותר ל-8 מיליארד).

יהיה הונו אשר יהיה, הוא רעב לעוד. מי שמהווה עבורו מודל לחיקוי הוא ביל גייטס שאליו הוא מקווה להצטרף במה שהוא מכנה בעברית "העשירייה המובילה בעולם".

לבייב מתפעל לא רק מעושרו של גייטס אלא גם מהסגנון האקטיביסטי שבפעילות הצדקה שלו. "המון אנשים עשירים מאוד מחכים יותר מדי זמן כדי להוציא את כספם", אמר לי לבייב. "וורן באפט, למשל. כעת הוא בשנות ה-70 לחייו, והוא היה צריך להתחיל מוקדם יותר. אבל ביל גייטס הוא אדם צעיר והוא כבר תורם כדי לעזור לעולם. זוהי הדרך הנכונה".

גם לבייב, כיום בן 51, הנו פילנתרופ אגדי – הוא מסרב לומר כמה כסף הוא תורם בכל שנה, אבל הוא לא מתווכח על ההערכה של 50 מיליון בשנתיים. אולם, אין הוא שותף לגישה האוניברסאלית של גייטס. לבייב הוא מנהיג שבטי, תורם לעניינים היהודיים, בייחוד בבריה"מ לשעבר, שם הוא תומך בבתי ספר יומיים יהודיים, בבתי כנסת ובבתי יתומים, במרכזים לסיוע סוציאלי ובבתי תמחוי עבור למעלה מ-500 קהילות.

על מנת להפעיל את העשייה הפילנתרופית רחבת ההיקף הזו לבייב מסבסד צבא שלם של כ-10,000 פעילים יהודיים מאוקראינה ועד אזרבייג'ן, בהם 300 רבנים. רוב הרבנים מבין ה-300 הנם חבדניקים, נאמנים לתנועת חב"ד שמרכזה בברוקלין – אנשים חדורי שליחות, מתפרשים בעולם כולו וממוקדים באישיותו ובמשנתו של רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש.

נאמנותו של לב לבייב לחב"ד אינה מוטלת בספק. "עבורי, הרבי הוא דמות למופת וערכיו הנם ערכיי", אומר לבייב.

על הדרך לענף היהלומים:

לב לבייב הגיע לישראל בתור נער ב-1971, בתקופה של משה דיין, גיבור מלחמת שש הימים.

אבנר לבייב שלח את בנו לישיבה של חב"ד. הדבר לא ממש התאים לו: "אינני תלמיד ישיבה מטבעי", מאשר לביב. בטשקנט הוא סיים את לימודי כתה י', את הישיבה עזב כעבור מספר חודשים ובכך נסתיימה השכלתו הפורמאלית. גם אם לבייב מצטער על כך, אין הוא מראה זאת. "אני רק רציתי לעשות כסף", אמר לי.

דרך ידיד משפחה מצא עבודה בתור לוטש יהלומים מתלמד. בענף זה היה מקובל שלא ללמד איש את כל 11 השלבים של מלאכת עיבוד היהלומים, אבל לבייב שילם לחבריו לעבודה על מנת שיראו לו את כל מרכיבי התהליך. כאשר סיים את שירותו הצבאי הלא בולט במיוחד ביחידת הרבנות הצבאית, הוא כבר היה מוכן להיכנס לעסקים באופן עצמאי. "מעולם לא הטלתי ספק בכך שאהיה עשיר", אמר לי לבייב. "מאז שהייתי בן 6 ידעתי שנועדתי להיות מיליונר. הלכתי עם אבי לחנויות, וכל זמן שהוא שוחח בענייני עסקים ספרתי את הסחורה באופן אוטומטי".

לבייב בחר בענף קשה. "עסקי יהלומים הם בדרך כלל עסקים משפחתיים", אומר לי סוחר יהלומים תל-אביבי. "אנשים צוברים נכסים באיטיות, דור אחר דור. כשלבייב התחיל בצעדיו הראשונים, כל מה שהיה לו היא שאיפה בלתי-רגילה והיכולת להבין את האבן. להבין את האבן – זה היה המפתח לכול"...

על הפחד בתקופת הקומוניזם:

ללבייב היו יחסים מורכבים עם מולדתו לשעבר. בעת פגישתנו הראשונה, כששאלתי אותו על זכרונות ילדותו, הפתיע אותי בתשובתו: "פחד. גדלתי באווירה של פחד".

טשקנט היא עיר מוסלמית, ואף שלא הצטיינה באלימות גלויה על רקע אנטישמי, הייתה שם אווירה של חוסר אמון. "הרבה פעמים הרביצו לי בבית הספר", נזכר לבייב. אבל חששו העיקרי היה מפני הממשלה הקומוניסטית.

"כשהייתי יחד, היו מכריחים אותנו לעמוד דום ולהצדיע לפסל של לנין", אמר לי. "בליבי הייתי מקלל אותו ואת שאר הקומוניסטים. הם שלחו את סבא שלי לסיביר. הם לא אפשרו לנו לקיים את השבת – בימי שבת היינו חייבים ללכת לבית הספר. הייתה סכנה כבר בעצם היותך יהודי".

על המפגש עם הרבי:

אף על פי כן הוא ראה ברוסיה פוטנציאל עסקי. הוא דיבר את השפה, הכיר את מנהגי המקום. אביו הרגיש בסכנה הכרוכה בכך וביקש ממנו שלא ייצא לרוסיה. וכך לבייב נסע לברוקלין, למשרדיו של הרבי מליובאוויטש, כדי לשמוע את דעתו.

פגישה זו הפכה לאגדה, הן בחב"ד והן בענף היהלומים. לבייב מספר את הסיפור הזה בעונג מוחש: "דיברתי עם הרבי בעברית. שאלתי אותו, האם עליי לצאת לשם אם לאו? הוא ענה לי ברוסית עתיקה משהו ואמר: 'לך. לך לרוסיה ועשה עסקים, אבל אל-נא תשכח לעזור ליהודים. זכור את מסורת משפחתך'." הייתה זו יותר מסתם עצה טובה. ברכתו של הרבי נתנה ללבייב גישה לרשת של חב"ד בברית-המועצות לשעבר בתקופה מלאת סיכונים.

על הקשרים עם שועי עולם:

על המדף במשרדו של לב לבייב ברמת-גן ניצבת תמונה ממוסגרת של ולדימיר פוטין. לבייב מתאר אתו בתור "ידיד אמת". משרדיהם של רבים מבין אילי ההון הישראלים מעוטרים בשלל צילומי לחיצות ידיים וחיוכים עם (בסדר יורד של חשיבות) ראש ממשלת ישראל, נשיא ארצות הברית ביל קלינטון וכוכבי הוליווד מן השורה הראשונה. ללבייב יש אוסף שונה. לצד הרבי מליובאוויטש יש תמונות עם ולדימיר פוטין, וכן עם מנהיגיהן של אזרבייג'ן, ארמניה וקזחסטן, ארצות להן הוא משמש קונסול כבוד בישראל.

גלריית התמונות של לבייב משקפת את מעמדו כנשיא איגוד הקהילות היהודיות בבריה"מ לשעבר, ארגון שאותו הוא מוביל מאז 1998. איש אינו יודע במדויק, כמה יהודים חיים כיום בבריה"מ לשעבר, אבל ההערכות נעות בין 400 אלף לקרוב למיליון. לבייב מוביל אותם באמצאות פנקס ההמחאות.

"כשמדובר בתרומה לעם היהודי, לבייב הנו היחיד במינו", אומר נתן שרנסקי, מי שהיה מתנגד משטר סובייטי ולאחר מכן סגן ראש ממשלת ישראל. "אני מכיר המון אנשים עשירים שנותנים כסף. אבל לבייב נמצא ברמה אחרת לגמרי. הוא בונה קהילות שלמות".

על המפגש ששינה את חיי יהדות אזרבייג'ן:

יתרה מזה, הוא איש-הכוח והשתדלן למען היהודים המוקפים ברחבי בריה"מ-לשעבר. ניקח לדוגמא את המקרה של בתי ספר יהודיים פרטיים בבאקו, אזרבייג'ן. לפני שלוש שנים, החליטה הממשלה, המוטרד מהשפעתה של איראן הקרובה ומתפוצתן של המדרשות האסלאמיות, לסגור את כל בתי הספר הפרטיים במדינה. זה, כמובן, כלל גם את בית הספר היהודי בבאקו בירת אזרבייג'ן. זקני הקהילה הפצירו בממשלה אך ללא הועיל. "הם אפילו ניסו לערב בעניין ארגונים יהודים מארצות-הברית", נזכר לבייב. "אבל הארגונים היהודיים לא יכלו לעשות דבר", אמר בחיוך קליל. כלל, אין הוא רוכש הערכה מיוחדת לפעילים יהודיים אמריקניים, ובייחוד לחבריו המיליארדרים.

וכך החליט לבייב לסור לעזרה. הוא טס לבאקו במטוסו הפרטי, חנה בשדה התעופה וניגש ישר לבית הכנסת. "כל היהודים נתקבצו שם", סיפר את הסיפור שהוא בוודאי מן האהובים עליו. "אמרתי להם לחכות עד אשר אדבר עם הנשיא". באותה תקופה היה זה היידאר אלייב. "במשרדו החיצוני היו עיתונאים. כולם התלהבו כשראו אתי שם, משום שחשבו שבאתי להשקיע כסף במדינה זו. גם היידאר חשב כך. הוא אמר: 'רק תגיד לי במה אתה מעוניין – נפט? גז? תיירות? מה אני יכול לעשות בשבילך?'

"שאלתי אותי: 'איך אני יכול להשקיע במדינה שאינה אוהבת יהודים?'. היידאר נראה מודאג מאוד ממה שאמרתי. הוא התחיל לספר כמה חברים יהודים יש לו ומה רבה תרומתם של היהודים למדינתו ותרבותה.

"'אבל אתה סוגר בית ספר יהודי', אמרתי לו. 'באתי לבקש ממך לאפשר לבית הספר להישאר פתוח. בדיוק ברגע זה יהודי באקו נאספו ליד בית הכנסת מחכים לתשובתך'".

בשלב זה של הסיפור לבייב עצר לרגע. סיפורים דרמטיים על אבדן וגאולה הנם חלק מהמסורת של בחב"ד. "היידאר התייעץ עם עוזריו", אמר לבייב. "הוא שב אליי ואמר: 'בית הספר יוכל להמשיך ולפתוח את שעריו. האם זה בסדר?'

"אמרתי לו: 'כן, אבל ישנה עוד בעיה. המוסדות היהודיים כאן נמצאים במצב קשה. האם תוכל להסדיר לי אפשרות לקנות מגרש קרקע כדי לבנות אותם מחדש?'

"'כן', אמר אלייב. 'האם זה הכל?'.

"'לא לגמרי. אהיה אסיר תודה אם תפתח את בית הספר אישית בשנה הבאה. באופן כזה לא יהיה עוד מקום לאי-הבנות לגבי עמדתה של הממשלה בשאלה זו'.

"היידאר אמר: 'אני אעשה זאת. האם עכשיו אתה מרוצה?'.

"אמרתי לו: 'רק דבר אחד אחרון, אדוני. לגבי העיתונאים הממתינים בחדר-הקבלה במשרדך: האם תוכל להודיע להם על ההסכם בינינו...".

לבייב נזכר שלאחר מסיבת העיתונאים של אלייב, הוא חזר כמנצח אל בית הכנסת על מנת לבשר את הבשורה הטובה. זמן קצר לאחר מכן אלייב נפטר, ומי שירש אותו היה בנו, אתו מצוי לבייב ביחסי ידידות.

"והאם אחרי כל זה השקעת?", שאלתי.

לבייב חייך. "לא", הוא ענה לי. "לאזרבייג'ן יש כל כך הרבה משאבי טבע שהם לא זקוקים להשקעות שלי. אבל אמרתי להם שהם יקבלו ברכה מאלוקים".

על התמיכה של השלטון הרוסי:

לבייב עומד על כך שהוא מקפיד על הבחנה ברורה בין מנהיגותו הקהילתית לבין פעילותו העסקית. ייתכן שכך הם פני הדברים, אבל הרפובליקות של ברית-המועצות לשעבר אינן מצטיינות בשקיפותן. על כל פנים, העסקים תלויים במידה רבה הגישה אישית ופוליטית. "חלק גדול מהערך האנליטי שלנו תלוי בתפיסה שברוסיה אנחנו יכולים לקבל אישור לכל דבר", אומר ז'ק צימרמן, סגן נשיא לענייני תקשורת בחברת אפריקה-ישראל, חברת האחזקות וההשקעות הבינלאומית של לבייב.

תפיסה זו חוזקה ע"י בגילויים פומביים של חיבה בין פוטין ללבייב. בשנת 2000 היה נשיא רוסיה אורח הכבוד בחנוכת המרכז הקהילתי היהודי באזור מאריינה רושצ'ה במוסקבה, בניין שבהקמתו היה ללבייב תפקיד מרכזי. הייתה זו מחווה שעל פי רוב נתפרשה כסימן של רצון טוב לא רק כלפי יהודי רוסיה אלא גם כלפי לבייב אישית.

על פעילותו נגד התבוללות בארה"ב:

לפני כמה שנים הודיעו ללבייב יהודים מהקהילה הבוכרית שהגרו לניו יורק כי ילדיהם עוברים תהליך של השחתה בבתי הספר הציבוריים בקווינס. "הילדים התחילו לצאת עם פקסיטנים, פורטוריקנים, ואחרים", נאמר לי ע"י אחד ממקורביו של לבייב.

בתגובה, לבייב תרם את הכספים להקמת בית ספר פרטי באלמהרסט. הוא שילם את דמי הלימוד עבור כל התלמידים - כ-800 ילדים בעלות משוערת של 18,000$ לתלמיד. לבייב מתייחס אל זה כאל פרוייקט נסיוני. מטרתו, נאמר לי ע"י העוזר שלו, שלומי פלס, היא לאפשר חינוך יהודי אורתודוקסי חינם שיהיה זמין לכל ילד יהודי בארה"ב...

על התוכניות לעתיד:

כשדיברתי עם לבייב בפעם הראשונה הוא הכחיש שיש לו שאיפות פוליטיות אישיות כלשהן. כעבור שלושה ימים כבר לא היה כל כך בטוח: "האם הייתי רוצה להיות ראש ממשלה?", הרהר. "ייתכן. כשאהיה בן 60".

עד אז יש עוד תשע שנים. לפי הקצב של לבייב, תשע שנים זה המון זמן – מספיק כדי להגיע ל"עשירייה הפותחת" של ה'פורבס', כדי להשלים את החב"דיזציה של יהדות רוסיה, ואליו גם מספיק זמן כדי לצאת להתמודדות על מנת להפוך לרוסי-הבוכרי והמוהל הראשון שיהיה ראש ממשלה בישראל.

ד' בתשרי תשס"ח
הגב לכתבה

תגובות
3
1. העיתון החשוב בעולם
יותר מתאים מאשר מספר הקוראים
ד' בתשרי תשס"ח
2. ???
עיתון כפר חב"ד הוא העיתון החשוב בעולם
ד' בתשרי תשס"ח
3. Iossi
Af paam lo nimas likro al haben adam hazeh. Kiumo hino od siman she Mashiach omed lehaguia
ה' בתשרי תשס"ח