ב"ה ערב ש"ק, ח' כסלו תשע"ט | 16.11.18
שז"ר והרב סגל על רקע הכתבה
שז"ר והרב סגל על רקע הכתבה צילום: שטורעם
לא מספיק לכתוב לרבי, סע אליו

הג'רוזלם פוסט כתב בהרחבה על החסיד שתקע בשופר בכותל המערבי 37 שנים לפני ששוחרר בששת הימים, הרב משה סגל. קטעים נבחרים
מערכת שטורעם

לרגל יום שחרור ירושלים, הופיע בגליון האחרון של הג'רוזלם פוסט' סיפורו וקשריו עם הרבי של הרב משה סגל ע"ה, הראשון שעבר להתגורר בירושלים העתיקה עם שחרורה:

"למרות שהרב שלמה גורן היה הראשון שתקע בשופר כשהכותל עבר לידינו הוא לא הראשון. הרב משה סגל, חב"דניק שהיה מעורב בקבוצות לוחמי החופש עבר על פקודת הבריטים ובשנת תר"ץ תקע בשופר בסוף תפילת נעילה של יום הכיפורים, 37 שנים לפני הרב גורן.

באותם הימים לא שוטחה רחבה למרגלות הכותל והבריטים אף אסרו על יהודים את התפילה סמוך לכותל כמו קריאה בתורה ותקיעת שופר.

בספרו "דור ודור" שהודפס על-ידי משרד הביטחון ב-1985, הרב סגל כותב שלא האמין כי יום כיפו מסוגל לצאת ללא תקיעת שופר. הבריטים מינו את הרב יצחק אורנשטיין שיפקח על סדירות התפילות בכותל ושלא יעברו המתפללים על הפקודות. הרב סגל ניגש אליו וביקש שופר. אורנשטיין סירב אך סגל התעקש לבקש. הרב אורנשטיין עזב את המקום אך רמז לפני כן לסגל היכן מצוי השופ.

סגל פתח מגירה לפי הרמז והטמין את השופר שמצא מתחת למעילו. מכיוון שעדיין לא היה נשוי ולא התעטף בטלית הפציר באחד הנוכחים להשאיל לו את טליתו ותקע. מייד נעצר על-ידי הבריטים. כששמע הרב הראשי דאז, אברהם יצחק הכהן קוק על העציר שעדיין לא שבר את צומו הודיע שאף הוא לא יעשה זאת עד שישוחרר. השפעתו על הבריטים והטלפונים הרבים שהרים סייעו לשחרור בחצות

לאחר קום המדינה התיישב עם אשתו רחל בכפר חב"ד ושם גידלו שלושה בנים ושלוש בנות. אחת מהן אליגל קפלון, אשת הרב אורי קפלון החיים ברמת אשכול. היא זוכרת א תגיל חמש בה צעדה עם אביה לכותל הצפוף במתפללים לפני קום המדינה.

ביוני 1967, כשאביה עבר להתגורר בעיר העתיקה, אליגל ואורי היו שלוחים במלבורן. מייד לאחר שכוחותינו כבשו את העיר העתיקה הרב סגל דרש לגור שם. "איננו יכולים ליטול אחריות על הביטחון שלך", סירבו החיילים.

הרב סגל בתשובה תלה את בטחונו בהקב"ה. "קיבלנו ממנו מתנה; האם אתה חושב שאשאר בחוץ כשהערבים בפנים?". הם ליוו אותו בג'יפ. קפלון הבת: "הוא פשוט לא הבין איך אפשר לשחרר את ירושלים העתיקה ולא יגור שם אף יהודי!".

היישוב היהודי האחרון בעיר העתיקה היה בן 400 שנה והתפאר בבתי כנסת, ישיבות, מקוואות ובית רפואה. אבל כשנכבש על-ידי הערבים הם חיללו והשחיתו הכל.

לאחר שצעד לכותל ותקע שוב ושופר בדמעות שמחה, פנה לבחון את בית הכנסת של הצמח צדק בעיר העתיקה. מייד החל בשיפוצו. הוא מצא בניין מוזנח בן שלוש קומות שהיה בבעלות חב"ד עד 1948. היה שם מרתף, קומה ראשונה עם חנויות וקומת מגורים שנייה. לכלוך ואי-סדר קידמו את פניו.

הוא החליט ששם יגור. עמד בתוקף על כך שיהודי מוכרח להתגורר בירושלים העתיקה שאם יתקיים משאל, לפחות יהיה יהודי אחד במקום. אשתו שתמכה בו בדרך כלל לא הצטרפה. היא ניצולת פרעות תרפ"ט בחברון וחיה תחת טראומת ההרג שביצעו הערבים ביהודים. למרות שביקרה אותו מזמן לזמן, רק לאחר שנה עברה לגור עמו. עד אז המתינה שיהודים נוספים יצטרפו.

ביוני 1967, כשאליגל שמעה במלבורן על צעדו של אביה היא רצתה מאוד לנסוע לירושלים. במכתב לרבי היא פירטה את תחושותיה וביקשה רשות לחזור הביתה. אבל נענתה בשלילה, וקיבלה היתר לבקר עם פעוטה בן שמונת החודשים.

"אני מאוד שמחתי" היא אומרת. "חשבתי שמשיח מגיע, והרגשתי רחוקה כל-כך באוסטרליה". כשהיגעה לישראל באה עם אחותה לבלות שבת עם אביהן. זה היה בחורף, ולמרות ניסיונותיו של האב לשוות מראה סביר לחדר, עיקר המאמצים הופנו לשיפוץ וניקיון בית הכנסת. החלונות בחדרן של האחיות היו שבורים ואוויר קר חדר בעדם עד שלא יכלו להרדם מרוב קור למרות המעילים הרבים בהם התכרבלו.

אליגל צפתה בטיול שערך עמה אביה ערבים רבים מאוד, פי אלף מהיהודים, אך הערבים אלו שפחדו מהיהודים. הרב סגל האדריכל שיפץ במהירות את בית הכנסת בכדי שבראש השנה יוכל לשמש מקום לתפילוץ. בין המתפללים היה מי שנעשה נשיא המדינה, מר זלמן שזר. הרב סכל הסתייע בסופר והעיתונאי, הרב אהרן ביר מומחה לישראל וירושלים והרב שמעון חיימסון שנולד בעיר העתיקה והיה מצאצאיה של הרבנית מנוחה רחל בת אדמו"ר האמצעי.

הרב סגל דיבר על שיפוץ בית הכנסת עם מר שזר שמאוד התלהב עד שדיבר עם יעקב הרצוג, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ולראש העיר דאז מר טדי קולק. הוא ארגן פגישה בין שני האישים והרב סגל זכה בסיומה ל-30,000 דולר עבור השיפוץ.

הרב סגל היה בקשר עם הרבי כל אותה העת. הוא גם עמד בקשר תמידי עם שז"ר, אך האחרון הבהיר לו כי לא די לכתוב לרבי, אלא עליו לנסוע ולשפוך את נשמתו לפניו. אם אין כסף, הסביר שזר, הוא ירכוש לו כרטיס. הוא גם שלף פנקס צ'קים וחתם על כל ההוצאות.

הרב סגל ביקש במכתב רשות מהרבי לבוא אליו. הרבי נתן לו להבין שהוא רואה את הנסיעה בחיוביות וכבר הנפיק דרכון וויזה. הנסיעה אמורה הייתה להתבצע בחודש אלול, ולפניה הוא נסע להתפלל בכותל. בעמדו שם חש שאינו מסוגל לוותר על תקיעת-שופר בימים הנוראים מול הכותל וביטל את הנסיעה.

הרב סגל חי 16 שנה בירושלים, נפטר ביום הכיפורים ונטמן בהר-הזיתים.

כ"ו באייר תשס"ז
הרב משה סגל
הרב משה סגל
 
 
 
הגב לכתבה

תגובות
4
1. עליגל ב"ע" ולא "אליגל".
ישר כח על המאמר המעניין!
כ"ו באייר תשס"ז
2. מכתב
באגרות קודש אדמו"ר חכ"ה ע' רכה [במכתב מי"א אלול תשכ"י להרב משה צבי הלוי סגל], כותב הרבי:
"ופשוט הוא (אלא שלתמהוני הגדול כנראה קס"ד שלו אינו כן – ולכן כותבני זה בפירוש) – בודאי לא יוותר על מנהגו הטוב וזכותו הכי גדול – תק"ש במוצאי יוהכ"פ ע"י כותל המערבי, ואשרי חלקו שזכה לכך וכו'".
כ"ו באייר תשס"ז
3. טעות
הסיבה לאי נסיעתו של ר' משה לרבי היא הוראה מפורשת מהרבי במכתב (הודפס באגרות} שלא יסע עם כמה נמוקים עיי"ש
כ"ו באייר תשס"ז
4. יהודי של מסירות נפש..
למען עם ישראל וא"י. מה שכאן הבאתם זה רק טיפה בים מגדולתו של הרה"ח ר' משה-צבי סגל ע"ה. יהודי פשוט ועניו שעם כל מעמדו החשוב לא עשה מעצמו כלום. חסיד אמיתי של הרבי.
כ"ו באייר תשס"ז