ב"ה יום שני, ב' טבת תשע"ט | 10.12.18
מימין שמריהו לרנר, משמאל הרב חיטריק
מימין שמריהו לרנר, משמאל הרב חיטריק
האם יצאתם מאוחדים מהכנס?

דו שיח מרתק בין הרב יוסף יצחק חיטריק ושמריהו לרנר, על כנס האחדות שודר אמש בתוכנית הרדיו בשטורעם • עיקרי השיחה כעת לקריאה
מערכת שטורעם

במרכז התוכנית ששודרה אמש ב'שטורעם', עמד דו שיח מרתק בין הרב יוסף יצחק חיטריק והרב שמריהו לרנר, ששוחחו על כנס האחדות שהתקיים השבוע בירושלים.

השאלות הזהות שהופנו לשני האישים היו: האם יצאו בתחושת אחדות? האם האירוע שהתרחש העיב על הכנס? ומה היה הנאום הבולט מבחינתם? התשובות המרתקות לפניכם.

הרב יוסף-יצחק חיטריק: "לצערי לא יצאתי מהכינוס עם תחושה של אחדות. היה ניצול של הבמה על-ידי אחד הדוברים, שחלק מהדברים שנאמרו שם לא התאימו לכינוס. אנחנו לא צריכים לבקר את בית הדין או את ההנהגה של חב"ד, למרות שיש לנו ביקורת. אני מסכים עם חלק מהדברים, אבל זה לא היה במקום או בזמן הנכון.

"זה לא גרם לי לתחושה של אחדות. ומה עוד שהאירוע המצער של הגז מדמיע שהתרחש בהמשך האירוע. האירוע עם הגז רק מחזק את התחושה הזאת. אני לא יודע מי עשה את זה ומי עמד מאחורי המעשה, אבל כדברי הגמרא הילד שותה ממה שינק מהוריו. כל אחד מקרין מה שהוא קיבל ממוריו, הוריו ומהמשפיעים שלו. זה שיש בשולי המחנה קיצוניים, זה בגלל שיש בראשי עם אנשים שנתנים למעשים מזוג זה לגיטמציה. יש לי ביקורת קשה על אחד הדוברים, כפי שהזכרתי קודם, ומי שהקשיב היטב לדבריו שמע כי הוא הצדיק בצורה כזו או אחרת את המעשים הקיצוניים.

"אני מכבד אותו באופן אישי ואת ההצלחה האדירה שלו בפעילות שלו בתל-אביב, אבל הוא ניצל את הבמה ומיד כשהוא סיים את דבריו קיבלנו את התשובה...".

שמריהו לרנר: "הדברים שנאמרו כאן הם מתוך הסתכלות מסוימת, מנקודת מבט שבה הגענו לכינוס. כשבאים ליצור אחדות, יש ללבוש את משקפיו של השני. גם לי יש ביקורת על הנאום של הרב גינזבורג, גם אני חשתי מרומה שלאחר המשפט "אין מחלוקת בחב"ד", מחיתי כף, הוא המשיך ואמר כך וכך וכך.

"גם אני מסכים עם חלק מהדברים שנאמרו, אבל כשבאים להעביר ביקורת יש לעשות זאת בצורה הנכונה. לעטוף את הדברים עם המון רכות. זה לא נעשה כך. מה גם שזה היה עטוף בסיסמאות לרוב.

"בקשר למקרה המצער עם הגז, אני מסתכל על כך בשני מבטים. אפשר להסתכל על זה כעל אירוע, הנה מישהו קיצוני בא ועשה מעשה שלא ייעשה. אבל אני מעדיף את ההסתכלות השניה. אני מעדיף להפנות את הביקורת אל עצמי. למה כשקורה מקרה כזה, הנטיה האוטמטית היא לחשוב שמדובר במעשה חבלה? עד היום לא יודעים מי עשה את זה. מדובר באיש שתפס טרמפ על הכינוס.

"התגובה שזה עורר, מראה לי שאנחנו עם המון המון חשדנות. מיד כשקורה משהו כזה אנחנו ממהרים להטיל את האשמה על הצד השני. ובקשר למה שאמרת, הרב חיטריק, בנוגע לדבריו של הרב גינזבורג, אני הבנתי ממנו שהוא יוצא נגד "המעשים הלא רצויים". אם אנחנו רוצים ליצור אחדות אנחנו חייבים למצוא את הבסיס שיהווה גשר, ויאפשר לנו להבין אחד את השני".

ב' בשבט תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
8
1. "אחדות אינה תחליף לדרך" (אהוד ברק)

הדו-שיח בין הרב חיטריק למר לרנר הזכיר לי אירוע מצער שחוויתי לפני כחמשה שנים. היה זה בשנת 2002, קרוב לשוק מחנה יהודה, וקול פיצוץ אדיר פלח את האויר. ריח בשר חרוך, שלוליות דם, אברים מפוזרים וזעקות שבר.

לקול הסירנות המתקרבות, זעקו חלק מהמתאספים "מוות לערבים". תוך כדי ההמולה פנה אלי אחד מהעוברים ושבים, קרח בראשו, ובעדינות נפש העיר: "אולי היה הפיצוץ על רקע פלילי, ואולי סתם פיצוץ טבעי של מכיל גז במאפיה הסמוכה. למה תמיד ממהרים להאשים את הערבים?".

מי שהזכיר לי שאלה זו, היה מר לרנר הנכבד, בשאלתו התמימה: "מדוע תמיד בארועים חבלניים אנו נוטים באופן טבעי להאשים את המשיחיסטים?".

שאלה בסגנון דומה, שמעתי כבר פעמים רבות מ"יפי נפש" למיניהם, גם אחרי אירועים כואבים שחווינו בשנים האחרונות: מכות/יריות (לחדרו של ראטמאן)/ביצים מעופפות יחד עם סידורים/גלגלים מפונצ'רים (נתניהו)/אבנים על חיילים (לפני ההתנתקות ליד כפ"ח)/ועוד.

המשותף לכל אלה, הוא העדר התובנה הפשוטה ב"ידיד" ו"שותף" שבצד השני - עמו אנו מנסים "להתאחד".

רדידות מחשבתית זו, היא שהמיטה עלינו את עשרת השנים האחרונות, שבהם חולל והושמץ שמה של חב"ד, ושמו של הרבי הופיע לצד שמם של משיחי שקר ר"ל.

מי שאשם במצב זה, הם אלו מאנשי שלומינו, שנותנים לגיטימציה לאנשי הטרור המשיחי!

כל עוד לא נפנים, שחילול שמו של הרבי, נגרם כתוצאה ישירה, ממצב זה, שבו כת הטרור המשיחי נחשבת כחלק אינטגרלי מחסידות חב"ד, לא נוכל לטהר את שמו הקדוש של הרבי!

עלינו להתעורר, ולעבור ניתוח לב פתוח, על מנת להוציא את כל החיידקים והנגיפים המסוכנים, המכרסמים בלב גוף חסידות חב"ד, ופוגעים פגיעה אנושה בנפשה.

הברירה היחידה העומדת בפנינו, היא התנתקות מוחלטת, תוך הכרזה ברורה, שאין לנו שום קשר ושותפות, עם כל מי שאנשי כת הטרור המשיחי הם "שולי מחניו".

טייערע ברידער! רק כך נוכל להתאחד באמת, סביב תורתו ומשנתו של הרבי, ורק כך נוכל להתלכד ולאזור כח, למשימות שאותם הטיל עלינו הרבי, הפצת המעיינות חוצה, ובשורת הגאולה באופן המתקבל.
ב' בשבט תשס"ז
2. בושה!
דבריו של הרב חיטריק (שאותו אני מאד מכבד) קוממו אותי. איך יתכן לומר, שלא אכפת למנהל מוסד, לדעת מה המצב של הבנות הלומדות במוסד שלו, בקשר למשיחיות?!

והלא בעיה זו היא עיקר הבעיה שלנו בשנים האחרונות, ואי אפשר להתעלם מזה, וכביכול לומר שאנו מעלימים עין!

ובושה וחרפה יתירה, שהבנות שלנו שומעות הרצאות של "ראשי ישיבות" משיחיים, ו"משפיעים" משיחיים (שחלק מהם חתמו על המכתב הנבזה שנשלח לרב הענדל לפני הכינוס השבוע).

איך יתכן שמוסד של הרבי יתן רשות למרצים משיחיים, המעודדים טרור בעקיפין (כדבריו המפורשים של הרב חיטריק בהמשך הדיון), ללמד את הבנות שלנו, ולהורות להם דרך בחיים?!

האם הרב חיטריק סבור, שנאומים כדוגמת הנאום שנישא השבוע בכנס, אמורים להשמע באופן סדיר באוזני בנותינו?!

האם יתכן לומר שבנותינו אמורות להיות חשופות להשפעת מסיון משיחי, ולהנצל מזה בכחות עצמן (כאשר הרב חיטריק אף אינו נחלץ לעזרת - כדבריו בתוכנית)?!

מחכה להבהרות,
ב' בשבט תשס"ז
3. בושה
מה שמפריע בנאום גינזבורג איננו הטענות למסגרת, אלא הכפשת כל קהל חסידי חב"ד כאילו הם מאמינים בדברי הבל ורעות רוח שאין להם כלום עם אמונת עם ישראל.

למה אף אחד לא מחה על ההכרזה השקרית שכולנו כאן מאמינים בדברי הבל?
ב' בשבט תשס"ז
4. התעוררות -- לא אחדות
הכנס הי' כנס התעוררות -- לא אחדות. תעזוב עם אימפסיביל!
ב' בשבט תשס"ז
5. בהמשך למגיב מס' 1
יש לזכור שכל משפחות אנ"ש מעורבים משיחיסטים ולא משיחיסטים,
הבעיה היא לא במשיחיסטים השקטים, הבעיה היא במשפיעים, מורי דרך, מנהלי ישיבות, ורבני קהילות שיוצרים את הטרור בלי כוונה או עם כוונה תחילה, את האנשים האלו חייבים להעמיד להוכיח ולהוקיע, לפרסם שמותיהם ברבים שהם אלו הגורמים לטרור הזה, ולחילול השם, וחילול כבוד ליובאוויטש.
טוב יהיה להמשיך בדיונים מסוג זה בגלוי, וזה ודאי יביא את אנ"ש ומשפחות שלימות לחקר האמת.
ב' בשבט תשס"ז
6. להוציא את עופר מיודובניק ווילשנסקי מבית חנה בצפת
זה מה שהרב חיטריק צריך לעשות, צריכים לעשות לזה סוף

לא יתכן שעופר מיודובניק "החכם בעצם כוח חכמתו" שגרם את רוב רובו של הצרות שיש לנו מהמשיחיים ואת כל הקיצוניות הוא מלהיב ומעודד

אין מקומו המוסד חב"די, וכן גם הדברים אמורים כלפי הרב ווילשנסקי כידוע מה עולל לנו.

חינוך, הוא לא רק מה שאומרים אלא גם מה שלא אומרים!

לא אומרים להם לנסוע לאוהל,

לא אומרים להם שספסלים מקומם על הרצפה ולא על ראשים של
אנשים,

וכן סידור ותפילין מקומם על השולחן ולא להתעופף על ראשים של שלוחים.

אלה אינם בני אדם כ"ש שאינם יכולים להיקרות חסידים!!
ב' בשבט תשס"ז
7. מאוחדים - אולי. מבולבלים - בוודאי.

כל בעל עסק, גם כשמדובר בעסק זעיר ועל אחת כמה וכמה כשמדובר ב'קונצרן' כלכלי ענק, חייב מידי תקופה קצרה לעשות 'ספירת מלאי' בעסק שלו, כדי לבדוק אם הוא מרוויח או מפסיד וכדי לחשוב כיצד לכלכל את צעדיו בעתיד. אותה 'ספירה' חייבת להיעשות, גם כשהיא באה על חשבון העסק – גם כשהדבר כרוך בהאטת הפעילות העסקית לזמן מוגבל... כך זה בעסק כלכלי וכך גם זה בעסק שלנו, גם אנחנו חייבים לעצור את העיסוק האובססיבי שלנו ב'אחדות', כדי לבדוק ולבחון האם 'העסק שלנו' מרוויח או מפסיד; האם מה שעשינו עד היום ואיך שעשינו עד היום, קירב אותנו אל המטרה או הרחיק אותנו ממנה. אם יצאנו 'מאוחדים' יותר או 'מבולבלים' יותר.

אחרי הכינוס האחדות שהיה בשבוע שעבר הכריז הרב מנחם שי' ברוד, דובר חב"ד וחבר הוועדה המארגנת (אני מצטט מעיתון "בקהילה"): "לקראת הכינוס הלכנו מעל ומעבר לקראת אלו שדעותיהם שונות. נתנו בימה גם לנציג הציבור הזה שדיבר דברים שקוממו מאוד את רובו של הציבור באולם והרבנים על הבמה, ובכל זאת הקהל ישב באיפוק מופתי ובכבוד והאזין לדברים שלא נעמו לאוזניו. זאת מתוך הרצון להנחיל את הערך הגדול של 'נהגו כבוד זה בזה'." (דברים ברוח זו, אם כי בסגנון שונה, נאמרו ונתפרסמו גם מפי הרב יוסף יצחק שי' אהרונוב).

ואני הקטן שואל...

אם הדברים שנשמעו באותו כינוס, על ידי אותו דובר, נחשבים לדעת הרבנים אהרונוב וברוד ביטוי ל'דעה שונה' אך לא ל' דעה מנוגדת' – למה שאותה דעה תזכה לבמה רק בכנס חד-פעמי ולא באופן סדיר, למשל, ב'שיחת השבוע' או מעל גבי "השופר של הרבי"?! ואם לדעתם, יש באותם דברים שנאמרו, שהיה ידוע עוד לפני הכינוס שייאמרו, 'דעה מנוגדת' לרבי ולתורתו, למה הם איפשרו לאותה דעה להיאמר ולהישמע?! האם לא מגיע לרבי שגם ב'כנס אחדות' ישמרו על כבודו?!

כמי שמביט בעיניים כלות על הטלטלה העוברת לאחרונה על המחנה החב"די, "המחנה הנשאר לפליטה", נדמה לי שהתנהגותם של רבים וטובים מקרב המחנה ("ואשימה בראשיכם") מזכירה את אמירתו של אותו אדם במהלך ויכוח לוהט עם חבריו: "בלוט זאל זיך גיסין, אבער שלום זאל זין" (בתרגום חופשי: "לא נורא אם ישפך דם, העיקר שיהיה שלום"). מרוב דיבורים על הצורך באחדות המחנה, "דיבורים כמו חול... ואין מה לאכול", נגרמת, לא עלינו, תוצאה הפוכה – הגברת המחלוקת ופירוד הלבבות בין איש לרעהו ובין אישה לרעותה.


הגיע הזמן לעשיה. חדל ברברת וקשקשת. לא באנחות ניוושע!

ג' בשבט תשס"ז
8. לב
לא רוצים אחדות ךא צריך ככה לא יהיה
אם רוצים צרןך רק לחשוב אולי אני טועה ולא הוא (זה לאו דוקא נכון) אבל להסות לשמור בתוכי את המחשבות ולא ללכלך
כ' בשבט תשס"ז