ב"ה יום שני, י"א כסלו תשפ" | 09.12.19
וירא / המתפלל על חברו

אברהם אבינו התפלל על אבימלך, ולא על עצמו, בשעה שהוא עצמו היה צריך לברכתו של הקב"ה באותו הנושא – ולכן הוא זכה ו"הוא נענה תחילה". התורה מספרת "וה' פקד את שרה", בלשון עבר, עוד לפני ש"וירפא אלקים את אבימלך" ● הנהגתו של אברהם אבינו מלמדת אותנו מה גודל מעלת אהבת ישראל: אמנם כן "הוא צריך לאותו דבר", בכל זאת ראשית דבר אברהם עומד ו"מבקש רחמים על חבירו" ● הרב אלי וולף מגיש מאמר מיוחד לחג סוכות על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם'
הרב אלי וולף

אחרי שאבימלך החזיר את שרה לאברהם, מספרת התורה (כ, יז): "ויתפלל אברהם אל האלקים, וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו, וילדו". ומיד לאחר מכן ממשיכה התורה ומספרת (כא, א-ב): "וה' פקד את שרה כאשר אמר .. ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו".

התורה כותבת "וה' פקד", לשון עבר, שמשמעו הוא, שהקב"ה כבר פקד את שרה לפני המאורע המסופר.

מבאר על כך רש"י, שמכך שמיד לאחר שהתורה מספרת שאברהם אבינו התפלל על אבימלך וביתו, "כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך", ותפילתו נענתה – היא מספרת שהקב"ה כבר פקד את שרה, שמשמעות הדברים, שעוד לפני רפואתם של אבימלך וביתו, שרה כבר נפקדה - 

הדבר בא ללמד אותנו "שכל המבקש רחמים על חבירו, והוא צריך לאותו דבר – הוא נענה תחילה". 

אברהם אבינו התפלל על אבימלך, ולא על עצמו, בשעה שהוא עצמו היה צריך לברכתו של הקב"ה באותו הנושא – ולכן הוא זכה ו"הוא נענה תחילה". התורה מספרת "וה' פקד את שרה", בלשון עבר, עוד לפני ש"וירפא אלקים את אבימלך".

*

דברי רש"י אלו מהווים עבורנו הוראה ולימוד, המדגישים את גודל מעלת אהבת ישראל.

כאשר יהודי זקוק לדבר מסויים, מוטלת עליו מצוה מן התורה  לפנות אל הקב"ה ולהתפלל על כך. ובלשונו של הרמב"ם (הלכות תפילה): "חיוב מצוה זו כך הוא, שיהא אדם .. שואל צרכיו שהוא צריך להם".

לאור תוכן מצוה זו, כאשר יהודי זקוק להתפלל עבור עצמו, וכן חבירו גם הוא זקוק לאותו הדבר – יכול הלה לטעון שראשית לכל עליו להתפלל ולבקש רחמים עבור עצמו, כי בכך הוא מקיים מצות-עשה מן התורה, ורק לאחר מכן עליו להתפלל עבור חבירו.

יתרה מזו, חז"ל קובעים (בבא מציעא סב) "חייך קודמין לחיי חברך", הצרכים שלך – קודמים לצרכים הזהים של זולתך.

למרות כל זאת, הנהגתו של אברהם אבינו מלמדת אותנו מה גודל מעלת אהבת ישראל: אמנם כן "הוא צריך לאותו דבר", בכל זאת ראשית דבר אברהם עומד ו"מבקש רחמים על חבירו".

*

הנהגתו של אברהם אבינו מקבלת משנה-משמעות כאשר נעיין במשקל הכבד של הצורך של אברהם, "הוא צריך לאותו דבר", לעומת צרכיו של אבימלך.

הצורך של אברהם אבינו בלידתו של יצחק – הוא עבור קיום כללות עם ישראל. לידת בנו יצחק, היא ההמשך של אברהם אבינו בקיומו של העם, "וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק". רק על ידי לידת יצחק עם ישראל יהיה "ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים", כך שתפילתו של אברהם אבינו עבור עצמו, היא צורך קיומח שאין דומה לו. 

ובכל זאת, לכל לראש, אברהם אבינו עמד והתפלל עבור אבימלך וביתו. דבר זה מדגיש את גודל ההתמסרות לזולת, "מבקש רחמים על חבירו".

כיון שאברהם אבינו, "אחד היה אברהם", הוא היהודי הראשון – הרי הוראה זו שייכת לכל אחד מעם ישראל. עד כמה עלינו להעמיד את צרכיו של הזולת בראש סולם הבקשות בתפילה שלנו.

*

התורה כותבת: "וה' פקד את שרה כאשר אמר, ויעש ה' לשרה כאשר דיבר", ורש"י מבאר שהביטוי "אמירה", היא ששרה תזכה בהריון, והביטוי "דיבור" הוא אודות הלידה, והוא מפרט מתי ה' "אמר" ומתי הוא "דיבר": אמירה, "ויאמר אלקים אבל שרה אשתך". דיבור, "היה דבר ה' אל אברם", בברית בין הבתרים.

לאברהם ולשרה ישנה הבטחה ברורה ומפורשת מהקב"ה על הריון ועל ידה. הם לא צריכים ליצור דבר חדש, אין להם צורך ליצור רצון חדש אצל הקב"ה. הדבר כבר מובטח להם, והוא אמור להגיע אליהם בקרוב.

מאידך, התפילה עבור אבימלך, היא תפילה ובקשה ליצור רצון חדש אצל הקב"ה, שהקב"ה ירצה לרפא אותם,

מכל מקום, במקום לבקש על מימוש ההבטחה עבורו ועבור אשתו, דבר שהוא לכאורה קל יותר – אברהם אבינו עומד ומבקש רחמים בעד אבימלך, הוא עומד ומתפלל אל הקב"ה שייצור נס חדש.

דבר זה מדגיש בכפליים את גודל מעלת אהבת ישראל: אם כך הדברים אודות הנהגתו של אברהם אבינו לפני מתן תורה – הרי שבוודאי אנו, אחרי שקיבלנו את התורה בהר סיני, ובפרט שמצוות אהבת ישראל היא "כלל גדול בתורה", עלינו ללמוד מהנהגתו זו, ולהעלות את צרכיו של הזולת לפני אלו שלנו.

*

כאשר אדם מתפלל על חבירו, הרי זה בדוגמת מצוות שאדם "אוכל פירותיהן בעולם הזה", כאשר אדם "מבקש רחמים על חבירו" – הוא זה שמקבל את השכר של "הוא נענה תחילה".

מובן מכך, שגם כאשר אדם מתפלל על חבירו מתוך ידיעה שכתוצאה מכך "הוא נענה תחילה", והוא מתפלל על הזולת מתוך כוונה תחילה  - שהוא עצמו ייענה על ידי זאת. הוא מתפלל על הזולת למען קבלת השכר עבור עצמו הוא, עבור טובתו האישית

כך שהתפילה עבור הזולת אינה נובעת מכך שטובתו של זולתו נוגעת וכואבת לו יותר מאשר טובתו שלו, אלא מתוך מטרה שעל ידי כך "הוא נענה תחילה" – 

גם במקרה שכזה הוא מקבל את השכר, והוא זוכה ל"הוא נענה תחילה".

כי בשורה התחתונה, הוא התפלל על חבירו, הקב"ה שומע את תפילתו, וחבירו קיבלת תועלת מהתפילה. וביחס לכך שהחבר נעזר, כלל לא משנה מה הייתה כוונתו של המתפלל, האם רק חבירו עמד בראש מעייניו, שחבירו יתברך מהקב"ה, או שהוא עצמו היתה המטרה, כדי שיהיה "הוא נענה תחילה".

הדבר דומה למצות הצדקה, שעיקרה הוא, שהעני יקבל את צרכיו, ואין כל משמעות לכוונתו של הנותן בעת נתינת הצדקה לעני. עד כדי כך שחז"ל קובעים (ספרי, ופירוש רש"י לפרשת תצא כד, יט): "המאבד סלע מתוך ידו, ומצאה עני ונתפרנס בה – מעלה עליו הכתוב כאילו זכה".

אמנם כן, אין זו מצווה בשלימותה, אבל גם בתפילה שכזו, כיון שהזולת התברך מהקב"ה בעקבות תפילתו, אזי המתפלל זכאי לשכר של "הוא נענה תחילה".

אך מובן וגם פשוט, שתכלית השלימות בתפילה עבור הזולת, היא כאשר התפילה נובעת מרגש אמיתי של אהבת ישראל, עד כדי כך שטובתו של הזולת נוגעת לו יותר מאשר טובתו האישית, וכאמור לעיל – ומשום כך הוא מתפלל על חבירו.

*

תפילתו של אברהם אבינו עבור אבימלך מהווה הוראה לכל אחד, עד כמה צריכה להיות אהבת ישראל עבור חברו, עד שטובתו של הזולת תהיה חשובה ונוגעת לו, יותר מטובתו האישית.

ועל ידי הנהגה זו, תתבטל סיבת הגלות. סיבת הגלות היא תוצאה של הנהגה הפכית מאהבת ישראל, ובאופן של "חינם", ללא כל סיבה – וכאשר מבטלים סיבה זו על ידי הנהגה של אהבת ישראל, באופן של אהבת חינם, תתבטל הגלות, המסובב, ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

נזכה ויגיע העת בו עם ישראל כולו, ומתוך אחדות , "קהל גדול ישובו הנה", יבוא לארץ הקודש, לירושלים עיר הקודש, ולבית המקדש, במהרה בימינו ממש.

(משיחת שבת וירא, תשמ"ג)



י"ז בחשוון תש"פ