ב"ה יום שני, כ" חשוון תשפ" | 18.11.19
להיות שרה / מעל רפש העולם

ואכן פעמי צעדיה והעקבות שהיא מותירה אחריה ווההשראה שהיא נוסכת סביבה, מנשאים, אכן, את האווירה והכל מתרומם, כי כך נאה וכך יאה לה, כך שלא תטבע בשפל, ממש כמו אותן פרסאות לעקבות הרגל המכשירות את החיה ומנשאות אותה מעלי הרפש ● שום רבב לא יכתים את לבושה ההדור והמעוצב בסגנון יוקרתי מחוטב למידותיה ומותאם לה בגוונים הרמוניים המשתלבים לתפארת עם דיוקנה ● מאמר מרתק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם
גב' רבקה ערנטרוי



הרחש של מאוויה הפנימיים שואף, אולי, להשתייך לבני האצולה... לאנשי המעמד העליון. להיות מכובדת וחשובה... נשואת פנים ומרוממת מעם, אבל הכיצד?

שום רבב לא יכתים את לבושה ההדור והמעוצב בסגנון יוקרתי מחוטב למידותיה ומותאם לה בגוונים הרמוניים המשתלבים לתפארת עם דיוקנה.

אבל, מהי, אפוא, התובנה האומנותית שהיא מבקשת להציג בחזותה הכללית והנחבאת לה טמונה מאחורי לכמיהתה להיות בחינת שרה, עטורת הכתר?

ממש כמו שרה, שהבחינו בה שרי פרעה והיללוהה לפני פרעה ולארמונו היא נלקחה, אף היא מיטלטלת בינות ערפילי השפל של עולם נחות...

והיא מתחננת שלא להיות פגיעה ונסחטת ומנוצלת עד חורמה ע"י כוחות זדוניים המשוטטים להם במשעולי המארב ומייחלים לטרף.

ואכן פעמי צעדיה והעקבות שהיא מותירה אחריה ווההשראה שהיא נוסכת סביבה, מנשאים, אכן, את האווירה והכל מתרומם, כי כך נאה וכך יאה לה, כך שלא תטבע בשפל, ממש כמו אותן פרסאות לעקבות הרגל המכשירות את החיה ומנשאות אותה מעלי הרפש.

ולכן אכן, נלקחה שרה המהוללה לאוהל פרעה והעניקה למצריים התנשאות מה וגובה, כך שעם ישראל שישהה בגלות מצריים לא ירצה ימיו שם תחת אומה עלובה נמוכה ונשפלת כ"כ.

ואולם, המגמה היתה לנצל את מצריים ולדוג מתוכם את כל ניצוצות הקודש שנטמעו שם ולהפוך ארץ זו למצודה שאין בה דגים, היות וניצוצות החיים ניטלו ונימצו ממנה ע"י העם כששהה שם.

והאומנם, הכיצד עשוי היה העם לנצל ולא להיות המנוצל? הכיצד יכולה היא להתהלך בנתיבותיה, אצילית ומכובדת, חשובה ונשואת פנים ומבלי שיד שטנית תפגע בה חלילה, ותבוז ממנה את הדרה וזיווה?

כשהיא מתנהלת בתור עטרת מקיפה, כמו כתר והיא אופפת וסובבת אך אינה נוגעת.... ואינה ממשיכה החוצה את פנימיותה... את העצמיות שלה ואת הכבוד האישי שלה, אך הם נותרים מוצנעים... חסויים בה בתוך כבוד הפרטיות שלה, אזי זר לא ייעז לקרב אליה לפגע.

בעודה גודרת עצמה האישה היהודית הנכבדה מסביב, וכשהיא מכתרת עצמה ככתר סוגר שלא תהיה נחשפת והיא מהווה בחינת גן נעול, אזי  לא יתפרצו אליה כוחות זדוניים.

כשהמגע שלה עם העולם הוא מקיף וחיצוני והיא אינה מניחה לעצמה להתערב באורח שהוא פנימי וחושפני עם הגלות סביבה, אזי תוכל היא למצוות את כל ניצוצות הטוב והעדן החבויים בעולם בו היא שוהה והם עוד יקרנו מהכתר המכתר וסוגר ומגונן עליה כמו אותם שוטרי לוואי במין ממלכתיות שכזו.

 וכל רואיה יהללוהה, כשיבחינו ב"הילה" (אור) הקורנת מתוכה ומשווה לה מעמד נעלה ומרומם בבחינת "שרה".


(עפ"י אור התורה לצ"צ פרשת לך לך למאמר "ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה")

ט' בחשוון תש"פ