ב"ה יום רביעי, כ"ד תשרי תשפ" | 23.10.19
ילד שלי ■ דברים שלמדתי מחודש תשרי

האם מצטיירת אצלינו תנועת התעוררותו של הילד כמובנת מאליו וכמוכרחת או שמא, אכן, כל אותם נסיונותיו הנלאים להתעלות נפשית ומסירותו הנועזת לכפות בתוכו את היצרים השואטים בו וגם כל אותן כוונות טהורות של אמת לחולל מהפך פנימי בנפשו? ● מאמר מרתק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם'
גב' רבקה ערנטרוי


האם השנה שחלפה לה והמצטיירת לה מעתה בתוית של "אשתקד", אכן, הורישה עבורינו את שי החיים... ניצנים לבגרות נפשית ותובנות נצח לנהל בתבונה את אורחותינו במסע החיים, אל הבלתי נודע כשמתוכו מגיחות פתע הרפתקות מאתגרות?!
עד כמה שידרגו בנו התמודדותינו בנסיונות שחווינו הבנה רגשית ופתיחות?
והכלום, עיצבו בנו יכולות לשליטה עצמית, יציבות ומידה של עצמאות? השמא, נטעו בנו תנועה של רציניות וכושר סבל ומסוגלות להשתלב ולשמור על מאזן נפשי?

א) "בכסה ליום חגנו"
הסמל של "הכסה" של ראשית השנה מגלם עבורינו אותות וסימנים כי עלינו לחדול ממרדף הנטוש אחר מחמד לבנו, ילד השעשועים שילטש את נתיבותיו ונוהגו בחיים... אך דווקא, הנסיגה אחורנית וה"התכסות" ההתכבסות העצמית שלנו היא שתעורר אותו...

ב) ענן הקטורת של יום הכיפורים:
האם מצטיירת אצלינו תנועת התעוררותו של הילד כמובנת מאליו וכמוכרחת או שמא, אכן, כל אותם נסיונותיו הנלאים להתעלות נפשית ומסירותו הנועזת לכפות בתוכו את היצרים השואטים בו וגם כל אותן כוונות טהורות של אמת לחולל מהפך פנימי בנפשו, אכן לא יסולאו בפז ויתעלו בעינינו על אותו ערך הנמדד (יסולא) ונשקל כשווי הזהב?! (פז)
סממני הקטורת במקורם מדיפים ריח בוסם שהוא מענג ומחיה ואולם, בהשתפלותם מטה מטה הם הופכים למניע המסב ריח מר כלענה, ואולם, השריפה שלהם משיבה אותם למקורם ושוב עולה מהם הריח המבסם.
מקור העוונות וניצוץ החיים שבהם נמשך מרמה רוחנית עילאית ביותר, אך ההשתלשלות מטה משווה להם את הצביון המר והאפל, השריפה בלב של עבודת התשובה בכפיית הרע ובהפיכתו למקור כפרה צחור, משווה להן את ההתגלמות כקטורת הסמים, המקשרת (קטר בארמית) את הלב לאבא שבשמים.

מחילה
תנועת המחול בתנועה של נסוגות אחורנית מכל שמץ של רוע מתוך רכינה וכניעה לאלוקות, היא שסוחפת אותנו אליו במידה של מחילה - אהבה וסליחה

ג) זמן שמחתנו
האושר הגדול ביותר בעולם הוא כיוון התנועה של ילד שעשועינו הקם ומתנער מהטמיון ואנו נעשים עבורו אז כסוכה המחבקת. זוהי בגרות נפשית המתמרנת את אורחותינו בשיטתיות להתנהלות מתוכננת והיא מאמצת בנו מסוגלות נפשית לחבק את הילד ולגונן עליו.
שבעת ימי החג נועדו כנגד שבע מידות של חיבה וקירבה כשהסכך הסוכך משקף יד אמהית סוככת ומחבקת ומגוננת.

צילתה מרובה מחמתה
ואולם כשהאהבה (חמתה) אל הילד בוערת ואינה יודעת שליטה עצמית וכסוי (צילתה) כך שכלי הקיבול שלו אינם יודעים לקבל עוצמה פורצת זו, עשויה אהבה זו להידחות ולאבד את יוקרתה.
ורק הכוכבים השוכנים ברקיע השמיני מבצבצים לתוכה.
הכוכבים הם ניצוצות של אש האהבה ברקיע השמיני, המסמל עולם של בינה ושורש התענוג.
רק אהבה שנתפסת בשל יכולת לצמצם ולכסות עליה, רק היא נתפסת וניתנת להבנה, ורק אז נמשכים ניצוצות של עונג והמעוררים שמחה
וכיצד, אכן, משתדרגת השמחה הזו לתוכי שמיני עצרת ושמחת תורה?

המשך יבוא
י"ג בתשרי תש"פ