ב"ה יום רביעי, כ"ד תשרי תשפ" | 23.10.19
הקטורת, התשובה, ועבודת הכהנים ■ הפרשה החסידית

ההבדל בין עבודת התשובה של יום הכיפורים, לעבודת התשובה של כל שאר ימות השנה, הוא שבשאר ימות השנה עיקרה הוא "תשובה מיראה", ואילו ביום הכיפורים זו "תשובה מאהבה" ● עבודת התשובה של יום הכיפורים, תשובה מאהבה, זו תוכן עבודת הקטורת ביום זה, זו כניסה לא רק אל ה"קודש", אלא "קודש הקדשים", קדושה מעל לקדושה. מקום שאינו מוגדר ומוגבל כלל ● הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם'
הרב אלי וולף

ההבדל בין עבודת התשובה של יום הכיפורים, לעבודת התשובה של כל שאר ימות השנה, הוא שבשאר ימות השנה עיקרה הוא "תשובה מיראה", ואילו ביום הכיפורים זו "תשובה מאהבה".

בתשובה הבאה כתוצאה מ"יראה", כיון שהתשובה היא מאולצת, בעל כרחו של האדם, כאימת העבד מאדונו – כך שהוא אינו בביטול מוחלט להקב"ה, לכן בתשובה זו "זדונות, נעשו כשגגות". העבירות שעברנו במזיד ובכוונה שלילית, נחשבות בעקבות עבודת התשובה ככאלו שנעשו בשוגג, ולא בכוונה.

התשובה הזו היא בתנועה של "שלילה", להעביר מעל עצמינו את הדברים השליליים, לכן גם התוצאה שלה היא הסרת השלילה, מסירים מאיתנו את הזדונות. אבל תשובה זו אינה יוצרת מהעוונות מציאות חדשה, לא יוצרים מהם זכויות.

לעומת זאת, תשובה הבאה כתוצאה מ"אהבה", מאהבת ה', תנועה חיובית בה האדם מתמסר מרצונו אל הקב"ה, תשובה בה האדם הופך להיות מציאות חדשה, אדם הדבוק בהקב"ה – אזי בתשובה זו "זדונות, נעשו כזכויות", העברות הופכות למציאות חדשה, מציאות של זכויות.

*

מעלה זו של עבודת התשובה של יום הכיפורים, באה לידי ביטוי גם בעבודת הקטורת שהכהן הגדול היה מקטיר ביום הכיפורים.

כשהתורה מגדירה את מעלתם של הכהנים, היא כותבת (דברים לג, י) "ישימו קטורה באפיך וכליל על מזבחך", מעלתם היא שהם מקטירים קטורת.

ה'ספרי' כותב על פסוק זה, שהכוונה היא בעיקר לקטורת שהכהן הגדול היה מכניס אל קודש הקדשים ביום הכיפורים: "ישימו קטורה, זו קטורת שלפני ולפנים".

ככלל, ישנה עבודת הקטורת בכל יום, אך עיקר מעלתה של עבודת הקטורת, היא זו שהכהן גדול היה מכניס ביום הכיפורים אל קודש הקדשים.

אחד ההבדלים בין הקטרת הקטורת ביום הכיפורים, לכל השנה, היא, כדברי הרמב"ם, שישנה חובה מיוחדת ביום זה להוסיף לסממני הקטורת את העשב "מעלה עשן", הגורם לעשן קטורת לעלות כלפי מעלה. בכל ימות השנה, באם לא צירפו את הסממן הזה, הקטורת כשרה, אך ביום הכיפורים היא הכרחית, ובאם לא הוסיפו אותה, הכהן חייב מיתה.

מה תוכנו של סממן זה, שהוא כל כך הכרחי בהקטרת הקטורת של יום הכיפורים?

*

בספרו "מורה נבוכים" מבאר הרמב"ם מהו טעם מצוות הקטרת הקטורת, ותוכן ביאורו הוא, שהקטורת נועדה להיטיב את הריח בבית המקדש. בבית המקדש עסקו בעבודות הגורמות לריח לא נעים; שחיטה, חיתוך בשר, רחיצת אברים פנימיים, שריפה – ולכן היה צורך להיטיב את הריח במקום ולאלו שעבדו שם, ולשם כך שימשה הקטורת.

מובן מאליו שכוונתו של הרמב"ם אינה רק לריח הפיזי, ברור הדבר שלא זהו כל טעמה של מצוות הקטרת הקטורת, שהיא אחת העבודות הנעלות בבית המקדש – אלא הוא מרמז לטעם פנימי יותר.

תוכן דבריו הוא, להעביר את הריח והזוהמא של היצר הרע.

הקטורת היתה מורכבת מסממנים שאינם ראויים למאכל אדם, בשונה מקרבנות שתנאי עיקרי בהם שעליהם להיות ראויים למאכל אדם, ואדרבה, עליהם להיות מן המובחר שבבהמות – כך שתוכן הקטורת היא העיסוק והבירור של דברים תחתונים, שהם נמוכים מקשר חיובי עם האדם.

יתרה מזו, אחד הסממנים בקטורת היה "חלבנה", שריחו היה ריח רע, דבר המרמז על רמה נמוכה עוד יותר מבין יתר סממני הקטורת –

וכאשר הקטירו את הקטורת בבית המקדש, כאשר יצרו ממנה "ריח ניחוח לה" - רוממו את הדברים הנמוכים הללו.

זהו תוכנה של עבודת הקטורת בכל ימות השנה, לרומם את השלילה, להעלות את הדברים הנמוכים. דבר זה מקביל לעבודת התשובה של "תשובה מיראה", להסיר את השלילה, את הזוהמא.

אך ביום הכיפורים, יום בו אין שליטה ליצר הרע, ובפרט בעת הכניסה לקודש הקדשים מקום בו נמצא ארון הברית ולוחות העדות – תוכן עבודת הקטורת הוא "תשובה מאהבה". להפוך את השלילה לחיוב, לעשות מציאות חדשה. להפוך זדונות לזכיות.

עבודת התשובה של יום הכיפורים, תשובה מאהבה, זו תוכן עבודת הקטורת ביום זה, זו כניסה לא רק אל ה"קודש", אלא "קודש הקדשים", קדושה מעל לקדושה. מקום שאינו מוגדר ומוגבל כלל.

*

זו הסיבה שביום הכיפורים, היה הכרחי בסממן "מעלה עשן", המעלה את עשן הקטורת מעלה מעלה.

בכל ימות השנה, שעיקר עבודת הקטורת היא שלילת הזוהמא, חסרונו של "מעלה עשן" אינו כה הכרחי.

אך כיון שתוכנו של יום הכיפורים הוא העליה למעלה, למקום הנעלה ביותר, קודש הקדשים, לא העיסוק בשלילה, אלא רק בחיוב, קדוש מעל קדוש – לכן הדבר בא לידי ביטוי בהכרח צירוף סממן זה, הגורם לעשן הקטורת לעלות מעלה מעלה, עילוי אחר עילוי.

זו גם הסיבה שהכמות של הסממן הזה אין לו הגדרה ומידה קבועה, "מעלה עשן – כל שהוא". די ב"משהוא", לא במשהו מוגדר בהגדרה של כמות או נפח. זהו תוכנו של יום הכיפורים ושל קודש הקדשים - יום של חיבור נקודת היהדות עם עצמותו של הקב"ה, חיבור שאין לו הגדרה או הגבלה.

בקודש הקדשים אין הגדרה או הגבלה של מקום, "מקום הארון אינו מן המידה". למרות שיש "מידה"  לארון הברית, "אמתיים וחצי אורכו, אמה וחצי רחבו", אבל כאשר מדדו את מקומו בתוך קודש הקדשים, לא היה לו הגדרה של מקום. המרחב בין הארון לקיר קודש הקדשים, נשאר באותה המידה כאילו הארון אינו נמצא. ההגדרה של "מקום" מוגדר, מוגבל, איבדה את משמעותה שם.

*

תפקידם של הכהנים הוא "ישימו קטורה באפיך", ובשני הרמות:  תפקידו של הכהן הגדול ביום הכיפורים הוא לרומם את עם ישראל למקום שאינו מקום, ואילו תפקידם של הכוהנים בכל השנה הוא "הסרת הזוהמא" לרומם את עם ישראל מהמקום השלילי בו הם עלולים להימצא.

הדבר בא לידי ביטוי בפרשת וילך, בה מספרת התורה על מצות הקהל, ומובא על כך בתוספתא, שביום זו של "הקהל", תפקידם של הכהנים הוא לעמוד "בגדרים ופרצות וחצוצרות של זהב בידיהם" ועליהם לעורר את העם לעלות אל בית המקדש, ועד כדי כך ש"כל כהן שאין בידו חצוצרות, אומרין: דומה זה שאין כהן הוא".

תפקידו של הכהן הוא לצאת מבית המקדש, לעמוד "בגדרים ופרצות", מקומות של יציאה מתחומי ירושלים, מתחום הקדושה, ומי שאינו עושה זאת "דומה זה שאין כהן הוא" - הוא לא ממלא את תפקידו.

תפקידם לעמוד עם "חצוצרות של זהב", שתוכנו של "חצוצרה", היא כדברי הרב המגיד ממעזריטש "חצאי צורות". היהודי הוא חצי צורה, והקב"ה הוא החצי השני, ותפקידם של הכהנים הוא לאחד את שני חצאי הצורה לצורה אחת, ליצור "חצוצרה", לחבר את עם ישראל עם הקב"ה. זהו תוכנו של "ישימו קטורה באפיך", להקטיר קטורת, להסיר את הזוהמא, לחבר את עם ישראל עם הקב"ה.

*

כל יהודי נקרא "כהן", כדברי הפסוק "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", ותפקיד זה מוטל על כל אחד מאיתנו. עלינו לצאת אל ה"גדרים והפרצות", להקהיל את עם ישראל אל הקב"ה, לעמוד עם "חצוצרות", ולגרום אצל עם ישראל שהם "ישמעו .. ילמדו .. ושמרו לעשות את כל דברי התורה".

ועל ידי עבודה זו, נזכה ל"הקהל" של "קהל גדול ישובו הנה", הקב"ה יקהיל את כל עם ישראל לבית המקדש, בבנין הבית השלישי, ובקרוב ממש.

(לקוטי שיחות חלק י"ד)

ה' בתשרי תש"פ