ב"ה יום חמישי, ט"ו תמוז תשע"ט | 18.07.19
הרב גולדשטיין, אני מצדיע לך! ■ בלוג שליחות

"כמו רובכם, גם אני ביום שישי שעבר לא ידעתי מי זה הרב ישראל גולדשטיין. כמו כמעט כולם לא שמעתי על לורי קיי הי"ד, גם לא ידעתי שיש עיר בשם פואוויי בקליפורניה" ● השליח בבאזל שבשוויץ הרב זלמן וישצקי מגיש את הבלוג השבועי מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● לבלוג המלא >>>
השליח הרב זלמן וישצקי, שווייץ
כמו רובכם, גם אני ביום שישי שעבר לא ידעתי מי זה הרב ישראל גולדשטיין. כמו כמעט כולם לא שמעתי על לורי קיי הי"ד, גם לא ידעתי שיש עיר בשם פואוויי בקליפורניה. אבל הרבי ידע את הרב גולדשטיין, ידע שיש פואוויי ושיש שם לא מעט 'לורי קיי'ס' שזקוקים לחיים יהודיים. ב-12 בדצמבר 1980 הוכרזה פואוויי כעיר וב-1986 נשלח אליה הרב גולדשטיין ופתח בה בית חב"ד.

כמו כולם גם אני מביט בהערצה ובהשתאות על הרב גולדשטיין. דומה שהאיש לא מתבלבל לרגע, ממוקד בכל רגע. אם בהליכה אל תוך האש כדי להציל כמה שיותר בני קהילה, ואם בסירוב להתפנות עד שהכל נרגע ועוד עומד על כסא מול הקהל כשידו חבושה בטלית ספוגה בדם אצבעותיו שנגדעו וקורא לבני עדתו לא להירתע לעולם. ניכר שהאיש חדור עד קצה אצבעותיו באמונה חדה וברורה בתורת ישראל, באהבת ישראל ובאלוקי ישראל.

כמו מיליונים רבים ראיתי גם אני את נאומו על מדשאות הבית הלבן וגם שם הוא לרגע לא מתבלבל, ההיפך, הוא יודע בדיוק מי הוא, מי שלח אותו ולשם מה. ברור לו מהי מטרתו ואיך הוא הולך לנצל את הדקות הספורות שלו אל מול מליוני צופים. נראה שהוא לא שמע על המושג 'פוליטקלי קורקט'. האיש עומד נטול עניבה וחף מגינונים בקפוטה חסידית של אחרי מצות וארבע כוסות ובעזרת ידיו החבושות הוא מבקש 'רגע של שתיקה'. למה רגע של שתיקה?

הנה כך אמר הרבי בי"א ניסן תשד"מ 1984, כשנתיים לפני שנפתח בית חב"ד בפואוויי: "בחודש האביב נפעלת התחדשות הבריאה כולה, כפי שרואים במוחש שבתקופה זו מתחילים לפרוח האילנות והעשבים וכו', וכפי שהדבר משתקף גם בהלכה – "היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבין מברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם" שזו ברכה מיוחדת הקשורה עם התחדשות העולם. ולכן הרי זה הזמן המתאים ביותר לפעול שהנהגת העולם כולו – המתחדש בתקופה זו – תהי'ה מבוססת על צדק ויושר."

איך נפעל על העולם שהנהגתו תהיה על פי צדק ויושר? דרך הנוער. איך נפעל על הנוער? על ידי שנחדיר בהם את האמונה הפשוטה בבורא העולם והוא יש לו אוזן שומעת ועין רואה. ואיך נפעל בהם את ההכרה הפשוטה הזאת? לא על ידי דיבורים, שכנועים ובודאי לא צעקות. כן על ידי שתיקה. קצת לשתוק זה תמיד טוב, 'רגע של שתיקה' בכל בוקר, שישים שניות שבהם הילד יעצור ויחשוב על בורא העולם, על העולם הנפלא שהוא ברא, על כך שהוא כאן בשביל מטרה והעיקר, שהקב"ה יש לו עין רואה ואוזן שומעת והוא אפילו קורא מחשבות. ואם לצטט את הרבי "מעלת המחשבה היא שאינו צריך 'לחקות' את השני, ואין צריך לפחד מהשני, מכיון שאף אחד אינו יודע מה שהוא חושב – מלבד בורא העולם ומנהיגו". כי אמונה פשוטה שיש מנהיג לעולם היא ורק היא יש לה את הכוח להשפיע על אדם להתנהג נכון גם כשאין שוטר בסביבה, ולהיות הגון גם כשאף אחד לא רואה.

ואז ממשיך הרבי ומבקש להנהיג 'רגע של שתיקה' בכל בתי הספר מכל סוג, עדה, דת, עם ואומה, ובכמה מילים נותן הנחיה נפלאה לחסידיו איך עושים את זה נכון: "כאשר נגשים לעשות פעולה שתכליתה מילוי רצון הבורא – יש לזכור שרצונו של הבורא שיעשו זאת בדרכי נועם ובדרכי שלום, מתוך קירוב הלבבות, ובודאי שלא מתוך מלחמה ונצחון". ניכר שהרב ישראל גולדשטיין שולט טוב בחומר של רבו.

לא רק הילדים, גם ההורים יושפעו מזה, כי הם אלה שיצטרכו להסביר לילדיהם איך לנצל את הרגע של שתיקה נכון, "כך שביחד עם המזון הגשמי – סנדביץ' – שנותנים לילד בלכתו לבית הספר, יתנו לו גם מזון רוחני – ההכרה אודות בורא העולם ומנהיגו, שהיא הערובה היחידה להנהגה אנושית על פי צדק ויושר."

הרב גולדשטיין, אני מצדיע לך!

שבת שלום וקיץ בריא,
הרב זלמן וישצקי
כ"ח בניסן תשע"ט