ב"ה יום שלישי, י"ח ניסן תשע"ט | 23.04.19
פרשת פרה – רגע המהפך של אהרן הכהן ■ הפרשה החסידית

מדוע ישנו חיוב מיוחד בפרה זו שהיא תיעשה דווקא על ידי אלעזר, למרות שהקב"ה דיבר "אל משה ואל אהרן" , ומובא בספרי "כשם שהיה משה גזבר לדבר, כך היה אהרן גזבר לדבר", שניהם החזיקו את הכספים לרכישת הפרה, ושניהם ניהלו את הנעשה איתה? ● הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף

אודות שריפת הפרה האדומה, הקב"ה מורה למשה ולאהרן: "ונתתם אותה אל אלעזר הכהן", ומובא על כך בספרי:"לימד על הפרה, שנעשית בסגן". פרה אדומה זו, הראשונה, צריכה להיעשות דווקא על ידי אלעזר הכהן, ולא על ידי אביו, אהרן הכהן הגדול.

דבר מה מעורר תמיהה, מדוע ישנו חיוב מיוחד בפרה זו – למרות שהקב"ה דיבר "אל משה ואל אהרן" , ומובא בספרי "כשם שהיה משה גזבר לדבר, כך היה אהרן גזבר לדבר", שניהם החזיקו את הכספים לרכישת הפרה, ושניהם ניהלו את הנעשה איתה - שהיא תיעשה דווקא על ידי אלעזר.

התמיהה מתחזקת יותר, לאור דברי חז"ל (יומא מב) על המילים "ונתתם אותה אל אלעזר", שדווקא "אותה", את הפרה הזו, יש לתת לאלעזר, סגן הכהן הגדול, אך זהו לא חיוב לדורות: "אותה לאלעזר, ולא לדורות לאלעזר. איכא דאמרי לדורות בכהן גדול, ואיכא דאמרי לדורות בכהן הדיוט".

ובאם "לדורות"אין חיוב שהפרה תיעשה דווקא על ידי סגן כהן גדול, ואפשרי שהיא תיעשה על ידי הכהן הגדול עצמו, מדוע בפרה הראשונה היה הכרחי שהיא תהיה בדווקא על ידי אלעזר?

[בתורת החסידות (אור התורה) מבואר שהפרה צריכה להעשות על ידי "אלעזר", כדי לבטא שצריכים את עזרתו של הקב"ה, "א-ל עזר". אבל הדבר לא מבאר מדוע הדבר מוטל על "סגן הכהן הגדול"].

*

הגאון הרגאצ'ובי מבאר את ההסבר לכך, וכדרכו, עם הברקה נפלאה.

אודות עבודת הפרה אדומה, קובע הרמב"ם להלכה (הלכות פרה אדומה א, יב): "העושה אותה, לובש ארבעה בגדים של כהן הדיוט, בין שעשאה כהן הדיוט, בין שעשאה כהן גדול".

למרות שישנה קביעה האומרת (זבחים יח): "כהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד, עבודתו פסולה", בכל זאת קובע הרמב"ם שכאשר הכהן הגדול שורף את הפרה האדומה, "בין שעשאה כהן גדול" - עליו ללבוש "ארבעה בגדים של כהן הדיוט".

בין ארבעת הבגדים של הכהן הדיוט, ישנו בגד שהוא בעל שם דומה לזה של הכהן הגדול, אך למרות השם הזהה, יש הבדל משמעותי ביניהם - האבנט.

האבנט של הכהן הגדול היה עשוי בוץ (פשתן), ואילו אבנטו של הכהן הדיוט, היה (כדברי הרמב"ם בהלכות כלי המקדש ח, א) פשתן רקום בצמר, כך שאבנט זה היה חיבור של כלאיים צמר ופשתן.

כיון שהרמב"ם קובע שעבודת הפרה נעשית עם "ארבעה בגדים של כהן הדיוט", עולה מכך שיש לעסוק בעבודת הפרה עם אבנט העשוי כלאיים, לא באבנט של בוץ.

דבר זה מעורר תמיהה, הכיצד זה הכהן הגדול, לובש בעת שריפת הפרה את בגדי הכהן הדיוט, בהם ישנו גם אבנט שהוא כלאיים, שאינו ראוי לכהן הגדול, ובכל זאת עבודתו אינה פסולה, והלא הוא נחשב ל"מחוסר בגדים", אין לו את האבנט הראוי לו?

*

ההסבר לכך הוא: כאשר הכהן הגדול נעשה כהן גדול – עבר הוא לפני כן דרך ארוכה עד למעמדו זה, ובמהלך דרכו היה זמן בו הוא שימש ככהן הדיוט.

הוא נולד ככהן, לאחר מכן הוא גדל ונעשה בר מצוה ומחוייב מצוות, ולמרות זאת הוא עדיין לא יכול היה לעבוד בבית המקדש, כי כדברי הגמרא (חולין כד) "אחיו הכהנים לא היו מניחין אותו לעבוד במקדש, עד שיהיה בן עשרים שנה", לאחר מכן החל לשמש ככהן הדיוט, ורק לאחר תהליך זה, ופרטים נוספים שנדרשו ממנו, הוא התמנה להיות "הכהן הגדול מאחיו", (כלשון הפסוק, ויקרא כא, י).

כך שהכהן הגדול, נושא בתוכו, מתוך עברו, את ענינו של הכהן הדיוט.

העובדה שכהן גדול מוכרח לעבור בדרכו למשרתו הנעלית גם את ענינו של הכהן הדיוט, מודגשת בדברי חז"ל האומרים (מנחות עח): "כהן גדול המתקרב לעבודה, צריך שתי עשרונות האיפה. אחת להמשחו, ואחת לחינוכו". ובמקרה שכהן גדול זה התמנה כאשר הוא "לא עבד עבודה כשהוא כהן הדיוט" – עליו להביא "שלוש עשרונות", והראשונה שבהן "אחת לחינוך תחילת עבודה".

הדרך להיות כהן גדול, מחייבת אותו לעבור, ולו לרגע אחד, את תפקיד הכהן הדיוט, ומשום כך עליו להביא עשרון מיוחד "לחינוך תחילת עבודה", ככהן הדיוט.

כיון שהכהן הגדול נושא בתוכו גם את ענינו של כהן הדיוט, אזי כאשר הוא שורף את הפרה האדומה, יכול הוא לעשות זאת באותם ארבעה בגדים של כהן הדיוט, והוא לא נחשב ש"מחוסר בגדים".

*

הסבר זה אמור לגבי כל הכהנים הגדולים שכיהנו לאורך הדורות, אך לא לגבי אהרן הכהן, לא הכהן הגדל הראשון.

אהרן הכהן נעשה כהן גדול "ביום השמיני", אחרי שבעת ימי המילואים. בכל אותם שבעה ימים משה רבינו היה הכהן והכהן גדול, אהרן אחיו היה לוי, ו"ביום השמיני" אהרן נעשה כהן גדול.

יום מיוחד זה, היום בו שרתה השכינה, הוא יום שעליו נאמר (רש"י, ריש פרשת שמיני)"אותו היום נטל עשר עטרות", ואחת מהן היא (שבת פז) "ראשון למעשה בראשית", וחז"ל את מוסיפים ואומרים (מגילה י), שיום זה נחשב"כיום שנבראו בו שמים וארץ".

עיקר מעלתו של יום זה קשורה עם אהרן, השראת שכינתו של הקב"ה במשכן ביום זה, ביטאה את גדלותו וצדקתו של אהרן הכהן – כך שלגביו יום זה, הוא "כיום שנבראו בו שמים וארץ".

אודות יום בריאת השמים והארץ, אומרת הגמרא (ראש השנה לא) "מעשי בראשית לקומתן נבראו, לצביונן נבראו"– הברואים נבראו כשהם מושלמים בקומה, וכפי הנאמר לגבי אדם וחוה: "כבני עשרים שנה" (כלשון המדרש, בבראשית רבה יד, ז).

כך שמבחינת אהרן הכהן, "ביום השמיני", היום "בו נבראו שמים וארץ", היום בו הוא נברא "לקומתן .. לצביונן" – זה היום שהוא נברא בו מושלם ככהן גדול, "לצביונו", ללא כל עבר. הוא מעולם לא היה כהן הדיוט. אהרן הכהן הוא הכהן הגדול היחיד שלא כולל בתוכו את ענינו של כהן הדיוט.

בשל סיבה זו אהרן הכהן לא יכול היה לשרוף את הפרה האדומה. כיון ש"העושה אותה לובש ארבעה בגדים של כהן הדיוט", ואחד מהם הוא אבנט של כלאיים, ולא של בוץ – ואם אהרן הכהן, שאין בו את ענינו של הכהן הדיוט, ילבש אבנט זה, הוא יהיה מחוסר בגדים, ועבודתו תהיה פסולה.

לכן את הפרה הראשונה עשה דווקא אלעזר הכהן, ולא אהרן הכהן.

*

מצבו זה של אהרן הכהן "ביום השמיני", שברגע אחד הוא הפך למציאות חדשה, ללא כל קשר לעברו - מהווה הוראה ועידוד עבורנו.

יכולה להתעורר השאלה: היות ואנחנו נמצאים במצב ובזמן של חושך כפול ומכופל, כיצד זה ייתכן ש"מיד הן נגאלין", שברגע אחד תבוא הגאולה, ויהיה מצב חדש בעולם?

אודות הגאולה הקרובה אנו קוראים בהפטרת פרשת פרה"ונתתי לכם לב חדש .. והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר" – והלב הוא עיקר חיותו ומציאותו של האדם, "לבא פליג לכל שייפין",ואיך ברגע אחד יהיה מהפך מחושך כפול ומכופל, למציאות של "לב חדש", למציאות חדשה.

"ויהי ביום השמיני", היום בו אהרן הכהן נעשה כהן גדול – מהווה מסר והוראה. "כבר היה לעולמים".

רגע לפני כן, אהרן שימש כלוי, ואחיו משה רבינו שימש ככהן גדול, וברגע שלאחר מכן, כאשר משה רבינו אמר לו "קרב על המזבח ועשה את חטאך ואת עולתך" – ברגע זה: "לקומתן נבראו", הוא נברא כביכול מחדש כמציאות חדשה, מציאות של כהן גדול.

כך גם באשר לגאולה הקרובה, הרמב"ם קובע בספר ההלכה שלו "סוף ישראל לעשות תשובה, ומיד הן נגאלין"– וכשהוא כותב "מיד", משמעות הדבר היא "מיד", כפשטות משמעותה של המילה.

ברגע אחד יהיה "ושב ה' אלוקיך את שבותך, ושב וקבצך מכל העמים", ברגע אחד נעבור ל"לב חדש", מתוך "שיר חדשעל גאולתנו ועל פדות נפשינו".

(משיחת מוצאי שבת פרשת שמיני, פרשת פרה, ה'תשל"ח)


כ"ב באדר ב' תשע"ט