ב"ה יום שלישי, כ" תמוז תשע"ט | 23.07.19
גלי השמחה ■ תובנות לשמחת פורים

מאמר שבועי תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאינו זי"ע - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
כשהאדם חש פגוע ונעלב ורגשות טינה הומים בו בעוצמה וקשה לו כ"כ להבליג... לשכוח... להרפות ולשוב לשיגרת היום...
ובעיצומה של פריקת הרגשות הדחוקים, מעורר אותו לפתע הכרוז: "שמחת פורים", והוא נושא אז עיניו השמימה מתחנן: "אלוקי, איך?".

והקסם הכובש והמענג של הנוי המאלף המשתקף אליו "מחוצה" לעדשות, דרכם ניבט אליו הקסם שבעולם - פג.. אין עיניו תלויות במחזה בערגה והתמונה המרהיבה הזו, אינה נחקקת בו ואינה מרתקת אותו..

מקור העונג הפנימי שבתוכו נודם. השתיקו אותו גלים של עצב ותוגה...
 
ואותם צלילי נגן שובים ומהנים כ"כ "החודרים אליו", לא עוד מניעים בו את תנועת הצמאון וכלות הנפש של הנשמה.. אין כל יתר הרגשות שבו מתקבצים ונדחקים אל נקודת העונג ומבקשים להתרומם ולהתנשא מתוכי המאסר המצר והמגביל בערגה וצמאון של חולי הנפש וכלותה.

שבת בקרבו העונג. קפאה בו תחושת ההנאה. ועצב ניסך עליו ומכרבל את כל ישותו בינות לאפלולית ותוגה.
"שמחת פורים" מצהיר לקרבו הד חוזר...

והוא אינו יכול להחלץ בכוחותיו הוא.. הוא נזקק לעוצמה שתידלה אותו ותשאב אותו מן הדכי הזה והוא חש את ההומיה של הגלים הסוערים  והמתנפצים ונשברים בו.

"הכאב הזה" הוא מזנק פתאום מתעורר מתוכי הבועה "הצער הזה יהווה  עבורי קרש קפיצה. אנך שיוריני כיצד להפיק מסרים ומסקנות בתובנות יעילות לשפר את החיים ולעמוד בתוקף ובדריכות שלא להיסחף עוד לאותם משעולים מביכים"

"ואולי" הוא תוהה "ואולי,  המה מהווים עבורי אבן הבוחן אם למרות הכול אהבתי לה' נותרה נאמנת ויש בה תוקף ויציבות?!
"ושמא", הוא הוגה חרש "ושמא, בתוכי העננה המעיבה הזו, ברגעים כבדים של שקיעה עגומה - מנצנצים מהבהבים זיקים נעלמים ונסתרים של תקווה"? הכיצד אוכל לפענחם? לוחשות שפתותיו תפילה.

והוא חש עתה בכובד המכריע והמטביע של אנוכיות מה ששולטת בו והפכה את המחדל הזה למרכז חייו המכלה בו כל שביב לעלץ... לתחיה.

הכיצד יוכל להפיג את הנוקשות הזו האוחזת בליבו הזחוח ? הוא תוהה.

והצור העיקש הזה של האנוכיות הזו והפניה האישית שהפכה למרכז הלבב בחייו, איכה יוכלה למוגג ולפורר ולמוסס...

והוא שומע נימה ידידותית לוחשת לו בלאט: "אחא, במתינות...בהדרגתיות"... והוא הוזה בהקיץ וחוזה כיצד העוז הגואה והקשוח הזה החל שוכח ומתפוגג.

גלים של רינה החלו לשטוף בו עתה ולהסיר מתוכו את המעטה החוצץ והוא חש פתאום שש ושמח ומשוחרר משאון פרוע ואופף במשב פראי מתהולל..

וגלי השמחה הזו מתרפקים אליו ומתדלקים בליבו את נורת העונג ואז ניצתת אבוקת האור אף במוחין שבו והוא חש את האושר במחיצה של זוך וטוהר וקדושה וקירבה לשכינה הקדושה..

והשלהבת הזו מתחברת עם מקור השמחה והעלץ שלו בעליונים וממשיכה אליו את מקור העונג האלוקי שלו, זוהי הארת יתר... תובנה להתפכח מאותם מוטיבי רוע וכאב נכאה... להיפדות מהמניעים המעכבים והחוסמים  של "ארור המן".

מוטיבי הרוע לא הכניעוהו ולא דרדרו אותו לשפל - ובפורים זה, פתע הם מאבדים את היכולות שלהם לסגור עליו ולהפילו... והוא מתנצח עליהם בשמחה של "עד דלא ידע" והופכם לברוך מרדכי".

אין זו עוד שליטת "המודעות" שלנו המצומצמת ותפיסת חיים צרה, מקובעת וחונקת את החמצן לנשימה עבורו, אך הוא מצוי עתה בגילופין של "עדי לא ידע"...

זוהי רמת צמרת החולשת על מגבלות הדעת וההיגיון המשתקים את החיים המפכים בתוכו והוא מנסק אלי עולם של מסירות נפש ודבקות האומרת כולה יראה וכובד ראש של "עדי לא ידע".

ורק כך לא תהפך השמחה הזו לתנועה שיכורה מתהוללת מאבדת כיוון לרסן ושליטה והנכנעת למכומרת של כוחות פנימיים עויינים.

השמחה הזו היא ביטוי להנאת עולם והמשכה מהחוץ פנימה לקרבו המביאה לו צלילי נגן שובים של שינון פסוקי תורה ותפילה ומעוררים בו תחושה של כלות הנפש.  

ושמחה זו היא שתפיח בו תקווה ותניע בתוכו חיים של הימנעות מהרע בשמירה על לא תעשה ומסירות נפש נועזת והתבטלות נחרפת בכיוון של "ארור המן" והפיכתו ל"ברוך מרדכי".

פורים שמח!
י"ד באדר ב' תשע"ט