ב"ה יום שלישי, כ" תמוז תשע"ט | 23.07.19
כמו עכברים במעבדה ■ בלוג שליחות

שנים רבות אנו חיים על פני האדמה, הכל ברור לנו. אין שאלות ואין תשובות. למי בכלל יש זמן לעצור ולהתבונן? אבל אז מגיע פורים והוא מחייב אותנו לנסות לקבל פרספקטיבה אחרת. למשל, איך נראה העולם מבעד לעיניו של ליצן? ואיך הוא נראה מבעד לעיניו של מלך? ● השליח בבאזל שבשוויץ הרב זלמן וישצקי מגיש את הבלוג השבועי מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● לבלוג המלא >>>
השליח הרב זלמן וישצקי, שווייץ
"אתה מתכוון לשתות הרבה?" שאל אותי ביום שישי שעבר חבר אהוב שהכרתי ב'פייסבוק' ולמען האמת, החברות עדיין וירטואלית למדי. "לא אשתה הרבה" עניתי, פשוט כי יש לי עבודה רבה ביום הזה. אני פוגש הרבה אנשים ואין לי את הפריבילגיה לאבד ריכוז.
"ואיך תקיים עד דלא ידע בין ארור המן וברוך מרדכי"? המשיך החבר. חשבתי קצת. אני מודה, השאלה שלו העירה בי משהו.

הרבה זמן תגובה לא היה לי, כיון שהוא גר בישראל ושם כמעט שנכנסה השבת ואני חששתי, שאם לא אענה לו מיד הוא ימשיך להקשות ויחלל את השבת. אחרי מחשבה קצרה זה מה שכתבתי: "מבחינתי, זה עניין רוחני. אני צריך לנסות להניח למוסכמות שלי של 'ארור וברוך' ולבחון אותם מחדש. זה דורש ענווה". הוא אמר לי 'שבת שלום' ואני אמרתי לו 'ומבורך' ונשארתי עם המחשבות על מה שכתבתי במשך השבת.

פורים הוא חג תכליתי. הוא נושא בחובו עוצמה רוחנית גבוהה מאוד, אבל הוא בא והולך. הוא פה רק ליום אחד. לא שבוע כמו פסח ולא שמונה ימים כמו חנוכה, אין לפניו שבעה שבועות של ספירת העומר ואף לא עשרה ימים של תשובה. הוא בא בבום אחד ונעלם אחרי 24 שעות. ואני הקטן חושב לעצמי, האם באמת אני מוכן ביום הזה לבחון את 'הארור והברוך' שלי?

שנים רבות אנו חיים על פני האדמה, הכל ברור לנו. אין שאלות ואין תשובות. למי בכלל יש זמן לעצור ולהתבונן? אבל אז מגיע פורים והוא מחייב אותנו לנסות לקבל פרספקטיבה אחרת. למשל, איך נראה העולם מבעד לעיניו של ליצן? ואיך הוא נראה מבעד לעיניו של מלך?

עשרות שנים אני יודע מה טוב ומה רע, מה ארור ומה ברוך. על מה לומר 'איזה יופי' ועל מה לומר 'אוי וויי'. האם יש לי אומץ להציב סימני שאלה על הקביעות הללו? בחוקי העולם המערבי כתוב שהמתכון לאושר הוא הצלחה בחיים המקצועיים בעיקר. האם זו האמת ואין בלתה? הרי בזמן שאצלנו בשביל לשמוח צריך וילה ואוטו, בכפרים בהודו או באפריקה תראו אנשים שתפוח אחד ישמור להם יום שלם על החיוך, שני תפוחים - יומיים.

שאכנס לרובד עמוק יותר? האם יש לי אומץ לזה? יתכן שאגלה, שדברים ששאפתי אליהם ואף השגתי אותם אינם באמת ברכה, וההיפך לא באמת קללה. אולי כן, אולי גם לא, אני לא בטוח. יתכן שאגלה, שמה שאני עושה זה נהדר, הארור והברוך יושבים בדיוק טוב. אבל לבדוק צריך! לעצור ולאפשר לעצמנו להגיע למצב של 'עד דלא ידע בין ברוך לארור' זה חשוב, 'ונהפוכו' כנה ליום אחד עשוי להביא אותנו לנהפוכו בריא לשנים הבאות.

חברים טובים, שהשיגו באמת את כל מה שהעולם המערבי יכול להציע מבחינת התקדמות בחיים, התארחו אצלנו לפני כמה זמן ואמרו: אנחנו עשינו ועושים הכל לפי הספר. הצלחנו בחיים כמו שאתה רואה, אבל מידי פעם אנחנו יושבים בסופו של עוד יום 'מוצלח' ומרגישים כמו 'עכברים במעבדה', רצים במעגל סגור בלי אויר לנשימה.

ואיזה יופי שיש חברים כאלה, ככה אני יכול לספר עליהם ולא על עצמי. זה דורש ענוה כבר אמרתי.

חג פורים שמח,
הרב זלמן וישצקי
י"ד באדר ב' תשע"ט