ב"ה יום רביעי, י"ג אדר ב' תשע"ט | 20.03.19
אהבת הנצח ■ תובנות לפרשת פקודי

מאמר שבועי תורני ומעמיק מאת אשת החינוך הגב' רבקה ערנטרוי מקראון הייטס, המבוסס על תורתם של רבותינו נשיאינו זי"ע - מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
גב' רבקה ערנטרוי, קראון-הייטס
מאחורי הסמלים הבאים:

1)הגוונים הססגונים של זהב, כסף, נחושת, תכלת, ארגמן ושני:
הגוון עצמו היא צורת התבטאות, מבע של רגש המצטייר בבחינת משל הממחיש ומדגים את התחושה שלא תהיה מופשטת ואינה נתפסת  אך שתהיה קרובה יותר ומוחשת במודעת.

א)זהב הוא גוון אדום המביע עוצמה של דין המעוררת יראה ולכן מאפיין גוון זה את ר"ה - יום הדין.

ב)כסף הוא מצב של התמזגות האדום והלבן, כשאימת הדין מרחפת אך הגוון הלבן מורה על רחמים וכפרה ולכן מאפיין גוון הכסף את יו"כ.

ג)התכלת מעורר בנו אסוציאציה של שמים פעורים, של הים האין סופי, של כסא הכבוד ששולט בו גוון הספיר (כחול) הדבר מורה על מבע של קו המלכות ועל השלכה של האיש בקבלת עול. גוון התכלת מאפיין את חג הפסח בו נתגלתה האלוקות לעיני כול לראשונה בחצות הלילה של מכת בכורות ואח"כ בקריעת ים סוף, כשראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי.

ד)גוון הארגמן מסמל מצב של התמזגות של האדום והלבן והדבר מסמל עוצמה אדירה (אדום) המצטמצמת ומשתפלת במשל של קו החסד המתגלם בגוון הלבן. הארגמן מאפיין את חג השבועות, כשהעוצמה האלוקית (אדום) השתפלה לתחתונים במשל לגוון הלבן.

גם במילות הבאות של קטע התפילה "אמת ויציב ונכון וקיים וישר" רואים עוצמה המתמזגת עם חסד. "ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים ומתוקן מומקובל וטוב ויפה"} הדבר הזה - איזה דבר? התורה שהשתפלה (חסד) משיא הגבהים. (אדום)

ה)"שני" הוא גוון לבושן של בנות ישראל שחגו בכרמים בחמישה עשר באב ומעל לבוש זה הן לבשו את בגדי הלבן. גוון "השני" מביע סמל לתחושה של צמאון וכלות נפש המאפיין אישה, בעוד הלבן מורה על שלימות של התמזגות כל הגוונים כסמל למשפיע. הן לבשו לבן אז כי יום זה של חמישה עשר באב, נחשב לעת של כפרה, שהרי מאז התשעה באב ועד לחמישה עשר של חודש זה פסקו מתי מדבר וחז"ל ראו יום זה כמסוגל לכפרה ולכן ראוי לתשתית של נישואין, כדי שכל העוול מהעבר של בני הזוג לא יהווה ענן מעיב על גורל העתיד שלהם.

ב)לבושי הכהן:
1)המצנפת מיועדת לדחות את גאוות העם המתבטאת בהלך רוח של "גבוהה גבוהה".
2)הציץ (לש' זכר) מסמל הכוונה ל"הצצה" ומבט (מלמעלה) שיכוון למקום המיועד ולא יפזול לזנות. (הציצית  לש' נקבה אף היא מורה על מבט המציץ מבין החרכים (הסדקים) הנפרצים בסלע הנוקשה של הלב - מעלה אלי המוח השולט ותפיסת הקודש שבו)

3)חושן המשפט מורה על שפיטה הוגנת וישרה ושלא תהיה מעוותת בשל שוד - "שהוא חד".

4)האפוד קשור מאחור ואליו מחובר החושן לבטא שגם אילו המסרכים דרכם אל הקודש מאחור - גם להם דין קדימה והמה בחינת ברוכים הבאים.

5) האבנט מיועד ליצור חיץ וחציצה כדי להפריד בין החלק העליון של הגוף שהוא רוחני מזה שמתחתיו של האבנט.

6)הכותונת נגד שפיכות דמים בהקשר לכותונת יוסף שנטבלה בדם העיזים.

7)מכנסיים לצניעות

8)המעיל- הרמון המקיש בפעמון נגד רכילות כמו אותה לשון (רימון)המקישה בפה (פעמון) וממבט נוסף ניתן להפיק כי רעש היא השלכה של חיכוך בין שני כוחות מתנגשים ומנגדים. הכהן מזדהה עם כאבו הפנימי של האדם שמתחוללת בלבו סערה פנימית המגיעה לבטויה ברעש שהוא מחולל.

הרימונים האלה המקשים על הפעמונים, מביעים תחושה של משפיע, של כהן שליבו חש ומבין ומרגיש והוא רוחש קירבה וסולחנות ומתקדם בכיוון לסייע... לעודד... להביא רוגע ושלווה לזולת.

ג)המשכן מהווה סמל למערכת שבו נמשכת האלוקות אל האדם

1)הארון והכפורת - מקור המוחין

2)המנורה בדרום מידה של חסד והתענגות על האור. (מי שרוצה להחכים שידרים - שיתקדם לצד הדרום)

3)השולחן בצפון - תנועה של גבורה וצמאון לעושר (גם רוחני) הצפון ונעלם ויש לחתור אליו ולגלותו. (מי שרוצה להתעשר, שיצפין)

4)מזבח החיצון - עליו הוקרבו הבהמות - הדבר מסמל את עבודת הנפש הבהמית שהיא מקור האנרגיה העצום אותו ניתן להפוך ולנצל לעוצמה חיובית ולתדלק בה את הנפש האלוקית.

5)מזבח הקטורת עשוי מזהב - הדבר מסמל את הנפש האלוקית האמורה להיות מתודלקת ע"י האנרגיה של הנפש הבהמית ואכן, אש ירדה מהעליונים אל המזבח החיצוני, היות וללוא סיוע ממעל, לא יצליח האחד לאתגר את נפשו הבהמית ולכוון את מירצה לקדושה, אך כדי להדליק אש במזבח הקטורת, נזקקו להשתמש בגחלים מהמזבח החיצוני, שהרי ללוא הנפש הבהמית אין כל סכוי לנפש האלוקית להתעלות.

6)המנורה - כנסת ישראל היא סמל להתמזגות של אנשי עיליתשאותם מאפיין של הפרח בתנועה של פריחה ושגשוג רוחניים והסוג הפשוט יותר במשל של ירך, ואולם זהמנורה מעוצבת ממקשה אחת בה מתמזג כל העם וכל אחד מהסוגים הנ"ל מתבונן בהערצה במשנהו ורואה במעלותא של רעהו.

המנורה עשויה זהב טהור להורות שהעם נדרש לשמור על הטוהר והזוך שלו וכל פגימה קלה בבחינת בדיל זר וסיג המעורה בזהב - הוא מעוות אותה ונוטל מיוקרתה ופוגע בדיוקנו של העם.

7)הכרובים - פני תינוק להם והדבר מורה  על מידה של תום וזוך ועל רגש של מחילה וסולחנות כלפם בשל התמימות המאפיינת אותם ואכן, מחלוקת שפורצת בין הזאטוטים האלה דועכת במהרה ונשכחת היות והם נטולי גאווה ושררה, ובמקביל אליהם, מתהלך הבוגר שנים עם נטירה ועוגמה.

היכולת של האדם הבוגר להידמות לתינוק התמים וללמוד לעבור על מידותיו, למחול ולסלוח היא בחינת המפתח שהוא יוצר לעצמו כסגולה למחילה והאהבה והסולחנות האלוקית כלפיו.

8)האבנים היקרות באבני החושן והשוהם הן בחינת האבן הנוצצת מעלי העטרת והכתר האלוקיים. אבן פשוטה כשמזככים וממרקים אותה - היא נוצצת, ובמקביל בנמשל אנו נוכחים כי בתוכי עולם החומר מסתתרים ניצוצות קודש המחיים אותו ואת הניצוצות האלה אנו מזככים ומעלים בעבודה של "אתכפיא" ו"איתהפכא" במסירות נפש והקרבה. ניצוצות אילו דובקים אז בנשמותינו ובערב שבת שכנסת ישראל מתעלה לעולמות הרוחניים - הופכים ניצוצות אלה לעטרת נוצצת - זוהי שבת המלכה.

9)חכמי לב - האם מקום משכנה של החכמה הוא בלב ולא במוח?
כלי המשכן ולבושו של הכהן המה כלים ולבוש לאור ה' הנמשך מטה. המה בחינת שרטוטים המדגימים וממחישים את המתרחש מעלה.

האומן חוקר שרטוטים אלה ומנסה להתחקות על הסמלים והרעיונות הצפונים בשרטוטים אלה ובכוח יצירתו הוא מעצב ובונה רעיונות אלה ומביאם לידי בטוים המוחשי במלאכת מחשבת שלו באומנות החרש והרוקם ובאיורים מרהיבים שהוא מעטר רקמות אלה.

ככול שהאמן מתמסר יותר למלאכת החשבת ושלו, וככול שהוא מניח בצד את פניותיו האישיות אך מתפנה כולו במסירות ובהתבטלות למשימתו - הוא יקלע יותר וידייק ביצירתו שתתאים ותכוון לתענוג ולמשאלת הלב של בעל השרטוטים האלה ובדגם שהציבו לפני האמן.

עיתים מפליא כיצד מצליח האמן לכוון  ביצירתו וליגוע ולעצב את מה שאכן, מביע את העונג הפנימי והעמוק שבנפשו של האדם וששום שרטוט בעולם לא יוכל להכילו בשל העוצמה והעומק האינסופיים של עונג טמיר זה.

חכמי הלב הם אלה שהאהבה שלהם בלב וכיסופיהם להגיע וליגוע בעונג האלוקי והפנימי ושאותיות התורה בכתב אינן מסוגלות לעצור עונג זה בתוכן - חכמי לב הם אלה שממציאים תחבולות והתחכמויות כיצד לאתר ולגלות ולעמוד מאחרי העושר הפנימי שבעונג אליו יש להפליג ולהרקיע מעל ומעבר למה שכמוס באותיות הכתב.

המה אלה שמגוללים את התורה שבע"פ והיא שחה את הסוד והרמז של העונג האלוקי ששום שרטוט בעולם לא יוכל להדגימו.

זוהי חכמת הלב שמקורה הוא אהבת הנצח שהאדם רוחש לאלוקיו בלב.

שבת שלום!
א' באדר ב' תשע"ט