ב"ה יום שני, י"ח אדר ב' תשע"ט | 25.03.19
אדר, "מרבין בשמחה" - באיזו שמחה מרבים החודש ■ הפרשה החסידית

תכונתו ותפקידו של האחרון המסיים – היא להחזיר את הדברים שאבדו לפניו. זו גם תכונתו של חודש אדר, החודש המסיים. בחודש זה ישנה הזדמנות ייחודית, להשלים את מה שהחסרנו, איבדנו, בעבר. את מה שאבד לנו במהלך חודשי השנה החולפת ● הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף
חז"ל קובעים (תענית כ"ט) "משנכנס אדר, מרבין בשמחה". על איזו שמחה מדובר, מה הוא הדבר שיגרום לשמחה בחודש זה, ועד להגדרה של "מרבין בשמחה", שמחה בריבוי.

חז"ל מספרים (תלמוד ירושלמי, שבת פרק ח, הלכה א) על רבי אבהו שהגיע לטבריה, ותלמידיו של רבי יוחנן שראו את פניו של רבי אבהו כשהם מאירים, אמרו לרבם שכנראה רבי אבהו מצא אוצר. שאל אותם רבי יוחנן מדוע אתם חושבים שהוא מצא אוצר, וכשהשיבו לו שהם ראו את פניו מוארים, אמר להם רבם, שייתכן והסיבה היא שהוא שמע דבר תורה חדש.

הלכו התלמידים לרבי אבהו ושאלוהו איזה דבר תורה חדש הוא מצא, השיב להם: "תוספתא עתיקתא". לא דבר חדש שמעתי, אלא דבר-תורה ישן, הוא מצא דבר תורה שאבד ממנו, ועליו אמרו את דברי שלמה המלך (קהלת ח א) "חכמת אדם תאיר פניו".

כמו כן ישנם סיפורים נוספים בחז"ל שתוכנם הוא, שאחד מחכמי ישראל איבד או שכח מאמר חז"ל מסויים, וכאשר הזכירו לו את הדבר, הדבר פעל עליו התרגשות רבה ושמחה גדולה.

כי אין שמחה כשמחה הבאה ממציאת דבר שאבד.

כאשר אדמו"ר הזקן מבאר בתניא (פרק לא)את השמחה שצריכה להיות "בשעת התורה והעבודה" - הוא כותב: "ואין לך שמחה גדולה, כצאת מהגלות והשביה, כמשל בן מלך שהיה בשביה וטוחן בבית האסורים, ומנוול באשפה – ויצא לחפשי אל בית אביו המלך".

השמחה מחזרתו של הבן האובד, השמחה ממציאת דבר שאבד – אין דומה לה.

*

חודש אדר הוא החודש הנועל את מעגל השנה היהודי. חודש ניסן הוא החודש הראשון, וכדברי הפסוק (שמות יב, ב) "החודש הזה(ניסן)לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה", והחודש האחרון, זה שמסיים את מעגל לוח חודשי השנה, החודש השנים-עשר - הוא חודש אדר.

עם ישראל מוגדרים "מונין ללבנה", ואף "דומין ללבנה", וכשם שהלבנה-הירח יש לה מחזוריות של חודשים, לא של ימים או שבועות או שנים (הקשורים עם מהלך השמש)– כך גם עם ישראל מתנהל לפי מחזוריות של חודשים.

כיון שחודש אדר הוא החודש האחרון, הוא מסיים את השנה – אזי יש בו את מעלותיו של המסיים.

כשהתורה מתארת (במדבר י, יג-כח)את אופן סדר מסעות עם ישראל במדבר, איזה שבט נסע ראשון, איזה שבט נסע שני וכן הלאה – היא כותבת שהמסיים היה שבט דן: "ונסע דגל מחנה בני דן, מאסף לכל המחנות".

התורה מגדירה אותו כ"מאסף". משמעות המילה "מאסף", אינה רק במובן של "אחרון", מלשון "סוף", אלא גם מלשון "אוסף", מלקט.

חז"ל אומרים (תלמוד ירושלמי, עירובין פרק ה, הלכה א), ורש"י מצטט זאת בביאורו על התורה, שכיון ששבט דן היה "מרובה באוכלוסין", מספר הנפשות שלו היה רב - הוא נסע אחרון, ומשום כך: "וכל מי שהיה מאבד דבר, היה מחזירו לו".

כל אבידה שמישהו מהשבטים איבד במהלך המסע, שבט דן היה מחזיר אותה למאבד.

*

תכונתו ותפקידו של האחרון המסיים – היא להחזיר את הדברים שאבדו לפניו.

זו גם תכונתו של חודש אדר, החודש המסיים. בחודש זה ישנה הזדמנות ייחודית, להשלים את מה שהחסרנו, איבדנו, בעבר. את מה שאבד לנו במהלך חודשי השנה החולפת.

כשם שהדברים אמורים לגבי אבידה פיזית – כך גם לגבי ה"אבידה" האמיתית שישנה בעם ישראל, איבוד הזמן. אבידת רגעים.

זמן שהיה יכול להיות מנוצל ללימוד תורה וקיום מצוות, זמן שיכלו לעשות בו דברים טובים וקדושים, והאדם לא ניצל אותם כראוי, הוא "איבד" אותם.

חודש אדר, החודש המסיים, החודש שהוא "מאסף לכל החודשים" - ביכולתנו להשלים בו את החסר, ו"להחזיר את האבידה", אבידת הזמן.

בדומה לפתגמו המפורסם של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ אודות פסח שני, וממנו למדים לכל ימות השנה, "אין דבר אבוד, תמיד ניתן לתקן", תמיד אפשר להשלים את החסר, את ה"אבוד" –

כך גם חודש אדר, "המאסף", החודש המסיים ונועל את מחזוריות שנים עשר חודשי השנה, ביכולתינו להשלים את מה שאיבדנו במהלך השנה.

*

השבת האבידה, החזרת הדברים שאבדו, מציאת "תוספתא עתיקתא" – מביאה איתה שמחה גדולה.

בדומה לבן המלך שאבד מביתו, וחזרתו אל אביו מביאה איתה שמחה המוגדרת כ"אין לך שמחה גדולה"שכזו –

כך גם תיקון והשבת הזמן שאבד בחודש האחרון, חודש אדר, מביאים איתה שמחה גדולה

הבנה זו מעניקה לנו עומק נוסף בתוכן דברי חז"ל "משנכנס אדר – מרבין בשמחה".

שמחת חודש אדר ממציאת הדברים שאבדו, האפשרות שיש לנו לתקן ולהשלים במהלך חודש זה, החודש ה"מאסף", את מה שאיבדנו במהלך השנה – מביאה איתה שמחה נעלית, כזו המוגדרת "שאין לך שמחה גדולה" משמחה זו.

"משנכנס אדר – מרבין בשמחה".

*

כיון שהתורה, "תורת אמת", קובעת ואף דורשת "מרבין בשמחה", וכדי שהשמחה אכן תהיה שמחה אמיתית, ובאופן של "מרבין" – יש צורך שיהיה ממה להיות בשמחה, ממה להיות בתנועה של "מרבין בשמחה" -

הרי דבר וודאי הוא ששום דבר לא יאבד לנו, והדברים שכבר אבדו לנו במהלך השנה, נוכל למצוא אותם ולהשיבם כנדרש, והודות לכך השמחה תהיה שמחה גדולה עוד יותר, "מרבין בשמחה".

*

ויהי רצון, ששמחה זו של חודש אדר, "משנכנס אדר מרבין בשמחה", תביא את שמחת הגאולה האמיתית והשלמה, וכדברי חז"ל במסכת מגילה (ו)"מיסמך גאולה לגאולה", ששמחת גאולת חג הפורים בחודש אדר, תהיה סמוכה לשמחת הגאולה האמיתית והשלמה, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

ו"מסמך גאולה לגאולה"אינו רק סמיכות אחרי חג הפורים, אלא גם לפניו, ששמחת הגאולה תהיה כבר בימים אלו, "מיד הן נגאלין", ולאחריה תיסמך שמחת גאולת חג הפורים,

(משיחת מוצאי שבת משפטים, תשל"ט)

א' באדר ב' תשע"ט