ב"ה יום רביעי, י"ג אדר ב' תשע"ט | 20.03.19
ויקהל / שקלים / מברכים החודש אדר – ומשה רבינו ■ הפרשה החסידית

בשבת זו נפגשים שלושה נושאים: (א) "פרשת ויקהל", שזה זמנה בסדר פרשיות השבוע. (ב) "פרשת שקלים", העוסקת בהוראה לתת מחצית השקל, כפי ההלכה שיש לקרוא פרשה זו בשבת שלפני חודש אדר. (ג) "שבת מברכים חודש אדר שני", החודש שבו יחול חג הפורים ● במבט ראשון לא נראה הקשר שביניהם, אך מעיון בהם – נראה כי יש להם מכנה משותף אחיד ● הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף
בשבת זו נפגשים שלושה נושאים, שבמבט שטחי לא נראה המכנה השותף שבהם: (א) "פרשת ויקהל", שזה זמנה בסדר פרשיות השבוע. (ב) "פרשת שקלים", העוסקת בהוראה לתת מחצית השקל, כפי ההלכה שיש לקרוא פרשה זו בשבת שלפני חודש אדר. (ג) "שבת מברכים חודש אדר שני", החודש שבו יחול חג הפורים.

במבט ראשון לא נראה הקשר שביניהם, אך מעיון בהם – נראה כי יש להם מכנה משותף אחיד.

*

"פרשת ויקהל", העוסקת בהוראה של משה רבינו לעם ישראל על בניית המשכן - פותחת במילים (שמות לה, א) "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל", משה רבינו כינס את כל העם.

למרות שזו לא הפעם היחידה בתורה שמשה רבינו מכנס ומקהיל את כל העם, אך לא תמיד מתואר הדבר בתורה כאסיפה-והקהלה שמשה רבינו עשה זאת, ובהדגשה עם שמו. מה עוד שישנם מפרשי-התורה המבארים ש"ויקהל" שבפרשה נעשה באמצעות אחרים, ולא ישירות על ידי משה רבינו -

מכל מקום התורה מדגישה במופרש, ובשמו, שמשה רבינו הוא זה שהקהיל את כולם, "ויקהל משה".

"פרשת שקלים", אחרי ההקדמה של "וידבר ה' אל משה לאמר", פותחת הפרשה במילים (שמות ל, יב) "כי תשא את ראש בני ישראל", כאשר תמנה את מנין בני ישראל. היא כותבת "כי תשא", בלשון יחיד. פנייה של הקב"ה באופן המדגיש את מציאותו של משה רבינו.

במנינים אחרים של עם ישראל אומרת התורה "שאו את ראש", בלשון רבים, אך בפרשה זו מודגש "כי תשא", בלשון יחיד, דווקא משה רבינו.

בהתחשב בכך שמצות מחצית השקל, אודותיה מדובר בפרשה, זו מצוה לדורות, כך שהיא לא קשורה דווקא עם משה רבינו – מכל מקום מדגישה התורה "כי תשא" בלשון יחיד, את השייכות למשה רבינו.

הנושא המרכזי של חודש אדר (הסמוך לניסן), הוא נס חג הפורים, העובדה שבמקום גזרת המן "להשמיד להרוג ולאבד" חלילה, "את כל היהודי", אזי "ונהפוך הוא".

חז"ל מספרים (מגילה יג) שכאשר הפור נפל על חודש אדר, המן שמח מאוד, באומרו: "נפל לי פור בירח שמת בו משה", אך הוא לא ידע "שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד", ולידת משה בחודש זה היא שגרמה ל"ונהפוך הוא".

הנקודה המרכזית של חודש אדר, הוא חג הפורים, ונס זה התרחש הודות לעובדה שמשה רבינו נולד בחודש זה, לרגע בו בחודש זה נולד משה רבינו, ורגע זה השפיע על מצבו ועתידו של כל עם ישראל.

כך שגם תוכנו המרכזי של חודש אדר – קשור באופן ישיר עם משה רבינו.

*

ענינו של משה רבינו הינו, היותו רועה ישראל. על הפסוק (שמות ג, א) "ומשה היה רועה", אומר המדרש (שמות רבה ב, ד): "כל מי שכתוב בו "היה" - מתוקן לכך". זו מציאותו וכל הווייתו. כל ענינו של משה רבינו הוא "ומשה היה רועה", היותו רועה ישראל.

הרועה מוודא שלכל אחד, לכל יחיד, מעדרו – יש את כל צרכיו, אפילו לכבש הנמצא רחוק ובורח מהעדר. הרועה רץ אחריו, נושא אותו על כתפיו, ומשיב אותו בחזרה, כמסופר בהמשך המדרש. כך גם רועה ישראל, הוא דואג לכל צרכי הדור, וממנו הם מקבלים את ההשפעה המגיעה להם.

במסכת תענית (ט) מבארים חז"ל את דברי הנביא (זכריה יא, ח) "ואכחיד את שלושת הרועים בירח אחד", שכוונת הדברים היא, ששלושת המתנות שעם ישראל קיבלו הודות לאהרן הכהן, משה רבינו ומרים הנביאה; הבאר, ענני הכבוד והמן – לאחר הסתלקותם של אהרן ומרים, עם ישראל קיבל אותם בזכותו של משה. "חזרו בזכות משה", ורק כאשר הוא הסתלק מן העולם פסקו כולם, כל שלושת המתנות, ודומה היה ששלושת הרועים נפטרו "בירח אחד".

כרועה ישראל, דואג הוא לכל צרכי העם, ולא רק לקיום הבסיסי שלהם, כמים ומן. כאשר עם ישראל רצה בשר, ומשה רבינו שאל את הקב"ה (במדבר יא, יג) "מאין לי בשר", ותוכן דבריו הוא, שבשר הוא דבר נמוך ביחס לרמתו הרוחנית של משה רבינו, וכיצד הוא יכול לרדת כה נמוך על מנת לספק צורך זה – הקב"ה לא הסכים איתו, ובעקבות "ואצלתי מן הרוח", משה רבינו סיפק בשר לעם.

וכדברי רש"י על משה רבינו בפירושו על התורה (במדבר כא, כא), פירוש המובן גם לילד שהוא רק "בן חמש למקרא" – ש"הנשיא הוא הכל" ו"הכל הוא הנשיא". וממשה רבינו נלמד הדבר לכל רועי ישראל לדורותיהם.

הדברים אמורים לא רק ביחס לקשר הגשמי של משה רבינו לעם ישראל, אלא גם בתחום הרוחני. את דברי הפסוק (במדבר יא, כא) האומר "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו", מבאר האריז"ל (לקוטי תורה להאריז"ל) ש"אנכי" של משה רבינו, נמצא "בקרבו" של כל אחד מ"שש מאות אלף" איש של עם ישראל. משה רבינו נמצא בקרבו של כל יהודי, ומעניק לו כוח רוחני לחיבור עם הקב"ה.

רועה ישראל, משה רבינו, דואג לכל אחד מעם ישראל, הן לצרכיו הרוחניים והן לצרכיו הגשמיים.

*

כיון שכל יהודי יש "בקרבו" את ה"אנכי" של משה רבינו, וכמו כן חז"ל מסבירים את הפסוק "מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלוקיך" - למרות ש"ליראה את ה'" זה לא דבר קל ופעוט, אך כיון שאצל כל יהודי יש "בחינת משה בקרבו", ולגבי משה רבינו, הבקשה "ליראה" היא "מילתא זוטרתא", דבר קל למימוש, "מה ה' שואל מעמך", דבר של מה בכך, אזי גם אצל כל יהודי זהו דבר קל, והקב"ה מבקש מכל אחד מאיתנו "מעמך", "ליראה את ה' אלוקיך" -

אזי ההוראות משלושת הנושאים של השבת הזו: (א) פרשת ויקהל, (ב) פרשת שקלים "כי תשא", (ג) חודש אדר – אלו הוראות, הנלמדים ממשה רבינו, באופן ההשפעה על יהודים אחרים.

"ויקהל", כמו שמשה רבינו הקהיל את כל העם, אנשים נשים וטף, והורה להם על בניית המשכן, כך גם אנו, על ידי ה"משה" שבקרבנו, עלינו להקהיל יהודים, ולהשפיע עליהם "לבנות לו יתברך דירה" בעולם הגשמי, כמו בנית המשכן בשעתו. אנו נדרשים להשתמש בדברי העולם, "זהב כסף ונחושת" ושאר הפרטים המנויים בפרשה - ועל כולנו לבנות מהם משכן להקב"ה.

"כי תשא", ההשפעה על יהודי אחר, "ויקהל", יכולה להיות באמצעות שני גישות: על ידי שבירתו, או על ידי הרמתו והעלאתו. פרשת שקלים, "כי תשא" מורה - שיש לרומם ולהעלות את הזולת. "תשא".

תפקידנו הוא לשאת ולרומם "כי תשא", את כולם. ולא רק את אלו הנמצאים במצב ירוד, אלא אפילו אלו הנמצאים במצב של "ראש", במצב נעלה, הם עוסקים במושכלות – "כי תשא את ראש". יתרה מזו, למרות שהם עוסקים ב"ראש" באופן הראוי ליהודי, "ראש בני ישראל" – גם אותם, בכוחו של משר רבינו, אנו נדרשים "כי תשא - את ראש בני ישראל". לרומם אותם אל מקום נעלה יותר.

וכאשר ה"ראש" יתעלה, אזי, "בתר רישא, גופא אזיל", הגוף הולך בעקבות הראש. בעקבות התעלות הראש, הלב יהיה "נדיב לב", כנאמר בפרשה, וכיון ש"ליבא פליג לכל שייפין", הלב מחלק את הדם לכל האיברים - הראש והלב ישפיעו על כל חלקי הגוף וכל כוחות האדם, שכולם יהיו מרוממים יותר.

"חודש אדר", החודש שהודות לרגע לידתו של משה רבינו, מושיען של ישראל, נהפך מקצה לקצה.

[חודש אדר הוא "מזל דגים", וכמו שמצב עם ישראל התהפך בחודש אדר מקצה לקצה, מגזרת כליה, למצב בו לעולם אין שליטה עליהם, כך גם בדגים אנו מוצאים את השתקפות שתי הקצוות האלו: מחד, תכונת הדגים היא (עבודה זרה, ד): "דגים שבים, כל הגדול מחברו בולע את חברו", החזקים משמידים את החלשים, אך מאידך, על הדגים אומרים חז"ל (ברכות כ) "אין עין הרע שולטת בהם", וכברכתו של יעקב אבינו "וידגו לרוב בקרב הארץ", לצד השלילה אין שליטה עליהם.]

רגע אחד בחייו של יהודי, רגע לידתו של משה – השפיע על החודש כולו, "החודש אשר נהפך", ויתרה מזו "ונהפוך הוא" לכל השנה כולה, והשפעתו היא לאורך כל הדורות, מאז ועד היום.

הדבר מקנה לנו הבנה בחשיבותו של עשיה חיובית, של "רגע אחד", של יהודי. כמובא ברמב"ם אודות משמעותו של "עשה מעשה אחד – הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות".

בכוחו של משה רבינו, רועה ישראל, עלינו לגשת לכל יהודי - "ויקהל". לרומם אותו - "כי תשא", ולדעת להעריך משמעותו של כל רגע מחייו, כל פרט, ואיזו השפעה יש לרגע אחד - "חודש אדר".

(משיחות שבת ויקהל, שקלים, מברכים החודש אדר שני, תשל"ו)

 

כ"ג באדר א' תשע"ט