ב"ה ערב ש"ק, י" אדר א' תשע"ט | 15.02.19
משפטים – לחיות עם התורה ■ הפרשה החסידית

תוכנה של פרשת משפטים היא שמצוות התורה, גם החוקים שבה - גם הם חלק מפרשת "משפטים", מהבנת האדם ● הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● למאמר המלא >>>
הרב אלי וולף

על התורה נאמר "כי הם חיינו ואורך ימינו", התורה היא חייו של היהודי. יתרה מזו, רבנו הזקן אמר כי "יש לחיות עם הזמן", ומשמעות דבריו היא שיש לחיות עם פרשת השבוע - יש לחיות עם פרשת השבוע, לא רק חיים במובן הרוחני, אלא עד לחיים במובנם הגשמי.

הדבר מרומז בפרשת משפטים, שהיא הפרשה ה"חי", השמונה-עשרה, שבסדר פרשיות התורה. על היהודי "לחיות" עם "ואלה המשפטים", שמובנו הוא, כדברי רש"י על הפסוק "ואלה – מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני", ומשמעות הדבר, שיש "לחיות", עם התורה שניתנה בהר סיני.

לפרשת משפטים יש חידוש על פרשת יתרו, ומסיבה זו היא הפרשה ה"חי", שמספרה הסידורי מורה על הצורך "לחיות" עם התורה, עם פרשת השבוע.

פרשת יתרו, למרות מעלתה ותוכנה - עוסקת בנתינת התורה כפי שהיא מצדו של הקב"ה, "וירד ה' על הר סיני", בעת מתן תורה "העליונים ירדו לתחתונים", התורה הגיעה לעולם כפי שהיא מצדו של הקב"ה, ובאופן זה היא עדיין אינה חודרת את חיי האדם, היא לא הופכת ל"חיים" לנבראים.

פרשת יתרו הוא הפרשה הי"ז, בגימטריה "טוב", וכמאמר חז"ל (אבות ו, ג) "אין טוב אלא תורה", אך ה"טוב" של התורה הוא באופן של "אור", "וירא אלוקים את האור כי טוב", ואור הוא גילוי מלמעלה, הוא לא משנה וחודר בגדרי המקבל, הוא לא משנה את מהותו של התחתון, לא הופך להיות חלק מחייו.

אך פרשת משפטים זו הפרשה של (משפטים כד, א) "ואל משה אמר עלה אל ה'", זו פרשה בה נוצר החידוש של "תחתונים יעלו לעליונים", התורה חודרת והופכת להיות חלק מחייהם של עם ישראל.

בפרשת משפטים התורה חודרת להבנת וחיי האדם, ושם היא הופכת להיות חלק ממנו. השם "משפטים"מבטא מצוות שכליות, מצוות המובנות בשכל האדם, מצוות שהאדם מבין אותם, מזדהה איתם, הוא מתאחד ומתעצם איתו, והם הופכים להיות חלק מחייו.

על הפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", מבאר רש"י, שהמצוות צריכות להיות באופן של "תשים לפניהם – להבינם טעמי הדבר ופירושו .. כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם".

תוכנה של פרשת משפטים היא שמצוות התורה, גם החוקים שבה (כמצוות "לא תבשל גדי בחלב אמו", המופיעה בפרשה, ואף הגישה של הקדמת נעשה לנשמע, (המסופר בסוף הפרשה), שהם לכאורה מנוגדים לתוכן של "משפטים") – גם הם חלק מפרשת "משפטים", מהבנת האדם.

זו הסיבה שדווקא פרשת משפטים, שתוכנה הוא הבנת התורה בשכלו הגשמי של האדם, "כשולחן הערוך ומוכן לאכול", היא הפרשה ה"חי", הפרשה שמעניקה חיים, ועד חיים גשמיים, כאכילה ושתיה, שבאמצעותם האדם חי.

*

לאור זאת ניתן להסביר את דבריו של רש"י בתחילה הפרשה במבט פנימי יותר:

מצוות המובנות גם בשכל האדם, כאלו שהשכל האנושי מחייב אותם, מצוות של "משפטים" - היה מקום למחשבה שהם אינם קשורים למתן תורה, גם ללא נתינת התורה, ואף לפני מתן תורה, הן מחוייבות מצד שכל האדם.

על כך באה התורה ומחדשת "ואלה המשפטים", והמילה "ואלה", עם וא"ו החיבור בתחילה, שמובנו הוא "מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". גם את המצוות של "ואלה המשפטים", מצוות המובנות בשכל האדם – יש לקיים אותן "אף אלו מסיני", לקיימן אך ורק מפני שהן ציוויו של הקב"ה בסיני, ולא מצד העובדה ששכל האדם מחייבן.

מוסיף על כך רש"י וכותב, "ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח", מדוע פרשת משפטים שהיא כולה דינים המסורים לבית דין, נכתבה כהמשך לסיום פרשת יתרו, שם מורה התורה על בנית מזבח – "לומר לך שתשים סנהדרין אצל מזבח", כדי שנעמיד את לשכת הגזית, מקום הסנהדרין, בסמוך למקומו של המזבח בבית המקדש.

תוכנו הפנימי של קרבה זו של הסנהדרין למזבח – אחרי ההבנה שגם את המצוות של "משפטים" יש לקיימן על יסוד "מסיני", כך הדברים אמורים גם ביחס לפסקי ההלכה של הסנהדרין.

הסנהדרין הם "עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה, ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל" (כלשונו של הרמב"ם ריש הלכות ממרים), ואופן הלימוד שלהם הוא כפי איך שהם לעיניהם וכפי האופן בו הם מבינים את דברי התורה, "מפי דעתם באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהם, ונראה בעיניהם שדבר זה כך הוא" – ויחד עם זאת עליהם לדעת, שמקומם הוא "אצל מזבח".

תוכנו של המזבח הוא מסירת נפש וביטול, הקרבה אל הקב"ה, ורק כאשר לימודים יהיה באופן זה, "מזבח", הם יכוונו לאמיתתה של תורה,

אך למרות שזו צריכה להיות הגישה הן של כל יהודי, קיום "משפטים", על יסוד "אף אלו מסיני", והן של הסנהדרין, שלימודים צריך להיות באופן של "נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח" – יחד עם זאת לימוד התורה צריך להיות באפן של "אשר תשים לפניהם ... להבינם טעמי הדבר ופירושו .. כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם".

יחד עם הביטול הנדרש כיסוד הגישה ללימוד התורה – הדברים גם צריכים להיות מובנים בשכל האדם, על האדם "לחיות"עם התורה, היא צריכה לרדת לעולמו הוא ולהיות חלק מחייו, עליה להחיות אותו במקומו ומעמדו הוא. יש ללמוד את התורה באופן של "אשר תשים לפניהם".

יחד עם "ואלה – מוסיף על הראשונים", רש"י גם רואה צורך לציין את ההיפך מכך: "אלה - פסל את הראשונים". מובנו של "פסל" הוא הפסק וניתוק (כמשמעות הפסוק "פסל לך", לפסול ולנתק). מלבד ההבנה של "ואלה", יש צורך גם לנתק, "פסל את הראשונים", להפריד את ה"משפטים" מ"סיני".

היסוד הוא אכן "מסיני", הבסיס הוא ביטול, "תשים סנהדרין אצל מזבח" - אבל לאחר מכן האדם צריך להבין את הדברים בשכלו, "כשולחן הערוך ומוכן לאכול", באופן של "תשים לפניהם", הבנה והשגה בשכלו של האדם. זו פרשה ה"חי" שבתורה, דבר המורה שהתורה צריכה להחיות את האדם.

*

אחת התכונות של "חיות" וחיים, זו "שמחה". כאשר יהודי חי עם התורה, כאשר התורה, "סיני", הופכת להיות חלק מחייו, כשהיא חודרת בכל מהותו - אזי לימוד התורה וקיום המצוות שלו אינם מתוך הכרח, אלא מתוך חיות ושמחה, מתוך חיבור והזדהות, הוא מבין ש"הם חיינו ואורך ימינו".

גם נושא השמחה מופיע בפרשת משפטים. הציווי הראשון על שלושת הרגלים, "שלוש רגלים תחוג לי בשנה", נאמר בפרשת משפטים, והתורה מרחיבה ומפרטת אודות כל שלוש הרגלים: "את חג המצות .. ואת חג הקציר ... וחג האסיף".

בפרשת משפטים מורה התורה על הרגלים שהם "מועדים לשמחה", כי כאשר יהודי מקיים את הדברים מתוך חיות, כשהתורה הופכת להיות חלק מחייו, "משפטים", אזי הוא מקיים אותה מתוך שמחה.

*

משבת משפטים אנו מקבלים כח "לחיות" עם התורה, שאור התורה של פרשת יתרו, "אין טוב אלא תורה", יחדור עד לשכלו ומציאותו של האדם, באופן של "שולחן ערוך לאכול לפני האדם".

לכן יש לעורר שוב על הצורך "לחיות"עם התורה, החל מלימוד שיעורי חומש תהלים ותניא, בנוסף על השיעורים הקבועים שיש לכל אחד באופן אישי,

ומצד אהבת ישראל ואחדות ישראל, צריך להשתדל בכך לא רק עם עצמו, אלא גם להשפיע על יהודי אחר, על ידי הפצת התורה והפצת המעיינות, וכיון שהדברים צריכים להיות "כשולחן הערוך לפני האדם", אזי באם יש צורך בכך – יש לתרגם עבור הזולת את הדברים לשפתו ולהבנתו.

וכיון שחיות זו צריכה להיות מתוך שמחה - על ידי זה ממהרים את השמחה האמיתית והתמידית המיוחלת, השמחה אודותיה כותב הנביא (ישעיהו לה, י): "שמחת עולם על ראשם", בגאולה האמיתית והשלמה, על ידי משיח צדקנו.

(משיחת שבת משפטים תשמ"ט)

כ"ו בשבט תשע"ט