ב"ה יום רביעי, י"ז שבט תשפ"ב | 19.01.22
הרב ליפסקר בראיון
הרב ליפסקר בראיון צילום: מתוך הוידאו
כשהרבי ביקש שהאסירים ישבו יחד בהתוועדות ● וידאו

בנסגרת שידורי יום ההילולא ג' תמוז, אנו מגישים כעת קטע מיוחד מתוך הסרט החדש של חברת המדיה החב"דית JEM, רגישות עם הרב שלום בער ליפסקר, רבו של ה"שול" בבל הארבור, פלורידה ומנהל ארגון "אלף" ■ במסגרת השיחה מספר ליפסקר על התוועדות מיוחדת בה נכחו קבוצת אסירים שזכתה ליחס מיוחד ונדיר מהרבי. הרב ליפסקר מספר עוד אפיזודות מיוחדות ושביבים נדירים על יחס מיוחד מהרבי, בהם סיפורי מופת מדהימים
מערכת שטורעם

בנסגרת שידורי יום ההילולא ג' תמוז, אנו מגישים כעת קטע מיוחד מתוך הסרט החדש של חברת המדיה החב"דית JEM, רגישות, ובו מדבר הרב שלום בער ליפסקר.

הרב ליפסקר הוא רבו של ה"שול" בבל הארבור, פלורידה, והוא מכהן כמנהל בפועל של ארגון "אלף".

במסגרת השיחה מספר ליפסקר על התוועדות מיוחדת בה נכחו קבוצת אסירים שזכתה ליחס מיוחד ונדיר מהרבי. הרב ליפסקר מספר עוד אפיזודות מיוחדות ושביבים נדירים על יחס מיוחד מהרבי, בהם סיפורי מופת מדהימים.

"בשנת תשמ"ה בערך, יזם ארגון 'אלף', הפונה ליהודים השוהים בבתי סוהר או בצבא, תוכנית שבמהלכה שוחררו אסירים מבתי הסוהר למשך שבועיים בערך. הענקנו להם הדרכה בתחומים שונים ביהדות, ולימדנו אותם כיצד להשתלב במה שכינינו 'מנהיגות יהודית בשטח'. אסירים רבים שהו הרחק מאזורים עירוניים מרכזיים, ולכן לא היה קל לרבנים להופיע שם, וגם במקומות בהם הם הופיעו, זה לא אירע לעתים קרובות; ואילו הקשיים שבהם נתקלו אסירים יהודיים היו לעתים על בסיס יומיומי – איך להתפלל, איך להניח תפילין, איך ללמוד, מה כשר לאכילה... ועוד נושאים רבים כיוצא באלו.

"הגענו להסכם עם הגוף האחראי על בתי-הסוהר בוושינגטון שהם יאפשרו לנו לקחת אסירים, לפי קריטריון מסוים, אל מחוץ לכלא, למקום שבו נדריך אותם בלימוד ובתפילה, ובכל ההלכות והמנהגים שידיעתם נחוצה ליהודי השרוי בתנאים מגבילים כמו אלו שבכלא.

"בהזדמנות מסוימת שחררנו עשרים אסירים מהכלא, והבאנו אותם לניו-יורק לשבת. באותה שבת הרבי ערך התוועדות. במקרים כאלה, אלפי חסידים היו מתאספים בבית-הכנסת הגדול, וממתינים עד השעה 1:30 בדיוק... הרבי היה דייקן. כאשר השעון הורה על 1:30 יכולת לדעת שהרבי יצא בתוך שניות, או שהוא יצא כבר. הוא תמיד דייק בכל הקשור לסדרי הזמן.

"לא היתה מערכת הגברה, שהרי זו היתה שבת, והיה צורך להיות קרוב למדי כדי לשמוע את הרבי. רבים היו ממהרים לתפוס את מקומותיהם השמורים-למחצה השכם בבוקר ויושבים בהם עד 1:30 אחר-הצהריים, כי אחרת, מישהו אחר יתפוס את מקומם.

"אלא שהאסיר הממוצע, שזה-עתה יצא מהכלא, בוודאי לא הורגל ללוח זמנים כה צפוף, נוסף על הקושי הכרוך בשמירת השבת... התפילה ארכה שעתיים, היא החלה בעשר והסתיימה אחרי שתים-עשרה. היה להם פסק-זמן קצר בין לבין, לעשות קידוש ולסעוד את לבם – שכן הם לא טעמו דבר משעה מוקדמת בבוקר. ביקשנו אפוא מקבוצה של בחורים לשבת סביב שולחן שיהיה בו די מקום עבור עשרים האנשים הללו, כך שכאשר הם יגיעו לאחר הסעודה, קרוב לשעה 1:30, אזי – כדי לחסוך מהם את הצורך לשבת ולהמתין במשך שעה וחצי – הבחורים יקומו והאסירים ימלאו את מקומם. זו היתה הדרך היחידה לדאוג להם למקומות ישיבה.

"ובכן, הם הלכו הביתה לסעודה, ובסביבות 1:25 אחר-הצהריים החלו להופיע בחזרה. בדיוק אז, הרב גרונר,  מזכירו של הרבי, ירד מחדרו של הרבי, ומקצה האולם הוא חיפש אחריי. הוא שאל: 'איפה שלום-בער ליפסקר?' אני הייתי בקצהו השני של האולם, ולא היתה לי גישה אליו. הדרך היחידה בה יכולתי לגשת לדבר אתו, היתה לטפס על שולחנות ועל ראשי אנשים... אבל כולם היו אדיבים מאוד: הם הבינו שמדובר במשהו חשוב, כי הרבי לא ירד עדיין, – כמעט הגיעה השעה בה הרבי צריך לרדת, והרב גרונר, שבדרך כלל היה יורד לצדו של הרבי, ירד הפעם לפני כן.

"הרב גרונר אמר לי כך: הרבי הציע שהאסירים הנמצאים כאן לא ישבו יחד סביב שולחן אחד, כי אם הם ישבו יחד סביב שולחן אחד... – החזות הכללית של הנאספים היתה: מזוקנים, בכובעים שחורים ובלבושים חסידיים; ואילו הם היו כולם מגולחים למשעי, בלבושים מודרניים – הרבי אמר שאם קבוצה כזו תשב ביחד, אנשים ישאלו אותם לזהותם – מנין הם, ויהיה עליהם לספר שהם באים מבית-הסוהר, והם עלולים להתבייש. ולכן, מוטב שלא להושיב אותם סביב שולחן אחד, אלא למצוא להם מקומות שונים בכל רחבי האולם.

"לאחר ההתוועדות הרבי נהג למסור בקבוק יין או וודקה, כדי שאנשים ממקומות שונים ייקחו אותם עמם לקהילותיהם, וכך ישתתפו, כביכול, בני הקהילה כולה בהתוועדות, כאשר אנשים אלה ייקחו דבר-מה מההתוועדות, יחלקו אותו עם אנשי הקהילה ויעניקו להם בכך תוספת כוח.

"זה נחשב לכבוד גדול, ורבים חשקו בבקבוק יין או וודקה כזה. וכמובן, המקבלים היו מחלקים מעט לנוכחים; הרבי הורה להם לחלק מהמשקה במהלך ההתוועדות, כך שהנתינה לא תיחשב הכנה משבת לחול, כי המשקה חולק גם במהלך ההתוועדות.

"ובכן, הרבי אמר שקבוצת האסירים זכאית לקבל בקבוק של עידוד יותר מכל קבוצה אחרת. אבל, מאחר שאם ייתן להם וודקה או יין, אנשים ישאלו למי זה מיועד, והם יזוהו כאסירים שיצאו מהכלא, והדבר עלול לגרום
להם לחוש שלא בנוח, הוא לא ימסור להם בקבוק כזה – על-אף שהם ראויים לקבלו.

"במהלך ההתוועדות הרבי השמיע שיחה לרבנים. זו היתה השבת שלאחר חג השבועות, החג שבו רוב הרבנים באים אל הרבי, והרבי השמיע שיחה עמוקה ומפולפלת. – כמובן, כל השיחות שהשמיע היו עמוקות, אבל זו היתה עמוקה במיוחד, משום שהיא עסקה בפרק הקשה ביותר בנביא, חזון יחזקאל. הוא ביאר זאת ברוחניות, בפנימיות העניינים, על-פי הקבלה וגם באופן מעשי.

"לאחר מכן השמיע הרבי שיחה שיועדה לרבנים, על כך שהם מוכרחים לרענן את לימודם; לא לנוח על זרי הדפנה רק משום שהם קיבלו "סמיכה" לפני שנים רבות, אלא להמשיך ללמוד ולגדול בתורה...

"השיחה הבאה פנתה לאסירים. הוא דיבר על המשמעות של מאסר ועל כך שלאסירים הכלואים מאחורי סורג ובריח, ישנה שליחות יוצאת-דופן מאת ה', כי אלמלא כן, לא היה הקב"ה מעמיד אותם בתנאים כאלה, של גלות בתוך גלות בתוך גלות. והוא דיבר על ההזדמנויות ועל השליחות הייחודית המוטלת עליהם.

"כאשר תרגמנו את הדברים לכל אחד מהם בנפרד, בחלקי האולם השונים שבהם הם ישבו, הם התרגשו והתפעמו כל-כך... הנה יושב כאן רב אשר משמיע דברים חריפים לרבנים, ומעלה על נס את האסירים... הנה מנהיג שדואג ליהודי היושב מאחורי סורג ובריח. הנה מנהיג שנוקט בזהירות מופלגת כדי לא לגרום כל תחושה של בושה לאדם היושב במאסר. הם היו כה נפעמים; הם לא האמינו שהם שוהים במחיצתו של אדם כזה.

"אירוע מעניין נוסף שאירע זמן רב לפני כן... בשנת תש"ל. זה היה מיד לאחר שהגענו לפלורידה כשלוחים של הרבי, אני ורעייתי. באותם ימים הרבי העניק לנו ברכות נפלאות. בין הברכות הוא אמר, ביידיש: "אני נוסע אתכם – איך פאר מיט אייך". כך שתמיד חשנו בנוכחותו של הרבי עמנו, במהלך כל תקופת השליחות שלנו, הנושקת עתה לארבעים שנה...

"בשנת השליחות הראשונה שלנו, הייתי צעיר ונלהב... הצלחנו בתחומים רבים, ביצירת שיעורי תורה, בקשרים עם הקהילה... ופעם – בזכות היותנו מודעים תמיד לשליחותנו להשיב יהודים אל צור מחצבתם – בדרך לבית-הכנסת, נערה יהודייה פסעה לצדנו כאשר חזרתי עם רעייתי מבית-הכנסת הביתה.

"עצרנו אותה: 'שבת שלום'. היא ענתה: 'שבת שלום גם לכם'. 'את מקומית? מאין את...?' תוך כדי השיחה, היא הסכימה להצטרף אלינו לסעודת שבת. הזמנו אותה, היא הגיעה לסעודת יום השבת, ואט-אט ההתעניינות שלה ביהדותה הלכה וגברה. היא באה איתנו לבית-הכנסת; החלה להקפיד יותר על שמירת השבת, החלה לשמור יותר על חיי יום-יום על-פי היהדות...

"היא סיפרה לנו על משפחתה, על אמה. אמה היתה, אפשר לומר, מנשות 'העידן החדש' – היא שהתה אז בהודו, בטיול – והיא-עצמה גדלה אל-תוך תרבות כזאת. אביה ואמה, הוריה הביולוגיים, התגרשו; אמה חיה עכשיו עם מישהו אחר.

"באופן קבוע הייתי מדווח לרבי על הפעילויות השונות שעשינו. הפעם כתבתי את סיפורה של הנערה. תשובתו של הרבי בקשר אליה היתה, כי יש לוודא שאמה קיבלה גט כשר. תיכף ומיד שאלתי את הנערה על כך. ניסינו לאתר את אמה, אך לא הצלחנו... אט-אט שקעתי בעניינים אחרים.

"אחת לשנה, היתה לי ולרעייתי הזדמנות להיכנס לחדרו של הרבי ל'יחידות' פרטית, לקבל את ברכותיו ולמסור לו דיווח מקיף. הפעם, לאחר שנת השליחות הראשונה שלנו, היינו גאים מאוד, כביכול, על שקיבלנו את ההזדמנות, ואסירי תודה על כך שניצלנו אותה בהצלחה.

"כתבתי לפני כן מספר עמודים, שכללו סקירה תמציתית של פעילותנו במשך השנה, ביקשתי את ברכותיו של הרבי, ורציתי גם לחלוק עמו את הנחת... וכמובן, כללתי שם את כל מה שראיתי כהישג חשוב. לא הזכרתי דבר על הנערה הצעירה, כי בעיניי היא היתה רק עוד מישהי שפגשתי...

"הרבי קרא את הפתק. הרבי היה קורא בצורה מעניינת מאוד: היתה מגירה קטנה בצד השולחן, הוא קרא את הפתק, במהירות רבה, כשעיניו רצות על-פני השורות. היה לו עיפרון קטן, ובו סימן את המקומות שעליהם רצה להגיב; ולאחר קריאת הפתק היה משיב – בברכות או בהדרכה בתחום ספציפי, בהתאם לבקשה.

"עמדתי שם לצד רעייתי, לא הייתי "זחוח" – כי בכל פעם שעומדים לפני הרבי יש תחושה של יראה – אבל בתחושה של שביעות רצון עצמית, במידה מסוימת, על שמילאנו את השליחות כהלכה.

"תגובתו הראשונה של הרבי היתה – הוא הרים מעט את ראשו הקדוש, ושאל: 'ומה בעניין הנערה הצעירה ההיא, ואמה...?' לרגע לא זכרתי על מה מדובר. בחדרו של הרבי היתה רצפת עץ. אם שמעתם פעם קולות של נקר, פתאום נשמע קול כמו של נקר: רגליי החלו לדפוק על הרצפה, פשוט רעדתי ברגע בו קלטתי שהרבי שואל אותי על הנערה הצעירה ההיא. מעולם לא דיווחתי על כך לרבי, משום שלא מילאתי את המשימה...

"באותו רגע, הרגשתי כה מבויש. הנערה הצעירה הנשכחת... האם, השאלה על הגירושין... הרי הרבי הזכיר לי זאת! אבל הרבי, שנשא את העולם כולו על כתפיו, על אלפי בעיותיו – שאלות רפואיות, שאלות עסקיות, שאלות אישיות... כל סוגי הבעיות, מכל רחבי העולם... הוא זכר את הנערה הצעירה ההיא.

"משום שעבורו – היה זה אחד מילדיו. זו היתה ילדה יהודייה. מי שיש לו חמישה-עשר ילדים, מכיר כל אחד מהם בדיוק כמו מי שיש לו ילד אחד, כי כולם ילדיו. הייתי נרגש מכדי להמתין לרגע בו נצא מהחדר; הייתי מבויש כל-כך. אחרי הדברים האלה, לא שמעתי עוד דבר... רעייתי סיפרה לי לאחר מכן שהרבי הרעיף על ראשינו ברכות נפלאות.

"בו-ברגע בו יצאנו מחדרו של הרבי, מיד הרמתי את הטלפון וטלפנתי לאנשים, ובתוך פחות מעשרים וארבע שעות איתרתי את האם, ווידאתי שהיא תקבל גט כשר. אבל היה צורך באישיות כמו הרבי כדי לעורר בי את המודעות הזו למשמעותה של אכפתיות ודאגה לכל יחיד, ללא אנוכיות, ללא תנאי. אמה של נערה צעירה, אשר מעולם לא פגשתי אותה, ואשר הרבי ידע עליה רק באמצעות מכתביי. והוא היה זה שדאג לאמה של נערה יהודייה אחת בודדת".

לצפיה בקטע לחצו על כפתור ההפעלה או לחצו כאן

ג' בתמוז תשס"ט
הגב לכתבה

תגובות
2
1. טעות בכותרת
אז הרבי ביקש שישבו יחד בהתוועדות?
ו' בתמוז תשס"ט
2. שהאסירים "לא" ישבו יחד
תקנו הכותרת
ו' בתמוז תשס"ט