ב"ה יום שני, י"ט תמוז תשע"ט | 22.07.19
הרב וולף והרב פרידמן. משמאל: ישיבת תות"ל בכפר חב"ד
הרב וולף והרב פרידמן. משמאל: ישיבת תות"ל בכפר חב"ד צילום: אילוסטרציה
מבצרי התורה החב"דיים אינם זקוקים לחותמות כשרות

בגליונו החדש של 'בקהילה', מתייחס הרב יעקב ב' פרידמן ל"דרכו של 'מבקש' מ'תומכי תמימים' עד מעונות אריות". ה'מבקש' הוא התמים אליהו צבי יעקובוביץ, שביקר אצל כמה מגדולי ומנהיגי הציבור הליטאי, ובהם הרב יוסף שלום אלישיב שהעריכו ושיבחו את ה'תמים' מ'תומכי תמימים' ● הרב פרידמן מבקש למצוא סימוכין להשקפתו על עליונותו כביכול של 'עולם הישיבות' הליטאי על קניין התורה בישיבות החסידיות בכלל, והחב"דיות במיוחד, אך מבצרי התורה החב"דיים אינם זקוקים לאישורו ● עוד במאמר: מיהו 'חברונער' אמיתי, מה עושים 'בני הישיבות' בבין הזמנים ולמה "כשלו" יצחק ורבקה בחינוכו של עשו? ● הרב זושא וולף במאמר תגובה נוקב למאמרו של הרב יעקב ב' פרידמן, השבוע ב'בקהילה'
הרב זושא וולף

לא מכבר שמעתי את הסיפור הבא, מפיו של הסופר הנודע ר' שמחה רז, אודות פגישה מרתקת שזכה לה ב'יחידות' אצל הרבי, לפני ארבעים שנה בדיוק, בשלהי שנת תש"ל. ר' שמחה היה מבאי ביתו הקרובים של "הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין. וכך סיפר לי ר' שמחה:

במהלך ה'יחידות' חזרתי על דבר תורה מרבי אריה לוין, שלמשמעו תפס הרבי בידי ואמר לי "זוהי אמיתותה של תורה!"... המעשה היה בשמש בית כנסת שתינה בפני ר' אריה את מצב רוחו אודות מעמדו הפשוט. "מי אני?" בכה האיש, "שמש פשוט שמנקה את רצפת בית הכנסת?"...

ענה לו ר' אריה: כעת אני מבין מאמר חז"ל שהוקשה לי מאוד. אומרת הגמרא, כשאשר נסתלק משה רבנו והתמנה יהושע תחתיו לנשיא ישראל, היו זקני אותו הדור אומרים "אוי לה לאותה בושה" שמשה רבינו משול היה לחמה, ויהושע – כפני לבנה, ומכאן, שדרגתו הפחותה של יהושע גרמה לזקני אותו דור לקבוע ש"אוי לה לאותה בושה". לכאורה – שאל רבי אריה – מדוע חז"ל מספרים בגנותו של יהושע?...

תירץ רבי אריה לאותו שמש: יהושע לא התמנה למנהיג ישראל בגלל גדלותו התורנית. הרי עתניאל בן קנז היה מיישב 400 קושיות בהלכה כפי דברי התוספות, והוא היה תלמיד חכם עצום! ייחודו של יהושע היה על שום ענוותנותו וביטולו אל התורה. מובא בחז"ל שיהושע היה שמש, מסדר ספסלים בבית המדרש. ועל כך בכו זקני הדור: אוי לה לבושה ולביטול שחסר אצלנו, שאנו נמנענו מלהתעסק במלאכה יקרה זו – ולפיכך נמנעה מאיתנו מנהיגות הדור!

כשסיימתי את הסיפור, מספר ר' שמחה, תפס הרבי בידי ואמר: "האמן לי, זוהי אמיתותה של תורה"! ---

כלפי מה הדברים אמורים?

בגליונו החדש של השבועון החרדי 'בקהילה', במדורו של הרב יעקב ב. פרידמן, מתייחס הכותב בהרחבה ל"דרכו של 'מבקש' מ'תומכי תמימים' עד מעונות אריות". ה'מבקש' הוא תלמיד ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית בכפר חב"ד התמים אליהו צבי יעקובוביץ, ממובחרי הישיבה, אשר הוציא לאחרונה ספר חידושי תורה "פרי אליהו". התמים יעקובוביץ, נינו של רבי אריה לוין, ביקר בימים אלו אצל כמה מגדולי ומנהיגי הציבור הליטאי, ובהם הרב יוסף שלום אלישיב (דודו-זקנו של יעקובוביץ וחתנו של הרב לוין) הגיש להם את ספרו, פלפל עמם בלימוד, והללו העריכו ושיבחו את ה'תמים' מ'תומכי תמימים'.

בשפתו הציורית והמתפייטת מתאר הרב פרידמן כיצד "יום אחר יום, בעקביות פלדה, נאחז אליהו כבחמצן נשימה באותיות הזעירות של מהרי"ק ומהרי"ט ומהרש"ם . . גם בימים שהלהט החסידי אומר את דברו ומבעיר את גחלתו  - הייתה זו תופעה חריגה בלהט ה'כפר' . . הוא נכנס עם הספר למעונות אריות, לחדר תלמודם של אראלי הדור, מרנן הגרי"ש אלישיב, הגר"ש אוירבאך, הגר"ח קנייבסקי והגר"נ קרליץ. הרב אלישיב דיבר אתו בלימוד, ויעץ לו אישית להרבות ולהיכנס לדבר בלימוד עם מרן הגר"ש אוירבאך. מרן הגר"ש, דמות שהפכה משל ונמשל לאהבת תורה, שוטט עמו שעה ארוכה ומתוקה ברחבי הש"ס והפוסקים, וזיק ניצת בין נשמת התורה של רבי שמואל לתורתו של העלם הצעיר.  אליהו צבי יעקובוביץ הצליח ליצור בנפשו שלום בית מרהיב בין כליון נפשו לתורה – להארת החסידות שגם במימיה טבל ללא חציצין ומחיצין"...

דרך ארוכה מאוד עשה בשנים האחרונות הרב פרידמן, מהוגי הדיעות הבולטים בציבור הליטאי, מאז שהכתיבה בשבחה של חסידות חב"ד ותנועת ליובאוויטש הייתה אצלו מופרכת בתכלית, ועד להכרתו ועדותו בעת ביקורו בישיבת חב"ד לבעלי תשובה בפרברי מוסקבה, אשר "פאן טא פאן, ניא מאי". [ה'אדון' הוא אכן 'אדון', אך לא שלי].

ביקוריו הרבים בשנים האחרונות בבתי חב"ד בפינות נידחות על פני הגלובוס, והיכרותו הבלתי אמצעית עם רבים מהשלוחים, הוכיחו לו כי התדמית השלילית עליה מחנכים בחוגו על חסידות חב"ד בשקר יסודה. וכאותו מלאך שבעל כורחו עונה אמן, כתב הרב פרידמן לא פעם ולא פעמיים במדורו בשבחי עולם השליחות והשלוחים ומעשיהם המופלאים, דבר שכאמור היה בלתי אפשרי עד לפני שנתיים-שלוש. ואין הקב"ה מקפח שכר שיחה נאה.

עם זאת, בטורו הנוכחי מוכיח הרב פרידמן שהוא רחוק עד מאוד מהבנת ומהכרת עולמה הפנימי של החסידות בכלל, ושל חסידות חב"ד במיוחד.

לצד זאת, בולטת בין השורות המגמה לצייר את התמים יעקובוביץ כחריג ויוצא דופן בקרב תלמידי ישיבות חב"ד. הכותב גם שמח כמוצא שלל רב על כך שתמים חב"די כביכול עולה לרגל ובא לבקש את הסכמתם ואישורם של 'מעונות האריות' ו'אראלי הדור' לתורה אותה רכש בישיבות "תומכי תמימים". בכך הוא מבקש למצוא סימוכין להשקפתו על עליונותו כביכול של 'עולם הישיבות' הליטאי על קניין התורה בישיבות החסידיות בכלל, והחב"דיות במיוחד.

לא זקקוקים לחותמת ואישור כשרות

מבצרי התורה וחסידות בהיכלות הישיבות הגדולות בכפר חב"ד, ירושלים, מגדל העמק, קרית גת ובשאר עשרות ישיבות חב"ד, הרבנים הגאונים הדגולים ראשי ישיבות חב"ד, ואלפי תלמידי התמימים השוקדים על לימודי הנגלה והחסידות יומם ולילה - אינם זקוקים לאישורו ולהסכמתו של הרב פרידמן, וגם לא לחותמת כשרות כלשהי מ"מעונות האריות".

כמותו של התמים המצויין אליהו יעקובוביץ יש עוד מאות רבות של תמימים שכל הווייתם היא השילוב הנפלא הבל-יינתק של לימוד הנגלה והחסידות, יחד עם עבודת התפילה. בקיאותם והיקף ידיעותיהם בתורת הנגלה של תלמידי ישיבות חב"ד הנה לשם דבר בעולם הישיבות, ללא מרכאות. יעידו על כך גם עשרות קבצי ה"הערות וביאורים" המעמיקים היוצאים לאור מידי חודש בחודשו בכל ישיבות חב"ד, לצד כרכי "פלפול התלמידים" היוצאים לאור בקביעות מידי שנה בכל ישיבה.

ולצד קניין התורה העיוני, ולצורך העניין נגדיר זאת כקניין התורה 'כמותי' – כל מי שהתחנך על ברכי תורת החסידות, וטעם מדברי התניא כי בלימוד התורה "הוא משיג ומקיף בשכלו רצונו של הקב"ה דלית מחשבה תפיסה ביה ולא ברצונו כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות, והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו" – הרי שלימוד וקנין התורה שלו הוא גם "איכותי" לאין שיעור.

מי שהתחנך על פני ביאורי החסידות במשמעותה ובערכה של לימוד התורה, וכפי שמתבארים באריכות בים תורתו של הרבי בביאורים נפלאים אודות "כתרה של תורה", "תורתו אומנותו", "תורה לשמה", "נצחיות התורה", ועוד ועוד, והפנים את הביאורים הללו ומשמעותיהם העמוקות - ההכרה שלו כ"בן תורה" הנה פנימית ועמוקה לאין שיעור ממי שטרם זכה לכך, וה"אהבת תורה" שלו אינה בבחינת "משל ונמשל" אלה מרוממת, עצמית ואמיתית ממי שלא זכה לכך.

אלו שזכו לטעום מעץ החיים של תורת החסידות - המבט שלהם אל תורתנו הקדושה, היחס והשייכות אל לימוד התורה, ואף האמונה כפשוטה בתורתנו הקדושה, הנו עמוק ופנימי לאין שיעור על פני אלו שטרם זכו לטעימה מעץ הדעת וללגימה ממי הדעת הטהור.

אם ירצה הרב פרידמן לעמוד עוד על ההבדל המהותי והעמוק בין עולמה הנשגב של "תומכי תמימים" ועולמם הפנימי המרומם של תלמידי התמימים לבין מה שמכונה 'עולם הישיבות', ימצא זאת בשורות הבאות.

"בחצר מלכות האדם"

לפני כשנה ציינה ישיבת "חברון כנסת ישראל", מהישיבות המרכזיות והמובילות בציבור הליטאי, מאה ושלושים שנה להיווסדה. בקשר עם תאריך זה נערך כנס גדול של בוגרי הישיבה "כנסת הבוגרים", ועיתונו של הרב פרידמן הפיק מוסף פרסומי מיוחד בשם "ציוני דרך" הסוקר את התחנות בדרכה של "אם הישיבות" כלשונם.

הרב פרידמן עצמו, מתפייט במוסף זה במאמר חגיגי הנושא את הכותרת החגיגית "בחצר מלכות האדם" על ייחודה של ישיבת חברון, ואת מאמרו בן שלוש העמודים הוא מסיים בשורות הבאות: "תעצומותיה של 'כנסת ישראל' ואוויר הפסגות שהניף אותה ב130 שנות מלכות – יוסיפו להניף את רוחו של עולם התורה, עד יום בוא האדון אל היכלו. היום, ביומה הגדול של 'כנסת ישראל' ביום חגה, הולם לבו של עולם התורה כולו בצוותא עם הלמות לבבה של הישיבה הקדושה!"

והנה, בהשגחה פרטית, בצמוד למאמרו של הרב פרידמן, מופיעה על פני עמוד שלם פרסומת לחברת הכובעים "בורסלינו", עם ה'סלוגן' הבא: "בחברון תמיד ידעו שלבורסלינו יש כבוד" ---

ואני הקטן שואל, וכי מי שנושם "אוויר פסגות" ומצוי בהוויותיו של רבי שמעון שקאפ וב"שב שמעתתא", בחידושי הגר"ח ובסברותיו הדקות של הגאון הרוגו'צובי – מה לו ול'מותגים'?

מה מחבר בין צווי האופנה היוצאים מבית היוצר של ערל באיטליה, להווייתו הפנימית של מי שאין לו בעולמו אלא דפי הגמרא? ועוד להעניק ל'מותג' זה את הערך הפנימי ביותר של תלמיד הישיבה, את ה"כבוד" שלו להעניק ל'כובע" ול'מותג' אופנתי חולף? ---

אין דבר מופרך יותר בעולמה של ישיבת "תומכי תמימים", אין דבר מושלל יותר אצל 'תמים', חניך כור ההיתוך החב"די למושגים 'ביטול', 'הנחת עצמותו' מאשר משפט שכזה.

באלף שלוש מאות שמונים וחמש הגליונות של שבועון חסידי חב"ד "כפר חב"ד", וגם לא באף עלון-שוליים חב"די, לא היה עולה בדעתו של אי מי לפרסם את המשפט "בתומכי תמימים תמיד ידעו שלבורסלינו יש כבוד".

[מודעה פרסומית סמוכה נוספת היא מטעם בית ההשקעות "הדס מלכות", והמודעה מקשה: "מי הוא חברונ'ר אמיתי?" ואפשרויות המענה הם "מקפיד על קלה כבחמורה", "סולידי ומחושב", "יציב ואמין", "משקיען וחכם", "כל התשובות נכונות".

הדברים דלעיל אודות 'מותג' ה'בורסלינו' הולמים גם תוכן מודעה זו].

הוויות דגפני וליצמן

אם אנו מבקשים לעמוד עוד על העולמות השונים בין תלמידי "תומכי תמימים" ותלמידי "עולם הישיבות", מספק לנו זאת בהשגחה פרטית עיתון 'בקהילה' במדור אחר בגליונו הטרי, במדורו של הכתב הפוליטי. וכך מתאר הכתב בלשונו החדה את מפגשיו בשבועות אלו של חופשת הקיץ עם 'גורי האריות' מ"עולם הישיבות":

"פגשנו אותם על גדות הנחלים ומעגני הקייקים הכשרים, מעפילים על פסגות הרי הצפון. בני ישיבות צעירים בגילאי השמונה עשרה פלוס. כמה ימים קודם לכן הם סיימו את הקמפים הישיבתיים הממוסדים ויצאו לחרוש את הארץ עליזים. על מה מדברים בני תשחורת ישיבתיים במפגש אקראי עם מי שעיסוקו הוא בסיקור פוליטי חרדי? הצעירים החריפים שכל רז לא אניס להם יבקשו להתפלפל בהוויות גפני את ליצמן את אלי ישי, ובכל הכרוך בעולמן הקסום של המפלגות החרדיות. למה ועדת הרבנים לענייני וכו' מחרימה את העיתון של הפורושים . . והחבר'ה האלה יודעים לשאול. אי אפשר לסבן אותם והם יורים את הקושיות בלי שום גינונים. היו להם טענות גם כלפינו העיתונאים, ובמקרים מסוימים נאלצנו להודות שהם צודקים"...

ובכן, בשעה שגורי האריות בני גילם מובחרי "עולם הישיבות" משכשכים רגליהם בגדות הנחלים ומעגני הקייקים, וצוללים לעומקן של סוגיות גפני את ליצמן - בה בשעה מאות תלמידים מובחרים מהישיבות הגבוהות של "תומכי תמימים" מקריבים את זמן החופש שלהם בישיבות הקיץ ובמחנות הקיץ למען חינוך הדור הצעיר של חסידות חב"ד, במסירותם למען תלמידי הישיבות הקטנות בישיבות הקיץ, ובחינוכם את תלמידי ה'חדרים' במחנות הקיץ "גן ישראל".

תלמידי התמימים יצאו אל ישיבות ומחנות הקיץ מהיכלי הישיבות, וחוזרים ישירות ממחנות הקיץ אל פתיחת 'זמן אלול'. אפשר לערוב על כך, שאף לא אחד ממאות תלמידי "תומכי תמימים" לא עסק בחופשת הקיץ ולו לרגע אחד בסוגיית גפני את ליצמן, ובסוגיית 'המודיע' את 'המבשר'...

עיקר עניינו של תמים

ראוי לסיים שורות אלו בציטוטים אחדים מתוך שיחה יסודית מרבינו אודות מהותה של "תומכי תמימים", דברים שנאמרו בהתוועדות אחרון של פסח תשל"ו (ונדפסו ב"לקוטי שיחות" חלק יד עמוד 314 ואילך):

"עם היות שלימוד החסידות הוא דבר הכרחי, ואדרבה, בזה הוא חידושה של ישיבת תומכי תמימים כנ"ל, מכל-מקום לימוד זה הוא בחינת "מלח" להפת (ולחם) דתורה - תורת הנגלה, שלימודה הוא בבחינת "תמידים כסדרם"; ובלשון כ"ק אדמו"ר נ"ע: "בזמן ביום צריכים לעסוק יותר בתורה הנגלית וכו'"; "יותר זמן יתנו על עסק התורה הנגלית, אשר כן צ"ל . . ועל זה אנו משגיחים שילמדו הרבה בגפ"ת ובלימוד הנרצה . . בחול צריכים ללמוד שליש חסידות ושני שלישים נגלה".

מכל הנ"ל הוראה ברורה בדבר הנהגת תלמידי ישיבת תומכי תמימים: עיקר ענינו של התלמיד הוא לימוד התורה; ואי-אפשר לו להצליח בלימוד התורה כי-אם על-ידי היגיעה, וכמאמר רז"ל "יגעתי ומצאתי תאמין": באם אינו מתייגע בתורה (יגיעה אמיתית – לימוד יותר מרגילותו, היפך טבעו) - גם אם מדייק בשמירת זמני הלימוד – אי אפשר  לו להצליח בלימודו.

...ויתירה מזו יש-לומר: אפילו אלה שבעבר לא זכו להיות מתלמידי ישיבת תומכי תמימים, אבל למדו תורת רבותינו נשיאינו, אפילו "פסוק אחד או דברו אחד או אפי' אות אחת" – הרי הם תלמידי רבותינו נשיאינו וכאילו למדו בהישיבה שלהם".

ג' באלול תש"ע
בחברון תמיד ידעו...
בחברון תמיד ידעו...