ב"ה יום שלישי, י"ב כסלו תשפ" | 10.12.19
האוהל הק' לצד מערת המכפלה
האוהל הק' לצד מערת המכפלה צילום: מאיר אלפסי, שטורעם
ועליתם את ההר ● מאמר דעה, מרתק

מה ראה כלב בן יפונה בהנהגת חבריו המרגלים, שבגלל זה הוא "הלך ונשתטח על קברי אבות" ● מדוע התורה רואה לנכון להדגיש לנו מהיכן המרגלים נטלו את אשכול הענבים, "ויבואו עד נחל אשכול ויקחו משם"? ● למה יהושע וכלב לא הביאו איתם מפרי הארץ, למרות הוראתו המפורשת של משה רבינו? ● על כל זה ועל ההוראה לדורנו במאמר מאת הרב אלי' וולף

 

מאת הרב אליהו וולף

אחרי שהתורה מונה את שמות המרגלים, השלוחים, שמשה רבינו שולח "לתור את הארץ", היא מספרת מה היו ההוראות הברורות של משה אליהם, לאן עליהם ללכת ומה מוטל עליהם לעשות במקום השליחות:

"ויאמר אליהם עלו זה בנגב, ועליתם את ההר. וראיתם את הארץ מה היא, ואת העם היושב עליה – החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב. ומה הארץ אשר הוא יושב בה – הטובה היא אם רעה, ומה הערים אשר הוא ישב בהנה".. ומשה מסיים את תפקיד השליחות במילים: "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ".

והתורה ממשיכה מיד ומספרת מה עשו המרגלים: "ויעלו ויתורו את הארץ ממדבר צין עד רחוב לבוא חמת, ויעלו בנגב ויבוא עד חברון... ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד, וישאוהו במוט בשנים".

פסוקים אלו הם תמצית ביקור המרגלים בארץ.

רש"י בביאורו על הפסוקים, מבאר ומפרט יותר: משה רבינו שלח אותם "עלו זה בנגב", הוא שלח אותם לנגב, לחברון, כי הנגב הוא הפסולת של ארץ ישראל, "אין לך טרשין בארץ ישראל יותר מחברון, ולפיכך הקצוה לקברות מתים",

המרגלים הגיעו לארץ ו"הלכו בגבוליה באורך וברוחב כמין ג"ם, הלכו רוח דרומית ממקצוע מזרח עד מקצוע מערב, כמו שצווה משה "עלו זה בנגב" .. עד הים, ומשם חזרו והלכו כל גבול מערבי על שפת הים עד לבוא חמת שהוא אצל הר ההר, במקצוע מערבית צפונית"...

בזמן הביקור שלהם: "ויבוא עד חברון", "כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם".

ובנחל אשכול עשרת המרגלים כרתו מפירות הארץ, ואילו "יהושע וכלב לא נטלו כלום, לפי שכל עצמם להוציא דיבה נתכוונו".

כשמעיינים מעט בפרטי הסיפור מתעוררים כמה שאלות, ומהם:

ראשית: האם יש קשר בין הפסוק המספר היכן הלכו המרגלים: "ויתורו את הארץ ממדבר צין עד רחוב לבוא חמת", לפסוק שאחריו "ויבוא עד חברון", שכלב הלך ונשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו בעצתם.

יש להבין מה הרצף בין שני הפסוקים הללו הבאים בזה אחר זה, בין מקום מסע המרגלים לבין תפלתו של כלב.

שנית: לשם מה התורה מתארת לנו מהיכן הם לקחו את הפירות "ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה. דווקא משם, מ"נחל אשכול". האם עלינו ללמוד מפרט זה, משהו אודות כללות הסיפור?

שלישית: משה רבינו הורה למרגלים הוראה ברורה, תעלו לארץ, תראו מה שצריך לראות, והוא מסיים ואומר: "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ", תעשו מאמץ, "והתחזקתם", וכפי שמסבירים מפרשי המקרא - למרות שהדבר מסגיר אתכם כמרגלים, ותביאו הנה מפרי הארץ.

הכיצד זה יהושע וכלב "לא נטלו כלום", היפך הוראתו הברורה והמפורשת של המשלח, של משה רבינו?

בלקוטי שיחות (חלק ל"ח) הרבי מבאר, שהיות וכוונת המרגלים היתה רעה, אזי אילו יהושע וכלב היו לוקחים מפרי הארץ, כפי הוראת משה רבינו – מעשה זה היה "מסייע לדבר עבירה" של חבריהם המרגלים,

בסופו של דבר, למרות רצונם של יהושע וכלב למלא אחר הוראתו של משה רבינו ככתבה וכלשונה – פעולה זו היתה מסייעת לכוונתם השלילית של המרגלים, ופועלת כנגד השליחות אותה הטיל עליהם משה רבינו,

ולכן היה אסור להם להביא מפרי הארץ.

ויש לעיין, היכן אנו מוצאים בפשטות הפסוקים, בפשוטו של מקרא, שבעצם לקיחת הפירות היתה להם כוונה רעה.

כשמשה רבינו מורה למרגלים מה לעשות, כשהוא מתווה להם את הדרך מה תפקידם בשליחות, הוא מורה להם הוראה ברורה: "עלו זה בנגב", והוא מיד מוסיף עוד שלוש מילים: "ועליתם את ההר".

מה התוספת הזו של "ועליתם את ההר", מה משה רבינו מורה להם כאן?

ואולי יש לומר שכאן במילים אלו, טמון [תרתי משמע] כל סוד השליחות שלהם, ואם שגיתי ה' הטוב יכפר.

מילים אלו מורים להם מה מקום השליחות שלהם, הן ברמה הגשמית והן ברמה הרוחנית. וכשהם לא ממלאים את הפרט הזה, כל השליחות סוטה מהוראתו של משה רבינו.

משה רבינו מורה למרגלים, כשאתם יוצאים לשליחות של "לתור את הארץ", מוטל עליכם - עלו זה בנגב, תלכו למקום הפסולת של ארץ ישראל, ומשם תלמדו קל וחומר על טיבה של כל הארץ.

(וכמו שכותב רבי יהונתן אייבשיץ בספרו "תפארת יהונתן" על פרשת שלח: "ונראה דכוונת משה היה, עלו זה בנגב - שילכו עד חברון שהקצוה לבית הקברות, ומשם ילמדו ק"ו על שאר ארץ ישראל. כי זהו הסדר במקום הפחותה שבקרקע הם מקצים לבית הקברות, ולכן אמר מכח זה וראיתם את הארץ מה הוא... וכי יבדקו כל הקרקע?! והלא הזמן יכלה והם אינם כלים...").

אבל לא רק זה, משה רבינו ממשיך ואומר: "ועליתם את ההר". תעלו להר הידוע, " ההר" בה"א הידיעה, הנמצא בנגב.

איזה הר נמצא בנגב, במקום שהקצוה לקברות מתים - זה הר חברון, וכפי שרש"י אומר בחומש בראשית, כשיעקב אבינו שולח את יוסף "לך נא וראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר. וישלחהו מעמק חברון", אומר רש"י: על המילים "מעמק חברון - והלא חברון בהר".

משה רבינו אומר להם, התפקיד שלכם הוא ללכת לארץ, "עלו זה בנגב - ועליתם את ההר". נקודה. כאן מתחילה השליחות וכאן היא גם מסתיימת.

תגיעו לחברון, ושם עליכם להיות. גם מבחינה גשמית, וגם מבחינה רוחנית. השליחות שלכם קשורה עם קברי אבות הנמצאים בחברון. משם תשאבו את הכח להצליח כשאתם רחוקים ממני, ושם תהיה גם השליחות הגשמית שלכם.

עלו זה בנגב ועליתם את ההר. "וראיתם את הארץ מה היא" – מחברון תביטו ותראו את הארץ מה היא.

משה רבינו לא אומר להם לרדת מההר, הוא לא אומר להם להמשיך לבקר ולטייל בארץ. אין לזה כל אזכור בתורה. חברון היא לא רק תחילת השליחות – חברון היא כל השליחות כולה. "ועליתם את ההר", ומשם "וראיתם את הארץ.. ואת העם היושב עליה...ומה הארץ"... אין לכם מה לחפש במקום אחר.

(ואולי יש לומר שמשה רבינו האמין בהם, והוא קיווה שבאם הם אכן יעלו בהר חברון, יהיו אצל האבות, ישאבו כוח רוחני ממקום קבורתם, הם יוכלו משם לראות את כל הארץ, כמו שהוא עצמו ראה מ"ראש הפסגה" את כל הארץ, כמסופר בסוף פרשת וזאת הברכה).

ובסופו של ביקור, הוא מורה להם "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ". שם, ממקום עומדכם - "לקחתם מפרי הארץ", גם את הפירות תביאו מחברון.

במסכת ביכורים (פרק א משנה ג) המשנה אומרת: "אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים, לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים". מלבד תמרים, אסור להביא ביכורים של שבעת המינים מפירות הגדלים בעמקים, רק מאלו הגדלים על ההר,

והסיבה לכך היא כי יש להביא "מראשית פרי האדמה", מן המובחר, ופירות מובחרים אלו גדלים על ההר. ואילו פירות העמקים, אסור להביאן "לפי שהן גרועין", כדברי ר"ע מברטנורא.

חברון יושבת על הר, "ועליתם את ההר", ואני מבקש מכם שתביאו אלינו למדבר את מיטב הפירות שבארץ המובטחת, "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ", תביאו מפירות חברון, היושבת על ההר, "ולא מפירות שבעמקים".

אבל המרגלים, כשהם הגיעו לארץ, התורה מספרת "ויעלו" – הם אמנם עלו בנגב, אבל הם לא המשיכו ל"ועליתם את ההר", הם לא התקדמו במסלול שהתווה להם משה רבינו, לא במסלול הגשמי ולא במסלול הרוחני.

מיד לאחרי שהם "ויעלו" – הם המשיכו "ויתורו את הארץ ממדבר צין עד רוב לבוא חמת".

הם יצאו למסע רגלי "כמין גאם" בגבולות הארץ לארכה ולרחבה. לא זו בלבד שלא קיימו את שליחות הברורה של משה רבינו מבחינה גשמית, לעלות לחברון, הם גם מבחינה רוחנית לא היו אצל האבות, לא היה להם כח רוחני לעבודת השליחות.

לכן כשכלב ראה שכך הם פני הדברים, כשהוא ראה שהם לא מקיימים את השליחות של משה רבינו, אזי כפי התורה ממשיכה ומספרת "ויעלו בנגב", אמנם כולם עלו בנגב, כפי הוראתו של משה, אבל כל האחרים המשיכו "ויתורו את הארץ", הם לא עלו בהר. – ורק כלב "ויבוא עד חברון". רק כלב לבדו הלך להשתטח על קברי אבות.

והתורה ממשיכה ומספרת, כשאשר לא מקיימים את שליחותו של משה ככתבה וכלשונה, כשמשה רבינו מורה הוראה ברורה, והמרגלים סוטים מקיום השליחות שלו –

אזי גם דברים שבמבט ראשון נראה שהם כביכול חלק מקיום השליחות שלו, הם בעצם היפך הוראתו של משה רבינו.

משה רבינו אמר להם "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ", תביאו הנה מפרי הארץ, ולכאורה המרגלים קיימו זאת –

אבל הבדל משמעותי יש בין הוראתו של משה לבין מה שביצעו המרגלים.

משה רבינו אמר להם להביא את הפירות מן ההר, מחברון – והם כרתו את הזמורה ב"נחל אשכול". נחל לא זורם בהר. נחל זורם בעמק. ופירות העמק שהם הביאו, ענבים, רמונים ותאנים, הם פירות גרועים. כך שמעשה קיום השליחות לכאורה, הוא בעצם היפך הוראתו של משה רבינו.

וכמובא בספר "תפארת יהונתן" הנזכר לעיל, "ויבואו עד נחל אשכול - דנחל הוא בקעה, והגפן אינו גדל בבקעה כבהרים, והם כוונו לבושתה של ארץ ישראל, ולכן הלכו בנחל ליטול הפירות הפחותים והגרועים".

ולכן יהושע וכלב לא יכלו לשתף פעולה איתם, כשחבריהם סוטים צעד אחר צעד מקיום השליחות של משה רבינו, השליחות היא לא במקום השליחות, המעשה הוא לא מעשה השליחות, כל המטרה שלהם היא שונה לחלוטין – אזי אסור להם להיות שותפים למעשיהם.

משה רבינו שולח שלוחים לארץ, ונותן להם הן את ההוראות לשליחות והן את הכח לקיום השליחות.

הוא אומר להם, אתם לא תהיו לידי, לא תראו אותי, אתם מגיעים למקום בו "עמלק יושב בארץ הנגב, החיתי והיבוסי והאמורי יושב בהר", אתם הולכים למקום מאיים "ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק", מקום לא קל באופן אובייקטיבי, ובפרט כאשר משה רבינו לא לידכם.

מהיכן תשאבו כח, מה ייתן לכם את הכוחות למלא את השליחות – אומר להם משה רבינו "ועליתם את ההר", תעלו לציון האבות, תלכו להשתטח על קברי האבות, משם תשאבו את הכוח לתור את הארץ, ואפילו עד כדי "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ", גם לפעול דברים שעלולים להעמיד אתכם בסכנה.

התפקיד שלכם הוא "ועליתם את ההר", תהיו נעלים מהעולם, כאשר תהיו בחברון, תהיו ליד האבות שלנו, תהיו על ההר, לא תצטרכו לרדת ולהתעסק עם רמת העולם הירודה, לא תהיו במצב של "ונהי בעינינו כחגבים". ממקום עמידתכם הרוחנית תצליחו לקיים את ה"וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה". תוכלו לדעת כל מה שאתם צריכים, וממקום מעמדכם.

אבל התנאי הוא "ועליתם את ההר", תהיו אצל האבות, תהיו בציון שלהם, תשאבו מהם כח, תתקשרו אליהם.

וכאשר תעשו זאת , מובטח לכם כי במקביל למילוי השליחות כנדרש, גם יהיו בידכם "מפרי הארץ", פירות "מראשית פרי האדמה", מן המובחר, הגדלים בהר. יהיה בידכם הן רוחניות במלא המידה והן גשמיות מלוא הטנא.

המאמר פורסם בשבועון כפר-חב"ד. 

 

 

כ"א בסיון תש"ע