ב"ה יום חמישי, כ"ד ניסן תשע"ד | 24.04.14
(צילומים: ישראל ברדוגו וארכיון שטורעם. עיבוד מחשב: שטורעם)
(צילומים: ישראל ברדוגו וארכיון שטורעם. עיבוד מחשב: שטורעם)
ההקפה השמינית: כולה למוישי ● טור מיוחד, חלק שני

האזין הקב"ה לתפלתו של אותו צדיק, וכעבור שנתיים ימים חסר שבוע, שלח 'מלאך' בדמותה של המטפלת הנכריה 'סנדרה' ששמה נפשה בכפה, וברגע של גבורה נאצלת הצילה את מוישי הקטן ממלתעות המוות ● יש להביע בפומבי, באופן גלוי לעיני כל העמים את כל הכבוד וההערכה על כל אשר עשתה, כל שהיא עושה ותמשיך לעשות למען הגידול והתפתחות הבריאה של מוישי שיצא מאותה תופת נוראה נישא בזרועותיה

 

מאת הרב ישראל זילברשטרום

באולם בית הכנסת שררה דומיה. גם העולל הרך בן שמונת הימים שזה עתה נימול בשעה טובה, שקט בכיו וכמו האזין למילות התפילה שנישאו בחלל החדר. אותיות של נבואה, משפטים של הבטחה, מילים שייחרטו ברבות הימים באש ובדם על ליבו של הילד ועל לב העולם כולו ...

למאמר הראשון, לחצו כאן

- "אלוקינו ואלוקי אבותינו, קיים את הילד הזה לאביו ולאמו, ישמח האב ביוצא חלציו ותגל אמו בפרי בטנה. ככתוב ישמח אביך ותגל יולדתך. ונאמר, ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי. ונאמר, זכר לעולם בריתו דבר ציוה לאלף דור...

נהמה עלתה מפיהם של המשתתפים עם סיום התפילה, על שפתות כולם רחשה הברכה המסורתית "כשם שנכנס לברית כן ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים".

ר' גבריאל נח, אבי הבן, נושא עתה תפלה נרגשת מעומק הלב לבורא עולם ומנהיגו: "ריבונו של עולם, יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל לפניך, כאילו הקרבתיהו לפני כסא כבודך, ואתה ברחמיך הרבים שלח על ידי מלאכיך הקדושים נשמה קדושה וטהורה . . ותן לו אריכות ימים ושנים . . אמן וכן יהי רצון . . " -

- מן העבר השני עמדה האמא הנרגשת, היולדת הטריה גב' רבקה הצטרפה למברכים, ו'אמן' חרישי פלטה בכוונה...


הקפה ה – אשרי תבחר ותקרב

... האזין הקב"ה לתפלתו של אותו צדיק, שעה אל תחינתה של אותה צדקת, וכעבור שנתיים ימים חסר שבוע, שלח 'מלאך' בדמותה של המטפלת הנכריה 'סנדרה' ששמה נפשה בכפה, וברגע של גבורה נאצלת הצילה את מוישי הקטן ממלתעות המוות אל החיים.

כבתיה בת פרעה שנעשה לה נס, ושלחה ידה להציל את מוישי הקטן, בנה של יוכבד, ומי שעתיד להנהיג את עם ישראל, להוציאם ממצרים ולהפוך אותם לאומה במתן תורה,

כך נעשה לה נס לאותה סנדרה. הביא ה' לידה את הזכות להציל מתופת המרצחים ימ"ש את מוישי הקטן – בנה של רבקה. בתושיה ובקור רוח מופלא טפסה במדרגות בית חב"ד במומביי, ממסדרונות האימה העולים באש הבריחה את הילדון הבוכה אל מקום מבטחים.

נסיונות השחזור המדוקדקים ביותר, שיטות הדיבוב המתקדמים ביותר עדיין לא הצליחו להרכיב את התמונה המלאה, 12 חודשים לאחר מכן עוד לא באו לידי שרטוט מלא ומהימן של אותם שעות איומות. כך שאף אם נרצה, אין בידינו שום הסבר הגיוני לסיפור החילוץ וההצלה של מוישי, איך נולדה בכלל אפשרות כזו אחר שהיה לכאורה צמוד לאותם אלו שלדאבון לב כולנו נהרגו על קידוש השם באותם מטרים בהם הסתובב הלוך ושוב.

מצלימות שהוצבו באיזור מתעדות את מוישי 'מטייל' לצד אביו ואמו ששכבו על הרצפה המדממת, כיצד הצליחה המטפלת לצאת אתו אל הרחוב ללא פגע, זאת לא נדע. יד ה' הראתה כאן ניסים ונפלאות, רגעים קריטיים שצורפו למשהו נשגב מבינה.

אנשים ניסו להבין. טובי התחקירנים הריחו שיש כאן איפה לחטט. ואכן הם שאלו שוב ושוב בתדהימה. המראיינים השונים, בשפות שונות, ממגוון כלי תקשורת בינלאומיים, ניסו להבין מדוע ולמה מסרה נפשה ועשתה צעד לא הגיוני זה, להתקרב במודע לתוך לועו של מלאך המוות ולהציל את מוישי, תוך סיכון חייה שלה עצמה וסיכוי ברור למוות בידי המחבלים.

וסנדרה בשלה. אותה מטפלת שעזרה לשלוחים הי"ד בשנים האחרונות בכל המצטרך, השיבה בפשטות המדהימה שלא נתפסת: 'כך הם חינכו אותי, הרגשתי שזה מה שרבקי היתה רוצה ממני ברגע זה, למדתי מהראביי שלי – גבי, להתמסר לאחר גם על חשבון אישי.'

כפי הנראה היא לא תזכה להיות שותפה לציון יום השנה הראשון במעמד אלפי השלוחים שיחיו. אולם חובתינו להעלות על נס את דמותה של אותה חסידת אומות העולם, שלא רק באותו רגע מסרה נפשה, אלא מאז כידוע לא משה ידה מתוך ידו, מתוך ידיעה ברורה שמוישי זקוק לה. מסבב הסיבות הביא לכך שמשני הורים ומשני אחים נותר הוא לבדו רח"ל, והנפש הקרובה אליו היא אותה סנדרה.

יש להביע בפומבי, באופן גלוי לעיני כל העמים את כל הכבוד וההערכה על כל אשר עשתה, כל שהיא עושה ותמשיך לעשות למען הגידול והתפתחות הבריאה של מוישי שיצא מאותה תופת נוראה נישא בזרועותיה.

הקפה ו – ושבו בנים לגבולם

תחושה של היסטוריה מורגשת בלב כל אלו ששמים פעמיהם בימים הקרובים לבית חיינו – 770. לבד מההרגש החסידי המפעם בלב כל שליח כאשר הוא שב אל המשלח, ומעבר לכל המעלות והדברים הנפלאים אותם לימד אותנו הרבי בעצמו בדברות קודשו בכינוסי השלוחים בשנים עברו, מזדחל לו איזה רגש מפעים אך הפעם.

השבוע, ביום חמישי בערב, יתכנסו אלפי השלוחים ועוד רבים מאנ"ש והתמימים בתוך כותלי 770, ללא מחיצות והבדלים ישתתפו כולם בסיום והכנסת ספר התורה הבינלאומי שנכתב לע"נ של השלוחים הי"ד, ללא הבדלי מעמדות ואפליות של פלגים חוגים וצדדים יוכלו כולם ללא יוצא מן הכלל להרגיש בבית – בבית חיינו.

לא סוד הוא, שמפני סיבות שונות ומשונות לא כל חסידי חב"ד ליובאוויטש במושג הרחב ביותר של המובן, יכלו להכנס ללא חשש ומורא לתוך 770 מאז היום המר והנמהר ג' בתמוז, בתהליך איטי של מחלוקת רח"ל ובחסות מאורעות אותה תקופה שהגיעו לשיאם באותו 'גירוש' נוראי וברוטאלי של חסידים, שלוחים רבנים ומשפיעים ובתוכם חברי אגודת חסידי חב"ד מ'בית אגודת חסידי חב"ד' בה' טבת ה'תשנ"ז.

עם השנים קלטו כולם כי המשגה היה נורא, כי שום סיבה בעולם לא מצדיקה להדיר רגליו של חסיד של הרבי ממקום קדוש זה. אמנם, לכולם זכור מעמד האחדות נורא ההוד ברחבת 770 בי"א ניסן שנת המאה, כולם ללא יוצא מן הכלל עשו כל מאמץ שבעולם להראות לרבי ש'כולנו כאחד' ובתחינה ובקשה ל'ברכנו אבינו', אולם היה זה מחוץ ל-770.

הפעם זה יהיה שונה, זה יהיה הדבר האמיתי. כולנו ללא יוצא מן הכלל נצטופף חזרה בחצרות קודשינו, מתוך אותה רוח נפלאה של שותפות מליאה, מתוך אותם רגשות אמיתיים של 'חסידים איין משפחה' ששררו בלב כולם באותם שעות ימים ושבועות לפני שנה תמימה, נתעלה גם הפעם מעל כל חילוקי המהות החיצוניים, חילוקי הדיעות המלאכותיים, ונתאחד בשלום ובשלווה לזכרם של השלוחים ר' גבריאל נח ורבקה הי"ד,

תקוות כולם היא שלא יהיו שוטים משולי המחנה שינסו לחבל להזיק ולהרוס מעמד זה ודומיו בימי כינוס השלוחים העולמי, וכתף אל כתף נרקוד יחדיו, נתוועד יחדיו, ונתאחד בתוך 770 בשנת 770.

הקפה ז – התשובה של ליובאוויטש למאורע

עיני העולם כולו, עיניים דומעות, היו מופנות אל עבר תנועת חב"ד. תנועה, שאבדה 2 מטובי חייליה, במאורע טראגי וקשה לעיכול. באותם ימים אולי לא היה זה הזמן, לא היה לנו את הכוח והמוח להביט אל תופעה זו, אך בחשבון נפש של ויהי מקץ שנה, מותר להפנות זרקור לנקודת עיקר זו.

דומה שמאז ג' תמוז ה'תשנ"ד, יום ההסתלקות של אבינו רועינו, לא הייתה התעניינות תקשורתית כה מקיפה ורחבה, מהדהדת וממושכת בליובאוויטש.

תשומת הלב שהופנתה, מעבר לסיקור הפרטני של ימי המתח והחרדה, היתה משום שכתנועה המרכזית והמובילה של היהדות בת זמנינו, עניינה את כולם שאלה בוערת אחת: מה הלאה? מה עכשיו? מה יקרה מרגע זה ואילך? אותם שאלות כאז גם עכשיו.

כמובן שבפי כל נשמעה ההתרגשות וההתפעלות מהאהבה שהקיפה את המשפחה ברגעיה הקשים, מהמסר של שותפות הגורל המוחלטת של כל יחיד בתנועה לגורל אותם שלוחים בהודו, מההתגייסות המהירה לעזרה, פתאום הפכנו כל השלוחים והשלוחות ל'דודים ודודות' של אותה משפחה שנקלעה לעין מתקפת הטרור במומביי.

אבל הציפייה, השאלה האילמת חיכתה כל העת באותה פינה לא נעימה. תיאבון הפרשנים והעיתונאים היה נתון לאותה נקודת שבר של 'מה יקרה להם עכשיו', מי בזדון ומי בתמימות ובסקרנות.

אולי יסגרו כמה בתי חב"ד? אולי יחזירו לתקופת זמן של שנים מספר את כל השלוחים הצעירים החיים במדינות בעלת חשיפה גבוהה לטרור מוסלמי? מה היקף מערך הייעוץ הפסיכולוגי שתעמיד התנועה לשרות שלוחיה ברחבי העולם? איך יסתירו מעתה ואילך את כתובותיהם הרשמיות של אלפי בתי חב"ד וכיצד ימחקו אותם מרשימות התפוצה הנמצאים בתרמילו של כל נע ונד? אולי בכלל להשבית את אתרי האינטרנט של התנועה?

כל אלו ודומיהם, מהווים לכאורה דפוס פעולה הגיוני ורציונלי של קהילה או חברה ובוודאי תנועה שעוברת משבר שכזה, התקפת טרור גלויה וברורה על אחד מסניפיהם, הטרור חשף שיניים ואמר בקול צלול וברור, מי היתה המטרה הן בתכנון והן בביצוע השפל. כל התגובות האלו, נמצאים בפרוטוקלים מובנים, זוהי תשובה מתבקשת שגם מתבצעת בכל מדינה העוברת משהו דומה.

הלם. הפתעה מוחלטת. חוסר יכולת להאמין. במילים אלו הגדירו אותם כלי תקשורת, היטיבו לבטא כל אותם יהודים, ואף להבדיל אינם יהודים את תחושתם למראה התשובה שהגיעה בסופו של דבר מכיוונה של חב"ד ליובאוויטש.

ההלוויה ההמונית ורווית הכאב בכפר חב"ד שודרה בשידור חי במליוני בתי אב, עשרות אלפי אנשים עקבו אחר מסע זה מתוך אולמות, משרדים וחדרי המתנה, זאת היתה הפעם הראשונה שניתנה להם ההזדמנות לשמוע את מה שאנחנו אומרים, איך אנחנו מגיבים. כל הדוברים חזרו על אותו מוטיב, ננסה להתמקד בשביל הדוגמא באחד מהם.

הרב משה קוטלרסקי עלה אל הדוכן, הוא בכה, זעק בכאב נורא, זעזע את כולם בשפה העברית וגם בשפה האנגלית, אבל המסר היה חד וברור: "אנחנו ממשיכים"...

כמי שזכה להיות אחד מאלו שדאגו ליציאתם לשליחות של אותו זוג צעיר, כמי שזוכה להיות 'הצינור' בשם המשלח – הרבי, ליציאתם לשליחות של עוד מאות שלוחים לכל מקום בעולם כולו, הוא עמד שם מעל גופותיהם של הקדושים, ובמלוא העוז והעוצמה ענה לכל העולם בשם התנועה כולה: "נבנה את חורבות בית חב"ד, נשקם את כל מה שנהרס, נגדל את מוישי – הילד של כולנו, והוא יהיה זה שיחזור ויהיה השליח של חב"ד ליובאוויטש במומביי שבהודו. כשילד זך וטהור זה יתבגר הוא ימשיך, בדיוק מאותו מקום בו קטעו המחבלים השפלים את שירת חייהם וגבורת מעשיהם של אבא ואמא, משם הוא ימשיך בשליחותו הקדושה של הרבי, להפיץ אור, להפוך את העולם למקום טוב יותר, עד לגאולה השלימה".

העולם כולו הוכה בתדהמה. שום נסיגה לאחור, שום הססנות של המשכיות, להיפך - הסתערות קדימה במלוא התנופה. עוד אור ועוד הרבה אור שינצח את כל החושך והטרור.

ומדיבורים למעשים. מיד בחג האור שלאחריו, חג החנוכה אשתקד נסעו בני המשפחה, השלוחים הקרובים, משלחת רבנים ועסקנים וגם הדובר הרב קוטלרסקי לאותו בית חב"ד, ובכיכר העיר מול אותו מלון נודע הדליקו אבוקות של אור ואש, של אמונה וביטחון, של המשכיות ושל נצחיות.

וביום השנה שוב יעמוד הרב קוטלרסקי על הדוכן, בכינוס השלוחים העולמי, ב'באנקעט' המרכזי ביום ראשון הקרוב ויכריז אל מול העולם כולו, ללא מורא וללא הסתרה, על שליחת שליח חדש, שליח שימשיך כעת בשם ליובאוויטש את מלאכת הקודש, זוג צעיר נחוש וחדור שליחות, להדליק שוב את המגדלור בבית חב"ד שם במומביי.

כך חינך אותנו הרבי, כך לימד אותנו המשלח. כי רק ככה מנצחים, מנצחים בגדול.

הקפה ח – אחרון אחרון חביב – בעל יום ההולדת מוישי שיחי'

כשהרגשות גואים, ארובות העיניים נפתחים, 'לחיים – לחיים ולברכה' מפיותיהם של כל המשתתפים, יגיע תורה של ההקפה האחרונה, ההקפה שניתוספה, ההקפה שכל כולה ל'מוישי' הוקדשה.


עוד לא נולד השאון שישקיט את אותה זעקה איומה ומחרידה שפילחה את הלבבות בעולם כולו. באותו יום ראשון, בבית הכנסת של הקהילה היהודית של מומביי, בעת שהסבא היקר שיחי' נשא דברים.

א - - מ - - א - -

א - - מ - - א - -

מוישי בן הכמעט שנתיים ממאן להתנחם. אל מול העולם כולו שמביט בהשתאות בנס ההצלה הלא יאמן, בשריד היחיד שנותר בנס ובפלא פלאים, הוא זועק זעקה אחת, זעקה פשוטה ונוקבת, נוקבת חדרי בטן וממיסה את הלב הקשה ביותר, עולה מן התהום ובוקעת רקיעים...

א - - מ - - א - -

א - - מ - - א - -

בכל פעם בה ניבטה דמותו של מוישי מן המסך, בתמונות או בוידאו, במהלך השנה כולה, חזרה והדהדה אותה זעקה, זעקה של ילד שנתלש באכזריות אין קץ מחייו השלווים והבטוחים אל הלא נודע. זעקה ללא מענה...


בחודש כסלו של שנת חמשת אלפים שבע מאות ושבעים לבריאת העולם, יתייצב החייל בצבאות ה' – הילד משה שיחי' הולצברג,

אוד מוצל מאש יחגוג בקרב בני משפחתו והמוני חסידי חב"ד ליובאוויטש את יום הולדתו ה – 3, בחדוות קודש ילבש כפי המנהג את הטלית קטן, את הציצית החדשה.

רעמות שערותיו הזהובות יגזזו כמנהג ישראל, וישאירו חותם מתוק של פיאות חב"דיות לשני צדעיו.

או אז לפני התיבה, ביום ה'יארצייט' הראשון של אבא ואמא...

יגש ויכריז בקול גדול, בזעקה אדירה שתהדהד מקצה העולם ועד קצהו:

... יתגדל ויתקדש שמיה רבא ...


כ"א בחשוון תש"ע
הגב לכתבה

תגובות
18
1. מרגש מאווד
כ"א בחשוון תש"ע
2. נהדר
כ"א בחשוון תש"ע
3. ?
-
כ"א בחשוון תש"ע
4. חבל
הכל טוב ויפה אבל חבל על הזכרת הגירוש של ה' טבת נ"ז וכו' והעקיצה הזאת למה הי' צריך להכניס בכתבה הזאת איזהו שמץ של חמץ (פוליטיקה).......
מה? כ"כ קשה לכתוב משהו טהור? ולשמה? ........
כ"א בחשוון תש"ע
5. חבל
הכל טוב ויפה אבל חבל על הזכרת הגירוש של ה' טבת נ"ז וכו' והעקיצה הזאת למה הי' צריך להכניס בכתבה הזאת איזהו שמץ של חמץ (פוליטיקה).......
מה? כ"כ קשה לכתוב משהו טהור? ולשמה? ........
כ"א בחשוון תש"ע
6. מרגש - פשוט בכיתי
הכותב המוכשר שאני לא מכיר אותו
הצליח לגרום לי לחזור באחת שנה אחורה
ופשוט בכיתי

גם אז לפני שנה זאת לא היה בושה לבכות
ולהיות חלק אישי מכל המצב
כ"א בחשוון תש"ע
7. כל הכבוד
כ"א בחשוון תש"ע
8. נוגע ללב
כמעט שכחנו מסנדרה הזאתי

מגיע לה באמת איזו הנצחה ביוחדת
בקרב חסידי חבד

אין לי רעיון
כ"א בחשוון תש"ע
9. תיקון טעות
אם אני לא טועה

הגירוש מ 770 על ידי המשחיתים
היה בהתוועדות המרכזית של אגוח
בה טבת התשנ"ח

מישהו זוכר אחרת?
כ"א בחשוון תש"ע
10. אוי רעבע
עד מתי

מה יהיה

ככה תעבור עוד שנה ועוד שנה?

עד מתי????????????????????????????.
כ"א בחשוון תש"ע
11. קוטלארסקי
אולי תביאו לינק לנאום הזה שהכותב מדבר עליו
נראה לי שחשוב לראות את זה שוב כדי להבין על מה מדובר

אולי בכלל תעלו באנר מיוחד
עם כל הכתבות והדיווחים שעשיתם כאן בשנה שעברה
כ"א בחשוון תש"ע
12. מאמע
נראה לי שצריך להוסיף
את התשובה ש/ל הקב"ה

למאמע רחל

מנעי קולך מבכי
כי יש שכר לגבולך

משיח נאו!
כ"א בחשוון תש"ע
13. כאילו שאת המשיחסטים לא זקרו מ 770
כ"א בחשוון תש"ע
14. חזק
כ"א בחשוון תש"ע
15. יפה
כ"א בחשוון תש"ע
16. חזק
כ"א בחשוון תש"ע
17. כתיבה יפה מאד
כתבת מאמר מרגש אבל- ואני מקוה שלא יצונזר- דוקא 'אחדות החסידים' היא תוביל לגאולה ולא פילוג מכל צד שהוא והעובדות הם שלפני המאורע הנ"ל היו אנשים אחרים שחששו להיכנס ל770 (ומקרה אישי :לאיזה עניין חיפשתי את משרדו של הרב מארלו באחת הקומות שמעתל 770מ ומשום מה אנשים אותם שאלתי למיקום המשרד עם שיוך מסוים לא אחד או שתיים 'לא ידעו היכן הוא ממוקם...')
כ"ב בחשוון תש"ע
18. חזק ואמץ ילדון קטן!!!!!!!!!!!!!
כ"ב בכסלו תש"ע