ב"ה יום שני, ל" כסלו תשע"ה | 22.12.14
(צילומים: ישראל ברדוגו וארכיון שטורעם. עיבוד מחשב: שטורעם)
(צילומים: ישראל ברדוגו וארכיון שטורעם. עיבוד מחשב: שטורעם)
שמונה הקפות, על שום מה?

אחד מהרגעים הגדולים והמיוחדים של 'כינוס השלוחים העולמי – שנת 770', שייפתח בחצרות קודשינו בדיוק בעוד שבועיים ימים, יהיה ארוע 'סיום והכנסת ספר התורה' המיוחד שנכתב במהלך השנה, לעילוי נשמת השלוחים "בחייהם במותם ובקבורתם לא נפרדו" – הרה"ת ר' גבריאל וזוגתו מרת רבקה הי"ד הולצברג ● 8 הקפות נרקוד כולנו באותו יום, בהיכל בית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים, בית הכנסת ליובאוויטש שבליובאוויטש ● מאמר מיוחד, מאת הרב ישראל זילברשטרום


מאת הרב ישראל זילברשטרום

אחד מהרגעים הגדולים והמיוחדים של 'כינוס השלוחים העולמי – שנת 770', שייפתח בחצרות קודשינו בדיוק בעוד שבועיים ימים, יהיה ארוע 'סיום והכנסת ספר התורה' המיוחד שנכתב במהלך השנה, לעילוי נשמת השלוחים "בחייהם במותם ובקבורתם לא נפרדו" – הרה"ת ר' גבריאל וזוגתו מרת רבקה הי"ד הולצברג, שנטבחו באכזריות על ידי מחבלים ארורים, בעיצומה של עבודת הקודש, במקום קדוש, ביום קדוש. ראש חודש כסלו ה'תשס"ט – בשליחותו של רבינו, בבניין בית חב"ד המרכזי של הודו, בעיר מומביי.

אלפי השלוחים, מאות הנגידים והמקורבים, תושבי קראון הייטס ועוד אלפים יתכנסו ב'בית חיינו', לכבודם ולזכרם של מי שהקריבו חייהם על קידוש השם, ולכבודו של הילד שכבש את הלב של העולם כולו מוישי שיחי' הולצברג, היתום שנשאר יחיד ובודד בעולמו, לבדו ממשפחה שלימה, אחד מתוך חמישה, שני הוריו ושני אחיו שנסתלקו לבית עולמם בנסיבות טראגיות ומזעזעות. לבד, אך עטוף באהבה בתמיכה ובחיבה אין קץ מכל הסובב אותו, במעגלים השונים. החל מהמשפחה הכי קרובה עד למשפחה הרחבה – העם היהודי כולו.

כפי תקנת כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע, המנהג בהכנסת ספר תורה, להוסיף הקפה על מניין ההקפות הנהוג בשמחת תורה. 8 הקפות נרקוד כולנו באותו יום, בהיכל בית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים, בית הכנסת ליובאוויטש שבליובאוויטש. בית הכנסת בו גדל והתחנך גבי הי"ד, בית הכנסת בו הוציא הרבי מפיו הקדוש את שם המדינה 'הודו' במעמד 'חנוכה לייו' והביט אל תוך עיניו של מי שעתיד להיות השליח הראשי למדינה זו, ולהקדיש ולהקריב את חייו בשליחות זו, פשוטו כמשמעו, כפי שאפשר לראות בקטע הוידאו שהתפרסם בימי השבעה.

הקפה א – איז מען מכבד כבוד קדושת אדוננו מורינו ורבינו

עם סיום כתיבת האותיות על ידי ראשי השלוחים ובני המשפחה הקרובים, יכריז בוודאי הרב משה יהודא קוטלרסקי שיחי', מי שהיה כ'אב' למשפחת הולצברג מרגע היציאה לשליחות ועוד הרבה לפני כן, ועד להבאתם למנוחת עולמים לאחר נאומו הזכור בהלווייה המזעזעת: "איז מען מכבד כבוד קדושת אדוננו מורינו ורבינו מיט די ערשטע הקפה" –

הס יושלך בקהל האלפים, כל אחד יעצום עיניים, ויתרכז במחשבתו ב'הקפות' שהוא זוכר, מהשנה בה 'הוא' זכה להיות ולראות. זקני השלוחים, אלו שקמים בסיבוב הראשון של ה'ראל-קאל' יוכלו לאסוף שביבי אור מההקפות אותם זכו לרקוד עם עוד שלוש מאות יחידי סגולה בשנות היוד"ים, בשעות בין לילה ליום. יהיו אלו שיפליגו עד ערב שבת הגדול יו"ד שבט ה'תש"ל, כל אחד וה"אתה הראת" שהוא זכה לשמוע מפי הגבורה –

... שאגה אדירה תפרוץ מפי הקהל כולו – פסוק בפסוק... הלוואי ונזכה לראות, הלוואי ונזכה לשמוע. אך גם אם לא, ברור מעל לכל ספק, כי הרבי יניף את ידיו הקדושות בעוז, וירקוד עם ספר התורה בדביקות ובשמחה, כשהידיים מופנות לכל הכיוונים... כמו בשמחת תורה...

משה אמת ותורתו אמת. תורת חיים נצחית היא. וההבטחה הקדושה לשלוחים ובני משפחותיהם "עלי ועל צווארי" אמת ויציב היא ב - ה'תש"ע בדיוק כמו ב - ה'תש"י. הבנה והשגה? הסברים ותשובות? אין לנו ולא יהיו לנו.

הקפה ב – 'מבצע הקהל'

החל משנת ההקהל הראשונה בשנות נשיאותו של הרבי – שנת ה'תשי"ג, עורר הרבי על חידוש קיום מצוות ה'הקהל' בזמן הזה, ולשיא הגיעו הדברים בשנת ה'תשמ"ח, כידוע.

גם לקראת שנת הקהל האחרונה – ה'תשס"ט, עוררו רבים וטובים בפורומים שונים בדבר הצורך לערוך כינוסי ואירועי הקהל, לאור בקשתו והוראותיו הפרטניות של הרבי בנידון. כולנו זוכרים את ההחלטות הטובות שהתקבלו על ידי הכלל ועל ידי הפרט בעיצומם של ימי כינוס השלוחים לפני שנה בדיוק, 5 השיעורים הבינלאומיים מטעם וועד הכינוס, הפרוייקטים השונים של שלוחים, שהתקיימו אכן בהצלחה במהלך השנה מכינוס לכינוס.

אך דומה, שאף אחד לא חלם ולא פילל – לקיום כה המוני וכה מחריד של מצוות ההקהל בשנה זו. דומה כי מעולם לא קוימו כינוסי הקהל בהיקף שכזה, בעוצמה שכזו. אין ספור עצרות התעוררות, כינוסי זיכרון, נערכו באלפי נקודות ברחבי תבל בימי השבעה, השלושים, ומשך כל השנה כולה, לזכרם של השלוחים הקדושים הרב ר' גבריאל ומרת רבקה הולצברג הי"ד. לבד מאלפי בתי חב"ד, ארגנו כל הקהילות החב"דיות וכאלו שאינם התאספויות לזכרם.

היו בכינוסים אלו בכל אתר ואתר מימד של הקהל שלא היה כמוהו אף פעם: חיבור בין הקהילה המקומית לשליח המקומי שאולי מרגע שנחת על אדמת העיר או המדינה, אף פעם לא הסכימו לעשות משהו במשותף. רבנים שלא דרכו מעולם בארוע של קהילת חב"ד המקומית לא ויתרו הפעם והראו נוכחות מהרגע הראשון ועד האחרון. המשלחות של רבני ועסקני חב"ד בישראל התקבלו בלשכות של אדמו"רים וגדולי תורה מחוגים שונים, מהם לראשונה בהיסטוריה החב"דית בארץ הקודש.

הרגש היהודי האדיר שפרץ מלב כל ישראל, מרגע הידיעה הראשונית על לסיום ימי השבעה, חצה חוגים ועדות, שבר מוסכמות של שונות וזרות, איחד בין פלגים בלתי אפשריים, צירף אנשים שלא חלמו לשבת כתף אל כתף. כוח אחדות זה הביא לידי שיא הביצוע את המונח של 'אחדות' – אחד המוטיבים המרכזיים של 'מבצע הקהל'.

אין אתנו יודע חשבונו של עולם, אך מסקנא אחת ברורה: דרכם של השלוחים הקדושים האלו, בא לידי מימוש גדול ביותר קיום מצוות הקהל בינלאומית שעוד לא היה כמוהו.

ובסיום השנה, שוב מתאספים אחיו בנפש של גבי היקר והאהוב, שליחי ונציגי הציבור היהודי בעולם כולו, אלפי השלוחים, מקיימי מצוות ה'הקהל' בשנה החולפת, ומתקהלים לזכרם של השלוחים הי"ד במעמד נשגב זה של הקדשת ספר התורה לזכרם ולעילוי נשמתם.

הקפה ג – 'שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש'

קריאת שם לילד או לילדה שזה עתה הגיחו לחלל העולם, זוהי משימה אישית ועדינה, נבואה ניתנה להורים – נאמר במקורות.

מנהג רווח בין חסידים ומקושרים לתת שמות קדושים של רבותינו נשיאינו, החל משמם הקוה"ט של הרבי והרבנית ומעלין בקודש עד הדור הראשון. מי שזכה להשלים, ממשיך בהנצחת שמות קרובי משפחה אהובים שהלכו לעולמם.

תופעה מרגשת ביותר הראויה לציון מיוחד ליוותה את השנה החולפת. שלוחים רבים ומשפחות מאנ"ש שנולדו להם בן או בת קראו את שמם 'גבריאל' או 'רבקה'. בנפש אשר עשו – בשר מבשרם ועצם מעצמם, הנציחו בצורה החיה ביותר את שמם וזכרונם של השלוחים היקרים, שלרובם היו לא יותר מאשר עוד זוג צעיר ונמרץ שמסר נפשו ויצא לפינה נידחת בשליחותו של רבינו,

מבלי להכיר, מבלי לדעת רגע של קשר או קורבה, החליטו בלב שלם לקרוא לילדיהם לעולמי עד בשמות אותם שרפי מעלה. היו אלו רגעי גילוי עוצמתיים ביותר של המושג שהפך למוטו "חסידים...איין משפחה".

הקפה ד – 'קידוש השם'

דומה שאין שליח שלא זוכר את אותו הרגע בו נודע לו ש'משהו קורה במומביי'. כי מאותו רגע לא היה לו ולכל אחד מעמיתיו השלוחים לא יום ולא לילה, במשך שבוע ימים. מאותה שנייה, בה עלתה הידיעה שלא ברור גורלם של השלוחים בעיר מומביי, שם הכה הטרור באותם שעות של יום רביעי, לא ידענו מנוח.

בחזרה לתחושות של אותם ימים: רק הרגע חזרנו מכינוס השלוחים, אחרי הבאנקעט המרומם שחתם חמשה ימי כינוס מוצלחים ופוריים. הנאומים המסעירים של הרב בריסקי ושל מר אבינר עדיין במוחותינו וליבותינו. השהות במחיצת המשלח, פעם או פעמיים או שלושה על יד הציון הק', עדיין ממלאה את כל ישותינו. ה'שבת אחים גם יחד' על כל פרטיו ורגעיו, מה שנותן כוח וחיות לעבודת השליחות של כל השנה הבאה עלינו לטובה, כל אחד באופן ובצורה בה מימש את ה'הנה מה טוב ומה נעים'. ואפילו לא ידענו ולא שמנו לב שיש שליח אחד יחיד ומיוחד, שבכלל לא הגיע השנה לכינוס... כי לא היה לו איך לשלם את הכרטיס...

מאותו הרגע, עקבנו כולנו, כל אחד לבד בעיר או מקום שליחותו, או ביחד [חברות התקשורת הגלובליות עבדו שעות נוספות] אחר כל פיסת מידע, שהגיעה משם...

שעות של חשש, פחד, אימה, ביטחון ואמונה. עד ליום שישי, ערב שבת קודש, שנייה לפני כניסת השבת, כשהמידע המאומת על האסון הנורא מכל, נרשם באיטיות אכזרית, באש שחורה, על גבי כל מפת שולחן צחורה בכל רחבי תבל.

אולם – בפטירתם המזעזעת הביאו השלוחים הקדושים ל'קידוש השם' שלא היה כמוהו, המושג הנשגב של יהודים שמסרו נפשם על קדושת שמו יתברך בכל הדורות כולם – אותו רגע בלתי נתפס בשכל אנושי, שממלא אין ספור ספרים ותיעודים במשך כל הדורות עד לשואה האיומה, קיבל את מוחשיותו המבהילה בדור השביעי, דור הגאולה האמיתית והשלימה.

האופן בו חיו, האופן בו יצאו למקום נידח זה, האופן בו קבלו כל אדם ללא הבדל בסבר פנים יפות, האופן בו מצאו עצמם עוד חמשה יהודים הי"ד בשטח בית חב"ד, האופן בו חינכו את חסידת אומות העולם המטפלת 'סנדרה' שתחי' להקרבה אישית, האופן בו מתו על קידוש השם – כל זה גרם לקידוש שם חב"ד ליובאוויטש שלא נולד כדוגמתו,

כל זה ועוד הרבה יותר, בכל מה שנקשר בימים שלפני ואחרי בשמם של השלוחים הקדושים – הביא לקידוש שמו הקדוש והטהור של המשלח – 'הרבי'. רוממות, הערצה והפלאה, אהבה והערכה, אמונה וביטחון, שאלפי שעות כתיבה שידור וראיון של טובי המומחים והמסבירנים לא עשו.

כל כלי התקשורת ללא יוצא מן הכלל, הכתובה המשודרת והאלקטרונית לגווניה, דיווחו ללא הרף על 'חב"ד' על ה'שלוחים'. המושגים של 'רבי' – שליח' – 'שליחות', חדרו לתודעה של יהודים ושאינם יהודים. הנס של הדור השביעי נפרס אל מול עיניהם המשתאות של ברואי תבל.

זכו השלוחים, להמשיך בשליחותם גם לאחר עלייתם בסערה השמיימה.

זכינו אנחנו, בשלושים השנים האחרונות, לחיות במחיצתם של נשמות גבוהות אלו, שירדו לעולם הזה למלאות שליחויות גבוהות שאין כל בן אנוש יכול להם.

על ארבעת ההקפות הנוספות – במאמר הבא.


י"א בחשוון תש"ע
הגב לכתבה

תגובות
13
1. יפה מאוד
י"א בחשוון תש"ע
2. nifla
dvarim chamim beregesh

toda
י"א בחשוון תש"ע
3. פנינים
ישרליק כל מילה יהלום
י"א בחשוון תש"ע
4. מחכה
מחכה בקוצר רוח לארבע הנוספים
יוצא מן הכלל
י"א בחשוון תש"ע
5. ניכר על הכותב שי' אז ער לעבט א גאנץ יאהר מיט דעם 'ראל קאל'..
י"א בחשוון תש"ע
6. מי יודע?
מי זה הכותב? מהיכן הוא?
י"א בחשוון תש"ע
7. כתוב ר ישראל זילברשטרום.. הוא גר בבריסל בלגיה
י"ב בחשוון תש"ע
8. כתוב ר ישראל זילברשטרום.. הוא גר בבריסל בלגיה
י"ב בחשוון תש"ע
9. באיזה יום של הכינוס יהיה סיום כתיבת ספר התורה?
י"ב בחשוון תש"ע
10. האם הכותב הוא שליח?
מדוע לא מצוין מקום שליחותו של הכותב המוכשר?
י"ב בחשוון תש"ע
11. מגיב 10
הכותב לא מציין שהוא שליח היות ואינו שליח.
הוא גר בבריסל במסגרת עבודתו. ואינו נקרא שם שליח
י"ב בחשוון תש"ע
12. אם אינו שליח
מדוע משתתף הוא בכינוס השלוחים?

נראה שכינוס השלוחים נוגע לו בנפש..............
י"ד בחשוון תש"ע
13. shtuyot
rabbi israel zilbershtrom

hu shliach be brusselse

ma atem mekashkeshim?????????
ט"ו בחשוון תש"ע