ב"ה ערב ש"ק, ח' כסלו תשע"ט | 16.11.18
לא נשכח ולא נסלח?!

הרב יהושע מונדשיין במאמר מיוחד לשטורעם: האם ההצהרה "לא נשכח ולא נסלח" עולה בקנה אחד עם אמונת היהדות? (עלה במחשבה)
באגרת-הקודש (סי' כ"ה) כותב אדמו"ר הזקן, שעלינו להאמין שאפילו אם "בן אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו או מזיק ממונו, ומתחייב [אותו מזיק] בדיני אדם ובדיני שמים על רוע בחירתו, אף על פי כן על הניזק כבר נגזר מן השמים, והרבה שלוחים למקום".

ולא זו בלבד שהמזיק הוא שלוחו של הקב"ה, "אלא אפילו בשעה זו ממש שמכהו או מקללו, מתלבש בו כח ה', ורוח פיו יתברך המחייהו ומקיימו".

ומי שאינו מאמין בזה הרי הוא כעובד עבודה-זרה ר"ל!

הרה"ח ר' חיים עוזר מרינובסקי ע"ה היה מקשה קושיה עצומה: אם הכל נעשה בגזירת המקום ב"ה והאדם אינו אלא שליח, מדוע – לאידך גיסא – חייבים אנו להכיר תודה וברכה לאדם שעשה עמנו טובה? בואו ונחזיק טובה רק לקב"ה, שהוא הוא "עושה הטובה" האמיתי! נתעלם מהאדם המטיב, בדיוק כפי שחייבים אנחנו להתעלם מהאדם המזיק לנו?! (ראה בספרו "על אבותינו ועל יחוסם", עמ' 353 ואילך).

אחרי כל התירוצים שנאמרו (ועוד ייאמרו) לקושיה זו, העובדות אינן משתנות: פשיטא שהצרות וההיזקים ר"ל באים עלינו בשליחותו של הקב"ה (ואין לנו לנקום בשליח שעשה את שליחותו), כפי שפשיטא לנו שצריכים להודות לאדם המטיב אף כי אינו אלא שליח (כדברי רז"ל "חמרא למאריה, טיבותא לשקייה": היין הוא של בעל-הבית, אבל ההודאה היא למלצר), ובעלותו הבלעדית של הקב"ה על הטובה היא שזקוקה לתירוצים וביאורים.

אך ככל שהדברים נשמעים פשוטים, עינינו הרואות שבפועל רבים הם המתנהגים בדיוק להיפך!

למשל: אדם עובר ניתוח מורכב ומסובך להצלת חייו; והיה, אם הצליחו המנתחים במלאכתם, יודו בני המשפחה בכל לבם לקב"ה הטוב והמטיב, ויזכרו לטובה גם את הרופאים שהיו "שלוחיו הנאמנים של הרופא כל בשר". אבל אם – חס-ושלום – לא יקום החולה משולחן הניתוחים, תישכח לא פעם העובדה שהרופאים אינם אלא שלוחיו של הקב"ה, ומיד יצוצו הרהורים ודיבורים על חוסר מקצועיות ועד רשלנות פושעת.

ומן היחיד אל הציבור: ב"מלחמת ששת הימים" הנחיל הקב"ה ניצחון על-טבעי לעמו ישראל, ויחד עמו הנחילנו חלקים גדולים מארץ-ישראל שנגזלו מאתנו בגלותנו מארצנו.

הכל מכירים בזה את ידו הגדולה והחזקה של הקב"ה, ולא יעלה על לב איש מאמין לראות ח"ו בניצחון המלחמה שמץ של "כוחי ועוצם ידי". הכרת תודה לגנרלים – שלוחי ההשגחה – עלולה אפילו להתפרש כגובלת בכפירה ר"ל.

ומה קורה כשאותם גנרלים משנים את לבושם ואת לשונם ומשיבים את הגזילה לגזלנים? האם מתייחסים אנו אליהם כאל שלוחי המקום ב"ה? "חס ושלום"!...

ומה עם כל מה שלמדנו ב'תניא'? האם אין זו דוגמה קלאסית של "בן אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו או מזיק ממונו"? האם לא על זאת אומר אדמו"ר הזקן ש"אף על פי כן על הניזק כבר נגזר מן השמים, והרבה שלוחים למקום"?

האם אריק שרון אינו יכול להיות שלוחו של הקב"ה בבחינת "אשור שבט אפי"? "רצועא לאלקאה בה"? האם עליו לא חל הכלל ש"אפילו בשעה זו ממש שמכהו או מקללו [מגרשו מביתו, מנשלו מנחלתו, הורס את חייו ואת משפחתו] – מתלבש בו כח ה', ורוח פיו יתברך המחייהו ומקיימו"?

ומי שאינו מאמין בזה הרי הוא כעובד עבודה-זרה ר"ל!

האם אריק שרון הוא זה שקובע בפועל את גבולות הארץ, או הקב"ה?

האם עזב ח"ו האלקים את הארץ ומסרה בידי אריק שרון?

האם ההצהרה "לא נשכח ולא נסלח" עולה בקנה אחד עם אמונת היהדות כפי שנתפרשה על-ידי הבעל-שם-טוב ונתנסחה על-ידי אדמו"ר הזקן?

ב'אגרת התשובה' מביא רבינו הזקן את ההלכה, שאפילו מי שקטעו לו את ידו ר"ל, אסור לו להיות אכזרי שאינו מוחל לקוטע ידו שמבקש סליחה!

(לא שמענו שאריק שרון ביקש סליחה, אבל גם בלאו הכי אומרים אנו "הריני מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותי, או שחטא כנגדי, בין בגופי בין בממוני בין בכבודי ובין בכל אשר לי").

ואל יחשדני שומע שדעתי לדון לכף חובה ח"ו את מי שאינם מסוגלים למחול ולסלוח. איני זקוק "להגיע למקומו" כדי לדעת שזה לא קל, ובהכירי את מקומי בטוחני שאני לא הייתי מסוגל לקיים את התביעה הנעלה הזו.

אבל קיים הבדל גדול בין אי-יכולת לבין הצהרה! "לא נסלח" היא הצהרה שבאה אחרי חשיבה ומתוך הכרה!

"לא נסלח" היא הנפת דגל של התרסה כלפי המשלח! "ועל זה נאמר 'וכסילים מרים קלון', כלומר, אף שהוא כסיל לא יהיה 'מרים קלון' שיהיה נראה הקלון לעין כל" (אגרת-הקודש סי' כד). אם לא זכינו לאמונה הזכה והטהורה עלינו לכוף ראשנו בצער ובבושה, ולא לנופף ולגלות קלוננו לעין כל, בהפרחת סיסמאות ובהצהרת הצהרות שאינן עולות בקנה אחד עם אמונת ישראל.

וכבר הובטחנו שבביאת משיח יסור מאתנו לב האבן, ואז תיפול מאליה המחיצה המפסקת בין ההכרה והמעשה, ולבנו יהיה שלם באמונתו יתברך כפי שהורונו רבותינו הק' שלאורם נסע ונלך נס"ו.

י"ב בחשוון תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
19
1. צודק ברמה האישית בלבד
מאמרו של הרב מונדשיין מלומד מאוד כיד ה' הטובה עליו,
אבל לכאורה בסיסמא הזו לא מתכוונים לנפש האלוקית של אריאל שרון ואולי גם לא לנפשו הבהמית.

המטרה בסיסמא זו היא פשוט מעשית, להבהיר לראש הממשלה שישלם על מעשיו, בעז"ה בבחירות הקרובות.

וכמו בתפילה "נקום נקמת דם עבדיך השפוך".
י"ב בחשוון תשס"ו
2. מקורי
מעניין ומקורי

יבורך האתר שלהבדיל ממתחריו לא הולך עם העדר ומוכן להשמיע גם דעות שאולי לא ינעמו לחלק מהעדר
י"ב בחשוון תשס"ו
3. המטרה מקדשת את האמצעים?
האם כדי להבהיר לראש הממשלה מותר להיכנס לחשש ע"ז רח"ל?
י"ב בחשוון תשס"ו
4. מה החידוש?
וכי ההכרזה שהופיעה בשלט לצד הסיסמה אינה ע"ז?
י"ב בחשוון תשס"ו
5. פשוט טועה ומטעה
הרבי אומר שלגבי הממשלה בישראל אין לב מלכים ושרים ביד ה' וזה הכל בחירה חופשית. מכתבים להרב לוינגר ושיחות מפורשות גם שיחה מרתקת עם אורי סביר בדולרים שיש להם בחירה חופשית והם יכוליל חטוא וממילא חל החיוב למחות ולהזהירם.
י"ב בחשוון תשס"ו
6. אני מגיע היום לגנוב את ביתך
מתוך ידיעה ברורה שתסלח לי והק אמר לו קלל וגנוב...
 
י"ב בחשוון תשס"ו
7. ערבוב מושגים
חבל שהרב מונדשיין מתמצא בסיפורי חסידים שונים, ואינו מצטט את דברי הרבי בכבודו ובעצמו.
יש שיחה ארוכה בלקוטי שיחות חלק ז ויקרא ב בענין זה, והעולה משם בקיצור הוא כך (לעניננו):
בוודאי שאם לא היתה שום אפשרות לאריק שרון לתקן את מעשיו והענין הסתיים וגמרנו - הרי על כרחך שזה נעשה בשליחות הקב"ה וצריכים להודות על הרעה וכו';
אבל הרי עדיין יש לו אפשרות לתקן את מעשיו, להצהיר לכל לראש שהמעשה היה טעות, ובכך למנוע מעשים דומים בעתיד. הוא יכול לכל הפחות לבקש סליחה מהמגורשים, ולכל הפחות לסייע בידם די הצורך, ואף לפצותם מעבר למה שאיבדו.
ייתכן אפילו שביכולתו במדה מסויימת להחזיר לנו את הבטחון וכו' בדרך כלשהי.
ועל כך אנו אומרים: "לא נשכח ולא נסלח" - כל עוד אריק שרון לא יבקש סליחה, לא יתנצל ולא יתחרט, אנו לא נסלח לו.
העדר הסליחה אינו על מה שעשה בעבר, אלא על ההמשך הנוכחי, שבו אינו מבקש סליחה וכו'. ואת זה עדיין ביכולתו לתקן.
ועיין שם בשיחה באריכות.
כל זה מצד עצם הענין, אבל כמובן שיש לעיין עד כמה הסיסמא הזאת עוזרת לטווח ארוך, עד כמה היא תשפיע בבחירות וכדומה, עד כמה היא "באופן המתקבל" - אולם אין כאן מקומו.
י"ב בחשוון תשס"ו
8. כבוד הרב האתה הוא החידונאי מאינפו???
מה שבטוח עשית להם בלגן שלם רק בעצם השאלה
י"ב בחשוון תשס"ו
9. חוסר הבנה
דברי הרב מונדשיין נשגבו מבינתי. הלא רבינו הזקן אומר שם בפירוש: "ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו או מזיק ממונו, ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמיים על רוע בחירתו".

כלומר, לכעוס אסור, משום שמאת ה' היתה זאת "וה' אמר לו קלל". אולם, הלה ברוע בחירתו התנדב מבלי שאיש כפה זאת עליו להיות השליח לעקירת וגירוש יהודים ר"ל. את זאת אין לשכוח בקלפי ועל כך אין לסלוח בעת כל מו"מ שיתקיים בעתיד על הרכבת הקואליציה, לעולם ועד.

אז מה כאן לא לרוח היהדות?
י"ב בחשוון תשס"ו
10. על מה יש לסלוח?
העבודה הזרה כאן היא של האדמה
במקום לחשוב על חיי אדם, על יחסנו לגויים ולבני עמנו אדמת ארץ ישראל הפכה לפסל ומסיכה.
י"ג בחשוון תשס"ו
11. הרבי אמר...
הרבי אמר פעם ש"לב מלכים ושרים ביד ה'" זה לא קאי על יהודים שיש להם בחירה חפשית.
י"ד בחשוון תשס"ו
12. יצחק
כל ההסבר הזה:

"בן אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו או מזיק ממונו, ומתחייב [אותו מזיק] בדיני אדם ובדיני שמים על רוע בחירתו, אף על פי כן על הניזק כבר נגזר מן השמים, והרבה שלוחים למקום" - הוא - איך הבן אדם צריך לקבל את מה שאחרים עושים כלפיו, ולא איך שהוא צריך לפרש את מה שקורה לאחרים. וההבדל הוא מן הקצה אל הקצה ממש, וכידוע כמה סיפורים בזה.

עד"מ: מי הוא זה שיבא ויפרש "ואהבת לרעך כמוך" - שזה מצוה על הזולת לאהוב אותי? - הרי לשוטה ייחשב! ואותו דבר כאן.

ועוד הבדל מהותי (כפי שהתחיל להסביר בתגובה ראשונה) - חילוק בין יחיד לציבור. העסקנות הציבורית לאו דוקא מתנהלת עפ"י הכללים של "עבודה" של בן אדם בינו לבין קונו.
י"ח בחשוון תשס"ו
13. הנצים גם היו שלוחי הקב"ה אז למחול להם?
לא יאומן, חב"ד לא עשה שום דבר נגד ההתנתקות ועכשיו אומרים לנו צריכים לשכוח צריכים לסלוח!!! והולכים ומתצלמים אם אותו רשע!!!
י"ח בחשוון תשס"ו
14. שטוית!
למה יש עונש בכלל הרי הקב"ה שלחו? אלא שאני אסור לשנוא את האיש בגלל מעשיו אבל את הענין אסור לי לשכוח!!!
י"ח בחשוון תשס"ו
15. אל תגיד "שטויות"

אולי אתה לא מסכים עם הכל, אבל מאמרים בסגנון זה לא יכולים להיות "שטויות".

ולמגיבים: צריך לזכור לחלק בין קודם המעשה (יש למחות ולהתנגד) ואחר המעשה (יש לזכור שהכל מאת ה').
כ' בחשוון תשס"ו
16. כבר נסלח?
התקליטור לצפייה בכנס "לא נשכח ולא נסלח" נקרא: "לא נשכח"!
האם השמטת הסיומת "לא נסלח" מוכיחה שאכן סלחנו?
ט"ז בטבת תשס"ו
17. אני מתענין
במקורות שדיברו על השאלה ביחס בין הכרת הטוב (לנותן) לבין קבלת הרעה (מהקב"ה) הבנתי מדברי הרי"מ שמדברים על שאלה זו, אודה לו מאד אם ירשום כאן איזה מקורים נאמנים. יש"כ.
ט' בשבט תשס"ו
18. מאמר נכון
למ לא לפרסם אותו בשדה נרחב יותר.??
כ"ו בשבט תשס"ו
19. למס' 7
אריק שרון כבר לא יכול לבקש סליחה הוא צמח!! אתה חסר אינפורמציה
כ"ו בשבט תשס"ו