שמענו על פרופסור לתלמוד, דוקטור למקרא, וכיום יש לנו מושג חדש, 'מגיד שיעור לחסידות'. כל שנה מקבל הבחור מגיד שיעור לחסידות חדש ומחודש.

בליובאוויטש שבליובאוויטש לא היו "מגידי שיעורי לחסידות". היו משפיעים לדורותם.

ה'משפיע' היה מי שהכיר את הבחור, התקשר בלב ונפש עמו, בפניו פתח התמים את סגור ליבם. איתו התייעץ התמים בכל עניין ועניין – במילי דשמיא ובמילי דעלמא. המשפיע ליווה את הבחור לכמה שנים, ולפעמים עד החתונה. הוא גם, באופן טבעי, מסר שיעור חסידות ושיעור תניא.

שינוי השם, אינו מיקרי. הוא מבטא שינוי מהותי של הקונספציה, שינוי מוחלט של התפקיד והמטרה.

'מגיד שיעור בחסידות' – כשמו כן הוא. מורה מקצוע בתורה – ששמו חסידות. כפי שהיה יכול להיות מורה לנביא או למדרש רבא. מכאן ועד להשפעה פנימית המרחק רב מאד, הוא איננו מחויב להכיר את התלמיד, את שמו, את הרקע שלו, את תחושותיו ואת מעיקותיו, התלמיד בשבילו הוא עוד שורה ומספר ביומן הנוכחות.

לאחר תקופת החורף, נמצא הבחור ראשו ורובו בקעמפ או במרכז שליחות, והשנה הסתיימה, ולשנה הבאה 'במילא' הבחור כבר יימצא בישיבה אחרת, מאחר והוא מאד 'מבוקש' על ידי כמה ראשי ישיבות החפצים בייקרו.

התלמיד לא הספיק לרקום אמון בינו לבין המשפיע, וטרם נוצר הקשר בינו לבין מורה הרוחני שלו, והוא כבר העתיק מושבו ליבשת אחרת. כתוצאה – לא מוצא התמים כתובת חמה ומבינה.

אמנם - על המגיד שיעור להעמיק דעת בלימוד החסידות, בצד השכלתני של תורת החסידות, אך איזה תועלת יש להשכלה בלי עבודה, ובלי 'בכן'?

כשאין יד מכוונת, כשאין כתובת ברורה, כאשר נותנים לצעיר לשחות לבדו בים הגדול, מה הפלא שהוא לא מקבל מרות וסמכות מאף גורם. כאשר הוא איננו מרגיש כי יש אחראי עליו, מי שאיכפת לו ממנו, שיודע היכן הוא נמצא, שחושב אודותו, דואג לו, ואולי אפילו 'אוהב' אותו - כיצד ניתן לצפות כי יקבל את האוטוריטה של רב, ראש ישיבה, משפיע וכדומה.

לריפוי המחלה – יש לעשות שינוי שם. יש לחזור לדגם המקורי בליובאוויטש. לא עוד 'מגיד שיעור בחסידות'. לא עוד תזוזות שנתיות מישיבה לישיבה.

יקומו ישיבות עם משפיעים אמיתיים האוהבים את תלמידיהם, ומלווים אותם מקרב לב – עד חופתם.